מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
מאי טעמא דרב. בשלמא לשמואל ללישנא קמא מיסתברא מילתיה
שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. ואומר ר"י דלא דמי
נה א מיי' פ"א מהל' מעשר
א) [קידושין נ: נדרים סט:],
ב) [שם], ג) קידושין נא. מנחות
דמכל מקום קנה שביתה תחת האילן אבל אין אנו יודעין איזו ד' אמות
הלכה יד סמג עשין קלח
לתמורת עולה ושלמים אע"ג דליתא בזה אחר זה איתא בבת
נד: תוספתא דמאי פ"ח ה"י,
שו"ע י"ד סי' שלא סעיף עו:
קנה הלכך ידו על התחתונה ומפסיד מארבע' אלפים כשיעור תחתיו
אחת כדאיתא בכיצד מערימין (תמורה כה:) ובפרק שני דזבחים (דף ל.)
נו ב מיי' פ"ח מהלכות
ד) קידושין שם. בכורות ס:,
של אילן בא למדוד מכאן מודדין לו מכאן: משום דלא סיים אתריה.
דהתם אפשר להתקיים שניהן כדאמר התם דתרעה עד שתסתאב
ה) [בקידושין ובכורות איתא
בכורות הלכה ד:
נז ג מיי' שם הלכה א:
רבא], ו) גם זה שם, ז) קידושין
וכיון דלא סיים לא קני ליה מידי: כל
ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי
נח ד ה מיי' פי"ב מהל'
נא. מנחות עח:, ח) [בקידושין
שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת
חציה שלמים אבל הכא לא קנו כל
אמר רבה מ"ט דרב משום דלא מסיים אתריה
איתא ר"י בן לוי], ט) [ע"ב],
פסולי המוקדשין הלכה
אינו. דכיון דאם סיים ד' צפוניות
❖
ח' אמות והי מינייהו מייתית דאי
י) [תרומות פ"ד מ"ג],
טו:
ואיכא דאמרי אמר רבה מ"ט דרב משום
כ) [ויקרא כז], ל) רש"ל מוחק
אינו יכול לחזור בו לברור ד' דרומיות
קני הני ד' לא קני הני ד' ובמקדש
דקסבר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת
❖
א)
זה,
להיות לו שביתה כאן וכאן כי אמר
אשה ובתה אי תפסי קדושין בהא לא
אחת אינו מאי בינייהו איכא בינייהו דאמר
רב ניסים גאון
נמי כולהו כחדא כגון הכא דאמר
תפסי בהא וכן כל הני דמייתי
ליקנו לי בארבע אמות מגו שמונה מאן דאמר
תודה שנשחשה על שמונים
שביתתי תחתיו לא אמרינן ליקנו:
בסמוך ובפרק ב' דקידושין (דף נא.)
הגהות הב"ח
חלות חזקיה אמר קדשו מ'
משוםדלא מסיים אתריההאלא מסייםאתריה
ארבע מינייהו מגו תמני. להכי נקט
וכן קיים ליכי ומופר ליכי בנדרים
(א) גמ' בהמה דליתיה
מתוך שמונים. כי לחם
ומאן דאמר משום כל שאינו בזה אחר זה
מגו תמני דלקמן מוקמינן באילן שיש
(דף סט.) ועוד פי' ר"י טעם אחר ולא
לחצאין וליתיה בזה אחר
התודה ארבעים חלות,
ט)
זה ואמר רבה יצאו:
ואיתה בתורת כהנים נמצא
תחתיו ח' אמות: המרבה במעשרות.
אפילו בבת אחת אינו האי כארבע אמות דמי
נתיישב לפירושו ההיא דנדרים:
(ב) תוס' ד"ה שאני וכו'
לחמה שלתודה ארבעים
שאני
אחד מחמש או מח': פירותיו. שסילק
מעשר דאיתיה לחצאין דאי
דהכא ארבע אמות קאמר גופא אמר רבה
שאם אמר סאה אחת זה כל
ב)
חלות, נוטל מהן ד' ונותן
לצד אחר חולין מתוקנין הן אבל
חצי חטה וחטה יהא
אמר תיקדוש פלגא פלגא דחיטתא
לכהן. ובמס' מנחות בפרק
כל דבר שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת
מעשר ואח"כ אמר:
התודה תמצא גם שם
המעשרות שנותן ללוי מקולקלין הן
קדשה. כדפירש בקונטרס שהמעשר
אינו איתיביהאביילרבה ג) א המרבהבמעשרות
(ג) ד"ה עשירי וכו' ויחלל
פירושו.
