מי שהוציאוהו
פרק רביעי
עירובין
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלש חצירות. לקמן בכיצד מעברין (דף נט.) וקאמר ר' יהודה עיר של רבים ונעשית של יחיד שנתמעטו אוכלוסיה מעבור ברחובותיה
לח א מיי' פ"א מהל' יבום
א) [לקמן מט: ס.], ב) לקמן
סב: פו. ע"ש, ג) [לקמן פו.
ס' ריבוא ולא דמיא השתא לדגלי מדבר אין מערבין את כולה יחד אלא אם שייר חוצה לה נ' דיורין שלא יערבו עמה למיהוי היכר
הלכה יט סמג עשין כב
(א)
ע"ש], ד) לקמן מט:, ה) [לקמן
טוש"ע אה"ע סי' קסד סעיף
לעיר של רבים דלא ליערבו כולה אלא מבואות מבואות ר"ש אומר דיו לשייר ג' חצירות של ב' ב' בעלי בתים: אוסר על בני חצירות. א וסי' יג סעיף ב:
נא:], ו) יבמות מא., ז) [שם
שלא יוציאו מבתיהן לחצר מפני שיש לו רשות בחצר ואע"פ שאינו בעיר אוסר עליהן אם לא עירב קודם שהלך: רבי יהודה אומר אינו
לט ב ג מיי' פי"א מהל'
מב:], ח) [צ"ל אלעזר],
ט) כתובו' ס: ע"ש יבמות מב:
גירושין הל' יח [והלכה
אוסר. הואיל ואינו בעיר: נכרי
ע"ש [תוספ' יבמות פ"ו ה"ז]
כ] סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
אוסר. אף על פי שאינו בעיר
שלש חצירות של שני בתים ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה
א)
[ע"ש כמה שינוים], י) [כתובות
סי' יג סעיף א:
שהרי יכול לבא ואין זה (ב) היסח מן
מ ד מיי' פ"ט מהל' ע"ז
נז. ס:], כ) [עי' תוס' ביצה כז.
כרבי שמעון ומאן פליג עליה רבי יהודה והא אמרת רבי יהודה ור"ש
ד"ה אלא ר"מ ותוס' יבמות לז.
הלכה יד סמג לאוין מח
הלב אבל ישראל משהלך מכאן ולא
הלכה כרבי יהודה ומאי קושיא דילמא הכא נמי היכא דאיתמר איתמר
ד"ה מי עביד ותוס' ב"ק ל:
טור ש"ע י"ד סי' קמט סעיף
בא מערב שבת הסיח לביתו מלבו
ד"ה וחכמים ותוס' ב"מ עב.
ג [וברב אלפס הלכות טומאה
היכא דלא איתמר לא איתמר אלא מהא דתנן ב) המניח את ביתו והלך
כל השבת שהרי לא יבא הלכך כמאן
ד"ה קונסין ותוס' ב"ב צד:
דף סה.]:
לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל אוסר לבני חצירות דברי
מא ה ו מיי' פ"ג מהל' אבל
סד"ה וחכמים ותוס' זבחים קד.
דלית לה להך דירה בעלים דמי:
הלכה יד סמג לאוין רלג
ד"ה אר"ע ותוס' בכורות כח.
רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו אוסר רבי יוסי אומר נכרי אוסר
לשבות אצל בתו. מאמש אפילו
ד"ה ר"מ], ל) מו"ק יא. ע"ז
טור ש"ע י"ד סי' שעב סעיף
❖
ישראל אינו אוסר מפני שאין דרך ישראל לבא בשבת רבי שמעון
באותה העיר: רבי יהודה. פליג
יג., מ) בס"א: לו, נ) בס"א:
א [וברב אלפס שם]:
זכר, ס) [כתובות יא.],
עליה דאמר בעיר אחרת אינו אוסר
אומר אפילו הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו
ע) בס"א: ליום איד של ע"ז,
הא באותה העיר אוסר ורבי יוסי נמי
אוסר שכבר הסיח דעתו ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר"ש רבינו חננאל
פ) [עי' תוס' יבמות מב: ד"ה
ג)
❖
פליג עליה אלא חד מינייהו נקט:
רבי],
ומאן פליג עליה ר"י $ והא אמרת רבי יהודה ור"ש הלכה כרבי יהודה
שלש חצירות של שני
זהו שאמרו. בפירקין היא (דף מט:):
ומאי קושיא דלמא הכא נמי היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר
בתים כו'. ופרקינן כדפרקינן
אנו אין לנו. שיכול לקנות שביתה
לעילא. ואקשינן מיהא דתנן
הגהות הב"ח
לא איתמר אלא מהא דתנן וזהו שאמרו העני מערב ברגליו רבי מאיר
ד)
ברגליו בלא עירוב פת אלא עני כלומר
ר' יהודה אומר אחד עני
(א) רש"י ד"ה שלש וכו' אלא
אומר אנו אין לנו אלא עני רבי יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר לא
ואחד עשיר לא אמרו
מי שהוא בדרך ואין עמו פת: אחד
אם כן שייר: (ב) ד"ה נכרי
מערבין אלא להקל על
אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו
עשיר. היושב בביתו אם רצה לילך
וכו' ואין זה הסיח לביתו
העשיר שלא יהא צריך לצאת
מן הלב: (ג) ד"ה למה ליה
ומתני ליה רב חייא בר אשי לחייא בר רב קמיה דרב אחד עני ואחד
בעצמו ולהחשיך שם על התחום
ולערב ברגליו. ומתני ליה רב
ה)
וכו' כרבי יהודה היכא דר"מ
(נחמ') חייא בר אשי לחייא
קונה לו שביתה: שלא יצא. מפני
עשיר ואמר ליה רב סיים בה נמי הלכה כרבי יהודה תרתי למה לי
❖
פליג:
בר רב קמיה דרב, אחד עני
הטורח ויערב ברגליו אלא התירו
ואחד עשיר, וא"ל רב אתנייה
והא אמרת ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה ומאי קושיא דילמא רב
הלכה כר' יהודה. כלומר
לשלוח עירוב בפת ע"י שלוחו:
לית ליה להני כללי אלא מהא דתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם
ו)
א
קבעה במשנתינו הילכתא
גליון הש"ס
ומתני ליה רב חייא בר אשי. למתני'
כר' יהודה, ואי איתא להא
עד שיהו לה שלשה חדשים ב וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו
לחייא בר רב קמיה דרב: אחד עני
גמ' והא אמרת ר"י ור"ש
דר' יוחנן למה ליה למתנייה
עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד אלמנות
הלכה כר"י. עי' תוס' לקמן
במתני', אע"ג דלא תניא הא
ואחד עשיר. מילתיה דרבי יהודה:
דף סה ע"ב ד"ה איקלעו:
ידיע דהילכתא כר' יהודה
ואחד גרושות אחד ארוסות ואחד נשואות ר' יהודה אומר נשואות יתארסו
למה ליה. למיפסק הלכה כרבי
גמ' בבית הפרס דרבנן
דהא ר' מאיר פליג עלי'.
וארוסות ינשאו חוץ מארוסה שביהודה מפני שלבו גס בה ר' יוסי אומר כל
יהודה דרבי מאיר פליג עליה הא
ומטמא. עי' בכורות דף כט
ודחינן דילמא רב פליג
(ג)
❖
ע"א תוס' ד"ה היכי אזיל:
על ר' יוחנן ואמר ליתנהו
כיילת לעיל להיכא דלא איתמר הלכה
הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול ואמרינן רבי (אליעזר) לא
ז)
ח)
להני כללי, ורב ור' יוחנן
לא כמר ולא כמר עבדינן כרבי
על לבי מדרשא אשכחיה לרבי אסי דהוה קאים אמר ליה מאי אמור בבי
הלכה כר' יוחנן. אלא מיהא
יהודה: רב לית ליה להני כללי.
