מו:
מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
ה"ג רב פפא אמר איצטריך. ולעיל קאי אדרבי יהושע בן לוי
עד דנפקי יומא טבא כולהו אבל יומא בתרא דרבנן מסלק סליק למנין
א) [לקמן פ:] פא: צה.,
ופריק רב פפא לכולהו
ב) לקמן פ:, ג) [כתובות
איצטריך ליה למימר הלכה כרבי יוחנן ואע"ג דאמר הלכה כדברי
ז' אבל אבילות לא נהיג ביה כלל אבל שכיב שכיבא בי"ט שני של י"ט
(ג)
ואפילו למאי דאקשינן
פד:], ד) [פסחים כז.
איהו נמי, ואמר איצטריך
המיקל בעירוב: אבל בעירובי תחומין לא כו'. והא דרבי יוחנן בן
אחרון כיון דעיקר אבילות יום ראשון נהיג ביה אבילות וסליק למנין
כתובות כא. נא. ב"ב קכד:],
ר' יהושע למימר הילכתא
נורי באיסור תחומין קאי: א"ר יהודה כו'. לקמן בפרק חלון (פא:):
ז' דהכי אסמכוה רבנן דעיקר אבילות יום ראשון הוא דכתיב ואכלתי
ה) ברכות לג:, ו) [לקמן נב.
כר' יוחנן בן נורי אפי'
כתובות ס:], ז) [סנהדרין
בד"א. דאין מערבין לו לאדם אלא
חטאת היום היום אסור ולמחר מותר
בעירובי תחומין, דאי
כז.], ח) [ביצה כז. בכורות
לא פריש, הוה אמינא
לדעתו שנתרצה: בעירובי תחומין.
וכתיב ואחריתה כיום מר וכיון דיום
(א) ורב פפא אמר איצטריך ס"ד אמינא הני
יא.], ט) [לעיל מה:],
כי אמר ר' יהושע
דשמא חוב לו להפסיד אלפים למזרח
ראשון דאבילות דאורייתא ויום טוב
י) [לקמן מט: ס.], כ) לקמן
מילי בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין
בן לוי הילכתא כדברי
נט., ל) [לקמן מח.],
על מנת להשתכר אלפים למערב:
אחרון ספיקא דרבנן אתי עשה ודאי
המיקל בעירובי חצירות,
אימא לא צריכא ומנא תימרא דשני לן בין
מ) בס"א: עלי, נ) [בתוס'
אבל בעירובי תחומין
עירובי חצירות. אין שם הפסד אלא
דאורייתא דיחיד וחייל על עשה ספק
הרא"ש: המבוי], ס) [וע'
עירובי חצירות לעירובי תחומין א) דתנן א"ר
לא. קמ"ל הילכתא כר'
❖
ריוח: הני מילי. דהלכה כמיקל
דרבים דרבנן והא דאמרינן בכתובות
תוס' לקמן פג: ד"ה שבעת],
יוחנן בן נורי אפילו
יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין
בעירובי חצירות: בשיורי עירוב.
בעירובי חצירות. ומנא
(דף ד'.) מכניסין את המת לחדר ונוהג
תימרא דשני לן בין
אבל בעירובי חצירות מערבין בין לדעת ובין
שהניח עירוב במקום המשתמר לכמה
ז' ימי המשתה ואחר כך נוהג ז' ימי
עירובי תחומין לעירובי
הגהות הב"ח
שלא לדעת שזכין לאדם שלא בפניו ואין
שבתות ונתמעט האוכל משיעור ב'
אבילות אלמא דלא דחי יומא קמא
חצירות דלא משמע בהאי
(א) גמ' רב פפא כצ"ל
סעודות מקילין ביה לאכשורי: אבל.
והוא הדין להאי. דתנן
חבין לאדם
אלא בפניו רב אשי אמר
דאבילות מועד דרבנן שמא מועד
ואות ו' נמחק: (ב) שם
א"ר יהודה במה דברים
במחלוקת של תחילת עירוב לא ניזיל
דחתן עדיף טפי:
איצטריך ס"ד אמינא הני מילי בשיורי עירוב
עיר חדשה כך שמה חדשה.
