מט:
מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקטן.
למקום אחר. שרצו לערב עם חצר אחרת נותנין בתוכה עירובן זה שגבו
פ"ה דלמ"ד משום קנין אין קטן יכול לעשות שליח לערב
נ
א) לקמן עב: ע"ש, ב) ס"א
א מיי' פ"ד מהלכות
ע"י כולן, ג) [לעיל מו: לקמן
להתיר חצירן: אחד מהן מוליך ע"י כולן. בשביל כולן ואפי' נתן הוא לבדו
עירובין הלכה ד ופ"ה
עליו עירובי חצירות דלאו בר קנין הוא וקשה לפי' דלהוי
ס.], ד) [בירושלמי והיה ירא
הלכה ז טוש"ע א"ח סי'
פת אחת בשבילן הואיל והוא כבר עירב עם חביריו קונה לצורך כולן:
כנשתתפו כמו בעל הבית שנעשה שותף לחבירו ועוד דבפרק בכל
שמא תחשך], ה) [לעיל מז.],
שעח סעיף א וסי' שפו
מתני'
כר"ש. דהיא מותרת עמהן והן מותרין עמה:
מי שבא בדרך
מערבין (לעיל דף לח:) אמר רב הונא קטן גובה העירוב ודוחק לומר
ו) [בירושלמי ר"מ אומר אין
סעיף ט:
נא ב מיי' פ"ז שם הלכה
לנו], ז) [לקמן נא.], ח) [דף
וחשכה לו גרסינן: והיה מכיר אילן
דפליג ועוד דשמואל גופיה דאמר הכא
וקטן אמר ליה אביי לרבה לדידך קשיא
י.], ט) [שייך לדף נ.], י) [דף
ה סמג עשין א
או גדר. והוא בסוף אלפים ממקום
משום קנין קאמר בפ' התקבל (גיטין
❖
טוש"ע א"ח סי' תט סעיף
נ:],
ולשמואל קשיא הא תניא א) חמשה שגבו את
רגליו ומהאילן לביתו אלפים: ואמר
דף סד:) דקטן זוכה לאחרים בשיתופי
יא:
נב ג מיי' פכ"ז מהל'
עירובן כשהם מוליכין את עירובן למקום אחר
שביתתי תחתיו. ומשם יהיו לי אלפים
מבואות דרבנן ויש לדחות דהכא
שבת הלכה ב סמג
אחד מוליך לכולן הוא ניהו דקא קני ותו לא
דאע"ג דהשתא קדיש יומא (א) מצי למיזל גליון הש"ס
בקטן לגמרי והתם נמי מחלק בין קטן
ב)
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
אלפים עד התם דהוא מקום שביתתו
גמור ובין שאינו קטן גמור ונראה
תוס' ד"ה ואפי' לתחתיו
הוא ניהו דקא דייר ותו לא אמר ליה לא
שצז סעיף א:
נג
ד מיי' וסמג שם
וכו' ואר"י דהתם בעומד
ומשום הכי יש לו אלפים לכאן ואלפים
לר"ת כמו שפר"ח דבבית של קטן
לדידי קשיא ולא לשמואל קשיא שליחות
טוש"ע א"ח סי' שצט
בעירו וכ"כ רש"י לקמן דף
לצד ביתו (ב): לא אמר כלום. טעמא
מיירי הכא ונראה דהלכה כרבה דאמר
❖
דכולהו קא עביד אמר רבה ג) אמר רב חמא
סעיף י:
ס ע"א ד"ה ואסור:
נד
מפרש בגמ': גדר. חומת אבנים:
עירוב משום דירה דבפ' הדר (לקמן
ה מיי' פ"ז מהלכות
בר גוריא אמר רב הלכה כרבי שמעון:
א
עירובין הלכה ה סמג
אמר שביתתי בעיקרו. ויודע הוא
דף סו.) קאמר ר' יוחנן שוכר כמערב
מתני' ב מי שבא בדרך ד) וחשכה לו והיה
עשין א טוש"ע א"ח סי'
מוסף רש"י
שמעיקרו ועד ביתו אין יותר מאלפים
דמי ומפרש מה מערב בפחות משוה
❖
תט סעיף יא:
מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא
קנה לו שביתה בעיקרו הואיל וסיים
חמשה שגבו את
פרוטה וקיימא לן כרבי יוחנן לגבי
עירובן. שדרין בחצר
אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום
את מקומו ואותה שביתה קונה לו
דשמואל ועוד דהתם מפרש הש"ס הכי
ועירבו את חצירן (לקמן
ואמר
הגהות הב"ח
אלפים לצד רגליו ואלפים לצד ביתו:
שביתתי
רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד
ואם כן כך הלכה:
. אנו אין לנו. שיכול
עב:)
(א) רש"י ד"ה ואמר
ואם אינו מכיר. אילן או גדר: או
לקנות שביתה ברגליו בלא
במקומי זכה. ואומר ר"י דבלא
ביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשיכה
עירוב פת, אלא עני.
