מה:
מי
שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
להודיעך
ובלבד. שלא יפשוט זה ידו לתוך שתים החיצונות שאין לו בהם
כחן דרבנן. ואם תאמר וליפלגו בכלים להודיעך
לב א מיי' פ"ה מהל' י"ט
א) לקמן [מו:] עא. צא.,
ב) [עי' תוס' לקמן מח. ד"ה
כלום ויוציא לשם פתו או חפצו דחפציו כרגליו דתנן (ביצה דף לז.)
הלכה יד סמג עשין א
כחו דר' יוחנן בן נורי אע"ג דליכא למימר בהן
ופתוחות], ג) [לעיל לח:
טוש"ע א"ח סי' שצז סעיף
הבהמה והכלים כרגלי הבעלים ח)דכל ד' אמות דכל חד שוינהו רבנן
הואיל וניעור קני שביתה וכח דהתירא עדיף וי"ל הא דקנו להו
לקמן מז: צז: ביצה לח: ע"ש
יד:
לגביה כרשות היחיד ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן לתוכן. ולא
שביתה לאו קולא היא אלא חומרא היא
דאדרבה לרבנן דלא קנו הוי
לג ב מיי' שם טוש"ע שם
ברש"י], ד) ביצה לט.,
❖
ה) תענית ט:, ו) [שבת לד.
סעיף טז:
דמי להיה מודד ובא וכלתה מדתו
קולא דהוי כרגלי המוצאן ויכול
וש"נ], ז) [לעיל מג.], ח) עי'
בחצי העיר דתניא לעיל (דף מב:)
להוליכן למקום עירובו והכי מוכח
ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של
רש"ל ורש"א, ט) בס"א:
דמותר לטלטל בכל העיר ע"י זריקה
בשמעתא דאין דין אדם וכלים שוין
אחד, י) בס"א: ואינן,
חברו היו שלשה
והאמצעי מובלע ביניהן
רב ניסים גאון
כ) בס"א: שאבום, ל) [לפנינו
ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו
למ"ד אין קונין שביתה ולקמן נמי
הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושנים
❖
הגיר' כל אדם],
דאי ר' אלעזר האמר כל
דאף ע"ג דאסור להלך מותר להוציא
קרי ליה חומרא דקאמר צריכא אי
העולם כולו מאוקינוס
החיצונים אסורין זה עם זה א) אמר רבי שמעון
דהתם כולה חדא רשותא הוא ואי
אשמעינן הלכה כרבי יוחנן בן נורי
הוא שותה. איתה לדר'
למה הדבר דומה לשלש חצירות הפתוחות
אלעזר בהדא ברייתא
נמי כלתה מדתו חוץ לעיר מותר
ה"א בין לקולא בין לחומרא פי' קולא
הגהות הב"ח
הכתובה בפר' א' דמסכת
זו לזו ב) ופתוחות לרשות הרבים עירבו שתים
לטלטל מחוץ לתחומו לתוך תחומו
תעניות תניא ר' אליעזר גבי אדם וחומרא גבי כלים:
(א) תוס' ד"ה ליקנו וכו'
ביום
עם האמצעית היא מותרת עמהן והם מותרות
שתי אמות בזה ושתי אמות בזה דכולה
טוב הרי הן כרגלי כל אדם.
והעבים שותין: (ב) ד"ה
אומר כל העולם כולו
❖
איבעית וכו' דאפי' באלף:
מאוקינוס הוא שותה,
רשות הרבים הוא דאלפים דידיה לא
עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו:
פי' כאותו שיזכה בהן ראשון
❖
שנא' ואד יעלה מן הארץ.
