2/98

מי שהוציאוהו פרק רביעי

עירובין

נא.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

כזה

והוא דכי רהיט מטי. הא דקתני מתני' דאם סיים קנה שביתה בעיקרו

יהו כל שובתי שבת. פ"ה דגבי העברה ליכא למיתב פיאות

סד א מיי' פ"ז מהל'

א) רש"ל מ"ז, ב) [תוספתא

הוא דכי הוה רהיט מטי התם קודם שתחשך התם מהניא אמירה

פ"ג הי"ג ע"ש לעיל נ:],

עירובין הלכה ג סמג

אלא כה"ג שנותנין שיעור אלכסון דהא ליכא למימר בהן ריבוע

ג) [בתוס' פ"ג הי"ג איתא

עשין דרבנן א טוש"ע א"ח

ואי קני התם מצי למיזל לביתו בנחת: חשכה לוז). לילך עד ביתו אפילו

ועיגול ור' שמואל מפרש שמרביעין ד' אמות ברשות הרבים בריבוע

להדיא ר' יוסי אומר אם היו

סי' תט סעיף יא:

במרוצה אבל לעיקרו הוה מטי במרוצה אי הוה רהיט: מסגי קלי.

עולם ואם מעביר או זורק

ממזרח למערב או מצפון לדרום חייב

שנים וכו'], ד) עי' מג"א סי'

ב [טוש"ע או"ח סי' שצו

קנו, ה) נדה כב: [יומא ב:

סעי' א]:

הולך מעט מעט: דסביל אחוה.

בד"א לחודיה ואם לאלכסונו של עולם

ג [טוש"ע או"ח סי' שצז

יבמות יז: נזיר ה. מכות יג:

אילן אחר היה נסמך עליו: דפריק

אינו חייב עד שיזרוק או יעביר ד"א

אמר רבא והוא דכי רהיט לעיקרו מטי א"ל

הוריות ח: מנחות מה:

סעי' א]:

מריה מכרגא. טוען פירות הרבה

ואלכסונן ועמוד נמי ברה"ר גבוה י'

סה ד מיי' פי"ב מהל'

בכורות לב. חולין פה.],

אביי והא חשכה לו קתני חשכה לביתו אבל

ו) [פסחים נה: מ"ק יג.

שבת הלכה יח סמג

ומוכרן ופורע מהן המס: לא ידענא

ורחב ד' דבעינן נמי ד' על ד'

(ב)

לעיקרו של אילן מצי אזיל איכא דאמרי

כתובו' סא. נדרים צ: מנחות

לאוין סו טור ש"ע א"ח סי'

ליה. איני מכיר אותו אילן: מוסר

מרובעים היינו כשמעמיד אלכסון שמט סעיף ב:

❖

צא: חולין קלג.], ז) [צ"ל

אמר רבא חשכה לו כי מסגי קלי קלי אבל

שביתתו למכיר. אומר שביתתי עמך:

העמוד לאלכסון העולם אבל העמיד

לביתו], ח) [שמות כא],

רהיט מטי רבה ורב יוסף הוו קא אזלי

ט) [במדבר לה], י) [שם],

ולא היא. הא דאמר ליה משמיה

האלכסון ממזרח למערב ומצפון לדרום

כ) [מצורע פרשה ז], ל) [לפי

באורחא א"ל רבה לרב יוסף תהא שביתתנו

דר' יוסי ליתא דלא תניא ליה בשם ר'

לא סגי בד' על ד' מרובעות ועיר רבינו חננאל

גירס' רש"ל ושב הכהן הס"ד

תותי דיקלא דסביל אחוה ואמרי לה תותי

יוסי אלא סתמא תניא ליה לעיל [נ:]

עגולה נמי אמרינן בכיצד מעברין

ואח"כ מ"ה היא שיבה כו'],

אמר רבה והוא כי רהיט

מ) [צ"ל קדמה], נ) [וע"ע

מטי תותי האילן קודם

ומשום הכי אמרה בשם רבי יוסי כי

דיקלא דפריק מריה מכרגא (ידע ליה מר)

(לקמן דף נו.) דמרבעה בריבוע עולם

א)

תוס' יומא סז. ד"ה וכולן

שקדש היום. והאי דקתני

היכי דליקבלה מיניה: ה"ג ולא היא

ור"ת מפרש דלכל צד נותנין האלכסון

❖

א"ל לא ידענא ליה אמר ליה סמוך עלי דתניא

וכו'],

והיה ירא שמא תחשך,

לא תניא ליה כדר' יוסי: נימוקו עמו.

