מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
מחיצה של ברזל נמי עיילי בה מיא. מתתאי דהא סתם מחיצה י'
יהודה היינו תנא קמא. וא"ת דילמא ר' אליעזר ור' יהודה לא
מד א ב מיי' פי"ב מהל'
א) לעיל מו. שבת קכא: ביצה
לט., ב) [ברכות טו: וש"נ],
טפחים היא ולא מטיא עד קרקעית המים ואפילו מגעת לקרקעית
שבת הלכה טו סמג
פליגי אתנא קמא אלא לפרושי מלתיה קאתו וכן מצינו פרק
ג) שבת קא. לעיל יב. טז:
לאוין סה וסו טוש"ע א"ח
המים אי אפשר שלא יכנסו המים מתחתיה: אלא משום. הכי מחייך
כ"ג (סנהדרין דף כא.) ט) גבי לא ירבה לו נשים ובריש מתני' בריש חזקת
לקמן פו:, ד) [לעיל ל: כלים
סי' שמט סעיף א וסי' שצו
עליה: דקל הוא שהקילו חכמים במים. במחיצה כל דהו ובלבד שיהא
הבתים (ב"ב דף כח.) ואומר ר"י דע"כ ר' אליעזר לא מפרש מילתיה
פי"ז מי"א], ה) [פסחים
סעיף א:
מה ג ד ה מיי' פ"ד
פו.], ו) [מה. ד"ה היו],
בה י' מהניא בה ואע"ג דעיילי בה
דתנא קמא אלא פליג עליה דהא ת"ק
ז) [דף מט.], ח) רש"ל מ"ז,
מהלכות עירובין
מיא מעילאי ומתתאי: כדבעא מיניה
קאי אר' יוחנן בן נורי דאמר יש לו
מחיצה של ברזל להפסיקו מחייך עליה ר'
ט) [וע"ע תוס' פסחים פג.
הלכה כג טור ש"ע א"ח
רבי טבלא כו'. וכי היכי דמחיצה
❖
אלפים אמה לכל רוח ולא הוי באמצעיתו סי' שעח סעיף א:
ד"ה ר"ש עוד שם קטז: ד"ה
יוסי בר' חנינא מאי טעמא קא מחייך אילימא
וחותם ותוס' מו"ק כד. ד"ה
תלויה מהניא מחיצת הקנים נמי
הכי נמי ד' אמות לת"ק וא"ת א"כ
משום דתני לה כר' יוחנן בן נורי לחומרא
וחכמים ותוס' זבחים פג.
מהניא דמה לי מיערבי מיא מתתאי
מאי פריך היינו ת"ק כיון דתנא קמא
ד"ה המזבח], י) [וע"ע תוס'
ואיהו סבירא ליה כרבנן לקולא ומשום דסבר
רבינו חננאל (המשך)
מה לי מיערבי בין קנה לחברו: היינו
ארבי יוחנן בן נורי קאי ויש לו ד'
שבת צב. ד"ה אישתכח ותוס'
לקולא מאן דתני לחומרא מחייך עלה אלא
❖
פסחים קט: ד"ה ברום],
וחכמים אומרים אין לו
תנא קמא. ר' יהודה דאמר [מה.] לאיזה
אמות לכל רוח וי"ל דסבר המקשה
אלא ארבע אמות לכל
משום א) דתניא נהרות המושכין ומעיינות
רוח שירצה יש לו ד' אמות היינו תנא
אע"ג דאלפים דרבי יוחנן (ב) הוי לכל
רוח, שהן שמונה על
הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם ודלמא
קמא רבנן דפליגי עליה דר' יוחנן בן
רוח דהוו ד' אלפים על ד' אלפים ד'
שמונה. ופריש בתלמוד
תורה אור השלם
ארץ ישראל [מי] שבירר
נורי: שמונה על שמונה איכא בינייהו.