שביתתי וכו' קדיש יומא
אינו בקי בהלכה. ואינו יודע שיועיל
אמירה נמי קני כדאמרינן בפ' בכל
ארבעת אלפים אמה אם אינו מכיר או
מצינא למיזל וכו' מקום
כלומר מי שהוא בדרך ואין
לו ולא אמר כן: פלוגתא דר' חנינא
מערבין (לעיל דף לח:) אבל ניעור דאי
שביתתי ומשם יש לי
עמו פת (לעיל מז.). שלא
שאינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומי
יצא. מפני הטורח, ויערב
אלפים כצ"ל ותיבת
הכי
בן אנטיגנוס ורבנן בגמ'ז) מפרש: וזהו
בעי מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן
זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח עגולות
נמחק: (ב) בא"ד לצד
ברגליו. אלא התירו לשלוח
ג
שאמרו. כגון זה שהוא בא בדרך ואין
דאמר דמי ויש לחלק שאני התם
ביתי הס"ד: (ג) ד"ה
עירוב בפת ע"י שלוחו
דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים
❖
עמו פת דהשתא עני הוא לו התירו
שהולך לשם כך על התחום כדי לערב
ושמואל אמר וכו' כגון
(שם).
מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהיה
דקאי כל נופו של אילן
ד
חכמים לערב ברגליו בלא פת: ואחד
אבל מדפליגי רבנן על רבי יוחנן
(ה)
בתוך אלפים: כזה 1)
נשכר לזויות וזו היא שאמרו העני מערב
עשיר. היושב בביתו ורוצה לילך
בישן משמע דבניעור מודו דקני אע"ג
ה)
(ד) ד"ה ל"א ושמואל וכו'
רבינו חננאל
ולהחשיך על התחום ולקנות שביתה
דלא אמר ולעיל (דף מה.) דתנן מי
ברגליו אמר ר"מ אנו אין לנו אלא עני רבי
מקום המיוחד לא תחת
ו)
כצ"ל ותיבת לו נמחק:
אי נמי א) קטן. לשמואל
מותר: להקל על העשיר. שיוכל
שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך
יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר לא אמרו
(ה) תוס' ד"ה ואמר וכו'
לא הוי עירוב דאין
לשגר ע"י שליח ולא יטרח הוא עצמו:
לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא
על רבי יוחנן ב"נ בישן
מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא
קיניין לקטן. לרבה הוי
גמ' לא אמר כלום כל עיקר. ולא
יכנס ומוכח בגמרא דקני שביתה
ולעיל נמי דתנן
וכו'
מי
יצא ויערב ברגליו: גמ' מאי לא אמר כלום
עירוב דהא משום דירה
שישב:
הוא וקטן נמי אית
יזוז ממקומו שהרי במקום רגליו
במקומו כעובדא דר' טרפון דקאמר
ליה דירה. ומקשה אביי
אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפילו
אין לו שביתה שהרי עקר דעתו ולבו
בית המדרש מובלע בתוך תחומו
על תרווייהו מהא דתניא
לתחתיו של אילן לא מצי אזיל ושמואל אמר
מכאן ותחת האילן נמי לא קנה שביתה
היה והא דנקט ואמר אטו כשאומר
חמשה שגיבו את עירובן
כשמוליכין אותו למקום
לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של
דהא לא סיים ואע"פ שכל תחתיו של
ה
שביתתי במקום פלוני או אגב דסיפא
אחר אחד מוליך על ידי
נוף האילן לתוך אלפים אמה למקום
אילן מצי אזיל ונעשה תחתיו של אילן חמר
העני מערב ברגליו אבל עשיר לא אפי'
כולן. למאן דאמר משום
רגליו מפרשי' טעמא דרב לקמן [נ.]
