ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ארבעה אבות נזיקין. אית דוכתא דלא תני הן כמו הכא
ארבעה אבות נזיקין. אבות קרי להנך דכתיבן בקרא בהדיא
א א מיי' פ"א מהל' נזקי
א) שקלים פ"ה ה"א
ובגמרא [ב: ג.] מפרש הי ניהו תולדות: השור והבור כו'.
ובגמרא גבי שלש עשרה אבות נזיקין ובארבעה
כריתות ב:, ב) שבת מט:
ממון הל' י סמג עשין
עג. [וש"נ] שקלים פ"ה
סז ולאוין רפט טוש"ע
מחוסרי
כסדר שהן כתובין בפרשה ה) סדרן במשנה דפרשה ראשונה נאמרה
כפרה (כריתות דף ח:) ואית דוכתא דקתני הן כדקתני
ה"א, ג) שבת עה: צו:
ח"מ סי' שפט סעיף א:
בשור שניה בבור: מבעה. מפרש בגמ'
[ג:]: הבער. כי תצא אש ו):
ארבעה
שומרין הן (שבועות
ד' מט.) וארבעה ראשי שנים הן
ב ב מיי' שם פי"ג הל' ב
כריתות טז., ד) כלים פ"א
מ"א, ה) [שמות כא-כב],
לא הרי שור כהרי המבעה. כלומר
(ר"ה ד' ב. ושם) (גליון. וא"ת אמאי
ופי"ב הלכה א סמג
ו) [שם כב], ז) [וע' תוס'
עשין סח טוש"ע ח"מ סי'
אי כתב רחמנא שור לא נפיק מבעה
לא קאמר ארבעה אבות נזיקין הן
ר"ה ב. ד"ה ארבעה
תי סעיף א:
מיניה ואמטו להכי איצטריכו למיכתב
כדקתני ד' ראשי שנים הן וי"ל שלא
ג ג מיי' שם פי"ד הל' א
וצע"ק], ח) [עיין תוספות
ריש שבת ד"ה יציאות],
סמג עשין סט טור ש"ע
ולהכי נקט ברישא כהרי המבעה
בא אלא להגיד ארבע אבות הללו
ארבעה
ט) צ"ל ובמכילתא, י) צ"ל
ח"מ סי' תיח סעיף א:
ולא נקט להו כסדר לא הרי השור
לא ראי זה כראי זה וקצת קשה
ד ד מיי' שם פ"א הל' ב
פירושו, כ) עיין במהר"ם,
כהרי הבור משום דתו לא הוי מצי
דבגמרא מוכח דנחית תנא למניינא
ל) [וע' תוס' שבת עג: ד"ה
סמג עשין סז טוש"ע
משום ועוד שם צו: ד"ה
ח"מ סי' שפט סעיף א:
למיתני לא זה וזה שיש בהן רוח
מדפריך ותנא דידן מאי טעמא לא
ה ה מיי' שם ופ"ח הלכה
ולר"א דמחייב], מ) עיין
חיים דהא בור אין בו רוח חיים
תני הני לכך י"ל דיש מקומות דלא
❖
במהרש"ל בשם גליון,
ט סמג שם טור ש"ע
ועוד טעמא אחרינא דהא רבותא
תני הן כדאשכחן בארבעה מחוסרי
שם סעיף ב וסי' תיט סעיף
א:
אשמעינן שאע"ג שיש לשניהם רוח
כפרה ז). ע"כ):
ו ו מיי' שם פ"ב הלכה א
אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער
השור
א)
א
ב
ג
גליון הש"ס
והבור. פי' בקונטרס
חיים לא נפיק חד מחבריה. ובגמ' [ה.]
וע"ש סמג שם טוש"ע
לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי
מפרש מאי לא הרי דקאמר: כהרי
כסדר שנכתבו בפרשה
תוס' ד"ה ולא. מדלא
ח"מ סי' שפט סעיף יח:
ז ז מיי' פ"ז מהל' שבת
המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח
חשיב לה. לקמן י ע"א:
האש שאין בו רוח חיים. ואי לא
סדרן במשנה ח) ואע"ג דלמ"ד תנא
בא"ד והא דאמרינן לקמן
הלכה א סמג לאוין סה:
חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה
כתביה רחמנא הוה אמינא ליפטר:
שור לרגלו לא הוי כסדר הפרשה
ח ח מיי' שם הל' ה:
ג ע"ב: בא"ד דעונשין
ט ט י כ מיי' שם הלכה ז:
לא זה וזה כו'. אלו שלשתן דרכן לילך
דרגל נפקא לן מושלח את בעירה
ממון מן הדין. עיין
וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין
י ל מיי' פ"ד מהל' שאר
לקמן ד ע"ב תוס' ד"ה
ולהזיק: הצד השוה כו'. מפרש
דכתיב בתר בור מ"מ שם שור כתיב
דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן
ועדים ועיין ברש"י חגיגה
אבות הטומאה הל' ב
בגמ' [ו.] לאתויי מאי: במיטב הארץ.