בזריקה ובהעברה ובתחום שבת

לביתו. אבל לאילן מצי

ר' יוסי אומר אם היו שנים אחד מכיר ואחד

ב)

אזיל. אי נמי כי מסגי

טעמו. במסכת גיטין (דף סז.) מונה

ועמוד נמי צריך שיהא בו ששה פחות

שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו

קליל קליל אבל אי רהיט

תורה אור השלם

שבחן של חכמים ואמר ר"י נימוקו

ב' חומשין והא דמזכיר בכל דוכתא

מטי. פי' דקלא דסבילא,

למכיר זה שמכיר אומר תהא שביתתנו

1. רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם

עמו. נים וקו דבר ישר כקו המשקולת:

ד' אמות היינו משום דנפיק מינייהו

דקל נפל על דקל אחר,

במקום פלוני ולא היא לא תנא ליה כר' יוסי

והיה עומסו והיה נקרא

ג)

הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן

אלו ד' אמות. ליוצא חוץ לתחום:

האלכסון וכוורת דפ"ק דשבת (ד' ח.)

דקלא דסביל אחוה.

לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם

אלא כי היכי דליקבל לה מיניה משום דר'

מקום ממקום ומקום מניסה. פסוק

ד)

שהיא עגולה ואין לה אלכסון נקט

דקלא דפריק מריה ,היה

יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו

יוסי נימוקו עמו: אם אינו מכיר או שאינו בקי

שנאמר בו מקום ולא נאמר בו ניסה

דקל גדול והיה עושה

רחבה ו' דאי הוה נקט ד' הוה

אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ

פירות הרבה והיה בעליו

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

דנין אותו מפסוק אחר שנאמר בו

משמע דלא בעי אלכסון ול"נ דפיאות

וכו': הני אלפים אמה היכן כתיבן דתניא

מוכרם ופורע המס

שמות טז כט

מקום וניסה כגון אל יצא איש

דשבת ילפינן מערי הלוים והתם אין

2. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר

שעליו. והיה נקרא

1 שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות אל יצא

דיקלא דפריק מריה.

ממקומו דנין מושמתי לך מקום אשר

נותנין פיאות אלא לפיאות העולם

אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם

איש ממקומו אלו אלפים אמה מנא לן אמר

כלומר פודה בעליו מן

בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב

ינוס שמהח) מה להלן כתיב ניסה אשר

כדמוכח בכיצד מעברין (לקמן דף נו:)

המס שעליו. הא דא"ל

רב חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה

אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת

ינוס אף מקרא דאל יצא איש

דקאמר נמצא מגרש רביע :

נ)

רבה לרב יוסף משום

יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת

וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול

דר' יוסי, תניא ר' יוסי

ממקומו מרבי ביה ניסה והוי כמאן

פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה

ואהיכא

או' [אם היו] שנים אחד

וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה

וגבול מחוץ וחוץ מחוץ דכתיב 2 ומדותם

דכתיב ביה ניסה והדר דנין ניסה

מכיר אילן או גדר או

לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים:

מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' ונילף מקיר העיר וחוצה

מניסה וניסה מגבול כלומר דנין

מקום, והאחד אינו

במדבר לה ה

3. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר

[מכיר], מוסר שביתתו

ניסה זו שלא נאמר בו גבול מניסה

אלף אמה דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצה ומאי נפקא מינה הא תנא

ה)

למכיר, והמכיר אומר

תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר

שנאמר בו גבול דכתיבט) מגבול עיר

דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני

תהא שביתתינו במקום

וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב:

מקלטו אשר ינוס ומרבינן נמי באידך

פלוני. זו הברייתא לא

במדבר לה ד

מילי היכא דליכא מידי דדמי ליה אבל היכא דאיכא מידי דדמי ליה מדמי

4. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם

שנאה ר' יוסי אלא אמר

ניסה דאל יצא איש ממקומו כאילו

ליה ילפינן: אלפים אמה עגולות: ורבי חנינא בן אנטיגנוס מה נפשך אי

רבה משום דר' יוסי כדי

הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה

כתיב ביה גבול והדר דנין גבול

שיקבלוהו ממנו רב

פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת

אית ליה ג"ש פיאות כתיבן אי לית ליה גזירה שוה אלפים אמה מנא

מגבול וגבול מחוץ דנין גבול זה שלא

יוסף, משום דר' יוסי

ויקרא יד לט

הַבָּיִת:

5. וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה

ליה לעולם אית ליה גזירה שוה ושאני הכא דאמר קרא זה יהיה להם

נימוקו עמו. מתני', אם

נאמר בו חוץ מגבול שנאמר בו חוץ

אינו מכיר או אם אינו

פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת

מגרשי הערים לזה אתה נותן פיאות ואי אתה נותן פיאות לשובתי שבת

שנאמר ומצא אותו גואל הדם מחוץ

י)

בקי בהלכות כו'. הני

מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא

❖

ורבנן תני רב חנניה אומר כזה יהו כל שובתי שבת א"ר אחא בר יעקב

אלפים אמה היכא כתיבן.

