מח:
מי
שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
אבל
בשני בתים. דהשתא לא מיחברן חיצונות בהדדי: חמשה שגבו עירובן.
בשני בתים לא. והא דלא מוקי לה רב יהודה כרב ששת לאו
א) [לקמן מט. ע"ש],
בשני בתים. כדתניא
ב) בס"א: עירובה, ג) [דף
שהיו דרין בחצר אחת וגבו מכל אחד את עירובו להתיר את חצירן
דקסבר דאפילו בשני בתים הוי עירוב לב"ה דהא אפילו כלים
חמשה שגיבו עירובן כו'.
❖
מט.], ד) [מט. ע"ש],
עד כאן לא אמרי בית
להוציא מבתיהן לחצר: בשני כלים. בבית אחד: הכי גרסינן כיון
קאמר רב יהודה לקמן ג) דחולק עירובו אינו עירוב דעד כאן לא קאמרי
הילל דהוי עירוב אלא
דעירבה אמצעית בהדי חיצונה הויא לה חדא וכי הדר' עירבה בהדי
ב"ה אלא דמלי' למנא ואייתר והא דלא מוקי כרב ששת משום דפריך
בשני כלים בבית אחת,
אידך שליחותה עבדה. שליחותה
בסמוך לרב ששת דנהוי כחמשה
דבית אחת מצרפן אבל
הגהות הב"ח
בשני בתים דברי הכל
דחיצונה עבדה ואישתכח דכולהו כי
ששרויין בחצר אחת וקסבר דאמר
בשני בתים כמאן כבית שמאי דתניא
(א) גמ' רשות אחת
[אינו] עירוב. ואמרינן לר'
הדדי עירבו וכולהו לישתרין. ולא
דיורין להחמיר:
משתמשת לשתי וכו' ב'
א) חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים
יהוד' קשיא דדחי שנתנה
לרב יהודה דאמר כגון שנתנה
רשויות משתמשות
גרסינן ואידך מיהא לישתרי ואית
האמצעית בעירוב בזו
בית שמאי אומרים אין עירובן עירוב ובית
לרשות: (ב) רש"י ד"ה
ובזו, אמאי כיון שעירבה
דגרסי לה ומפרשי חיצונה שעירבה
אמצעית עירובה בזו וכו'.
לרב ששת וכו' חמשה
הלל אומרים עירובן עירוב אפילו תימא בית
האמצעית בהדי חדא מן
עמה מיהא תישתרי בחיצונה האחרת
לרב ששת לא שייך למיפרך הכי דכיון
בחצר: (ג) תוס' ד"ה
החיצונות הויא להו
הלל עד כאן לא קאמרי בית הלל התם אלא
רשות וכו' בפי' ליתא
וזו תיאסר בה ואי אפשר לומר כן
תרוייהו חדא רשותא כי
שנתנו עירובן באמצעית ולא נתנו
לההיא כללא:
הדרא מערבא בהדי אידך
בשני כלים בבית אחד אבל בשני בתים לא
דכיון דשליחותה עבדה הוו להו כולהו
עירובן יחד אלא בשני בתים גלי
שליחותא קא עבדא. ולרב
א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לרב
חדא רשותא וכולהו שריין:
לרב ששת
אדעתייהו דלא ניחא להו לחיצונות
ששת נמי קשיא כיון
קשיא. כיון דנתנו שתיהן עירובן
שחלקה ונתנוהו בשני
יהודה קשיא ולרב ששת קשיא לרב יהודה
להשתתף ביחד אבל כשנתנה אמצעית
בתים מכל מקום הוויין
באמצעית העירוב מביא דיוריהן
עירובה בזו ובזו ליכא גלוי דעתייהו
קשיא דאמר כגון שנתנה אמצעית עירובה
להו כשני בתים, ניהוי
לתוכה והוו להו כאילו דרין כולן
התם כולי האי אי נמי לרב יהודה
כחמשה ששרויין בחצר
בזו ועירובה בזו וכיון דעירבה אמצעית בהדי
אחת ושכח אחד מהן ולא
באמצעית וכיון דעירובן נתון בשני
כיון שנתנה עירובה בזו ובזו נעשה
חיצונה הויא ליה חדא וכי הדרה וערבה
עירב דאסרי אהדדי.