במכונסין אלא משום דקתני צריך מחיצה של
אמות דת"ק הוו ד' אמות בין הכל
1. רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם
לו מבעוד יום וקדיש
דרבנן סברי ד' לכל צדדין היינו
דומיא דטלטול ארבע אמות ברשות
ברזל להפסיקו ומאי שנא קנים דלא דעיילי
עליו היום, ושמעיניה מן
הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן
שמונה על שמונה ור' יהודה סבר לחד
הרבים דהוי פי' ד' אמות לכל רוח
הדא (דת') [ד]לא יכנס
לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם
בהו מיא של ברזל נמי עיילי בהו מיא ודילמא
דברי ר' מאיר. ר' יהודה
יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו
רוח ותו לא כדקתני ומודה ר' יהודה
שירצה כמו שאמר ר' יהודה לכך פריך
צריך ואין לו תקנה קאמר אלא משום דקל
אמר [יכנס]. לא על הדא
ב)
אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ
לר' אליעזר שאם בירר לו שתים לכאן
היינו ת"ק ור"ח גריס חכמים היינו
איתאמרת אלא ארישא
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
הוא שהקילו חכמים במים כדרבי טבלא
❖
ושתים לכאן שאין יכול לחזור בו וכן
ת"ק פי' ת"ק דריש פרקין דמי
דפיר[ק]א, מי שהוציאוהו
שמות טז כט
דבעא מיניה רבי טבלא מרב מחיצה תלויה
גוים או רוח רעה
ג)
אם בירר ארבעתן לרוח אחת:
שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ד' אמות
איתאמרת עליה. א"ר בון
מהו שתתיר בחורבה א"ל אין מחיצה תלויה
מחלוקת. דר' מאיר דשרי שמונה על
ואע"ג דאינם מענין אחד מ"מ פריך
מודה ר' יודה שאם בירר
הגהות הב"ח
מתרת אלא במים קל הוא שהקילו חכמים
לו שאינו יכול לחזור בו.
שמונה להילוך: לרבי יהודה מצומצמות
דחכמים דפליגי ארבי יוחנן בן נורי
(א) רש"י ד"ה גבי יש
תניא נמי הכי ישנן
ולרבי מאיר גדולות דפישוט ידים
לא היה להם להזכיר ד' אמות אלא
במים: וחכ"א אין לו אלא ארבע וכו': רבי
אמרו משנה היא. נ"ב
שמונה על שמונה דברי
ורגלים יותר מאמה הוא: באמה
אין לו אלפים ומסתמא דיש (ג) לו ד'
לעיל דף ל ע"ב מייתי לה
ר' מאיר, כלומר ארבע
יהודה היינו ת"ק אמר רבא שמונה על שמונה
אמות לכל רוח: גופו ג' אמות.
תלמודא: (ב) תוס' ד"ה
אמות לכל רוח ישנן
דידיה. איש לפי מה שגופו ארוך
איכא בינייהו תנ"ה יש לו שמונה על שמונה
רבי יהודה וכו' דאלפים
שמונה על שמונה אמות.
יש לו ד' אמות באמתו הארוכה: של
וא"ת אמאי בעינן גבי היזק ראייה
דרבי יוחנן ב"נ הוו לכל
אמר רבה מחלוקת להלך.
דברי ר"מ ואמר רבא א מחלוקת להלך אבל
קדש. לכל אדם אמות שוה של ו'
מחיצה ד' אמות בהשותפין (ב"ב דף ב:)
רוח דהיינו ד' אלפים:
פי' אפיל[ו] ר' יוחנן בן
לטלטל דברי הכל ארבע אמות אין טפי לא
(ג) בא"ד ומסתמא דיש
נורי לא התיר לו (להלך
טפחים בינונים למידת שתי אמות
וי"ל דפעמים שיש גבשושית סמוך
להם ד"א ומשני דהכא
אלא) [אלא להלך] אלפים
והני ד' אמות היכא כתיבא כדתניא 1 שבו
שהיו בשושן הבירהה) שנעשו למידת
לכותל ופעמים נמי שמגביה עקיבו
ארבע אמות לכל רוח:
אמה, אבל לטלטל דברי
איש תחתיו כתחתיו [וכמה תחתיו] גופו
אמתו של משה: גבי יש שאמרו. משנה
(ד) ד"ה גופו וכו'
ועומד על אצבעות רגליו ועוד הא
הכל ד' אמות אין טפי
❖
דבכתף היו נושאים:
לא. והני ד' אמות היכא
היא (א) במס' כלים (פ' י"ז משנה יא)
שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו
דאמר הכא גופו ג' אמות היינו בלא
כתיבי. כדתניא שבו איש
יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם
ראשו וכן משמע בהמצניע (שבת דף צב.)
דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר גופו שלש אמות
תחתיו, בתחתיו. וכמה
מלא קומצו מנחה מלא חפניו קטרת
דאמר המוציא משוי למעלה מיו"ד
תחתיו, גופו ג' אמות
מוסף רש"י
ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח
ואמה כדי פישוט ידיו
מלא לוגמיו ביום הכפורים ובמזון
חייב שכן משא בני קהת דאמר מר
תחת מראשותיו מאי בינייהו איכא בינייהו
נהרות המושכין. היינו
ורגליו. והני ד'
שתי סעודות לעירוב וליתני נמי ד'
ארון תשעה וכפרת טפח וגמירי כל
סתם נהרות שיש להם משך
מצומצמות דברי ר' מאיר.
ארבע אמות מצומצמות אמר ליה רב
להלאה ממקום מקור
אמות ליוצא חוץ לתחום: אי הוה
ר' יהודה אומר אמה
טונא דמידלי במוטה תילתא מלעיל
ומעיינות
משרשיא לבריה כי עיילת לקמיה דרב פפא
נביעתן,
אחת, כדי שיהא נוטל
דייקינן כולי האי. בכולי הש"ס לא
ותרתי תילתי מלתתא אישתכח דלמעלה
הנובעין. ואין יוצאין
חפץ ממראשותיו ויניח
בעי מיניה ארבע אמות שאמרו באמה דידיה
הוי מצינו לתרוצי כל דיוקי ולא הוה
מי' הוה קאי (ד) ובכתף היו נושאים
מגומות נביעתן לימשך
מרגלותיו, והני ד'
הלאה, הרי הן כרגלי כל
יהבינן ליה או באמה של קדש יהבינן ליה אם
מרווחות ולא מצומצמות.
תנינן: משום דאיכא ננס באיבריו.
אותו ודל מי"ח טפחים ב' תילתי דארון
אדם. אין להם שום
ובעו לה הני ד' אמות
שגופו בינוני ואמתו קצרה ולא סגי
וכפרת היינו ששה וב' שלישי טפח
אמר לך אמות של קדש יהבינן ליה עוג מלך
שביתה לא במקומן ולא
דיהבי ליה באמה דידיה
ליה באמה דידיה ובעי למיתב ליה
ונשתיירו עד הקרקע י"א טפחים
כרגלי הבעלים ולא כרגלי
או באמה של קודש. ואי
הבשן מה תהא עליו ואם אמר לך באמה
הממלא, אלא כל אדם
אמרת באמה דידיה אמאי
באמה של קדש: היו שנים כו'.