שהרי טבל מעורב בהן כשנתן קב
על כל גרגיר שבו חל השם לפי החשבון
❖
❖
במעות:
סליק מי שהוציאוהו
פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין אמאי
השמיני לא חל שם המעשר אלא על
הראוי למעשר כגון הפריש אחד
לימא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת
הראוי למעשר והשאר טבל הוא
מחמשה קדש כל גרגיר חציו אבל
גליון הש"ס
רבינו חננאל
אינו שאני מעשר דאיתיה לחצאין דאי אמר
דמעשר בהדיא אמר רחמנא שיעור
גבי שביתה ליכא למימר הכי דהא
רש"י ד"ה והרי מעשר
תקדוש פלגא פלגא דחיטתא קדשה והרי
אמר רבה מ"ט דרב דאמר לא
אחד מעשרה ולא דמי לתרומה שניטלת
ארבע אמות כי הדדי בעינן ומיהו
בהמה כו' חזה ושוק
אמר כלום כל עיקר, משום
בעין יפה ובעין רעה ובבינונית י)
קשה הא דפריך והא מעשר בהמה
מעשרבהמהדליתיהלחצאין ואמר (רבה)
ה)
(א)ד)
וסמיכה. עי' בשער המלך
דלא מסיים אתריה קסבר כל
דבתרומה לא כתיב בה שיעור:
אמאי.
דליתיה לחצאין כי איתיה נמי לחצאין
פ"ג הלכה יג מהל' מעשה
מאן דלא מסיים אתריה לא
יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחד
ב
❖
הקרבנות:
קנה שביתה במקום, ומי
פירותיו מתוקנין: נימא כל שאינו
תיקשי ליה אמאי עשירי ואחד עשר
עשר מעורבין זה בזה שאני מעשר בהמה
שלא קנה שביתה במקום
בזה אחר זה. דאילו הוה מפריש
מעורבין זה בזה כי מטעם חצאין לא
ידוע ומסויים דומה למי
דאיתיה בזה אחר זה בטעות ו) דתנן ג קרא
מעשר כהלכתו והדר שקל תו וקרייה
היה ראוי להיות מעשר רק חצי של
שיצא חוץ לתחום מאחר
מוסף רש"י
לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר
שקדש היום שאין לו אלא ד'
עליה שם מעשר על חולין שניתקנו
כל אחד ואחד כמו במעשר דגן
המרבה
במעשרות.
אמות בלבד. איכא דאמרי
עשירי שלשתן מקודשין והרי תודה דליתה
כבר לא חייל עליה שם מעשר והשתא
כדפירש הקונטרס וי"ל נהי דאיתיה
המפריש אחד מחמשה, שמנה
טעמא דרב משום דכל דבר
בטעות וליתה בזה אחר זה ואיתמר תודה
נמי כי אפריש האי טופיינא עם מעשר
לחצאין הוה קשיא ליה קושיא אחריתי
ז)
ארבעה לחולין בצד זה ומדד
שאינו בזה אחר זה אפילו
חמישית למעשר (קדושין נא.
בבת אחת אינו. פי' כיון שאין
לא ליחול שם מעשר אפילו על הראוי
שנשחטה על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו
מכל מקום הך פירכא דפריך אמאי
.
לאדם לקנות ארבע אמות
וכעי"ז
מנחות
נד:)
למעשר כי היכי דאמר גבי שביתה
שניהן קדושין כל עיקר לא הוה מצי
עלה מ' מתוך שמונים ר' יוחנן אמר לא קדשו
ומעשרותיו מקולקלין.
ד
מקום שביתה אחרי שקנה
דלא קני ארבע מינייהו מגו תמני כי
דטבל ומעשר מעורבין זה
לאקשויי ולר"י נראה לפרש הכי שאני
במקום אחר, כך אין לו
עלה מ' מתוך שמונים הא איתמר עלה אמר
בזה, שהכרי כולו טבל הוה,
לקנות שיעור שני מקומות
לא אמר ארבע בהדיא: שאני מעשר.