בתים נמצא שלא עירבו שתים
כאלו דרה בחיצונות בבתיהם ונעשית
ופרקינן לרב יהודה לא
בהדי אידך שליחותה עבדה ולרב ששת
החיצונות זו עם זו והוי כחמשה ששרויין
לכל אחת ואחת להיות שלוחה ולרב
קשיא כגון דמערבא
קשיא תיהוי כחמשה ששרויין בחצר אחת
(ב)אמצעית בהדי חיצונה
בחצר אחת ושכח אחד מהן ולא עירב
ששת אין האמצעית נעשית שליח
ולא אזלא הא חיצונה
ושכח אחד מהן ולא עירב דאסרי אהדדי
עם כולן יחד דכל החצר אסורה
דאדרבה כולן דיירין בה:
בהדה גלאי דעתא דבהדי
יאמרו דיורין להחמיר. והא
א"ל רב אשי לא לרב יהודה קשיא ולא לרב
ואפילו עירב עם אחד מהן דהא גבי
אמצעית לחודה היא
דניחא לה לערובי, אבל
חמשה (ב) דחצר אחת תניא לעיל לבית
דאמר בפרק הדר (לקמן
ששת קשיא לרב יהודה ל"ק כיון דעירבה לה
בהדי אידך חיצונה לא,
הלל דבשני כלים הוא דהוי עירוב
דף סו:) נתנו עירובן בפנימית ושכח
אמצעית בהדי חיצונה ושתים חיצונות בהדי
לפיכך לא אמרינן
אבל בשני בתים לא ואע"פ שעירבו
אחד מן הפנימית ולא עירב שתיהן
שליחותא קא עבדא. לרב
הדדי לא עירבו גליא דעתיה דבהא ניחא ליה
ששת נמי לא קשיא אם
השנים יחד לעצמן והשלשה לעצמן
אסורות משום דלא מצי מבטל
ובהא לא ניחא ליה ולרב ששת לא קשיא אם
באו הללו שלשה אמות
והכא נמי כיון דלא מצטרפי דקתני
לפנימית דאיכא חיצונה דאסרי עלייהו
של זה בתוך שלשה של
אמרו דיורין להקל יאמרו דיורין להחמיר אמר
שתים החיצונות אסורות זו עם זו
זה מותרין החיצונין
שאני התם דפשעה:
והקילו עליהן משום
רב יהודה אמר רב זו דברי ר' שמעון אבל
רשות
אמצעית גופה תיתסר בדידה שכולן
אחת משתמשת לשתי רשויו'
דאוושא דיורין כמו
חכמים אומרים רשות אחת משמשת לשתי
אוסרין עליה:
אם אמרו דיורין.
ואין שתי רשויות משתמשות
(א)
שאמרנו, נחמיר עליהן
כמו שחמשה ששרויין
של זו בזו ע"י העירוב להקל להתירן
לרשות אחת. כן גרס הקונטרס
רשויות אבל לא שתי רשויות משמשות לרשות
בחצר אחת ושכח אחד
יחד יאמרו שהעירוב מביא הדיורין
ומפרש הקונטר' שהחיצונות משתמשות
אחת כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי
מהן ולא עירב כולם
לתוכה כדי לאסור עליה הא לא דיירי
באמצעית ופי' משתמשות כמו משמשת
אסורין שיהו גם אילו
אף
אסורין, אם חשבנום
ממש בגוה דליבעי עירובן בבית אחד
אבל אמצעית אסורה בשתיהן דזו
כחצר אחת להקל נחשבם
הלכך אע"ג דחיצונים לא עירבו אהדדי חיצון ואמצעי מיהא מצטרפי
מושכתה לכאן וזו מושכתה לכאן וב' דירות לא יהבינן לה כיון
כחצר אחת להחמיר. אמר
ולא אסרי אהדדי: זו דברי רבי שמעון. דהיא מותרת עמהן והן
דחיצונות לא עירבו יחד רשויות חלוקות הן והא דקאמר שמואל אף זו
רב יהודה אמר רב זו דברי
ר' שמעון. כי שתים
עמה: אבל חכמים אומרים. דלא שנא נתנו שתיהן עירובן באמצעית
דברי ר"ש פי' דר"ש דווקא בענין זה התיר והא דקאמר ואזדא שמואל
החיצונות אסורות. אבל
לא שנא נתנה אמצעית עירובן ב) בזו ובזו היא אסורה עמהן והן
לטעמיה משום דסבירא ליה הלכה כדברי המיקל בעירוב ואי סבירא
חכמים אומרים רשות
מותרין עמה: רשות אחת משמשת לשתי רשויות. כלים ששבתו
ליה כרב דאמר אמצעית נמי שרי לר"ש בשתיהן לא היה אומר עירבה
אחת משתמש עם שתי
רשויות, ואין שתי רשויות
בחיצונות מותרות באמצעית דהא החיצונות לא עירבו אלא עם זו
עם שתיהן אסורה עם שתיהן וקשה דלפי' היה לו ליגרוס משמשות
משתמשות עם רשות
ואין רשות אחרת מושכתן לצד אחר: ואין ב' רשויות משמשות לרשות
שב' רשויות משתמשות בה ועוד קשה דקאמרינן לעיל [ע"א] דה"ק
אחת. ושמואל אמר לדברי
אחת. דכיון דשתי חיצונות לא עירבו יחד לעשות רשות אחת אלא
חכמים שלשתן אסורות.