ושליש אבל אם אדם עם ראשו רק י"ח
דידיה יהבינן ליה אימא ליה מאי טעמא לא
מוליכן ברגליו, דכל מידי
לא תני לה במס' כלים
מתניתין פרישנא לעיל ו): מאי שנא
טפחים יגיע הארון עד למטה מיו"ד
דנייד לית ליה שביתה
פרק י"ו יש שאמרו הכל
קתני לה גבי ד) יש שאמרו הכל לפי מה שהוא
התם דפליגיתו. דאמרו רבנן לקמן ז)
דראש וצואר מחזיק יותר מטפח ושליש
(ביצה לט.) ואפילו הן של
מה שהו אדם, קומץ
אדם כי אתא לקמיה דרב פפא א"ל אי דייקינן
יחיד אינן כרגליו (לעיל
מנחה, וחופני הקטורת,
בשמעתין שלשתן אסורין לטלטל זו
וגבי כוכין בעינן נמי ד' אמות בפרק
מו.) ואע"פ שבא מחוץ
והשותה מלא לוגמיו
כולא האי לא הוי תנינן ב לעולם באמה דידיה
עם זו: אוושי דיורין. דיורי החצרות
המוכר פירות (ב"ב דף ק:) היינו עם
לתחום כל אדם מוליכן
ביום הכפורים כו', ליתני
יהבינן ליה ודקא קשיא לך מאי טעמא לא
רבים ולא ידעי כולן להזהר ואתו
למקום שעירב לו לילך
ראשו ועובי דפי הארון ושיעור מקוה
בהדייהו ארבע אמות
(שבת קכא:). מחיצה
באמה שלו. ואי משום
לטלטולי כלים ששבתו בחיצונה לתוך
קתני גבי יש שאמרו דלא פסיקא ליה
דהוי אמה על אמה ברום שלש אמות
תלויה מהו שתתיר
דאיכא ננס באיברין. פי'
חיצונה אחרת דרך אמצעית: הכא.
לאו משום שלא יהא גובה האדם יותר
משום דאיכא ננס באבריו: היו שנים מקצת
בחורבה. שדרך להיות בה
יש אדם ארוך ואמתו
גבי ג' אנשים יכולין החיצונים ליזהר
מחיצות שנפלו תחתיהן
מג' אמות אלא משנכנס במים המים
קצרה שאינן ד' אמות
אמותיו של זה וכו': למה ליה למימר למה
וקיימות מלמעלה ותלויות,
באמתו כתחתיו. ניתני
דהא מועטין נינהו ולא אוושי: שתים
עולין וגם קצת ירכין ראשו והא דכתיב
הדבר דומה הכי קאמר להו רבי שמעון
מהו שתתיר לטלטל
במשנה חוץ מן ננס
החיצונות אסורות זו עם זו. כלים
בתרגום מגילת אסתר פרשנדתא
בחורבה שלא תהא כפרוצה
באיבריו שאין נותנין לו
לרבנן מכדי למה הדבר דומה לשלש חצירות
לרה"ר (שבת קא.). אלא
ששבתו בזו אסור להכניס לזו דרך
באמתו. ואסיקנא א"ל רב
איצטליב על תלת אמין וכן כולם התם
במים. כגון גזוזטרא שהיא
הפתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה מאי שנא
פפא לבריה דרב משרשיא
אמצעית שנמצא שיצאו מרשותן
קטועי ראש הוו י):
למעלה מן הים דתנן (לקמן
אי אתינא לדקדק כולי
ופתוחות לרה"ר.
התם דפליגיתו ומ"ש הכא דלא פליגיתו
לרשות האסור להן: ה"ג אמאי כיון
דאי לאו הכי
פז:) דעושה מחיצה תלויה
האי לא תנינן. מתני' היו
וממלא, וכן בור שבין שתי
שנים מקצת אמותיו של
ורבנן התם אוושי דיורין הכא לא אוושי
דערבי חיצונות בהדי אמצעית הוו
אותם שיש להם דריסת
חצרות וחלקו במחיצה
זה בתוך אמותיו של זה
להו חדא. ח) (ולישתרו כולם דדמי
הרגל על חבירתה אוסרת עליה:
דיורין: ושתים החיצונות כו': ואמאי כיון
ג
תלויה מלמעלה, ממלא זה
מביאין [ואוכלין] באמצע
כמאן דדיירי התם דומיא דבני חצר
אבל
מכאן וזה מכאן, ואע"פ
[ובלבד] שלא יוציא כו'.
דערבי להו חיצונות בהדי אמצעית הויא
שלא עירבו
.
עד ושתים החיצונות
שעירבו ויהבי כולהו עירובן בבית
(שבת קא:)
להו חדא אמר רב יהודה כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה
ד
הכל לפי מה שהוא
אסורות זו עם זו. פי' כגון
אחד דדמו כאילו דרו כולהו באותו
אדם. ואין שיעורן שוה
שיש ביניהן שלש אמות
בזו ורב ששת אמר אפילו תימא שנתנו עירובן באמצעית ה כגון שנתנוהו
❖
בית וחצר דההוא בית הויא ומשתרי
בכל (לעיל ל:).
