מז:
מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
והכלים
שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד. אין אדם זוכה ללמוד מכל מלמדיו
והאוצרות ששבתו בתוך התחום יש להם אלפים אמה
מב א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [עי' תוס' מנחות לא:
ד"ה מי קאמר], ב) ביצה לח:
יש רב שמשנתו סדורה בפיו ושונה לתלמידיו דרך קצרה: לצידן.
לכל רוח. פ"ה ואפילו הן של הפקר משמע דלא
י"ט הלכה י סמג
עשין א טור ש"ע א"ח
לעיל לח: מה: לקמן צז:,
חוצה לארץ: סד"א הני מילי. דכייל רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי:
מיבעיא אם יש להם בעלים וקשה דאי יש להם בעלים הרי הן כרגלי
ג) [ע"א], ד) בס"א: פירות
סימן תא:
במתניתין. דדוקא היא: אבל בברייתא. דילמא איחליף דרבי יהודה
הבעלים ואפי' אם נעמידם כגון שהבעלים בעיר אחרת דהשתא לא
מג ג מיי' פט"ו מהל'
שעשאום, ה) [לעיל מא:],
ו) [דף מב:], ז) [שייך לדף
שבת הל' יג טוש"ע
לדרבי יוסי ודרבי יוסי לדרבי יהודה:
הוי כרגלי הבעלים ומ"מ בני שביתה
❖
מח.], ח) [וכ"כ הערוך ערך
א"ח סי' תב:
אימא לא. לסמוך עלה להכי צריך
הם יותר מן ההפקר ויש להן אלפים
שאין מן הכל זוכה
אדם ללמוד ואמר ר'
❖
חרם],
למימר הלכה ולעולם איתנהו להני
אמה לכל רוח מ"מ אין נראה להעמיד
יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אצל רבו
כללי: אלא הכי קאמר. רב משרשיא
כלל ביש להם בעלים דביש להם
רבינו חננאל
לצידן ללמוד תורה ואמר ר' יוחנן הלכה
הגהות הב"ח
כו': דהא רב לית ליה להני כללי. כדאמר
בעלים מה לי תוך התחום מה לי
שאין מכל אדם זוכה
כרבי יוסי ולמה לי והא אמרת רבי יהודה
לעילג) מדאיצטריך ליה למימר סיים בה
חוץ לתחום ונראה דבשל הפקר
(א) רש"י ד"ה השואל
ללמוד. וא"ר יוסי מעשה
ור' יוסי הלכה כר' יוסי אמר אביי איצטריך
וד"ה וכן וד"ה והכלים
ביוסף הכהן שהלך אחר
נמי הלכה כר' יהודה: אין קונין
איירי והא דנקט תוך התחום
וד"ה יש להן הכל דיבור
רבו לציידן ללמוד תורה,
סד"א א) הני מילי במתני' אבל בברייתא
שביתה. והרי הן כרגלי כל אדם ואם
לאשמעינן דאפ"ה לא קני שביתת
אחד: (ב) ד"ה לעולם סבר
וא"ר יוחנן הלכה כר'
אימא לא קמ"ל אלא הכי קאמר הני כללי
באו מחוץ לתחום לתוך העיר מותר
העיר וא"ת ומאי שנא דהכא יש להן
ר' יוחנן ב"נ חפצי:
יוסי. למה ליה למימר
(ג) ד"ה ה"ג וכו' בתוך
הלכה כר' יוסי והא רבי
להוליכן לכל רוח: חפצי הפקר.
לאו ד"ה נינהו דהא רב לית ליה הני כללי:
אלפים אמה לכל רוח דמשמע
תחומן ורבי יוסי:
יהוד' פליג עליה ואיהו
דאיכא למימר ליקנו מנפשייהו אמרי
ממקומן מדלא קתני כרגלי אנשי
אמר רב יהודה אמר שמואל חפצי נכרי אין
(ד) תד"ה והכלים וכו'
הוא דאמר ר' יהוד' ור'
רבנן דאין קונין: חפצי הנכרי
דלר"י ב"נ חפצי הפקר:
העיר וגבי גשמים שסמוכים לעיר
יוסי הלכה כר' יוסי.