להו ר"ש לרבנן מ"ש גבי חצירות דפליגיתו כו' ולרב מה ענין זה לזה
רשויות חלוקות הן ואין כח באמצעית להשתמש לא בזו ולא בזו דזו
והא רבנן לא גזרו כלל דהא שרו חיצונות באמצעית ומאי קמשני נמי
מושכתה לכאן וזו מושכתה לכאן ושני דיורין לא יהבינן לה ודמיא
התם אוושא דיורין ועוד דלא שמעינן ליה לשמואל בשום מקום דקאמר
כאילו היא מהך חצר החיצונה שלא עירבה בהדי אידך חיצונה
הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא ריב"ל הוא דקאמר הכי לעיל ואדרבה
ואוסרתה וכן נמי כי אזלא לאידך חצר דעירבה נמי בהדה אוסרתה
שמואל הוא דאית ליה בפרק חלון (לקמן דף פא:) כל מקום שאמר רבי
אידך חיצונה אבל היכא דעירבו שלשתן הוו כולהו חדא רשותא:
יהודה בעירוב הלכה כמותו ובר פלוגתא דר"ש דהכא היינו ר' יהודה
כדאמר לעיל ומיהו בהא י"ל כיון דלא נזכר כאן ר' יהודה בפי' ליתא
אף
(ג) בההיא כללא דפסיק שמואל לקמן ד) אלא היכא שנזכר בהדיא ועוד לשון אף לא אתי שפיר כמו שהקשה בעצמו דהוי עדיף טפי אי לא הוה תני
אף דבהאי לישנא איכא למטעי דמשמע דתרוייהו שרי ועוד לפי' נחלקו רב ושמואל בפירוש לשון המשנה שהיא מותרת עמהן והן מותרות עמה
לכן נראה לר"ת דרשות אחת משתמשת לב' רשויות דאמצעית משתמשת בחיצונה דליכא למיגזר (בחיצונה) כולי האי שתוציא האמצעית כלי
החיצונה מזו לזו אבל החיצונות אסורות עם האמצעית דילמא אתי להחליף כלים ששבתו בחיצונה זו לחיצונה זו אבל אין לפרש טעמא דרבנן
דחיצונות אסורות באמצעית משום דחיצונות אוסרות זו על זו כיון דלא עירבו יחד או משום הכי אסורות החיצונות באמצעית משום דאין דיורי
חיצונות באמצעית אבל אמצעית תשמש בחיצונות דעירובה מרגלתה בשתיהן ורב יהודה לטעמיה דמוקי לעיל כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו
ובזו דא"כ לא הוי אתי שפיר הא דאמר ר"ש לרבנן מ"ש התם דפליגיתו אלא ודאי טעמא משום דגזרינן וקאמר שמואל דאף זו דברי ר' שמעון
דשרי חיצונות ואמצעית זו בזו אבל לרבנן שלשתן אסורות והשתא הוי שמואל לטעמיה דאמר עירבה עם שתיהן אסורה עם שתיהן כרבנן
דאמרי שלשתן אסורות דהיינו ר' יהודה ושמואל פסיק כר' יהודה בעירוב אבל לרב אינה אסורה עם שתיהן דאפילו לרבנן שרי לאמצעית
להשתמש עמהן וקשה למהר"י דאסורה עם שתיהן משמע אבל הם מותרין עמה מדלא קתני אוסרת על שתיהן כמו בסיפא אע"ג דאיכא למימר
דאשמעינן דאסורה עם שתיהן אע"ג דליכא למיגזר כולי האי וכ"ש דהם אסורות עמה דאיכא למיגזר טפי ומ"מ כיון דלא מתסרי להשתמש
יחד אלא משום גזירה אינה אוסרת על שתיהן מכל מקום כיון דלא קאמר עירבה עם שתיהן אינה אוסרת על שתיהן דהוה משמע וכולן אסורות
זו עם זו אלא נקט אסורה עם שתיהן משמע ודאי דאבל הם מותרין עמה ועוד קשה דבפרק כל גגות (לקמן דף צא.) אמר שמואל הלכה כר'
שמעון דאמר גגות חצירות וקרפיפות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן בין עירבו בין לא עירבו משום דרבי שמעון לטעמיה דהכא לא
גזר ונראה לפרש דהא דקאמר שמואל דלרבנן שלשתן אסורות הוי מתרי טעמי חיצונות באמצעית משום גזירה שמא יוליכו כלי חיצונה זו
לחיצונה אחרת ואמצעית בחיצונות ליכא למיגזר שמא תוליך האמצעית כלי חיצונה זו לאחרת דסתמא דמילתא כי משתמש איניש במאני
דידיה קמשתמש ולא במאני דחבריה כדמפרש לקמן (דף עד.) גבי שתי חצירות וחורבה אחת ביניהן ואי משום שלא יוליכו [בני] החיצונות כליהן
באמצעית הא ליכא למגזר דהוי גזירה לגזירה אלא טעמא דאסורה האמצעית בחיצונות שזו מושכתה לכאן וזו לכאן ור"ש פליג אתרוייהו והשתא
הוי שמואל לטעמיה דפסיק לקמן כר' יהודה בעירוב ולכך קאמר אסורה עם שתיהן כרבנן דהיינו ר' יהודה וטעמא משום דזו מושכת' לכאן
וזו לכאן כדפרישית אבל הם מותרות עמה דבהא סבר כר"ש דלא גזר וכדפסק בפרק כל גגות דהלכה כר"ש דבין עירבו ובין לא עירבו לא גזר:
זו