ארבעה אבות פרק
ראשון
בבא
קמא
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובעל חוב דינו בבינונית. במס' גיטין בפרק הנזקין (ד' מח:):
ברגל ולא באדם המזיק אלא באומר הרי עלי מנה וכן משמע במתני'
נא א מיי' פי"ט מהל'
א) לקמן לז: גיטין מט.,
וכי תימא קסבר ר"ע כו'. אפילו הכי לא גמרינן הקדש מיניה דאיכא
דתנא (לקמן דף ט:) נכסים שאין בהם מעילה ואכולהו אבות קאי ואפילו
ב) לקמן ט. י: יד: [ערכין
מלוה ולוה הלכה א
כז.], ג) [שמות כא],
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
למיפרך מה לב"ח שכן יפה כחו בנזקין שההדיוט הוא נוטל בהזיקו
אנזקין דאדם למאן דאמר מבעה זה אדם והא דאמר שמואל בהשואל
❖
ד) בס"א: מיטב,
סי' קב סעיף א:
מן העידית: תאמר בהקדש שהורע
כחו בנזקין. דלא שקיל נזק
(ב"מ ד' צט:) כי יאכל פרט למזיק דלא משלם חומש ומשמע הא קרן
נב ב מיי' פ"א מהל' נזקי
מידי: דתניא ר"ש בן מנסיא כו'.
חייב היינו מדרבנן ונראה דשאר
ממון הלכה ב ופ"ח
הלכה י סמג עשין סז טור
בריש פירקין דשור שנגח [ארבעה
נזקין דפטירי בהקדש גמירי מקרן
תורה אור השלם
ובעל חוב בבינונית וכי תימא סבר ר"ע כל
א
ש"ע ח"מ סי' שפט סעיף
וחמשה]: משלם נזק שלם. וקדריש
ומאדם ומבור דפטר בו פסולי
בעל חוב נמי בעידית איכא למיפרך מה
1. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ
ב וסי' תיט סעיף א:
נג ג מיי' פ"ט מהלכות
המוקדשים וכ"ש הקדש וא"ת היכי
ליה לרעהו הכי שור של רעהו הוא
ג)
כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ
לבעל חוב שכן יפה כחו בנזקין תאמר
מתנות עניים הלכה טז
וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב
ילפינן שן מכולהו מה לשן שיש הנאה
דכי הוי מזיק תם לא משלם אלא חצי
טוש"ע יו"ד סי' רנג סעיף
בהקדש שהורע כחו בנזקין לעולם דנגח
שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ
להזיקה וי"ל דיותר ראוי להתחייב
נזק אבל אי מזיק שור של הקדש
❖
ג:
שמות כב ד
יְשַׁלֵּם:
תורא דידן לתורא דהקדש ודקא קשיא לך
2. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף
אדם המזיק בידים ממזיק ע"י שילוח
משלם מזיק נזק שלם ואפילו תם
שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש
יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה
בעירה וא"ת רעהו דכתב רחמנא
וקאמר ר"ע דשקל הקדש שיעור דמי
❖
שמות כא לד
לּוֹ:
רבינו חננאל
ר"ע סבר לה כר"ש בן מנסיא דתניא א) ר"ש
למה לי הא מוכי יאכל נפקא כדאי'
שורו מעידית קרקעות של מזיק:
ר' עקיבה אומר לא בא
דלמא דכ"ע בדניזק שיימינן. ולא
בן מנסיא אומר שור של הקדש שנגח שור
במסכת מעילה (דף יט.) מקיש רחמנא
הכתו' אלא לגבות לנזיקין
הגהות הגר"א
משלם ליה מזיק אלא זיבורית הואיל
הקדש לתרומה מה תרומה כתיב כי