גמ'
שוינהו רשות היחיד לגביה דהא
ואם נתנן לאחר הרי הן כרגלי הראשון
בעי רבא מאי קסבר ר' יוחנן בן נורי
אסור לטלטולי בהו אבל ד' אמות
אבל אין לפרש דלעולם הרי הן כרגלי
מסבר קא סבר חפצי הפקר קונין שביתה
גליון הש"ס
ג)
דיוצא חוץ לתחום ודנותן את עירובו
כל אדם שהן בידו דהא בור עולי בבל
רבינו חננאל
ובדין הוא דליפלוג בכלים והא דקמיפלגי
גמ' בגשמים הסמוכים
ודקונה שביתה ברגליו שוינהו רבנן
אמרינן בסמוך דהוי כרגלי הממלא
לעיר. עי' לקמן דף מז
בעי רבה טעמא דר'
באדם להודיעך כוחן דרבנן דאע"ג דאיכא
לגביה כרשות היחיד ואסור להו
ע"ב תוס' ד"ה והכלים:
אלמא כל היכא דלא קנו שביתה הרי
יוחנן בן נורי משום
תוס' ד"ה בי"ט וכו'
למימר הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה קמ"ל
דקסבר חפצי הפקר קונין
מדרבנן לטלטל מתוכן לחוץ להן:
הן כרגלי הזוכה ראשון ולקמן [דף מו.]
דהכל אחד. עי' לקמן דף
שביתה, ובדין הוא דנפלגו
דלא או דילמא קסבר ר' יוחנן בן נורי בעלמא
והאמצעי מובלע ביניהם. ב' אמותיו
דתניא גבי נהרות המושכין ומעיינות
צז ע"ב תוס' ד"ה הכא
בעלמא בחפצי הפקר
❖
בחבית:
חפצי הפקר אין קונין שביתה והכא היינו
בתוך של זה וב' אמותיו בתוך של
והאי דמיפלגי הכא כו'.
הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם
או דילמא בעלמא סבר
זה: מותר. עם כל אחד פונה לכאן
ובתוספתא דמסכת ביצה [פ"ד] קתני
טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה אמר
דחפצי הפקר אין קונין
ומשתמש עם זה ופונה לכאן ומשתמש
בהדיא הרי הן כרגלי הממלא ל) משמע
שביתה והכא היינו טעמא
רב יוסף ת"ש גשמים שירדו מעי"ט יש להן
מוסף רש"י
הואיל וניעור קנה שביתה
עם זה: לשלש חצירות. זו אצל זו:
$ דהכל אחד:
אלפים אמה לכל רוח בי"ט הרי הן כרגלי
ליקנו שביתה באוקיינוס. ואפילו
חפצי הפקר. הנמצאים,
ישן נמי קנה שביתה.
פתוחות לרשות הרבים. דכל אחת
קונים שביתה. והמוצאן
ת"ש גשמים שירדו בערב
כל אדם אי אמרת בשלמא קסבר רבי יוחנן
רשות לעצמה ואין להן דריסת הרגל
אם אין תחומין למעלה
מוליכן ממקום מציאתן
יום טוב יש להם אלפים
בן נורי חפצי הפקר קונין שביתה הא מני ר'
אלפים לכל רוח ואינו
אמה לכל רוח. ביום
זו על זו דאי הוו להו זו לפנים מזו
מי' (א) והעבין שותין מאותו שלמעלה
מוליכן למקום שערב שם
טוב הרי הן כרגלי כל
יוחנן היא אלא אי אמרת חפצי הפקר אין
אסרה פנימית אחיצונה דאפי' בפני
שגבוהין מי' כיון שכל המים מחוברין
דיש להם שביתה לעצמן
אדם. אי אמרת דסבר
קונין שביתה הא מני לא רבי יוחנן ולא רבנן
עצמה אסורה כל אחת להשתמש:
יחד חשובין כאילו מונחין בארץ ולא
(ביצה לח:). כרגלי יחיד.