מעשר דאיתיה לחצאין פירוש בזה
ר' ח) (זירא) ה הכל מודים היכא דאמר ליקדשו
וכשמנה ארבעה לחולין לא
בבת אחת, והוא תחת האילן
דלהכי פירותיו מתוקנין דעל כל גרגר
אחר זה שאם אמר סאה אחת מהם
(ב)
היה לו ליטול מן הכרי למעשר
שיש תחתיו שיעור כמה
ארבעים מתוך שמונים דקדשי לא יקדשו
אלא חצי מדה חמישית והוא
וגרגר שבו חל השם עליו לפי חשבון
מקומות, כל ארבע אמות
מעשר כל חצי חטה וחטה ואחר כך
הפריש מדה שלמה ושם
ארבעים אלא אם כן קדשו שמונים כולי עלמא
מקום, ולברור אחר כך איזה
הראוי למעשר כגון הפריש אחד
אמר גם כן בסאה האחרת חל מעשר
מעשר לא חל עליו אלא כפי
מקום שירצה. והוא כגון
לא פליגי דלא קדשו כי פליגי בסתמא מר
מחמשה קדש כל גרגר חציו אבל גבי
בשתיהן במקצת וכיון דאיתא לחצאין
חשבון ונמצא השאר טבל
קידושי אשה ובתה כשם
ואסור לכל אדם עד שיתקננה
סבר לאחריות קא מכוין ועל תנאי אייתינהו
שאחר שיקדש אחת מהן
שביתה ליכא למימר דשייכא בכל
בזה אחר זה גם בבת אחת ישנה
(שם ושם). לימא כל שאינו
אינו יכול לחזור ולקדש
תחתיו של אילן דארבע אמות כהדדי
להיות חל מעשר על סאה אחת
ומ"ס
בזה אחד זה. אם איתא דכל
האחרת, כך אם יאמר בבת
והאחרת תהיה טבל: ואמר רבה
בעינן: דאי אמר תיקדוש פלגא פלגא
שאינו בזה אחר זה אינו בבת
אחת א) (מכם). ואמרי' מאי
אחת כלל, אמאי פירותיו
איכא בין תרי לישני דרבה.
דחיטתא קדשה. והאי כיון דאפריש כפלים וקרא עליה שם מעשר
יצאו שנים בעשירי כו'. וא"ת דלמא התם היינו טעמא משום דאי אפשר
מתוקנין ולמה חל שם מעשר
איכא בינייהו כגון דאיכא
כמאן דאמר תיקדוש כל חיטתא לפלגא: והרי מעשר בהמה דליתיה
לצמצם והאחד יצא תחילה ואפילו בלא קריאת שם הוא הקדוש כדאמר
אפילו לפי חשבון, הרי אינו
תחתיו דאילן ח' אמות ואמר
לחצאין. דאי אמר חצי טלה זה חולין והחצי מעשר לא אמר כלום
בפרק בתרא דבכורות (דף ס:) עשירי מאליו הוא קדוש וי"ל דע"כ
בזה אחר זה, שאם הפריש
שביתתי תחת ד' אמות מהני
פעם אחת וחזר והפריש לא
ח', למאן דאמר דהא לא
ליקדש לחצאין דכל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדשכ) אמר
סבר רבה דאפשר לצמצם שיצאו שניהם בבת אחת דאי אי אפשר
היה שם מעשר חל על האחרון
מסיים אתריה האי נמי לא
רחמנא ל)(יהיה כולו קדוש לשם מעשר) וליתיה נמי בזה אחר זה שאם
לצמצם והאחד יצא תחילה אם כן הוה ליה למימר עשירי וחולין מעורבין
(קדושין נא.). דאי אמר
מסיים אתריה דלא אמר לא
קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אינו קדוש וכי קרא לשנים
תקדוש פלגא פלגא
זה בזה דאפילו יצא עשירי בשתיקה ואחר כך יצא אחד עשר וקרא לו
בצפון ולא בדרום. ולמאן
דחיטתא קדשה. הלכך
דאמר כל שאינו בזה אחר זה
עשירי בבת אחת אמרינן דחד מינייהו מעשר גמור דאמר רבה עשירי
עשירי אין אחד עשר קדוש כלל דהא לא נעקר שם עשירי ממנו
כשהפריש בבת אחת יותר
כו', כיון דאמר ליקניין לי ד'
ואחד עשר מעורבין זה בזה דחד מינייהו מעשר ואידך הוי אחד עשר
ועוד י"ל דאפילו סבר אי אפשר לצמצם כיון דאין יכול להכיר איזה
מכשיעור, יש לו למעשר לחול
אמות מהני ח', הרי כאילו
שקראו עשירי ואילו הוה ידע ביה כגון שטעה וקרא לעשירי תשיעי
על כל חטה וחטה לפי חשבון
יצא קודם לחברו ונתכוון לקרות שניהם עשירי קדשו תרוייהו ולא
בזה אחר זה קאמר דראשון
ואיכא למימר דנתפשו כולהו
מיהא קני ולא דמי לבת
ולאחד עשר עשירי קיימא לן דעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים
דמי לקרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי והכא מבתרא פריך דאינו