אמורים בעירובי תחומין
ואין חבין לאדם שלא בפניו. וא"ת
ע"ל דף ס ע"א: (ג) רש"י
בתר מיקל והא דרבי יוחנן בן נורי
אבל בעירובי חצירות
אבל בתחילת
עירוב אימא לא ומנא תימרא
ד"ה ה"ג רב פפא וכו'
כו'. רב אשי בא לומר
כתחילת עירוב דמי: בד"א. דצריך
והיכי מוכח מהכא דעירובי
דשני לן בין שיורי עירוב לתחילת עירוב
הלכה כרבי יוחנן בן נורי
איצטריך לומר הלכה כר'
שיעור לעירובי חצירות או מזון שתי
תחומין חמירי הלא אין הטעם תלוי
ואע"ג: (ד) ד"ה למאי
יהושע בן נורי, שלא
דתנן א"ר יוסי במה דברים אמורים בתחילת
ב)
סעודות בין כולן או כגרוגרת לכל
הלכתא וכו' קאמרי כן אבל
בחומר אלא משום דאין חבין לאדם
תאמר בשירי העירוב
עירוב אבל בשיורי עירוב אפילו כל שהוא
לא סמכינן עליה
אמר ר' יהושע בן לוי
אחד בתחילת עירוב: כל שהוא. לכל
שלא בפניו ויש לומר מ"מ מוכח שפיר
למילף הלכתא מכללא
הילכתא כדברי המיקל
ולא אמרו לערב חצירות אלא כדי שלא
אחד: ולא אמרו לערב בחצירות
❖
דחמירי טפי דאפילו ידעינן גבי
הס"ד:
בעירוב אבל בתחלת
לשכח תורת עירוב מן התינוקות רבי יעקב
אלא שלא לשכח את התינוקות. שלא
עירובי תחומין דלמחר דעתו לילך
[עירוב] אימא לא. קמ"ל
הילכתא כר' יוחנן בן
לשכח תורת עירוב מדורות הבאין
באותו צד אפי' הכי כיון דאיכא קצת
ורבי זריקא אמרו הלכה כרבי עקיבא
ג)
א]
נורי, דהוא כמו תחילת
גליון הש"ס
אבל עיקר עירוב בתחומין הוא: הלכה
חוב שמפסיד במה שאינו יכול לילך
מחבירו וכרבי יוסי מחבריו וכרבי מחבירו
העירוב. ר' יעקב ור'
ד)
גמ' אר"י ר"מ ור"י הלכה
כרבי עקיבא מחברו. בכל דוכתא:
לצד אחר אם ירצה לא הוי עירוב
זריקה אמרי הילכתא כר'
למאי הלכתא רבי אסי אמר הלכה ורבי
ה)
כר"י. עי' זבחים דף ו ע"א
עקיבא מחבירו, וכר' יוסי
למאי הלכתא. לענין מה נאמרה תוס' ד"ה אחד:
ובעירובי חצירות אע"ג דאיכא קצת
❖
חייא בר אבא אמר מטין ור' יוסי בר' חנינא
מחבירו, וכרבי מחבירו.
שמועה זו שפסקו הלכה סתם בכל
נמי חובה שמערבין בפת שלו שלא
ר' (יוסי) [אסי] אמר
אמר נראין כלשון הזה א"ר יעקב בר אידי
הילכת' אתמר. ר' חייא בר
מקומות יש לסמוך עליה להורות הלכה
מדעתו כדאמר בפ' חלון (לקמן דף פ.)
אבא אמר מטין איתמר.
הגהות מהר"י
$ אמר ר' יוחנן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי
ו)
למעשה כן או דלמא מסברא בעלמא
אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף באין
ור' יוסי בר' חנינא אמר
לנדא
יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי
קאמרי כן אבל (ד) הלכתא מכללא לא
בני אדם נ) ונוטלין הימנו שיתופו
נראין איתמר. א"ר יעקב
א] גמ' אמרו הלכה כרבי
בר אידי משום ר' יוחנן
סמכינן עליה למילף: רבי אסי אמר
ואצ"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כרבי יוסי השתא
בע"כ וצריך שימחול להם פתן אם
ז)
עקיבא מחברו וכו'. עי'
ר' מאיר ור' יהודה הלכה
הלכה. ממש קאמרי רבי יעקב ורבי
ירצו לצאת כדאמר בהדר (לקמן ד'
במקום רבי יהודה ליתא במקום רבי יוסי
בתוי"ט בפ"ג דכלים משנה
כר' יהודה. ר' יהוד' ור'
❖
זריקא למיגמר מעשה מיניה ומיעבד
ב מ"ש בשם מהרי"ק:
סח.) כיון דאי בעי ליה מינאי ולא
יוסי הילכתא כר' יוסי, וכל
מיבעיא אמר רב אסי אף אני לומד רבי יוסי
שכן ר"מ ור' יוסי הילכתא
כר' עקיבא היכא דיחיד פליג עליה
יהיבנא בטל שיתוף והיינו משום
ור' שמעון הלכה כרבי יוסי דאמר רבי אבא
כר' יוסי. ור' אבא אמר
שלא
וכר' יוסי אפי' במקום רבים: מטין.
