נ:
מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומר
ור' יוחנן סבר לקרבן גדול מכוין. והא לא אפשר וארבעין מינייהו לא
סבר לקרבן גדול מכוין. הקשה הר"ר אפרים ל"ל לפרושי
נט א מיי' פ"ז מהלכות
א) בק"ד בו, ב) [לקמן נא.],
ג) ביצה לז: ע"ש,
אמרינן דלקדשו אבל גבי שביתה כי אמר תחתיו מאי אחריות איכא
עירובין הלכה ו טור
טעמא דר' יוחנן משום דלקרבן גדול קמכוין תיפוק ליה דר"י
ד) [כתובות ח. גיטין לח:
ש"ע א"ח סי' תט סעיף
ההוא ודאי לכולהו איכוון ואין שביתה אלא בד' לא אמרינן לקנו ליה
לית ליה ברירה דקסבר האחין שחלקו לקוחות הן בפרק מרובה (ב"ק
ב"ב מב. סנהדרין פג: חולין
יא:
בד' מינייהו: ל"ש. ה)(דלא אמר כלום) אדרב קאי: י"ב אמה. או יותר
סט:) ואומר ר"י דלא שייך כאן ברירה דלא צריכי לבירורן א] דקדשי
ס ב מיי' פכ"ז מהלכו'
קכב:], ה) רש"ל מ"ז,
❖
ו) בס"א: מביתו,
שבת הלכה ט ופ"ז
דאיכא למימר ד' דהאי גיסא או דהאי
כל היכא דאיתנהו בתערובתן וא"ת
מהלכות עירובין הלכה ד
גיסא או מיצעי הלכך לא מסיימי: אבל
והא צריך ארבע מהן ליתן לכהן
ומ"ס לקרבן גדול קא מכוין אמר אביי לא
טוש"ע א"ח סי' שצו סעיף
בי"א הרי מקצת ביתו ניכר. יש לך
לתרומת לחמי תודה ואומר ר"י דאם
ב:
שנו אלא באילן שתחתיו י"ב אמה אבל
הגהות הב"ח
סא ג מיי' פ"ז מהלכות
לברור שיעור שביתה בתוך י"א הללו
הן לבדן יכול להפריש ד' מכל מ'
באילן שאין תחתיו י"ב אמה הרי מקצת
(א) גמ' כמדומה היה
עירובין הלכה ז
שעל כרחך מקצת ביתו בתוכם הוא
ומ' אבל אם כולן יחד אי אפשר
שמערבין: (ב) רש"י ד"ה
טוש"ע א"ח סי' תט סעיף
ביתו ניכר מתקיף לה רב הונא בריה דרב
ומאי נינהו ארבע מציעתא דאי בדידהו
לתקן אם לא יפריש י"א מכל מין
יב:
אבל ז' וכו' שלא ביררה לו
ומין דהא כל מין ומין יש לו עשרה יהושע ממאי דבארבעי מציעתא קא מסיים
סב ד מיי' שם הלכה ו
דאי באמצע: (ג) ד"ה
אמר שפיר ואי בדהאי גיסא או בדהאי
טוש"ע שם סעיף יא:
במסיים ד' אמות שקבע
חולין ועשרה קדושות ואז א"א שלא דלמא בארבעי דהאי גיסא ובארבעי דהאי
גיסא הרי חצי אמה מאלו ומאלו
סג ה מיי' פ"ח מהלכות
בהן כצ"ל ותיבת בד'
גיסא קמסיים אלא אמר רב הונא בריה דרב
בתוכם של אמצעיות הלכך הוי סיומא
נמחק: (ד) ד"ה דאי
תהא אחת תרומה מן הקדושות:
עירובין הלכה א טור
❖
ש"ע א"ח סי' תיב:
מוקמת וכו' ומקצרין לו
לקנות בית ומיהו בא למדוד מן הצפון
יהושע לא שנו אלא באילן שתחתיו ח' אמות
כזה
א
תחומו כצ"ל ותיבת כל
מודדין לו מן הדרום כו': וממאי
אבל באילן שתחתיו ז' אמות הרי מקצת ביתו ניכר תניא כוותיה דרב
נמחק: (ה) ד"ה כמדומה
❖
דבארבעי מציעתא כו'. כלומר מי
היה שמותר:
תניא כוותיה דשמואל תניא כוותיה דרב מי שבא בדרך וחשכה לו והיה
רבינו חננאל
הבדיל לך אמצעיות מתוך השאר ומה
מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום אבל אם אמר