קודם בפרשה דהיינו נגיחה דקרן
יא ע"ב ד"ה לבתו:
סמג עשין רמו:
להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק ד חב המזיק
יא מ מיי' שם פ"ה הל'
בא"ד ובמכלתין תניא.
מעידית נכסיו יגבה דמי הזיקו אם
ולמ"ד מבעה זה אדם אע"ג דלבתר
לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ:
❖
א סמג שם:
וכן עוד במכילתא פרשת
ה
רוצה לפרוע לו קרקע: גמ' חטאת.
הבערה כתיב בפרשת אמור מכה
גמ' מדקתני אבות מכלל ו דאיכא תולדות
משפטים בפסוק וטבחו או
בשוגג: סקילה. במזיד: אי עביד
בהמה ישלמנה דהיינו אדם דאזיק
מכרו אם על הטביחה חייב
תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן
על המכירה לכ"ש אלא
שתי אבות. בשוגג: מיחייב. תרתי
שור לא חש לשנותו כסדר הפרשה
רבינו חננאל
❖
שאין עונשין מן הדין:
גבי שבת תנן אבות מלאכות ארבעים
חטאות: לא מיחייב אלא חדא.
לפי שרחוק כל כך ושנאו כסדר לא
ב) ז
פירוש רבינו חננאל
אאב מלאכה אבל אתולדה דידיה לא
הרי דסיפא שמבעה קודם להבער
חסר אחת אבות מכלל דאיכא תולדות
מסכת בבא קמא
ח
פרק ראשון: ארבעה אבות
מיחייב: ולר"א דמחייב תרתי כו'. דאי
ור"ת פי' דשם אדם כתיב בפרשה
תולדותיהן כיוצא בהן לא שנא אב חטאת
מוסף רש"י
ט
י
בשם השם אמן
עביד אב ותולדה דידיה מחייב תרתי
קודם כי יגנוב איש שור והוא
ולא שנא תולדה חטאת לא שנא אב
במיטב הארץ. שנוח לו
ארבעה אבות נזיקין, השור
חטאות במס' כריתות בפ' אמרו לו
אחד מאבות נזיקין דקתני לה
לאדם לגבות מועט מקרקע
והבור והמבעה וההבער,
סקילה ולא שנא תולדה סקילה ומאי איכא
עדית ולא לגבות הרבה
לא השור כהרי המבעה
(דף טז.). כולהו אבות מלאכות ממשכן
בברייתא בגמרא:
בין אב לתולדה נפקא מינה דאילו
מזיבורית (גיטין מח:).
כו'. ובעינן מדקתני אבות
לא
כ
הרי השור כהרי המבעה.
גמרינן להו במסכת שבת (דף מט:):
מכלל דאיכא תולדות,
עביד
שתי אבות בהדי הדדי אי נמי
פירוש אין קולתו של שור
וטמא
תולדותיהן כיוצא בהן אי
שתי
תולדות בהדי הדדי מחייב אכל
לא. גבי שבת תנן אבות
כקולתו של מבעה כדמפרש לקמן
מלאכות תולדותיהן כיוצא
חדא וחדא ואילו עביד אב ותולדה
דידיה לא מחייב אלא חדא ולרבי
בגמ' למ"ד תנא שור לקרנו ומבעה
ג)
בהן, בשגגה בין אבות
לשינו משום דשור כוונתו להזיק
בין תולדות חטאת, במזיד
אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב
אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי לה
סקילה. פי' אבות, זורע.
ומבעה אין כוונתו להזיק ולפיכך אי
תולדה הך דהוה במשכן חשיבא קרי ליה אב הך דלא הוי במשכן חשיבא
תולדת, נוטע וכיוצא בו.
כתב רחמנא שור לא אתי מבעה
וכן הארבעים חסר אחת,
קרי לה תולדה גבי טומאות תנן ד) אבות הטומאות ל השרץ מ והשכבת זרע
מיניה שהוא קל מיניה ואין פירושו
כולן כעניין הזה פירושם.