לשכח תורת
דחמירי טפי:
רבי יוחנן ר' יהוד' ור"ש
מוסף רש"י
אמר רבי יוחנן רבי יהודה ורבי שמעון הלכה
ח)
רבי יעקב ור' זריקא לאו הלכה ממש
עירוב מן התינוקות. פ"ה אבל
הילכתא כר' יהוד'. אמר
במה דברים אמורים.
כר' יהודה השתא במקום רבי יהודה ליתא
רב אשי ר' יוסי ור' שמעון
פסקי אלא מטין ההוראה אחר רבי
עיקר עירוב בתחומין הוא ומשנה
דצריך דעת, בעירובי
הלכה כר' יוסי. איבעיא
במקום רבי יוסי מיבעיא איבעיא להו ר"מ
יוסי ואפי' במקום רבים דאורויי
היא זו לקמן בפרק חלון (דף פ:) ושם
תחומין. שמא אין נוח
להו ר' מאיר ור' שמעון
לו לקנות כאן כדי
ור"ש מאי תיקו אמר רב משרשיא ליתנהו
מורינן לאדם יחיד לעשות כרבי יוסי
פירש הקונט' בענין אחר ולא אמרו
הילכתא כמאן, תיקו.
להפסיד לרוח שכנגדה
בא רב משרשיא לדחות
אבל מדרש בפירקי ברבים לא דרשינן:
לערב בחצירות לאחר שנשתתפו אלא
להני כללי מנא ליה לרב משרשיא הא
(לקמן פ:) חוב הוא לו
דברי ר' אבא שאמר
נראין. אורויי לא מורינן ואם עשה
שלא לשכח תורת עירובי חצירות מן
שמפסיד לצד האחר (לקמן
אילימא מהא דתנן ר"ש אומר למה הדבר
משמיה דר' יוחנן, ואמר
ט)
אבל בעירובי
כרבי יוסי לא מהדרי' עובדא: כלשון
ליתנהו להני כללי, מדתנן
התינוקות מדורות הבאין הלכך מקילין
פא:)
דומה לג' חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות
חצרות. לעולם הוא זכות
אמר ר' שמעון למה
הזה אמר ר' יעקב בר אידי. כי האי
ביה בשיורי עירוב והכי משמע
להן (לקמן צה.). הלכה
לרשות הרבים עירבו שתים החיצונות עם
הדבר דומה לג' חצירות
לישנא דאיתמר הך דרבי יעקב ורבי
דתניא לקמן בפרק הדר (דף עא:)
כו' מחבירו. במקום
הפתוחות זו לזו ופתוחות
האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות
יחיד, מחבריו. במקום
לרשות הרבים ועירבו
זריקא איתמר נמי הך דרבי יעקב
מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי
רבים (פסחים כז.). מטין.
שתיהן עם האמצעית כו',
עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו
בר אידי למר הלכה ולמר מטין ולמר
שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות
מטין ההוראה לכתחילה
ואמר רב[א] הלכה כר'
ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה
נראין: להני כללי. דכללינן לעיל
אחר ר"ע, ומיהו אי עביד
ולר"י נראה דפי' דהכא עיקר דההיא
י)
שמעון. מאן פליג עליה
כאידך לא מהדרינן עובדא
ר' יהוד', והא"ר יוחנן
פלוני ופלוני הלכה כפלוני בכל מקום
כרבי שמעון ומאן פליג עליה רבי יהודה והא
דפרק חלון לא איירי כלל בעירובי
. עיר של
ר' יהוד' ור' שמעון
(כתובות פד:)
אלא היכא דמסתבר כמר הלכתא
חצירות אלא אשיתופי מבואות קאי
אמרת רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי
יחיד. שלא היו נכנסין
הלכה כר' יהוד'. [ומאי
כוותיה והיכא דמסתבר בדוכתא
בה תמיד ס' רבוא של
דקתני רישא כיצד משתתפין כו' ולמה
קושיא] היכא דלא איתמר
יהודה אלא לאו ש"מ ליתנהו ומאי קושיא
בני אדם ולא חשיבא
עלה בפירוש הלכה (כר'
אחריתי כאידך עבדינן כוותיה: למה
אמרו לערב בחצירות היינו פירוש
דילמא היכא דאיתמר איתמר היכא דלא
רה"ר, דלא דמיא לדגלי
שמעון) [כר"י] אבל
הדבר דומה. מתניתין היא (לעיל
אשיתופי מבואות וקרי שיתוף מבוי
מדבר, ונעשית של
היכא דאיתמר לא א"ר
איתמר לא איתמר אלא מהא דתנן עיר
כ)
רבים. שנתוספו בה
דף מה:): היא מותרת עמהן. ופליגי
עירובי חצירות בכמה דוכתי:
יוחנן. ואקשינן נמי מיהא
דיורין או נקבעו בה
של יחיד ונעשית של רבים מערבין את
כרבי
דתנן ר' שמעון אומר
רבנן עליה בברייתא ואמרי שלשתן
יוסי מחביריו. והא דאמר
שווקים, מערבין את
כולה של רבים ונעשית של יחיד אין
אסורות: מאן פליג עליה רבי יהודה.