וכל אחד מהם יושב
בשני
בשתי אמות שלו, ונשאר
בה הכא נמי דמו כמאן דדיירי כולהו
לו שתי אמות בזה הצד
בחצר אמצעית וכו') וקס"ד כגון שנתנו שתיהן עירובן באמצעית שזהו משפט עירובי חצירות סתם חצר יש בה בתים הרבה וצריכות בני
שביניהם, וכל אחד ואחד
רבינו חננאל
הבתים לערב יחד לפי שהבית מיוחד לכל אחד והחצר רשות כולן ואסור להוציא מרשות לרשות דהיינו מן הבתים לחצר בלא עירוב
מותר לו לטלטל בשתי
אמות הקרובות לו, נמצא
מחיצה של ברזל להתיר
ומניחים אותו באחד מן הבתים וכשהחצר פתוחה לחצר אחרת ורוצין לעשותן רשות אחת נוטלין העירוב שגבו מן הבתים ונותנין
באחת האמצעית שביניהן
המים, חציין לתחום זה
אותו באחד מבתי חצר אחרת: וכי הדרה אמצעית ועירבה בהדי אידך שליחותה דחיצונה עבדה לא גרסינן הכא עד לקמן [ע"ב]: שנתנה
מותרין לטלטל. הכי
וחציין לתחום זה. מחיך
אמצעית עירובה בזו ובזו. דדמיא אמצעית כאילו דרה בהן
ואין דיורי חיצונות באמצעית למימרא דכי הדדי נינהו:
קאמר להו ר' שמעון
עלה ר' יוסי בר' חנינא.
לרבנן מכדי למה הדבר
ואמרינן אמאי מחיך אי
בשני דומה לשלש כו'. מאי
נימא משום דר' חייא
שנא הכא דלא פלגיתו ומאי שנא התם בעלמא פלגיתו עלי. ורבנן, התם בחצירות לא אוושי דיורין. כלומר יתכן שישכחו
סבר לה כר' יוחנ' בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה, והני מיא קנו שביתה. ור' יוסי סבירא ליה לקולא. כל דמתנא
בעלי חצירות ויטלטלו החיצונות מזו לזו. הכא אוושי דיורין כי אילו שלשה האנשים הנה הם יושבים שלשתם ביחד,
להו לחומרא אחיך עליה. אלא אמאי מחיך משום הא דתניא בהדיא נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל
ואם יבואו החיצונים לטלטל מזה לזה, האמצעי מזכירים כי אסורין לו, ונמנעים משום דאוושי דיורין. אבל בחצירות
אדם. ודילמא מיא דבחרס שבין שני תחומי שבת מכונסין הוו, ומשום הכי תני דקנו שביתה. אלא למה הוה מחיך משום
חיישינן דילמא מטלטל ולאו אדעתייהו. ושתים החיצונות אסורות זו עם זו. אקשינן עלה אמאי כיון דערביה לה חדא מן
דא' צריךמחיצה של ברזל, ואנן קיימא לן שהקילו חכמים על המים דאפילו תלויה מחיצה מתרת. מתני' וחכמ' או' אין
החיצונות בהדי אמצעית, הויא לה כאילו הכא דרה לישתריא בהדי אמצעית. ופריק רב יהוד' כגון שנתנה האמצעית עירוב
לו אלא ארבע אמות. ואקשינן היינו תנא קמא דתנן מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות, ש"מ
בזו ובזו דלא מכרעא היכא היא דיירה. רב ששת אמר אפי' תימא שנתנו עירובן אחת מהן באמצעית וכגון שנתנו בו
דכל השבת שלא לדעת אין לו אלא ארבע אמות. ופריק רבא שמונה על שמונה איכא בינייהו. והכין הוא בונכא דמתני'