אמר אביי לא שנו אלא
בכך אם מקצת בית ניכר בהן הרי
באילן שיש תחתיו י"ב
הגהות מהר"ב
שביתתי במקום פלוני מהלך עד שמגיע לאותו מקום הגיע לאותו מקום
ב
י"ל דהאי גיסא בחר ליה או דהאי
אמה, שיש לומר כל ד'
רנשבורג
מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה בד"א במקום המסויים כגון ששבת
אמות מקום בפני עצמו
גיסא בחר ליה ואינו יודע את אלו
[א] תוס' ד"ה ומר סבר
ואינו מסיים איזה הוא,
בתל שהוא גבוה י' טפחים והוא מד"א ועד בית סאתים וכן בקעה שהיא
וכיון דאיכא לספוקי בהני ובהני ואין
וכו' ואומר ר"י וכו'
אבל באילן שתחתיו י"א
לבירורן. עי' מנחות עח
עמוקה י' והיא מד"א ועד בית סאתים אבל במקום שאין מסויים אין לו
אלו נבלעות באלו אין כאן סיום: ח'
אמה הרי מקצת ביתו
א)
ע"ב תוס' ד"ה ליקדשו
ניכר. כיון שאין תחת
אמות. דאיכא למימר דהאי גיסא וכו' ודו"ק:
אלא ד"א היו שנים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר
❖
ב) ג
האילן שיעור שלשה
בחר או דהאי גיסא ולא הוי סיום:
בתים, ד' אמות לכל בית,
שביתתו למכיר והמכיר אומר שביתתי במקום פלוני בד"א כשסיים ד"א
יש לומר ד' אמות
אבל ז' אמות. על כרחך מקצת ביתו
שקבע אבל לא סיים ד"א שקבע לא יזוז ממקומו לימא תיהוי תיובתיה
שבאמצע הן מקום
מוסף רש"י
ניכר באותה אמה אמצעית דא"א שלא
שביתתו ואם תתן לו
דשמואל אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן ד כגון דאיכא ממקום רגליו ועד
ביררה לו (ב) ואי באמצע האילן בחר
לקרבן גדול קא מכוין.
מקום שביתה באמצע הרי
עיקרו תרי אלפי וארבע גרמידי דאי מוקמית ליה באידך גיסא דאילן קם ליה
ועל כולם היה לבו (קדושין
כל ביתו ניכר, אלא אם
ליה ד"א הרי היא מהן ואי מהאי גיסא
נא.). מוסר שביתתו
תניח ד' אמות מצד אחד
לבר מתחומא אי סיים ד"א מצי אזיל ואי לא לא מצי אזיל תניא כוותיה דשמואל
[או מהאי גיסא] הרי היא מהן הלכך
למכיר. אומר שביתתי
ותתן לו הז' אמות
❖
טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה הוא שמערבין לו לשתי רוחות או שאמר
קנה שם בית ומיהו בא למדוד כו':
ה
עמך (לקמן נא.).
שנשארו (תתן לו) אם
(א)
ארבע אמצעיות תתן לו
שביתתי במקום פלוני. כדמפרש ואזיל
לעבדיו צאו וערבו לי אחד עירב עליו לצפון ואחד עירב עליו לדרום
ג)
נשארו שלש החיצונות,
שהיה אותו מקום מוקף מחיצות וראוי
מהלך לצפון כעירובו לדרום ולדרום כעירובו לצפון ואם מיצעו עליו את
ואם ד' החיצונות תתן לו
רבינו חננאל (המשך)
להיות כולו כד' אמות הלכך לא צריך
נשארו באמצע שלש
התחום לא יזוז ממקומו לימא תיהוי תיובתיה דרב רב תנא הוא ופליג:
ד)
רוחות, או שאמר לעבדיו
אמות מכל פנים נמצאת
לסיומי ביה ד"א דכוליה כד"א ומהלך
אמר שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה
אמה אחת מכל בית.