של הדיוט פטור שור של הדיוט שנגח שור
מן העידית וקל וחומר
והוא כעידית דניזק דמודה ר"ע לר'
יאכל פרט למזיק אף הקדש כל מילי
[א] תוס' ד"ה אי כו' ועד
להקדש, דסבר ליה כר'
של הקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם
מחצה היינו כו' נ"ב
שמעו' בן מנסיא. רמי
ישמעאל דאמר מיטב שדהו של ניזק
דאכילה ומזיק ליה פטור ולאו דוקא
אי הכי ר' ישמעאל ור"ע ממאי דבעידית דניזק
ורמב"ם מפרש מחצה
ליה אביי לרבא, לר'
ועידית דקאמר ר"ע עידית דניזק
מידי דאכילה כדאיתא התם וי"ל דאי
דמיהן ממש וכן פורתא
עקיבה דקתני מיטב שדהו
וזיבורית דמזיק פליגי דלמא דכ"ע בדניזק
❖
טובא ממש: קאמר ולא אתי לאיפלוגי עליה אלא
לאו דאשכחן דפטור מזיק הקדש לא
שלמזיק, והתניא כסף
שיימינן והכא בפלוגתא דר"ש בן מנסיא
ישיב לבעליו לרבות שוה
בהקדש: ובפלוגתא דר"ש בן מנסיא
הוה דרשינן מכי יאכל פרט למזיק
כסף. פי' ישיב כל מה
ורבנן קמפלגי ר"ע סבר כר"ש בן מנסיא ור'
ורבנן פליגי. דשמעיה ר"ע לרבי
אלא למעט חומש לחודיה ואע"ג דכי
שמשלם המזיק השבה
מוסף רש"י
ישמעאל סבר כרבנן א"כ מאי לא בא
יאכל בתרומה כתיב ושם חייב מזיק
ישמעאל דלא איירי אלא בהדיוט
היא, דבדידיה תלה רחמ'
איכא למיפרך. כלומר
דכתי' ישיב. ופריק אם
קרן דממון דכהן הוא מ"מ מהאי
אבל בנזקי הקדש פטר ליה ואתי
הכתוב ועוד מאי ק"ו להקדש ועוד הא אמר
אפילו סבירא ליה הכי
בא המזיק לשלם מעצמו,
ר"ע לפלוגי עליה: א"כ מאי לא בא
קרא דכי יאכל לא נפיק אלא מקרא
רב אשי תניא בהדיא מיטב שדהו ומיטב
לא ילפינן הקדש מיניה,
כל מה שירצה משלם.
1
דאיכא למיפרך מה לבעל
הכתוב. דמשמע דבקרא גופיה פליגי
אחרינא דהוי כגוזל חבירו ומזיקו
ואם דוחה מלשלם וב"ד
כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב
חוב שהוא הדיוט דינא
גובין ומוציאין ממנו, אין
דלא בא הכתוב להכי אלמא בהדיוט
ומיהו למ"ד (לקמן כו.) דאיכא כופר
הוא דלשקול בעידית, שכן
כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר
גובין אלא מיטב. ודייק
נמי פליגי: ועוד מאי ק"ו להקדש.
ברגל לא אתיא מכל הני דמה לקרן
יפה כוחו בנזקין. שכן
רב עולא מדכתי' ישלם
מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק:
ב
יפה הכתוב כחו בנזקין
ש"מ על כורחו. ואקשו
הואיל ומן העידית דקאמר ר' עקיבא
ואדם ובור דלא משלם כופר בפעם
שחברו חייב בנזקו (גיטין
עליה מי כתיב ישולם,
רמי ליה אביי לרבא כתיב מיטב שדהו
אניזק קאי ולאקולי אתא דיהיב ליה
ראשונה ולרבי טרפון דאית ליה
מט.). משלם נזק שלם.
אדרבה ישלם מדעתו
ומיטב כרמו ישלם מיטב אין מידי אחרינא
מזיק מזיבורית מאי ק"ו להקדש
(שם) כופר שלם בתם ניחא: משמע. פי' מאכילין אותו
ודריש רעהו הכי, רעהו
ורבי
הוא דמשלם חצי נזק,
מעשר עני עד מחצה,
עקיבא סבר לה כר' שמעון.