וטמא
ומאי טעמ' קרן להאי
כשאר מקומות שבתלמוד לא ראי זה
אב ולהאי תולדה. ופשטי'
דהתם פירושו אין חומרא של זה כחומרא של זה ולכך אין החומרות גורמות זה הדין אלא הצד השוה שבהן גורם הדין ושינה כאן התלמוד
דאי עביד ב' אבות או
ב' תולדות חייב תרתי,
פירושו מבשאר מקומות משום דהזכיר החמור תחילה בלא זה וזה שיש בהן רוח חיים:
ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש. גבי שור ומבעה לא הוצרך לפרש החומרא כי הכא משום דחד מחד קל למצוא חומר באחד
אב ותולדה דידיה אינו
חייב אלא אחד. ואקשי'
מה שאין בחבירו והא דלא תני הכא לא הרי האש כהרי השור ומבעה כדקתני לעיל לא הרי המבעה כהרי השור משום שלא היה
ולר' אל≈עזר דמחייב על
אב ותולדה דידיה תרתי,
יכול למצוא חומרא מה שאין בשניהם דאי משום דכח אחר מעורב בו ואין הולך לדעתו כמו שורו אין זה חומרא $ מדלא חשיב לה גבי
מאי. דתנן אמר ר' עקיבה
חומר באש מבשור $ והא דאמרינן לקמן (דף ג: ודף ו.) גבי אבנו וסכינו מאי שנא אש דכח אחר מעורב בו ואין הולך לדעתו ה"ק מאי
שאלתי את ר' אליעז'
שנא אש שאע"פ שכח אחר מעורב בו ראוי להתחייב בו משום שהוא ממונך ושמירתו כו' ובסיפא גבי בור הוה מצי למימר לא
העושה מלאכות הרבה
מעין מלאכה אחת מהו
הרי הבור שתחילת עשייתו לנזק כהרי אלו ולא חש לפי שהפסיק באש ובור לא רצה לשנות קודם אש דא"כ הוי אתי אש מיניה
כו' עד חייב על כל
דכולהו אתי מבור וחד מהנך כדאמרינן בגמ' (ד' ה:) והתנא האריך להגדיל תורה ויאדיר וקצת קשה דמשמע $ דעונשין ממון מן הדין
אחת ואחת. ופשטי לה
$ ובמכלתין תניא כי יפתח וכי יכרה אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כל שכן אלא ללמדך שאין עונשין ממון מן הדין ומיהו
ט)
בגמרא. תולד' מלאכות
כמלאכות דמיין אי לא.
בפרק הפרה (לקמן מט: ושם) דריש ליה לדרשה אחרינא שעל עסקי פתיחה וכרייה באה לו או להביא כורה אחר כורה שסילק
ופשט ליה דולדי מלאכות
מעשה ראשון (לקמן נא.): [וע' תוס' לקמן ד: ד"ה ועדים]:
כמלאכות דמיין. ופרק'
ולרבי אליעזר אמאי קרי ליה אב. וא"ת ונימא דנפקא מינה לענין התראה שצריך להתרות אתולדה משום אב דידה כדאמרינן
הך דהואי במשכן קרי
ליה אב. ומלאכה דלא
בפרק תולין (שבת דף קלח.) משמר משום מאי מתרין ביה רבה אמר משום בורר רבי זירא אמר משום מרקד וי"ל דהכי י) פריך
הואי במשכן קרי ליה
משום מאי מתרינן ביה שהוא חייב רבה אמר משום בורר אבל התרו בו משום מרקד פטור דכיון שהוא מתרה בדבר שאין דומה
תולדה. ודברי רבי אליעז'
סבר שמלעיג בו ופטור אבל אם התרו בו ואמר אל תשמר חייב ועי"ל דזהו שמתרץ הך דהואי במשכן קרי ליה אב וצריך להתרות התולדה
מפורשים הן בכריתות
פרק אמרו לו. גבי טמאות
בשמה כ) ועוד דנוטע ומבשל אין צריך להתרותו משום אב ואם התרה משום התולדה חייב ואפ"ה לא חשיב ליה בפרק כלל גדול ל):
תנן אבות טמאות כו',
ה"ג
מ) הך דהואי במשכן חשיבא קרי ליה אב הך דלא הואי במשכן חשיבא קרי ליה תולדה. ולפי הך גירסא בא לאפוקי כמה
מלאכות שלא היו חשובין והיו במשכן דתולדות נינהו ולא אבות מלאכות כדאמרינן בפרק במה טומנין (שבת דף מט:) הם
העלו הקרשים מקרקע לעגלה דהיינו הכנסה
ומושיט בדיוטא אחת ואית דגרסי הך דהוה במשכן וחשיבא קרי לה אב הך
דלא הוה במשכן ולא חשיבא קרי לה
תולדה ולפי גירסא זו צריך
לומר
דבעי
תרתי אבל חשיבא
ולא
הוי במשכן או
איפכא הוי תולדה:
דאילו