ר' יוחנן בן נורי דחפצי
אין מוליכין המים אלא
גמ' חפצי הפקר. כלים שאין להם
הפקר קונין שביתה, הנה
יתיב אביי וקאמר לה להא שמעתא א"ל רב
דמו לספינה ששטה על המים וכיון
כרגלי בעל הבור (ביצה
גשמים שירדו (בערב
בעלים וחשיכה להן במקום אחד אע"ג
דקנו שביתה באוקיינוס אע"פ שבאו
ספרא לאביי ודילמא $ בגשמים הסמוכין
לט.). כרגלי אותה
שבת) [מערב יו"ט] שקנו
העיר. אלפים לכל רוח חוץ
שלא נתכוין להן אדם להקנותן שביתה:
למעלה מי' אין להם אלא ד' אמות
שביתה כר' יוחנן בן נורי,
לעיר עסקינן ואנשי אותה העיר דעתם
לעבוריה (שם). ושל עולי
אלא אי אמרת ר' יוחנן
קונין שביתה. במקומן ואין אדם יכול
דהרי הן חוץ לתחום ובעובדא דר"ג
עילייהו אמר ליה לא ס"ד דתנן בור של
בבל. העשויין לעוברי
בן נורי נמי סבר חפצי
א
ד)
לטלטלן משם יותר מאלפים לכל רוח
דפריך [לעיל מג.] ואי אין תחומין למעלה
דרכים באמצע הדרך
הפקר אין קונין שביתה
יחיד כרגלי יחיד ושל אותה העיר כרגלי
ועשאום בני הגולה לשתות
ואפילו עירב לצד אחר : דליפלגו
הא מתניתא מאן קתני
מי' כי לא היו בתוך התחום מאי הוי
ט)
בעלותם, כרגלי הממלא.
אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא
לה. ודחי רב ספרא ואמר
ב
בכלים. של הפקר והאי אדם ישן
היינו משום שגם בין השמשות בשעת
מפני שהוא הפקר והפקר
ודילמא בגשמים שירדו
ותניא בור של שבטים יש להן אלפים אמה
שלא נתכוין לשביתה ככלים של הפקר
קניית שביתה היו למעלה מי' ולא קנו
נקנה בהגבהה, ואם בא
סמוך לעיר וקנו אותם
אחד ושאל לו מימיו אינו
לכל רוח קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא
אנשי העיר כו'. ודחאה רב
דמי: ביום טוב. אם ירדו בי"ט:
שביתה בשום מקום ולכך כשבאו
מוליכן אלא כרגליו, ולית
יוסף ואמר אי הכי כרגלי
הרי הן כרגלי כל אדם. שלא היתה
בתוך י' היה להם שביתה והיה להם
רבי יוחנן בן נורי הא רבנן כי אתא לקמיה
ליה דר' יוחנן דאמר חפצי
(אותה) אנשי [אותה]
להן שביתה בין השמשות ולכל צד
אלפים אמה לכל רוח:
הפקר קונים שביתה לעצמן
העיר הוה ליה למימר.
דרב יוסף א"ל הכי קאמר רב ספרא והכי
לימא דלא כרבי אליעזר. וא"ת
במקומן, וכי תימא אם כן
ואסיקנא מהא דתנן בור
שעירב האדם יכול ליטלן: הא מני.
אהדרי ליה אמר ליה ואמאי לא תימא ליה
הוה ליה למימר הרי הן
של עולי בבל כרגלי
דקתני מערב י"ט יש להן אלפים
ולרבי יהושע נמי דאמר
כרגלי כל אדם ואמאי קתני
הממלא, ותניא אידך
מגופה אי סלקא דעתך גשמים הסמוכין
ואינן כרגלי כל אדם אלמא חפצי
מן הכיפה הוא שותה ליקנו שביתה
כרגלי הממלא, קסבר יש
בור של שבטים אלפים
לעיר עסקינן האי יש להן אלפים אמה לכל
ברירה להחמיר ואמרינן
אמה לכל רוח קשיין
הפקר קונין שביתה: לא ס"ד.
התם אי יש תחומין למעלה מי' ויש
הוברר דמאתמול נמי
אהדדי. ופרקינן ברייתא
רוח הא כרגלי אנשי אותה העיר מיבעיא
לאוקמי טעמא משום דעת אנשי
לומר אפילו יש תחומין לא שייך קנין
הוברר דלהאי גברא חזו
לר' יוחנן בן נורי דסבר
ליה: אמר מר ביום טוב הרי הן כרגלי כל
העיר אלא טעמא משום דחפצי הפקר
וברשותיה קיימי (שם).
