ו:
מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
הואיל ואיכא שתי מחיצות מעלייתא מחיצת הבית מכאן ומחיצת בית
לז א מיי' פי"ד מהל' שיש לו שני בתים כו'. פי' שתי חצירות דאין מבוי ניתר בלחי
א) לקמן כב. קא., ב) [גיר'
הרא"ש רב הונא], ג) [גיר'
השני מכאן סגי בתקנתא פורתא: לחי מכאן. אצל פאת הבית
שבת הלכה א סמג
עד שיהו חצירות פתוחות לתוכו ובתוספתא גרסי' בהדיא ב'
חצירות: וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא כו'. משמע דמסיק
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
רי"ף ורא"ש או קורה],
האחד: ולחי מכאן. אצל פאת השני לאותו בית עצמו והויא סתימה
ד) [גיר' הרא"ש ואליבא
סי' שמה סעיף ז בהג"ה
לשני ראשי רשות הרבים
ומותר לטלטל מבית לבית: ירושלים.
דאפי' בדלתות לא מיערבא ואם כן איירי ברה"ר גמורה רוחב ט"ז אמות
דב"ה], ה) לקמן ח:, ו) ר"ה
וסי' שסד סעיף ב:
לח ב ג מיי' פי"ז מהל'
יד: חולין מג: [תוס' סוכה
רשות הרבים שלה מכוון משער
וקשה דלקמן בפירקין (ד' י.) אמרינן
שבת הלכה ג סמג
פ"ב ה"ד תוס' עדיות פ"ב
לשער ומפולש ויש בה דריסת ששים
דלכל היותר לא התיר ר' יהודה אלא
מי שהיו לו שני בתים משני צידי רה"ר
ה"ג], ז) [עיין תוס' ערכין
שם טוש"ע א"ח סי' שסד
ריבוא ורחב שש עשרה אמה ואילמלא
עד י"ג אמה ושליש וי"ל דמעיקרא
ב: ד"ה מי שחציו],
סעיף א:
עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן
❖
לט ד ה מיי' שם הלכה י
ח) [יבמות יד.],
שנועלין דלתותיה בכל לילה חייבין
ס"ד ודאי דמיירי ר' יהודה ברוחב ט"ז
וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו
סמג שם טוש"ע שם
עליה בשבת משום רשות הרבים
אמה אבל לפי המסקנא דמשני כיצד
❖
סעיף ב:
אין מערבין רשות הרבים בכך וכי תימא בכך
אבל נעילת דלתות משויא לה כחצר
מערבין מבואות המפולשות הכי נמי
תורה אור השלם
הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא
של רבים ומערבין את כולה וכל זמן
ההיא דיתר על כן איירי במבוי
1. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
רב ניסים גאון
א)
ב)
שלא עירבו הויא כרמלית ולא מיחייבי
המפולש ואין רוחב ט"ז ובכך הוא
וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ
ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה
עלה והכי נמי אמרינן בפרק בתרא
דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא
א
כאן קודם בת קול כאן
וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה
לאחר בת קול. בפירקין
(לקמן קא.) דירושלים כרמלית היא:
אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם:
חייבין עליה משום רשות הרבים ואמר עולא
ולא קשה מירושלים דהוי רוחב ט"ז
❖
לקמן אמרו יצתה בת קול
קהלת ב יד
אבולי דמחוזא. שערי העיר מכוונים
אמה ועי"ל דמעיקרא נמי ידע
הני אבולי דמחוזא אילמלא דלתותיהן ננעלות
ואמרה הלכה כבית הלל.