קונין שביתה למאן אילימא לרבנן פשיטא
(ה) ד"ה חרם וכו' דלרבי
ופרקינן [אמר אביי
דאית להו בעלים. והרי הן כמותן
הוי כרגלי אנשי העיר כדאמרינן
(א) ❖
השתא חפצי הפקר דלית להו בעלים אין
יוחנן בן נורי קונין:
איצטריך סד"א הני מילי
ובעליהן לית להו שביתה דלאו בני
לעיל (דף מה:) וי"ל דהתם אנשי
במתניתין אבל בברייתא
קונין שביתה חפצי הנכרי דאית להו בעלים
שביתה נינהו מיבעיא: השואל
העיר דעתם עליהם דגשמים ידועים
אימא לא קמ"ל]. אלא
מיבעיא אלא אליבא דר' יוחנן בן נורי וקמ"ל
אמר רב משרשיא הכי
כלי מן הנכרי. ובן עירו הוה: וכן
מוסף רש"י
לכל בני העיר אבל אוצרות דהפקר
קאמר הני כללי לאו דברי
אימר דאמר ר' יוחנן בן נורי קונין שביתה
ב)
המשאיל לו כלי מערב יום טוב.
אם היו ידועים כבר היו זוכין בהן
לצידן. לחוצה לארץ וארץ
הכל הן דהא רב לית ליה
העמים מטמא מדרבנן
הני מילי חפצי הפקר דלית להו בעלים
וקנה שביתה אצל הנכרי בתוך
הני כללי, אבל רבי יוחנן
ועוד שמא יש לחלק משום דהתם
כבית הפרס (ע"ז יג.). הני
אית ליה, ורב הוא דפליג
תחום העיר: והכלים והאוצרות.
בסמוכין וקרובין דעתן עליהן והכא
אבל חפצי הנכרי דאית להו בעלים לא מיתיבי
מילי חפצי הפקר. כלים
עליה וקיימא לן כר' יוחנן.
שעשאום אוצר:
ד) יש להן אלפים לכל
ברחוקים אלא שהן בתוך התחום
שאין להם בעלים וחשיכה
אמר רב יהודה אמר
ר"ש בן אלעזר אומר השואל כלי מן הנכרי
להם במקום אחד, אע"ג
שמואל חפצי הגוי אין
רוח. ואפילו הן של הפקר וכלי
ומיהו נראה דאלפים אמה לאו
ביום טוב וכן המשאיל לו לנכרי כלי מעיו"ט
שלא נתכוין להם אדם
קונין שביתה. פי' אם
שקנה שביתה אצל הנכרי והחזירו
ממקומן קאמר אלא מן העיר כמו
להקנותן שביתה, קונין
תשאל מן הגוי ביום טוב
והחזירו לו ביום טוב והכלים והאוצרות
לבעלים ועירבו בעליו למזרח או
בגשמים דלעיל דהא מוכח גבי חרם
שביתה במקומן ואין אדם
הרי הוא כרגלי השואל
ששבתו בתוך התחום יש להן אלפים אמה
יכול לטלטלן משם יותר
ואין או' שקנה שביתה.
למערב אין יכול להוציאו מאלפים:
שבין שתי תחומי שבת דלרבי יוחנן
מאלפים לכל רוח ואפילו
ואמרינן אי לרבנן פשיטא,
לכל רוח ונכרי שהביא לו פירות מחוץ
לא יזיזם ממקומן. דקנו שביתה
חפצי הפקר שבתוך התחום קונין
(ד)
עירב לצד אחר
אלא אפי' לר' יוחנ' בן
(לעיל מה:)
לתחום הרי זה לא יזיזם ממקומן אי אמרת
במקומן והרי יצאו חוץ לתחום ואין
שביתת העיר אפילו אין דעת אנשי
והמוצאן מוליכן ממקום
נורי. ומותבינן עליה ר'
מציאתן אלפים לכל רוח
שמעון בן אלעזר אומר
להן אלא ארבע אמות: הא מני.
בשלמא קסבר רבי יוחנן בן נורי חפצי נכרי
העיר עליהם כמו שאפרש בסמוך
ואינו מוליכן למקום שערב
השואל כלי מן הגוי וכן
דקתני חפצי הנכרי קונין שביתה ר'
וברייתא דהכא כר' יוחנן בן נורי וליכא
קונין שביתה הא מני ר' יוחנן בן נורי היא
שם, דיש להם שביתה
גוי ששאל כלי מישראל
❖
יוחנן בן נורי כלומר רבי שמעון בן
לעצמן (ביצה לח:).