קיניין האי דמוליך העירוב
אמר וכה"ג איכא בשנים אוחזין (ב"מ
גמל בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום
לא קא קני ולא קא
הואיל ולא פירש איזו ד' אמות בחר
דף יא.) ראה אותן רצין אחר צבי שבור
בא למדוד מן הדרום
מודדין לו מן הצפון
דייר. ופריק רבה אליבא
לו בתחתיו של אילן לאו שביתה היא:
אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה
דידיה ואליבא דשמואל
שליחותא דכולהו קא
ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל. לקמן
לי שדי זכתה לו והתם נמי אפי' לא אמר קני כדאמר התם בגמ' גבי ד'
ח)
עביד. אמר רבה אמר
[נ:] מפרש דכי אמר שמואל למילתיה כגון דקאי כל נופו של אילן בתוך
אמות דתקינו ליה רבנן דליקנו ואי תקינו ליה רבנן דליקנו כי לא אמר
רב חמא בר גוריא אמר
אלפים (ג) למקום רגליו דכל ד' אמות שאתה נותן לשביתה [תחתיו] כולן
מאי הוי ונקט ואמר משום סיפא שהיה צבי רץ כדרכו אפי' אמר לא אמר
רב הלכה כר' [שמעון]
כלום: ואפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל. דממקום רגליו
דאמר הא למה זה
ראויות לו הלכך לביתו לא אמר כלום דהא ביתו רחוק מעיקרו אלפים
דומה לשלש חצירות כו'.
כדתני במתניתין מעיקרו ועד ביתו אלפים ושמא הוא בחר לו ארבע
עקר דעתיה ותחת האילן נמי לא קנה לכך לא יזוז ממקומו ואם תאמר
מתני' מי שבא בדרך
אמות הראשונות שתחת האילן אותן של צידו ומשם עד ביתו יש יותר
בפרק בכל מערבין (לעיל דף לה.) גבי נתגלגל חוץ לתחום קאמר ספק
[והיה ירא שמא תחשך].
והיה מכיר אילן או גדר
מאלפים כל רוחב נוף האילן אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל דממה נפשך
הרי זה חמר גמל ויש לו מביתו עד עירובו אלפים ולא אמר ולא
ואמר שביתתי תחתיו לא
כל ד' אמות שאתה נותן לו תחתיו לשביתה נותנות עד מקום רגליו
יזוז ממקומו $ ואומר ר"י דהתם בעומד בעירו לא עקר דעתיה מעירו
אמר כלום. מאי לא אמר
ודעתו שאם לא יקנה שם שביתה שיהיה לו תחום ביתו: מאי טעמא
אלפים אמה: ונעשה תחתיו של אילן. רוחב נטיית נופו של אילן אם
ט)
כלום, רב אמר לא אמר
כלום כל עיקר דאפילו
הוא רחב כ' או ל' אמה נעשה לו חמר גמל כלומר מושכו לכאן ולכאן:
דרב כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. ושמואל וברייתא
לתחתיו של אילן לא
בא למדוד מן הצפון. בסוף נטיית הנוף לצד ביתו אלפים כדי שיגיע
דלקמן י) דתניא כוותיה אית להו דרבה בעלמא והכא בתחומין הקילו
מצי אזיל, דהא (עיקר)
לביתו: מודדים לו מן הדרום. ואומר שמא ארבע ראשונות של צד
דאין להחמיר בהן דאין לומר דפליגי דהא הכא משמע לכאורה דהילכתא
[עקר] שביתתו ממקומו
באומרו שביתתי תחת
רגליו בחר לו תחת האילן ומשם מודדין לו אלפים ולביתו ונמצא רחוק
כשמואל מדדחיק לומר אליבא דרב תנא הוא ופליג ומתניתין בפ"ב
האילן פלוני. ותחת אותו
שלשים אמה: בא למדוד מן הדרום. מד' אמות ראשונות אלפים לצד
דקדושין (דף נ:) במקדש אשה ובתה לא מתוקמא אלא אליבא דרבה
אילן לא קנה שביתה,
רגליו כדי שיכול לחזור לאחריו ממקום רגליו שלשים אמה: מודדין לו
דהא לא סיים מקום
למאי דפסיק התם דקדושין שאין מסורים לביאה הוו קדושין ועוד י"ל
שביתתו, דמקום שביתתו
מן הצפון. שמא ד' אמות של סוף האילן לצד ביתו בחר לו ומשם עד
דהכא סבר כיון דאמר שביתתי תחת האילן והשביתה הוי ד' אמות הוי
הן הארבע האמות המקום
מקום רגליו יש לו אלפים ואין יכול לחזור לאחריו אפילו פסיעה אבל
כאילו אמר ליקנו לי ד' מגו תמני ומודה שמואל במפרש ואומר שביתתי
שמותר לו לטלטל, ומשם
מודד תחומו, וכיון שאין
ארבע' אלפים יש לו ממקום רגליו לצד ביתו פחות שלשים אמה ממה
תהא בכל ח' אמות שתחת האילן דלא קני וברייתא נמי דלקמן דטעה
לו מקום אין לו תחום.