לקמן (דף מז.) אמר ר' יוחנן
כולה. כבתחלה ואין
מבואותיה צריכין תיקון
מערבין את כולה אלא אם כן עושה חוצה
דהוא הוי סתם בר פלוגתיה. ל"א מאן
הלכה כר' יוסי מכלל דיחידאה פליג
שהרי היא כחצר אחת,
פליג עליה רבי יהודה דהוא איירי
עליה אתיא כר' יעקב בר אידי ס):
לה (ב) כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים
וכגון שאין בה רה"ר
רבי
לעיל מינה רבי יהודה אומר לאיזה
אסי אמר הלכה. פ"ה ודרשינן
גמורה של ט"ז אמה, ואם
דיורין דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר
יש בה מפרש בגמרא
רוח שירצה ועלה תני היו שנים מקצת
בפירקא ומ"ד מטין מורינן
שלש
תקנתא לרה"ר שבתוכה
כו' אמר ר"ש למה הדבר דומה
ולא דרשינן בפירקא ונראין היינו דאי
(לקמן נט.). של רבים
ואמרינןל) דהכי קאמר להו רבי שמעון לרבנן מכדי למה הדבר דומה
עביד הכי לא מהדרינן עובדא אבל לא מורינן וקשה לפירושו דאפי' לא
ונעשית של יחיד.
רבותא אשמועינן דאע"ג
כו' מאי שנא התם דפליגיתו עלי'מ). אלמא הנך רבנן דאיירי לעיל מינה
איתמר נראין לא מהדרינן עובדא כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר
דנעשית של יחיד אין
בד' אמות דשביתה איפלוג נמי בחצירות: היכא דאיתמר. בהדיא
לכן נראה לי דהלכה דאי עביד כאידך מהדרינן ומטין אורויי נמי אורינן
מערבין את כולה הואיל
הלכה כרבי שמעון איתמר וכי כיילינן רבי יהודה ור"ש הלכה כרבי
ותחלתה של רבים, דדלמא
ואם בא למיעבד עובדא כאידך מחינן בידיה ומיהו אי עביד עובדא לא
הדרא ומתעבדא של רבים
יהודה להיכא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר:
מהדרינן ונראין מורין ואי בעי למעבד כאידך לא מחינן בידיה וכן משמע
ואתו לערובה כולה,
בפרק הכותב (כתובות פד.) גבי דנו דייני כר' טרפון וא"ת אדרבה ביש
שלש
ואסור לערב עיר של
רבים בלא שיור, ואע"ג
נוחלין (ב"ב דף קכד:) משמע דלמ"ד מטין היינו דיעבד מטין כהני תנאי אבל לכתחלה עבדינן כאידך גבי בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו
דאין בה רה"ר גמורה,
נכסים לאחר מיתת אביו דאמר רבא הלכתא אסור לעשות כדברי רבי ואם עשה עשוי קסבר מטין איתמר וי"ל דמטין דהתם היינו לענין
שלא תשתכח תורת רה"ר,
חבריו דפליגי התם רבנן עליה ויש סובר הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו דאתמר הלכה כחבריו ורבא סבר מטין כחבריו אתמר ולא הלכה כחבריו:
וההוא שיור הוי היכרא
דטעמא משום עירוב הוא
הכי
(שם). אלא אם כן
עושה חוצה
לה. שיור שלא עירבו עם
אלא לבדן (שם). כעיר חדשה. כך שמה (שם) דהיינו עיר ששמה חדשה, כדכתיב (יהושע
שאר העיר
טו) צנן וחדשה (קדושין עו.).