למיפרך האי כרגלי אנשי העיר
בערב יום טוב והחזירו
אלא אי אמרת קסבר רבי יוחנן בן נורי חפצי
ביום טוב, וכלים ואוצרות
אלעזר אליבא דרבי יוחנן בן נורי
מבעי' ליה כדפריך לעיל כיון
הנכרי אין קונין שביתה הא מני לא ר' יוחנן
ששבתו בתוך התחום, יש
אמר: לעולם סבר רבי יוחנן חפצי
דהזכיר הכא תוך התחום משמע
(ב)
להן אלפים אמה לכל רוח,
בן נורי ולא רבנן לעולם קסבר רבי יוחנן
רבינו חננאל (המשך)
נכרי. כחפצי הפקר והא ר' יוחנן
וכן הגוי שהביא פירות
שפיר דאלפים אמה לכל רוח מן
בן נורי חפצי הנכרי קונין שביתה ושמואל
עירוב, [כי] בין מברכתא
מחוץ לתחום הרי זה לא
בן נורי: ושמואל דאמר. לעיל אין
העיר קאמר ואף על גב דכייל להו
למחוזא יותר מאלפים
יזיזם ממקומם. אי אמרת
דאמר כרבנן ודקאמרת לרבנן פשיטא מהו
קונין כרבנן דאמרי בחפצי הפקר דאין
בהדי שואל כלי מן הנכרי ונכרי
אמה הוה. ואפילו אם היו
בשלמא ר' יוחנן בן נורי
דתימא גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים
בתוך התחום (א') [אחר]
סבר חפצי הגוי קונין
קונין: דיכרי. אילים: מברכתא.
אם עומד חוץ לעיר מונין לו
כי (אילו) הצאן קנו
שביתה היינו דקתני יש
שם מקום: מחוזא. עיר הסמוכה
אלפים ממקומו סתמא דמלתא נכרי
דישראל קמ"ל ורב חייא בר אבין אמר רבי
שביתה בחוץ קודם
להם אלפים אמה לכל
למברכתא בתוך ד' אלפים ומערבין
בעיר עומד:
רוח, אלא אי אמרת אין
שיבואו למברכתא. ושרא
יוחנן חפצי נכרי קונין שביתה גזירה בעלים
א
דכולה מברכתא כד' אמות
רבא לבני מברכתא
קונין שביתה אמאי כו'.
מזו לזו: למיזבן מינייהו. ואייתינהו
דנכרי אטו בעלים דישראל הנהו דכרי
למיזבן מינייהו. דאע"ג
ואסיקנא דודאי ר' יוחנ'
למחוזא ואף על פי שהביאום הנכרים
דמיא. בריש פירקא
בן נורי סבר חפצי הגוי
דאיכא למימר הני דיכרי
דאתו למברכתא שרא להו רבא לבני
מחוץ לתחום דקסבר חפצי הנכרי
פ"ה והוליכו לעיר אחרת והרי מוקפת
קנו שביתה במקום רחוק,
קונין שביתה, ור' שמע'
מחוזא למיזבן מינייהו א"ל רבינא לרבא
מ"מ יש להן לטלטל
בן אלע' דאמר כר' יוחנ'
אין קונין שביתה: כארבע אמות
מחיצות משמע דלא חשיב כד' אמות
בן נורי, ושמואל דאמר
אותם בארבע אמות,
מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל
דמי. כדתנן במתניתין ה) הוליכוהו
לענין להלך את כולה אלא במוקפת
ומברכתא כולה כמו ארבע
חפצי הגוי אין קונין
חפצי נכרי אין קונין שביתה והא שמואל
לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר
מחיצות דומיא דדיר וסהר והא
אמות היא, הילכך שרי
שביתה כרבנן. ואמרינן
האי נמי פשיטא. ופרקינן
להו למשקל מינייהו. תני
כו' ופסקינן לעיל ו) אמר רב הלכה
ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ואמר רב חייא
מברכתא צריך לומר דמוקפת מחיצות
ר' חייא חרס. פי' כמו
אצטריך מהו דתימא
כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה והוא
הויא ואע"ג דגבי נותן עירובו באילן
בר אבין אמר ר' יוחנן חפצי נכרי קונין שביתה
חריץ,
שבין
שני תחומי
גזרינן בעלים דגוי לקנות
הדין לעיר שיש לה מחיצות: חרם.