זה כנגד זה והיו בה ששים ריבוא:
שפיר דלא התיר ר' יהודה אלא עד י"ג
ובגמ' דבני מערבא היכן
חייבין עליהן משום רה"ר אמר רב יהודה הכי
יצתה בת קול, ר' בבי
חייבין עליה כו'. אלמא נעילת
אמה ושליש ומ"מ הוי רה"ר גמורה
הגהות הב"ח
קאמר ב כיצד מערבין מבואות המפולשין
בשם ר' יוחנן ביבנה
דלתות בעינן בכל לילה והכא קתני
כגון שרשות הרבים אחת משני צידי
(א) תוס' ד"ה וכי תימא
יצאתה בת קול, ור'
לרשות הרבים עושה צורת הפתח מכאן
וכו' ואורך רה"ר מהלכת
עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן
המבוי רוחב ט"ז
אמות ואורך
יהושע היא דאמר אין
❖
ולחי וקורה מכאן איתמר רב אמר הילכתא
דרך מבוי:
משגיחין בבת קול, בבבא
ג)
ג
לבית הלל: צריך לנעול. אותו דלת
מציעא בפר' הזהב אמרו
כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כחנניה
יחיד: אבולי דנהרדעא. ראשי
ד)
עמד ר' יהושע על רגליו
איבעיא להו לחנניה אליבא דבית הלל צריך
מבואות מפולשין לרשות הרבים הוו:
ואמר לא בשמים היא
גליון הש"ס
לאמר. וכבר פירשנוהו
דטימן עד פלגייהו בעפרא. סתומות
לנעול או אין צריך לנעול ת"ש דאמר רב
❖
תוס' ד"ה וכ"ת וכו'
בברכות.
עד חציין בעפר ואין אדם יכול
דהשתא אפילו במבוי
יהודה אמר שמואל אינו צריך לנעול וכן
דלא הוי רוחב י"ו אמה.
לנועלן מפני העפר. טיימן כמו טמונין
א"ר מתנה אמר שמואל אינו צריך לנעול
עיין לקמן דף נט ע"א
רבינו חננאל
פלשתאי (בראשית כו): מגופות היו.
❖
תוס' ד"ה עיר של יחיד:
איכא דאמרי אמר רב מתנה בדידי הוה
לא היו כולן פתוחות אלא סגורות
רה"ר (א) מהלכין דרך מבוי $ דהשתא
מי שיש לו שני בתים
עובדא ואמר לי שמואל אין צריך לנעול
משני צידי רה"ר עושה
ופתוחות במקצת. מגופות כמו הגפת
אפי' במבוי דלא הוי רוחב ט"ז אמות הוי
לחי מיכן ולחי מיכן וכו'.
בעו מיניה מרב ענן צריך לנעול או אין
מוסף רש"י
דלתות (ערכין ד' יא:): מבוי עקום.
רה"ר גמורה כיון דבשני צידי המבוי
עד אמרו לו אין מערבין
צריך לנעול אמר להו תא חזי הני אבולי
שני פתחיו מפולשין לרשות
הרבים
הוי רוחב ט"ז אמה כמו בין העמודים
מי שהיו לו שני בתים
רה"ר בכך. וכי תימא בכך
משני צידי רה"ר. זו
הוא דלא מיערבא. כלומר
אחת כגון זה:
דנהרדעא דטימן עד פלגייהו בעפרא ועייל
דאמר פ"ק דשבת (ד' ז.) דהוי רה"ר
כנגד זו, עושה לחי
בלחי או קורה, הא
ואצרכוהו דלתות.
אע"ג דלא הוי ט"ז אמה אפי' למ"ד
ונפיק מר שמואל ולא אמר להו ולא
מכאן ולחי מכאן. בשתי
בדלתות מיערב אע"ג
בשני עקמומיתו:
פאות של אחד מן הבתים
התם בין העמודים נידון ככרמלית
דאינן ננעלות. והאמר ר'
מידי אמר רב כהנא הנך מגופות הואי כי
להיכר בעלמא, דקסבר ר'
יוחנן ירושלים אילמלא
תורתו כמפולש.
היינו משום דעמודים הן זה שלא כנגד
אתא רב נחמן אמר ד פניוה לעפרייהו לימא
יהודה ב' מחיצות הוו רה"י
דלתותיה נינעלות בלילה
וכאן שני פילושין
זה ולא ניחא תשמישתיה ולא דמי
מדאורייתא והא איכא שתי
חייבין עליה משום רה"ר.