ויקרא יד מד

לגבול ומרבינן חוץ מג"ש להאי גבול

הוּא:

דתניא שבו איש תחתיו

דאל יצא איש ממקומו והדר דנין

המעביר ד"א ברה"ר אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן א"ר פפא בדיק לן

ו)

אילו ארבע אמות. אל

האי חוץ מחוץ דומדותם מחוץ לעיר

יצא איש ממקומו אילו

רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורוחב ד' צריך הן ואלכסונן או לא

הגהות הב"ח

אלפים אמה. מנ' לן אמר

דכתיב ביה אלפים באמה: ושב

ואמרינן ליה לאו היינו דרב חנניה דתניא רב חנניה אומר כזה יהו כל

(א) רש"י ד"ה ושב הכהן

רב חסדא למדנו מקום

הכהן ובא הכהן. בתורת כהניםכ) שנויה

וכו' ת"ל ובא הכהן וראה

ממקום כתיב הכא אל

שובתי שבת: וזה הוא שאמרו העני מערב ברגליו אמר ר' מאיר אנו אין לנו

בנגעי בתים. בשבוע של הסגר ראשון

והנה: (ב) תד"ה כזה כו'

יצא איש ממקומו ביום

אלא עני וכו': אמר רב נחמן מחלוקת במקומי דר"מ סבר עיקר עירוב בפת

גבוה עשרה ורחב ארבעה

השביעי, וכתיב התם

כתיב [ויקרא יד] ושב הכהן ביום השביעי

דסגי נמי בארבעה על

ושמתי לך מקום אשר

עני

וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית

ארבעה וכו' אבל העמיד

ינוס שמה, מה זה מקום

וכתיב בתריה וחלצו את האבנים ואת הבית יקציע מבית יקלף עפר הבית סביב הקיר ועפר אחר יקח וטח את הבית וכתיב [שם] ואם ישוב הנגע ופרח

האלכסון העמוד ממזרח

שיש בו ניסה, אף זה

❖

למערב ומצפון: כזה 1)

מקום (אילן יש בו

בבית וגו' ונתץ את הבית ותניא ופרח יכול לא יהא טמא עד שיחזור ויפשה ת"ל צרעת ממארת [שם] צרעת ממארת [שם יג] לג"ש מה צרעת ממארת

כתוב) [הוי כמו שכתוב

האמורה בבגדים טימא את החוזר אע"פ שאינו פושה אף צרעת ממארת האמורה בבתים טימא את החוזר אע"פ שאינו פושה יכול חזר ופרח

בו] ניסה. וילפינן ניסה

בו ביום יהא טמא נאמר ואם ישוב הנגע ונאמר ושב הכהן מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע אף שיבה האמורה כאן בסוף שבוע למדנו שנותן

מניסה כתיב הכא ניסה

מוסף רש"י

וכתיב התם ואם יצא יצא

לו שבוע אחר החליצה וקיצה וטיחה אם חזר הנגע נותצו ואם לא חזר מטהרו אין לי אלא חולץ וקוצה וטח ונותן שבוע אלא בפושה בשבוע של

נימוקו עמו. טעמיו

הרוצח את גבול עיר

הסגר ראשון מניין לנגע שעמד בעיניו בראשון שלא פשה והכהן לא חלץ ולא קצה ולא טח והמתין שבוע שני ופשה בשבוע שני מניין שהוא חולץ

וראיותיו עמו (ב"ק כד.)

מקלטו אשר ינוס שמה,

טעמי ראיותיו מביא לו בכל

מה ניסה זו יש בה גבול

וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואינו נותצו מיד ת"ל [שם יד] ובא הכהן (א) והנה פשה וגו' ואע"ג דהאי קרא בתריה דאם ישוב הנגע כתיב דמשמע דבנגע

מקום, במס' גיטין (סז.)

אף ניסה זו יש בה גבול.

החוזר קאי מפקינן ליה התם מהאי משמעות ומרבינן נתיצה לנגע החוזר ואע"פ שלא פשה והאי ובא הכהן וראה והנה פשה דמשמע דבעי פשיון

מני שבחן של חכמים וזהו

ויליף גבול מגבול, כתיב

מוקמינן ליה בנגע שעמד בראשון ופשה בשני ואע"ג דכתיב נתיצה בתריה יליף בג"ש נאמר כאן בפשה בשני ובא הכהן ונאמר בפשה בראשון

שבחו של ר' יוסי (לעיל

הכא גבול, וכתיב התם

יד:) או: פירושו עמו, לתת

ומצא אותו גואל הדם

ושב הכהןל) היא שיבה היא ביאה כלומר זו כזו מה להלן חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף כאן חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר שוב בעי

טעם לכל דבריו, שהיה

מחוץ לגבול עיר מקלטו,

נתיצה. אלמא אע"ג דלאו שיבה היא כיון דשיבה וביאה חדא מילתא היא דתרוייהו משמע שבא מביתו לבית המנוגע דיינינן גזירה שוה מינייהו:

מיישב את דבריו (גיטין סז.)