לפי חשבון . והרי
אחת. ומותבי אהא דרבה
קדוש אלא מחמת דבורו והראשון נראה לי עיקר: עשירי ואחד
(שם)
ומה בין שלמים למעשר שהשלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה
מעשר בהמה דליתיה
דאמר כל שאינו בזה אחר זה
לחצאין. כשמנה תשעה אינו
ושוק ונפדין במומן ותמורתן קריבה מה שאין כן במעשר והשתא
עשר מעורבין זה בזה. הגיה רש"י בפירוש כתב ידו דשניהם ירעו
אפי' בבת אחת אינו, [מהא
יכול להוציא שנים ולומר חצי
דתניא] המרבה במעשרות
דקראן בבת אחת ולא ידע הי עשירי גמור והי אחד עשר שנקרא
לפי שאין מתן דמיהם שוה שהשלמים טעונין ד' מתנות ומעשר מתנה
כל אחד יהא מעשר ויקרב
פירותיו מתוקנין ומעשרותיו
עשירי בעו תרוייהו תנופת $ חזה ושוק וסמיכה ולבי אומר דאינו
אחת הלכך ירעו ויחלל (ג) מעות בדמי היפה שבהן ויאמר כל מקום שהם
לחצאין, וליתא נמי בזה אחר
מקולקלין. הנה אם הוציא מן
זה, אחר שקרא לעשירי עשירי
הכור מעשר שלו איפה אחת,
מברך על התנופה ועל הסמיכה דלא ליהוי ברכה לבטלה ונסכים
שלמים יהא מחולל על דמים האלו ויאכל שניהם במומן בתורת מעשר:
וחזר וקרא לאחד עשר עשירי
וחזר אח"כ והפריש איפה
יביא נסכי קרבן אחד על תנאי ויאמר אם זה שלמים יהיו על זה ואם
ומר
אינו קדוש (שם). עשירי
אחרת השניה חולין. הנה
לאו יהיו על חברו. אלמא מדחל שם מעשר אחד מינייהו שמע מינה אע"ג דלא קדיש אחד עשר אם קרא לעשירי עשירי דהוי עשירי וקרא
ואחד עשר מעורבין זה
המעשר אינו בזה אחר זה,
בזה. אחד מהן מעשר גמור
ואם הפריש בבת אחת שתי
לאחד עשר עשירי אפילו הכי כי קראן בבת אחת קדיש חד מינייהו בעשירי: שאני מעשר בהמה דאיתיה בזה אחר זה בטעות. כגון
אבל אינו ידוע איזה הוא,
איפות קנה מעשר, וישנן
אם טעה בעשירי וקראו תשיעי ולאחד עשר עשירי קדוש אחד עשר משום קריאת השם וקרב שלמים דתנן כו' ובפרק בתרא דבכורות ילפינן
והשני שם שלמים עליו, כדין
בבת אחת מדקתני פירותיו
מקראי הלכך כי קראן כאחד לא מעכב י"א על העשירי מלחול עליו שם גמור דהא י"א גופיה זימנין דקדוש בקריאת שם מעשר כגון היכא
אחד עשר שקרא עשירי אחר
מתוקנין. קשיא לרבה. ופריק
שטעה וקרא לעשירי תשיעי,
רבה שאני מעשר הואיל
דקרייה לעשירי שלפניו תשיעי והא דרבה בפרק בתרא דבכורות: והרי תודה. דלחמי תודה מ' חלות כדאמר במנחות (דף עז.): דליתה בטעות.
דקי"ל שהוא שלמים כדלקמן,
ואיתיה לחצאין, דאי אמר
אם הפריש לחמי תודתו וטעה וסבור שלא הפריש וחזר וקרא שם על מ' חלות אחרות לא קדשי דהא טעה ותנן הקדש טעות אינו
האי הוי נמי שלמים, שהרי
תיקדוש פלגא דחיטאתא
הקדש במסכת נזיר (דף לא.) וליתה נמי בזה אחר זה שאם הפריש מ' לתודתו ושחט הזבח עליהן וחזר והפריש לה מ' אחרות לא
אחד עשר זה אף הוא אחר
קדשה, כאילו ישנו בזה אחר
קריאת תשיעי נקרא עשירי,
זה. פי' אילו אמר חצי כל
קדשי וכי שחטה על שמונים בבת אחת אמר חזקיה דקדשי מ' מתוך שמונים. שחיטת התודה מקדשת הלחם כדתניא במנחות (דף עח:) קרבנו על
והרי הן מעורבין וירעו עד
חיטה מאילו שתי איפות
זבח [ויקרא ז] מלמד שאין הלחם קדוש אלא על הזביחה: יקדשו ארבעים. הא מ' קאמר. וגבי שביתה נמי הא אמרן דאי אמר לקנו לי ארבע
שיסתאבו ויביא בהמת חולין
מעשר הן קדשו, וכיון שאי
ויאמר כל מקום שהן שלמים
מתוך תמני קני: לאחריות קא מכוין. שאם יאבדו או יטמאו חציין
יפטור בחציין והוה ליה כאומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים:
אפשר לברר איזהו חציו
יהא מחולל על בהמה זו ויקרב
הקדוש נתפס גם חצי האחר.