דתנינן היבמה לא תחלוץ
מוסף רש"י
מדרשא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי מכלל דיחידאה פליג
ולא תתייבם עד שיהו לה
ומשום דרב לית ליה קאמרת ליתנהו
עליה אין והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיתה לה כעס
אוסר לבני חצירות. דדירה
שלשה חדשים, וכן שאר
ט)
ג
והא ר' יוחנן קאמר להו והלכה כר'
בלא בעלים שמה דירה (לקמן
כל הנשים לא ינשאו ולא
עם בעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה היא חולה עקרה זקנה
פו.). אינו אוסר. דלאו שמה
יוחנן: היבמה לא תחלוץ. בתוך ג'
יתארסו עד שיהו להן שלשה
דירה (שם). ר' יוסי אומר
קטנה ואיילונית ושאינה ראויה לילד או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין
חדשים, אחד בתולות ואחד
חדשים למיתת בעלה. מפרש טעמא
נכרי אוסר. ר' יוסי נמי
בעולות אחד אלמנות ואחד
המפלת לאחר מיתת בעלה כולן צריכין
ביבמות [מא:] שמא מעוברת היא וחליצת
סבירא ליה לאו שמה דירה,
גרושות כו'. ר' יוסי אומר כל
להמתין ג' חדשים דברי ר"מ רבי יוסי מתיר הכי גרסינן רבי יוסי מתיר ליארס
מיהו נכרי אוסר שמא יבא
הנשים יתארסו חוץ מאלמנה
מעוברת אינה חליצה וא"ת תחלוץ
היום (שם). העני מערב
מפני האיבול. וא"ר (יוסי)
בתוך ג' ותמתין עד לאחר ג' שאם
ולינשא מיד. ואין להאריך כאן פ):
ליארס ולינשא מיד למה לי והא אמרת ר"מ
ברגליו. כגון זה שהוא בא
[אסי] א"ר יוחנן הלכה כר'
תמצא מעוברת אינה צריכה חליצה
והכלים
בדרך ואין עמו פת דהשתא
יוסי. ואמר מכלל דיחיד
ורבי יוסי הלכה כר' יוסי ומאי קושיא
עני הוא, לו התירו חכמים
פליג עליה. אין והתניא הרי
אם תלד וולד של קיימא ואם לא
דלמא לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל דאמר הלכה כרבי מאיר
י)
לערב ברגליו בלא פת (לקמן
שהיתה רדופה לילך לבית
תמצא מעוברת אינה צריכה חליצה
מט:). להקל על העשיר.
אביה, או שהיתה לה כעס
כ) בגזירותיו אלא מהא ל) דתניא ד הולכין ליריד של נכרים ולוקחים מהן
אחרת ואם תלד וולד שאינו של
שיוכל לשגר על ידי שליח ולא
מבעלה או שהיה בעלה זקן
בהמה ועבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות
יטרח הוא עצמו (שם).
או חולה או שהיתה חולה
קיימא תחלוץ פעם שניה שמא יהא
נשואות יתארסו. דטעמא
או קטנה או איילונית או
שלהן מפני שהוא כמציל מידן ה ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון
וולד של קיימא ואינה חליצה לאוסרה
משום להבחין בין זרע ראשון
עקרה או זקינה שאינה ראויה
ולערער עמהן וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות בית
לכהונה ונמצא מצריכה כרוז לכהונה
לזרע שני הוא שלא תלד ספק
לילד, והמפלת לאחר מיתת
בן ט' לראשון ספק בן ז'
בעלה צריכה להמתין שלשה
וליצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה
הקברות ס"ד טומאה דאורייתא היא אלא $ בבית הפרס דרבנן ומטמא לישא
לאחרון, ובאירוסין ליכא
[חדשים] דברי ר' מאיר, ר'
ולא הוי בהכרזה וסבר שרו חלוצה
אשה וללמוד תורה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל
למימר הכי (יבמות מא.).
יוסי מתיר ליארס ולהנשא
וארוסות ינשאו. מיד דהא
לכהן: ולא תתייבם. שמא מעוברת
מיד. למה ליה לר' יוחנן
מוצא ללמוד לא יטמא ר' יוסי אומר אף בזמן שמוצא ללמוד נמי יטמא לפי
ו
לא איעברא מן הראשון, חוץ
למימר הלכה כר' יוסי והא ר'
היא ונמצא בא על אשת אחיו
שאין
מארוסה שביהודה. דתנן
יוחנן הוא דאמר ר' יהוד' ור'
שיש לה מ) בנים והרי היא עליו
פרק קמא דכתובות (יב.)