(לעיל דף לב:) פריך חוץ לעיבורה של
להן שביתה, אטו בעלים
שבת
מלא
מים, צריך
גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל
דישראל, שאם תאמר
מצודת דגים ומפסיק במים בין ב'
עיר נמי כיון דאמר רבא הנותן
הדר אמר רבא ליזדבנו לבני מברכתא דכולה
חפצי הגוי דאית להו
ב
תחומין של ב' עיירות. וחברו מצודים
עירובו יש לו ד' אמות וכו' משמע
בעלים לא קנו שביתה,
מברכתא לדידהו כד' אמות דמיא תני
וחרמים (קהלת ז) וכתיב על כן יזבח
אתי למימר אפילו חפצי
דתוך עיבורה של עיר נמי הוי טעמא
רבי חייא ג חרם שבין תחומי שבת צריך
ישראל דאית להו בעלים
לחרמו (חבקוק א). וגדר של קנים הוא:
לפי שנעשית לו כל העיר ועיבורה
לא קנו שביתה. קמ"ל
מחיצה
צריך. לעשות מחיצה של ברזל
כארבע אמות אף על פי שאין שם
דלא גזרינן, אלא חפצי
הגוי אין להם שביתה. רב
שלא יעברו מים של תחום זה לתוך תחום זה דכל מה שבתוך תחום
מחיצה ה"מ לשובת שם או נותן שם עירובו שיש לו אלפים אמה לכל
חייא בר אבין אמר [ר"י]
העיר אין קונה שביתה במקומו להיות לו ממקומו אלפים אמה
רוח ונחשב הכל כד' אמות אפילו חוץ למחיצות כיון שהוא בעיבורה
חפצי הגוי קונין שביתה
לכל רוח אלא בתר העיר גריר ואם הוא בסוף התחום אין יכול
של עיר אבל בבא מחוץ לתחום אינו נחשב כד' אמות בלא היקף
גזירה בעלים דגוי אטו
בעלים של ישראל. הנהו
לזוז משם ולחוץ ואין בני תחום זה יכולין למלאות מתוך תחום עצמו
מחיצות ואומר ר"י דבעי נמי דתהוי מוקפת לדירה דלא עדיף משבת
דכרי דאתו למברכתא. פי'
מפני עירוב מים של תחום האחר: ז) ה"ג אי נימא משום דתני לה
באויר
מחיצות שיש לו אלפים אמה לכל רוח אפילו הכי לא
מברכתא שם הכפר.
כר' יוחנן בן נורי ולחומרא ואיהו לקולא סבר ומשום דסבירא ליה
חשיב
לגביה כארבע אמות בהיקף יותר מבית סאתים שלא
והביאו שם גוים אילים
בשוק של בהמות לימכור
לקולא כל דתני לחומרא מחייך עליה. בתמיה. אי נימא משום
הוקף לדירה כדאמר בשבת בתל ונקע וצריך ליזהר בדבר הבא
ביום טוב, שרא להו רבא
דרבי חייא תני למתניתין כרבי יוחנן בן נורי דאמר חפצי
מחוץ
לתחום בשביל ישראל זה דשרי לישראל אחר או שבא
לבני מחוזא שבאו ע"י
הפקר קונין שביתה בתוך תחומין ורבי יוסי בר חנינא סבירא ליה
בשביל
נכרי שלא יטלטלנו חוץ לד"א בעיר שאין לה מחיצות
עירוב למברכתא למיזבן
(ג)
מינייהו
ולאייתונהו
כרבנן לקולא דאמרי אין קונין שביתה והרי הן כרגלי כל אדם:
שמוקפת לדירה:
למחוזא כשמואל דאמר
חרם.
לשון מצודות וחרמים שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה
מחיצה
חפצי הגוי אין קונין
שביתה, אלא הרי הן
של ברזל שלא יעברו מים מתחום זה לתחום זה דכל מה שבתוך תחום העיר אין לו שביתה במקומו להיות לו אלפים לכל רוח
כרגלי כל אדם. א"ל
ממקומו אלא בתר קרתא גרירא כך פי' הקונט' וכן פר"ת אלא דפי' חרם לשון והחרים ה' לשון ים (ישעיה יא) כשמעלה הים שרטון ומתייבש
רבינא והאמר ר' יוחנן
נשארים נקעים מלאים מים וחרם הוא נקע מלא מים וכן פר"ח ח) חרם לשון חריץ וא"ת אמאי מוקי לה כרבי יוחנן בן נורי הא לרבנן נמי
חפצי הגוי קונין שביתה,
ושמואל ור"י הלכה כר'
אמר לעיל (מה:) גבי גשמים הסמוכים לעיר דהוו כרגלי אנשי העיר וי"ל דהכא דמימשכי מתחום זה לתחום זה בטלה דעתם והוי כחפצי הפקר
יוחנן. והדר רבא ואסר
דאין קונין שביתה לרבנן והוו כרגלי הזוכה אבל לר' יוחנן דקנו שביתה כשהן בתוך תחום העיר קונין שביתת העיר אף ע"פ שאין דעת
להם לבני מחוזא דלא הוו
אדם עליהם קונה אבל אין לפרש דלר' יוחנן (ה) קונין שביתה במקומן ומה שצריך מחיצה של ברזל היינו כדי להכניסם לעיר לפי שמקצת
אתו למברכתא אלא ע"י
המים רחוקים מן העיר יותר מאלפים אמה דאם כן אמאי נקט בין שני תחומין אפילו אי ליכא
עיר שניה לא
מצו להכניס מים לעיר
שחוץ
לתחום ועוד
אפילו מחיצה של
ברזל לא תועיל להכניסם לעיר מסוף אלפים אמה שהרי
בתחלת העיר
כלו
האלפים של מים:
רבי