קסבר רב נחמן צריך לנעול לא כיון
ה
מחיצות מעלייתא, מחיצות
דרה"ר יש: הלכה
פי' אע"פ שיש לה דלתות,
למבואות המפולשות
דהתם רה"ר
דראויות לנעול אע"פ שאין ננעלות ההוא
של ב' בתים (שבת ו.).
אילו [לא] היו דלתות
ה)
כת"ק. דלא בעי דלת אלא צ"ה:
ירושלים וכו' חייבין
נינעלות המטלטל בתוכה
מבוי עקום דהוה בנהרדעא רמי עליה
בת קול. לקמן בפירקין (ד' יג:) שיצאה
עליה משום רה"ר.
חייב משום מטלטל
דעיר של רבים היא,
חומריה דרב וחומריה דשמואל ואצרכוהו
ברשות [הרבים]. וכן
בת קול ואמרה הלכה כבית הלל:
שאוכלוסין הרבה באין לה,
אבולי דמחוזא. ופריק רב
ורבי
דלתות חומריה דרב דאמר תורתו כמפולש
אבל עכשיו דדלתותיה
יהוד' הא דתנו רבנן לאו
אינה עוברת במבוי אלא ששני רה"ר
ננעלות לאו רה"ר, שאינה
מערבין רשות הרבים
והאמר רב הלכה כת"ק כשמואל דאמר הלכה כחנניה והאמר שמואל
כדגלי מדבר, שהוא דרך
עצמה קתני, הכי קתני
עוברות אצל הפתחים וצ"ל לפי זה
תורתו כסתום כרב דאמר תורתו כמפולש ומי עבדינן כתרי חומרי
פתוח כל שעה (לקמן קא.).
כיצד מערבין מבואות
אע"ג דלר' יהודה לחי וקורה מהני
המפולשין לרה"ר. עושה
והא תניא ו) לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כדברי בית שמאי
מדרבנן לי"ג ולרוחב י"ו לא מהני
צורת הפתח מיכן ולחי או
עושה כדברי בית הלל עושה מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע מחומרי
קורה מיכן. חנניה אומר
מודה הוא דמדאורייתא אין חילוק
(בית שמאי אומר) [ב"ה
ב"ש ומחומרי ב"ה עליו הכתוב אומר 1 הכסיל בחשך הולך אלא אי כב"ש
בין י"ג לי"ו וקסבר ב' מחיצות
אומרים] עושה דלת מיכן
כקוליהון וכחומריהון אי כב"ה כקוליהון וכחומריהון הא גופא קשיא אמרת
דאורייתא ולכך פריך מירושלים אע"ג
ולחי או קורה מיכן. וכיון
דאוקימנא במבואות
לעולם הלכה כב"ה והדר אמרת הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה ל"ק
דרחבה י"ו אמה כיון דחייבין עליה
המפולשין לרשות הרבים
משום רשות הרבים מדאורייתא הוא
כאן קודם בת קול כאן לאחר ב"ק ואיבעית אימא הא והא לאחר בת קול
אמר רב הלכה כת"ק,
ז)
הדין ברחבה י"ג דמדאורייתא אין
ושמואל אמר הלכה
ורבי
כחנניה. איבעיא לחנניה
חילוק ואם תאמר כיון דאית ליה
ואליבא דב"ה צריך
לרבי יהודה שתי מחיצות דאורייתא
אמאי איצטריך למיתני בברייתא פרק קמא דשבת (ד' ו.) זו היא רשות היחיד גמורה אחריץ
לנעול. ופשטנא אינו צריך
מיהו צריך להיות דלתות
עמוק עשרה טפחים ורוחב ד' כו' למעוטי דרבי יהודה דיתר על כן הא מדקתני ברישא איזהו רשות הרבים סרטיא ופלטיא
ראויות לנעול, ואם אינו
ומבואות המפולשות שמעינן שפיר למעוטי דרבי יהודה דלדידיה מבואות המפולשות לא הוו רה"ר הואיל ואיכא ב' מחיצות ויש לומר
נועל לא חיישינן. פי'
דאי מרישא ה"א דטעמא דר' יהודה לאו משום שתי מחיצות אלא משום דקסבר לחי וקורה משום מחיצה דאיכא מאן דסבר הכי
מוגפות סגורות כגון יגופו
הדלתות. טיימי סתומות
בפירקין להכי איצטריך זו היא רשות היחיד גמורה למעוטי דרבי יהודה דלא הוי רשות היחיד דלחי וקורה לא חשיבי מחיצה:
והאמר רבה כו'. פ"ה דפריך אמאי דשרינן לחי וקורה מצד אחד ומדמצריך לנעילת דלת אינו נראה לו שהיה מקשה לו דאיכא
טמונות. אבולי בלשון יון
מבואות, פי' עקום.