יוסי הלכה כר' יוסי, וכל שכן
ביהודה היו מייחדים החתן
בכרת אבל לאחר שלשה דניכר בה שאינה מעוברת או תחלוץ או תתייבם: שאר כל הנשים כו'. שמא תלד בתוך תשעה
ר' מאיר ור' יוסי שהלכה כר'
והכלה קודם כניסתן לחופה
יוסי. אלא ש"מ ליתנהו להני
למיתת בעלה ספק בן שבעה לאחרון ספק בן תשעה לראשון ובעינן הבחנה כדאמרינן ביבמות (דף מב.) שמא ייבם אשת אחיו
כדי שיהא לבו גס בה, כלומר
כללי. ודחינן ומאי קשיא
מאמו ועוד יש איסורין הרבה: ולא יתארסו. גזור רבנן אירוסין אטו נשואין: אחת בתולות כו'. מפרש התם (שם:) אחת שנישאו
רגיל ומצחק עמה שלא יהיו
ודילמא לעולם איתנהו להני
בושין זה מזה בבעילת מצוה,
כללי, ר' יוחנן לא איצטריך
לזה כשהן בתולות ואחת שנישאו לזה כשהן בעולות שנתאלמנה או נתגרשה מבעלה זה בין מן האירוסין בין מן הנשואין צריכות
הלכך חיישינן דלמא בעיל
למימר הכא הלכה אלא כדי
להמתין אחר הגט או אחר המיתה ג' חדשים: אחת ארוסות. אף על גב דארוסה לא בת עיבורי היא גזור רבנן ארוסה
(יבמות מא.). כל הנשים
לאפוקי מרב נחמן אמר
אטו נשואה: דברי ר"מ לא גרסי' אלא סתמא היא: יתארסו. מיד דהא לא מיעברא משני תוך ג' ואם תלד בתוך ט' ודאי דראשון
יתארסו. ר' יוסי אנשואות
שמואל דאמר הלכה כר'
קאי והכי קאמר לר' יהודה כל
מאיר בגזירותיו, והא גזירה
הוא דאי מאחרון בן ששה הוא ולא חיי: והארוסות. שנתאלמנו או שנתגרשו מן האירוסין ינשאו מיד דהא לא מיעברא מראשון:
הנשים נשואות יתארסו
היא דגזר עקרה ואיילונית
חוץ מן הארוסה שביהודה. שהיו רגילין ליחד חתן וכלה קודם כניסתן לחופה כדאמרינן בכתובות (דף יב.): גס בה. רגיל בה ומכירה
כדקאמרת ולא גזרינן אירוסין
ומי שאינה ראויה לילד
ומרוצה לו: כל הנשים יתארסו. אתנא קמא פליג דאסר אפי' ליארס ואדרבי יהודה פליג דשרי ארוסה לינשא: חוץ מן האלמנה מפני
אטו נשואין ומיהו בהא
ואפי' המפלת לאחר מיתת
פליגנא עלך שלא חלקת בין
בעלה, אטו ראויה לילד.
האיבול. שאסורה ליארס כל ימי אבלה אבל גרושה תיארס מיד: הלכה כר' יוסי. דמתיר ליארס מיד: ואמרינן מכלל. דהך סתמא
אלמנה לגרושה והתרת אלמנה
אתה לדחויי להא דרב נחמן
דתניא לעיל אחת ארוסות ואחת נשואות יחידאה היא: והתניא. בניחותא: רדופה לילך לבית אביה. תדירה לדור בבית אביה בעיר
ליארס בתוך ימי אבלה, ואנא
אמר שמואל, ואמר הילכתא
אחרת ואינה רגילה עם בעלה: חולה. ואינה מקבלת טורח תשמיש: עקרה. מחמת מזל שכבר נישאת לג' בני אדם ולא ילדה להן
סבירא לי אלמנה מן הנשואין
כר' יוסי דפליג על ר' מאיר.
לא תארס כל שלשים ימי אבלה
אלא מיהא דתניא הולכין
והוחזקה עקרה: איילונית. ממעי אמה ויש לה סימנין שאין לה שערות ולא דדין ולשון איילונית דוכרניתא כאיל זה נ) שאינו יולד ס):
(שם). הלכה כר' יוסי.