נפשך ומקום רוחב האילן הוא מפסיד מפני שלא פירש: ל"א ושמואל אמר
ועירב בשתי רוחות אע"ג דנתכוון לערב בשתי רוחות כאחת י"ל דכל
ושמואל אמר לא אמר
לא אמר כלום לביתו. שאין לו מן האילן לצד ביתו כלום אבל לתחתיו של
המערב בשתי רוחות כאחת מסופק הוא בלבו ודעתו שאם לא יקנו
כלום, שאינו יכול להלך
מן האילן לביתו, אם הוא
אילן מצי אזיל דקסבר שמואל דקנה לו שביתה בב' המקומות הואיל ולא
לו שביתת שתיהן יקנה באחת מהן להכי הוי עירוב באחת מהן:
בתוך אלפים אמה מן
סיים ד' אמותיו אין לו מקום המיוחד לו (ד) לא תחת האילן ולא במקום
כל
האילן, אבל אל האילן יש
רגליו אלא או כאן או כאן וממה נפשך אלפים שממקום רגליו עד האילן יש לו וכשהגיע לתחת האילן נעשה לו חמר גמל בא למדוד לו מן הצפון
לו להלך. קסבר שמואל
אם במקומו קנה שביתה
מן האילן לביתו מודדין לו מן הדרום ממקום רגליו בא למדוד ממקום רגליו כדי לחזור לאחריו אלפים מודדין לו מן האילן זה שמעתי. ויש
יש לו להלך אלפים אמה
תשובות וגימגומין יותר מדאי לפי לשון הש"ס והילוכו חדא דקא משייל מ"ט דרב הוה לשיוליה טפי טעמא דשמואל דמילתיה דרב
עד תחתיו של אילן, ואם
מסתבר טפי דבמקום רגליו לא רצה לקנות ותחת האילן לא קנה דלא ידעי' מאי סיים אבל שמואל מאי סבירא ליה אי קנייה היא
תחת האילן קנה, יש
לו להלך שם, אבל כיון
בלא סיום לקני התם ואי לאו קנייה היא לא ליקני לא הכא ולא התם דהא כאן לא רצה לקנות ואפי' ר' יוחנן בן נורי לא קאמר אלא
שיגיע אל תחת האילן
חפצי הפקר או ישן אבל זה שאמר בפירוש איני רוצה לקנות כאן היאך יקנה ועוד מאי נעשה תחתיו של אילן חמר גמל הכי איבעי ליה למימר
אין לו לזוז ממקומו. בא
ושמואל אמר הרי זה חמר גמל ועוד מאי מן הצפון ומן הדרום במקום אחד יש לומר מצפונו ומדרומו אבל בשני מקומות לא שייך האי לישנא:
למדוד מן הצפון אומר
1)
לו מן הדרום תחומך.
מאי
א) עי' תוס' כאן ד"ה וקטן שכ' בשם רבינו ז"ל דבבית של קטן מיירי הכא ופי' דאם יש לקטן בית בחצר אינו יכול לערב עמהם משום דאין קנין לקטן.