צאו ועירבו עלי, אחד
את כולו וחוצה לו אלפים אמה: בד"א.
עירב לו לצפון ואחד
ודחינן ממאי דמד'
ומעיקרו לביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשיכה ד' אלפים אמה:
דמהלך את כולו לבד מאלפים שחוצה
עירב לו לדרום, מהלך
מציעתא קא מסיים ולא
אמר
איפשר דלא מינכר מקצת
בצפון כרגלי מי שעירב
לו: במקום המסויים. שמיוחד וחלוק
עליו לדרום כו'. הנה טעה
בייתיה, דלמא מארבעי
משאר הבקעה שיש לו מחיצות והוא מד"א עד בית סאתים דבציר מהאי מאי מהלך את כולו איכא בלאו מחיצות נמי ד' קני ליה לשביתה
ועירב לשתי רוחות דומה
דבצפון או מארבעי
דבדרום קא מסיים, אבל
ואם יותר מבית סאתים הואיל ולא הוקף לדירה לא מהניין ליה מחיצות לשוייה כד"א: אבל מקום שאינו מסויים. כלומר שאינו כולו רשות
לזה שטעה ועירב ברגליו
לקנות שביתה תחת
במיצעי כלל לא דליכא
אחת של ד"א כגון שאין לו מחיצות או שישנו יותר מבית סאתים: אין לו. בתוכו אלא ד"א לבד מאלפים משם והלאה ובעי לסיומי ביה
האילן, ולא קתני לא יזוז
מקצת ביתו ניכר.
הי מינייהו כדמפרש ואזיל לקמן וכי מסיים להו קני להו ומהלך משם והלאה אלפים אמה ותוך מחיצות עולה לו מן המנין: בד"א. דבמקום
ואסיקנא, לא שנו [אלא]
ממקומו, אלא אומר
מהלך בצפון כרגלי מי
באילן שתחתיו ח' אמות,
שאינו מסויים קני ליה מיהא ד"א לשביתה ואלפים מהן לכל רוח: במסיים ד"א שקבע. (ג) בד' בהן שהיה לו בהן סימן אילן או אבן ואמר
שעירב לדרום, כשמואל
אבל באילן שתחתיו שבע
באותן ד' תהא שביתתי: לא יזוז ממקומו. אפילו פסיעה אחת מד"א של מקום רגליו דאין לו שביתה לא כאן ולא כאן דבמקום רגליו לא רצה
אמות כיון דבית שביתתו
דאמר מהלך אלפים אמה,
לקנות וכאן שרצה לא סיים והיינו כרב: הכא במאי עסקינן. דקתני לא יזוז כגון דאיכא ממקום רגליו עד עיקרו תרי אלפי וד' גרמידי תרי
קשיא לרב. ופרקינן רב
לא פחות מד' אמות בין
תנא הוא וחולק תנא על
מצד אחד ובין מצד אחר
אלפי לתחומא וד' לשביתה כולן כלין ממקום רגליו ועד עיקרו ועדיין נוף דאידך גיסא דאילן נוטה חוץ לכולן: דאי מוקמת ליה באידך גיסא
אתה מודד לו ד' אמות
תנא. ונתברר לדברי רב כי
דאילן קם ליה לבר מתחומא. שאם אתה נותן לו שביתה תחת הנוף שבעבר השני נמצא מקום רגליו שהיה עומד שם בשעה שחשכה לו חוץ
אם יש תחת האילן מז'
אמה אחת מביתו ודאי
לתחומו שהרי רחוק ממקום שביתתו יותר מאלפים וד"א הלכך סיים לו ד"א בצד זה של אילן מצי אזיל שפיר אבל לא סיים לו י"ל בעבר השני
אמות ולמטה כיון שיש
ניכר. תניא כוותיה דרב,
מי שהיה בדרך והיה
לו מכללם ד' אמות מכל
בחר והרי הוא עכשיו חוץ לתחומו ואין לו אלא ד"א וכי אמר שמואל דליקני שביתה תחת האילן אע"ג דלא סיים ומצי אזיל כגון שכל תחתיו של
פנים מקצת ביתו ניכר
מכיר אילן או גדר וכו',