ליריד של גוים ולוקחין
ושאינה ראויה לילד. מחמת משקה סם: דברי ר"מ. אלמא ר"מ הוא דגזר בההיא דפשיטא לן דאינה מעוברת וה"ה לארוסה: ולמה ליה.
דשרי ארוסות לינשא הואיל
מהן בהמה וכו' עד (דמטי)
וליכא למיחש לזרע ראשון,
לר' יוחנן למימר הלכה כר' יוסי דהא איהו גופיה כייל לעיל [מו:] ר"מ ורבי יוסי הלכה כר' יוסי אלא ש"מ לא אמר ר' יוחנן להני כללי אלא הנך
[ומטמא] ללמד תורה ולישא
ונשואה ליארס, והאי דנקט ר'
אשה, א' ר' יהוד' אימתי
אמוראי אמרינהו מנפשייהו: ומאי קושיא דלמא. אע"ג דכיילינהו ר' יוחנן איצטריך ליה למיפסק בהא משום דהוה רבי מאיר מחמיר ואמר
יוסי ולא ר' יהודה דהא ר'
בזמן שאינו מוצא ללמד
שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו בכל מקום שהחמיר ואתא רבי יוחנן לאפוקי לדשמואל מיהא דבהא הלכה כרבי יוסי:
ליריד.
יהודה נמי שרי ארוסה לינשא
בטהרה יטמא ללמד. [ר"י
בהדיא, אלא משום דר' יוסי
שוק הנקבע ליום חג של עובדי כוכביםע) ולוקחין מהן בתים ושדות מפני שממעיטן אי נמי משום ישוב א"י: בהמה ועבדים ושפחות. מפני
אומר אף בזמן שמוצא
נימוקו עמו (יבמות מב:).
ללמוד נמי יטמא] לפי
שמכניסן לקדושה: ומעלה. השטר: בערכאות שלהן. לפני דייניהן לחתום ואע"פ שהוא חשיבות להן ואיכא למיחש דלמא אזלי ומודו אפ"ה
מכלל דיחידאה פליג
שרי: מפני שהוא כמציל מידם. שלא יחזור העובד כוכבים ויערער על המכירה: בית הקברות ס"ד. הא עבר בלאו: שאינו מוצא ללמוד. בארצו:
עליה. ת"ק דאמר לא ינשאו
ולא יתארסו אחת ארוסות
ואחת בתולות, דאסר אפילו ארוסות ליארס כ"ש לינשא, יחידאה היא ולאו סתמא דרבים היא (שם). רדופה לילך לבית אביה. רוב ימיה להיות בבית אביה כו' כל אלו אין דרכן להתעבר (כתובות ס:) רדופה, רגילה וגם סמוך למיתתו עמדה בבית אביה זמן
מרובה, דליכא למימר מעוברת היא (יבמות מב:). או שהיתה לה כעס. ולא שימשה (שם). עקרה. שנעקר רחמה וניטל האם שלה (שם). ושאינה ראויה לילד. לאיתויי מחמת סמא או חולי (שם) או: שנעקר בית הריון שלה (כתובות ס:). כולן צריכין להמתין.
דגזרו שאינה ראויה אטו ראויה (יבמות מב:). הלכה כר"מ בגזירותיו. בדבר שהוא מחמיר על דבר תורה באיסור והיתר על ידי גזירת דבריהם (כתובות נז. וכעי"ז שם ס:). ליריד. יומא דשוקא (מו"ק יא.). וכותב. שטרות, ומעלה בערכאות שלהן. מקום
גדוליהן ושופטיהן ומעלה שטרותיו לפניהם לחתום, ואף על פי שכבוד ותפארת היא להם ואיכא למימר דאזיל ומודה (ע"ז יג.). מפני שהוא כמציל מידן. שמתוך כך יהיו לו עדים ומסייעין להציל מן העוררין (שם). בבית הפרס. שדה שנחרש בה קבר וחשו
חכמים עד מאה אמות דלדלה מחרישה את כתיתי העצמות ושמא יעבור על עצם כשעורה ויסיטנו (שם).