ויליף מחוץ ממחוץ,

אי אית ליה ג"ש. דמקום מניסה וחוץ מחוץ כדאמר לעיל: פיאות כתיב. דכתיב פאת נגב ופאת משמע מרובע: הן ואלכסונן. ד"א וח'

או: טעמו, שהיה מביא

מ)

ומדותם מחוץ לעיר את

טעם לדבריו כל שעה

פאת קדמה אלפים באמה

חומשי אמה דאמרן כזה יהיו כל שובתי שבת פיאות תן להן וגבי העברה ליכא למיתב פיאות אלא כי האי גוונא שנותנין להן שיעור אלכסונן דהא

(בכורות לז.). אל יצא

ואת פאת נגב אלפים

ליכא למימר בהו רבוע ועיגול: בדיק לן. מנסה אותנו: מי בעינן הן ואלכסונן. שיהא רחב ד' בריבוע שתוכל למצוא בו אלכסון דדבר עגול אין

איש ממקומו אלו

באמה וגו'. ואקשינן

לו אלכסון: מחלוקת במקומי גרסינן ביו"ד. מחלוקת דר' מאיר ור' יהודה דקא שרי ר' יהודה אפילו לעשיר לערב ברגליו באומר שביתתי במקומי.

אלפים אמה. של תחום

אדיליף מחוץ ממחוץ

שבת, ולא במפורש, שאין

באלפים, נילף מחוץ

וזהו שאמרו דמתני' לקמן [ע"ב] מפרש אהיכא קאי אי אמכיר אילן דקתני דאמר שביתתי במקום פלוני או אאינו בקי דקתני דאמר שביתתי במקומי:

תחומין אלא מדברי

מחוצה אלף אמה סביב,

עני שנא' מקיר העיר וחוצה

סופרים ועיקרו של מקרא

על לוקטי המן נאמר (שמות טז כט). זו היא שיבה זו היא ביאה. לדון גזרה שוה זה מזה (יומא ב: מכות יג:) כלומר ילפינן אלף אמה סביב. ודחינן דנין מחוץ ממחוץ ואין דנין מחוץ ממחוצה. אקשינן על ר' חנינא בן אנטיגנוס דתני במתני'

גזרה שוה משיבה לביאה כמו דהוו תרוייהו שיבה או תרוייהו ביאה (נדה כב:) דאע"ג דלא דמו קראי להדדי, כיון דתרוייהו אלפים אמה לכל רוח עגולות. מה נפשך אי בגזירה שוה גמר להני אלפים אמה, מרובעות הוה ליה למימר דהא

בביאת כהן משתעי דיינינן בהו גז"ש (יבמות יז:). בדיק לן. מנסה אותנו אם נדע להשיב (חולין קלג.).

בקרא פאת כתיבי. פי' פאת קדמה ופאת נגב ופאת ים ופאת צפון ולא משכחת לה פיאות אלא (בקובע) [במרובע].

ואי לא גמיר גזירה [שוה] אלפים תחום שבת מנא ליה. ופרקינן לעולם גמיר גזירה שוה ושאני מגרשי ערי הלוים

דכתיב בהו זה יהיה לכם מגרשי הערים. כלומר לזה אתה נותן פיאות ועושה אותן מרובעות ואי אתה נותן פיאות לשובתי שבת דגמרי מיניה. ורבנן דבעי מרובעות סברי כדתני רב חנינה זה יהיה לכם כזה יהיו כל שובתי שבת. פי'

רבנן סברי פיאות הן הזויות, וקיימא לן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, הלכך ד' אמות שאמרו חכמים הן חמש אמות ושלשה חומשי אמה. וכן למדידת ד' אלפים אמה תחום שבת. אמר רב אחא בר יעקב המעביר

ארבע אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר ארבע אמות ואלכסונן שהן שש אמות פחות שני חומשין. אמר רב פפא בדיק לן רבא (עומד) [עמוד] ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד' מי בעינן הן ואלכסונן אי לא. ואמר לן לאו

היינו דתני רב חנינא כזה יהיו כל שובתי שבת. מתני' זה שאמרו העני מערב ברגליו ר' מאיר אומר אין לנו אלא העני. ר' יהוד' אומר אחד עני ואחד עשיר. לא אמרו מערבין אלא להקל על העשיר כו'. אמר רב נחמן מחלוקת במקומו