אילן בתוך אלפים וד"א דכל ד' דיהבת ליה לשביתה תחתיו מטי תחומייהו עד מקום רגליו הלכך שביתה קנה לו שם אבל אינו יודע אם
שקנה שביתה. והוא כגון
עד במה דברים אמורים
בצפונו או בדרומו ולפיכך ידו על התחתונה בא למדוד מצפונו של אילן לצד ביתו אלפים מודדין לו מדרומו ומקצרין לו כל תחומו כל שיעור תחתיו
שסיים ארבע אמות
תל גבוה עשרה טפחים
(ד)
שהוא מד' אמות ועד בית
שקבע אבל לא סיים
של אילן ולא יגיע לביתו בא למדוד מן הדרום של אילן ולחזור לאחוריו ממקום רגליו כמדת תחתיו של אילן מודדין לו מצפונו של אילן וכלה
סאתים, או נקע עמוק י'
ארבע אמות שקבע הרי
התחום במקום רגליו: טעה ועירב לב' רוחות. לדרום ולצפון: כמדומה (ה) הוא. שמותר לעשות כן ולילך שחרית כאן וערבית כאן וכיון שנתכוין
זה לא יזוז ממקומו. לימא
טפחים. וכל מי שאין
לשתיהן והאחת הוא דקנתה לו ואינו יודע איזו היא נותנין עליו חומרי זו וחומרי זו: מהלך לצפון כעירובו לדרום ולדרום כעירובו לצפון.
שביתתו ידוע סבר שאין
תיהוי תיובתא דשמואל.
לו מד' אמות שלו
ומוקים שמואל להא
מהלך לביתוו) לצפון כשיעור תחום שמניח לו עירובו של דרום לצד צפון ומהלך לדרום מביתו כשיעור תחום שמניח לו עירוב של צפון לצד דרום
[כלום]. פי' מיצעו עליו
ברייתא כגון דהוי ממקום
כגון אם לא הוצרך ללכת אלא ג' אלפים לכאן וג' אלפים לכאן והניח עירוב בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן דליהוי ליה
את התחום. כגון שערבו
רגליו ועד עיקר האילן
לו בתוך אלפים שבצפון,
תרי אלפי גרמידי וארבע
ממקום עירובו אלפים מותר לילך אלף אמה מביתו לכאן ולכאן דמעירובו יש לו אלפים אמה לכל רוח הלכך אלפים שיש לו לצפון מעירובו
והעתיקו ממנו האלפים
גרמידי, וכיון דאמר
שבדרום כלות לו לסוף אלף לצפון ביתו ואלפים שיש לו לדרום מעירובו שבצפון כלות לו לסוף אלף אמה לדרום ביתו: ואם מיצעו עליו את
אמה שהיה לו בדרום,
שביתתי תחת האילן,
התחום. עליו בשבילו מיצעו התחום שהניח כל אחד עירוב לסוף אלפים דהשתא הוה ליה עירוב [עירו] באמצע ב' תחומין תחום שלם מן המערב
ונתנום לו האלפים
והוא ממקום רגליו ועד
שבצפון לילך בצפון ד'
עיקר האילן אלפים
לביתו ותחום שלם מן המזרח דנתכוונו לקנות מן העירוב אלפים והלאה: לא יזוז ממקומו. מביתו ואפילו כבני עירו אינו דהא לא נתכוון
אלפים, ולא נשאר לו
וארבע אמות, נמצאו
לקנות שביתה אלא במקום העירובין ואינו יודע אי זה מהן קנה זה עירוב הדרום מפסידו אלפים של צפון וזה עירוב הצפון מפסידו אלפים
בדרום כלום נמצא אסור
ארבע אמות שתחת האילן
של דרום. קתני מיהת מהלך לצפון כעירובו לדרום אלמא היכא דמספקא לן בהי ניחא ליה אזלינן בתרוייהו לחומרא ומיהו במאי דשבקו שרי
בכל הדרום. וכן עוד
חוץ לתחומו ואין אדם
עירב עליו כעיניין הזה
קונה שביתה חוץ
ליה למיזל ואע"ג דלא סיים בהי ניחא ליה והיינו כשמואל דאמר היכא דמספקא לן בהי ד"א דאילן קנה שביתה חומרי דתרוייהו יהבינן ליה:
לתחומו, לפיכך אין לו
שפירשנו בדרום, ולא
לימא תיהוי תיובתיה דרב. דאמר היכא דלא סיים לא יזוז ממקומו דבמקום רגליו לא רצה לקנות ותחת האילן הואיל ואיכא למימר הכי
השאיר לו (בדרום)
אלא ארבע אמות. [והא]
ואיכא למימר הכי לא קנה לא הני ולא הני דהא הכא אמרינן אף על גב דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי קנה באחד מן העירובין
[בצפון] כלום, נמצא
דתניא הגיע לאותו מקום
מהלך את כולו וחוצה לו
עירובו ספק בכאן ספק
ומותר להלך במקום ששניהם נותנים לו דאי לרב אפילו לא מיצעו את התחום לא יזוז ממקומו דבביתו לא רצה לקנות ובשביתות העירובין
בכאן, ואסור בצפון
אלפים אמה, אימתי בזמן
לא סיים בהי ניחא ליה. וללשון ששמעתי [מט: ד"ה ל"א] קשיא לי מאי דוחקיה למימר רב תנא הוא ופליג מכדי פלוגתייהו דרב ושמואל במאי דרב
ובדרום שכשיבוא לילך
שהוא בתוך אלפים אמות
סבר לא קנה לא מקום רגליו ולא תחת האילן ולשמואל קנה או מקום רגליו או תחת האילן ומותבינן לרב מהא דקתני דקנה או לצפון
שלו אבל אם היה אותו
בצפון או' לו עירובו
בדרום ואין לו בצפון
מקום חוץ לאלפים אמה
או לדרום ומהלך כרגלי שניהן מי דמיא הא לדרב הכא איכוין לתרוייהו וגבי עבדים נמי תרוייהו שליחותייהו עבוד ובשתי שביתות אי
כלום. וכשיבא בדרום
שלו אין לו אלא ד' אמות
אפשר מיהו חדא מינייהו קניא ומדלא ידיע הי קניא נותנין חומרי שתיהן עליו ואידך שרי ממה נפשך אבל התם במקומו לא רצה לקנות
שהוא עומד בהן. אבל
דוחין אותו ואו' עירובו
ותחת האילן סבר רב דכיון דלא סיים לאו קנייה היא הלכך אין לו שביתה כלל וא"ת היינו תיובתיה אמאי לא קני התם תחת האילן
בצפון לפיכך לא יזוז
(הן) [אם היו] ממקום
ממקומו. אבל אם נתנו
רגליו ועד עיקרו של אילן
או ארבע צפוניות או ארבע דרומיות וליתיב עליה חומרי תרוייהו ואידך לישתרי ממה נפשך אם כן לשמואל נמי הויא תיובתיה דהא
אלפים מכוונות מהלך את
עירובו בתוך אלפים
מפרש בההוא לישנא דלשמואל אין לו מן האילן והלאה כלום ואמאי ממה נפשך מתחילת אילן לצד רגליו ליתיב ליה אלפים לצד ביתו:
מהלך בצפון כשיעור
כולן עד שמגיע תחת
המקום שנתנו עירובו
האילן ונעשה שם חמר
והוא
גמל דהא לא סיים מקום
בדרום. פי' אם נתן
עירובו בצפון בסוף אלף אמה, יש לו לילך בצפון ג' אלפים אמה אלפים תחומו שבצפון ואלף שהעתיק לו מן הדרום,
שביתתו, ויש לומר שבאותן ד' אמות שהיה עומד בהן מבעוד יום שהן עכשיו לו לאלפים אמות, בהו קנה שביתה ועכשיו
נשאר לו בדרום אלף אמה, ובעיניין הזה בצפון. פיסקא,
מהלך ממקום רגליו
ועד עיקרו אלפים אמה.
יצא חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות בלבד. תניא כוותיה דשמואל טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה שמערבין לשתי