זו שלמים והשנים נאכלין לבעלים, ששניהם ספק מעשר ומעשר בהמה נאכל במומו לבעלים, והא הכא דאינו בזה אחר זה, דאילו
ומשום דמשכחת לה דמקדש זה אחר זה, משום הכי מקדשו בבת אחת. ואקשינן והרי מעשר בהמה דליתה לחצאין דנוקמה
קרא לעשירי עשירי לא קדש אחד עשר כלל, וכי קראהו בהדדי חשיב חד מינייהו מעשר לפטור את התשעה (שם). שאני מעשר
בזה אחר זה, ואיתנהו בבת אחת, כדרבא דאמר עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה. ושנינן מעשר בהמה שני דמשכחת לה בזה
בהמה דאיתיה בזה אחר זה בטעות. אם טעה מלקרות העשירי בשמו הוי מעשר, דתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי
אחר זה בטעות, דתנן קרא לתשיעי עשירי כו'. ואקשינן תוב והרי תודה דליתה בטעות ולא בזה אחר זה. ואיתמר תודה ששחטה
ולאחד עשר שבא אחריו של זה קרא עשירי, שלשתן מקודשין, וסוף המשנה תשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר ואחד עשר קרב
על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו מ' מתוך פ'. ופירק רבא הא איתמר עלה א"ר זירא הכל מודים היכא דא' קדשו מ' מתוך
שלמים, ויליף לה מקראי, הלכך כי היכי דחל שמו על הטעות חל נמי כי נפיק אחד עשר בהדיה ולא הפסיד העשירי את שמו בכך
פ' דקדשי, כי היכי דאמינא אנא היכא דאמר ליקנו לי ד' אמות מהני ח' דקני. ופריק רבא ואוקמה לטע'
(שם). והרי תודה. לחמי תודה, דליתה בטעות. שאם שחט תודה על ארבעים חלות ונתכוין לשחורות ונמצאו לבנות,שאינן אותן
שבדעתו, לא קדשו, דתנן (נזיר לא.) הקדש טעות ב"ש אומרים הקדש וב"ה אומרים אינו הקדש, וליתה בזה אחר זה. שאם
א) דשניכם מקודשות לי לא אמר כלום.
שחטה על ארבעים חלות וחזר ואמר על ארבעים אחרות יקדשו גם אלו עם אלו, לא קדשו, שהתודה טעונה ארבעים חלות כדאמרינן
במנחות (עו.) ושחיטת הזבח מקדשתן קדושת הגוף כדאמרינן התם (עח:) קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בזביחה, דהאי קרבנו בלחם משתעי, דכתיב על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו וגו' (קדושין שם). שנשחטה על שמונים חלות. הביא אצלה
לעזרה שמונים, קדשו עלה ארבעים מתוך שמונים. ויוצא ידי תודתו והתם מפרש היכי מתאכלים (שם). ר' יוחנן אמר לא קדשו. קא סלקא דעתך בדרבה פליגי דאמר כל שאינו בזה אחר זה אינו בבת אחת, ומקשה לה מדחזקיה שהיה רבו של ר' יוחנן
כדאמרינן (לעיל כד.) גבי סנדל שנפסקה אחת מתרסיותיו (קדושין שם). היכא דאמר ליקדשו. כלומר היכא דלא נתכוין שיקדשו אלא ארבעים ואת השאר הביא לאחריות שאם יאבדו או יטמאו אלו יהו אלו תחתיהן (שם). לא יקדשו ארבעים. כלומר לא נתכוון
שיקדשו ארבעים בלא שמונים, שבדקנוהו ואמר לכולם נתכוונתי (שם). דלא קדשו. כדרבה דכל שאינו בזה אחר זה אינו בבת אחת (שם). בסתמא. ששחט סתם והלך לו (שם). לאחריות קא מכוין. ולא היה בלבו אלא על ארבעים (שם).