לאוקומא נמי בננעלת ואם תאמר כיון דיש לו ב' מחיצות ושלישית בננעלת הוי ג' מחיצות ולקמן אמר דלכל היותר לב"ה
להריפיה עטפיה. ההוא
מבוי עקום דהוה
שלש מחיצות דאורייתא ויש לומר לפירושו דהיינו דווקא היכא דאיכא ג' מחיצות גמורות הוו דאורייתא אבל הכא דשלישית ע"י דלת
בנהרדעא דרמו עליה
רביעית נמי צריך דלת ולר"י נראה דפריך משום דמשמע ליה דב"ה לא בעי נעילה וכן אמר בסמוך דבברייתא לא מפרש בדברי ב"ה
חומריה דרב, דאמר תורתו
נעילה כמו בדברי ב"ש וא"ת והיכי פריך מר' יוחנן דאמר בפרק ב' דהוי אליבא דרבי יהודה דאמר אתו רבים ומבטלי מחיצתא
כמפולש. וחומרי דשמואל
דאמר הלכה כחנני',
ופליגי עליה התם רבנן ויש לומר דפריך כי היכי דלר' יהודה בשם ד' מחיצות דלא חשיבי ליה מצריך נעילה הכי נמי ב' מחיצות דלא חשיבי
ואצרכוה דלת. ומדשקלי
ומי
לרבנן יהיה צריך נעילה וכן משמע בפרק שני (ד' כב.) דשתי מחיצות לרבנן כשם ד' מחיצות לרבי יהודה: עבדינן כתרי חומרי.
וטרו (כ)[ב]שמואל דאמר
ואם תאמר ומאי סלקא דעתך השתא כיון דלא סתרו אהדדי וכי משום דהלכתא כוותיה בחד דוכתא יהא הלכה כמותו בכל מקום
הלכה כחנניה ש"מ הלכה
כשמואל בהא. ואקשינן
ובכמה מקומות קיימא לן כמר בהא וכמר בהא ויש לומר דלא דמי דהאי מבוי שרי בצ"ה לכולי עלמא וליכא מאן דמצריך דלתות:
ומי עבדינן כתרין חומרי,
כאן
לאחר בת קול. ואם תאמר מאי שנא דלא קיימא לן כבת קול דרבי אליעזר דהזהב (ב"מ ד' נט:) ויש לומר דהתם לא יצאה
והתניא לעולם הלכה
כבית הילל והרוצה
אלא לכבודו כדמוכח התם ועוד דהתם היתה כנגד רבים והתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל הכא אדרבה בית הלל
לעשות כב"ש עושה
הוו רובא ולא הוצרכו בת קול אלא משום דבית שמאי ח) הוו חריפי טפי ואם תאמר אם
כן מאי קאמר ר' יהושע היא דאמר אין
כב"ה עושה, ובלבד שלא
משגיחין בבת קול
הלא לא אמר רבי
יהושע אלא אבת קול דר"א
וי"ל דלא בשמים היא
משמע דאין להשגיח
כלל בשום
בת קול:
יעשה כקולי זה וכקולי זה
כחומרי זה וכחומרי זה.
כגון