שביתה ברקיע:
חפצי הפקר קונין שביתה,
איבעית אימא הוי ספק
ממי אוקיינוס הוא
לפיכך יש להם אלפים
קונין שביתה: דתנן. נמי בדוכתא
אדם ואמאי ליקני שביתה באוקיינוס לימא
שותה. כלומר ממים של
אמה לכל רוח. מתניתין
אחריתי ומתני' קשיין אהדדי ועל
דדבריהם. אף ע"ג
דלא כרבי אליעזר דאי כר' אליעזר הא אמר
מטה ולא ממים של מעלה
דקתני כרגלי הממלא
ה)
כרחך חדא מינייהו תוקמא כרבי
(תענית ט:).
דהוי דבר שיש לו מתירין ואמר רב
לרבנן. ביום טוב כרגלי
כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה אמר
כל אדם. אקשינן אמאי
יוחנן בן נורי ותיפשוט דחפצי הפקר
אשי בריש ביצה (דף ד'.) דדבר שיש לו
ר' יצחק הכא בעבים שנתקשרו מערב יום טוב
לר' יוחנ' בן נורי ליקנו
קונין שביתה: כרגלי. אותו יחיד
מתירין אפי' באלף לא בטיל אפילו
(ב)
שביתה באוקיינוס, דהא
עסקינן ודילמא הנך אזלי והנך אחריני נינהו
בעל הבור ואם לקח מהם אדם אחר
א"ר אלעזר כל העולם
בספק דבריהם בעירוב הקילו:
דאית להו סימנא בגוייהו ואיבעית אימא
כולו מימי אוקיינוס הוא
אין יכול להוליכן אלא למקום שזה יכול
כל
שותה. ופריק רב יצחק
הוי ספק דדבריהם וספק דדבריהם להקל
להוליכן ואם עירב הוא למזרח אין
ו)
בעבים שנתקשרו מערב
יום טוב. כלומר כבר
יכול זה להוליכן חוץ לעיר בצד מערב
וליקני שביתה בעבים תיפשוט מינה דאין תחומין למעלה מי' דאי יש תחומין
ז)
נעקרו המים מאוקיינוס
אפילו פסיעה אחת: כרגלי אותה
ליקני שביתה בעבים לעולם אימא לך יש תחומין ומיא בעיבא מיבלע בליעי
ונבלעו בעבים וכו'.
העיר. אלפים לכל רוח ואם עירב
כל
זה למערב או למזרח אין יכול זה
להוציאן חוץ לאלפים: ושל עולי בבל. שבדרך שעולים מבבל לא"י והוא של הפקר: כרגלי הממלא. דכל מילי דהפקירא מאן דמגבה
ליה קני ואפילו נתן לאחרים לאחר שמילאן לצורכו הרי הן כרגליו אלמא מידי דהפקירא אין קונין שביתה: ותניא אידך בור של
שבטים. דהיינו של עולי בבל יש להם אלפים לכל רוח אלמא קנו שביתה דאינן י) כרגלי כל אדם: כי אתא. אביי לקמיה דרב
יוסף: יש להן. משמע דאינהו גופייהו קנו להו שביתה ולאו משום דעת אנשי העיר דאי משום דעת אנשי העיר הא לישנא
בעי למימר הרי הן כרגלי אותה העיר דהיינו נמי אלפים לכל רוח: ליקנו שביתה באוקיינוס. ששבתו שם אמש והיום שאבו כ)
העבים והרי יצאו חוץ לתחום ואין להם אלא ארבע אמות: דילמא הנך. שראה אמש קשורות אזדו
לעלמא: והני אחריני נינהו.
ונתקשרו היום וקנו אמש שביתה באוקיינוס וליתסרו: וליפשוט. מדקתני במים שקנו
שביתה אמש
בעבים וירדו היום דמותר
להוליכן כרגלי כל
אדם אלמא אין
איסור תחומין למעלה מעשרה: מיבלע בליעי. וכמאן
דליתנהו דמו
ולא קנו
להו שביתה אמש:
כל