לא והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפילו
גריעותא הוי ולר"ע יפה כחו דהקדש
ב) 2
אבל להקדש נזק שלם,
אם הוזלו נכסיו משום
בנזקין דאמר דאפילו הוי מזיק תם
תימה לעיל (דף ה.) כי מוקי
סובין לא קשיא כאן מדעתו כאן בעל כרחו
ולגבי היזק הקדש דריש
דדחיק לזבוני מאכילין
שקיל הקדש נזק שלם ונפקא ליה
לה עדים זוממין כר"ע ליקשי אי ר"ע
הכי, לרעהו הוא דמחייב
אותו מעשר עני עד שיעור
אמר עולא בריה דרב עילאי דיקא נמי דכתיב
אבל הקדש שהזיקה פטור
חצי נכסיו שביקש למכור
מרעהו: ועוד. תניא בהדיא דמן
ליתני תרי גווני שור שור דאזיק שור
ישלם בעל כרחו א"ל אביי מי כתיב ישולם
(שם). אי הכי. דר"ע
שאין דרך לזול יתר מיכן.
העידית דקאמר ר"ע אמזיק קאי:
דהדיוט ושור דאזיק שור דהקדש וי"ל
כר"ש אוקמת ליה, מאי
ישלם כתיב מדעתו משמע אלא אמר אביי
ישיב. כסף ישיב לבעליו דהוה ליה
דבהקדש לא קמיירי אך קשה כי נמי
דוחקיך דאוקמת פלוגתא
כדמר דתניא הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים
דרישא בשומא דניזק ומזיק,
ג
למיכתב בעל הבור ישלם כסף לבעליו
סבר כר"ש לפרוך מה להדיוט שכן
דלמא לגבות מן העדית
ואינו מוצא למוכרן מאכילין אותו מעשר
ישיב דכתב רחמנא למה לי הואיל
יפה כחו בנזקי אדם ולמאי דפי'
דקאמר ר"ע נמי מעדית
עני עד מחצה והוי בה מר היכי דמי אי
דניזק קאמר, דהיא זיבורית
וכבר כתיב ישלם לרבות כל השבות:
דלא דרשינן כי יאכל פרט למזיק
דמזיק כר' ישמעאל,
מדעתו. אי משלם ליה מזיק נזקו
דלא משלם כלל אלא משום דכתיב
הוזל ארעתא דכ"ע ודידיה נמי זל בהדייהו
ואמינא לא פליג עליה אלא
מדעתו דלא אטרחיה לצעוק עליו
רעהו אתי שפיר אך קשה ולפרוך שכן
בק"ו להקדש, דר' ישמעאל
אפילו טובא נמי ליספי ליה דהא זול דכ"ע
יפה כחו בנזקי בור: ועוד מאי
לא סבירא ליה דר"ש בן
בב"ד שקיל סובין אבל אם אינו רוצה
נמי אלא דאוקיר ארעתא דכולי עלמא
מנסיא (שם). אם כן. דלא
ק"ו להקדש. פירש הקונטרס הואיל
המזיק לשלם נזקו לניזק אלא בב"ד
פליג עליה דרישא, מאי
ודידיה איידי דעייל
ונפיק אזוזי זל ארעיה
דהיינו בעל כרחו אינו משלם אלא
ומן העידית דא"ר עקיבא אניזק
לא בא הכתוב. דקאמר,
אפילו
דמשמע לא בא לכך אלא
כסף ד): דיקא נמי. דגבי מיטב כתיב
קאי ולאקולא אתא דיהיב ליה מזיק
לכך (שם). ועוד. אי ר"ע
ישלם דמשמע ישלם בעל כרחו: ישולם. משמע על ידי אחרים דב"ד
מזיבורית מאי ק"ו להקדש גריעותא הוא וקשה לפי' דאין זה גריעותא
קולא קאמר לגבי מזיק
יורדין לנכסיו דמזיק אבל ישלם משמע נמי מדעתו: אלא אמר אביי.
אלא חומרא דר"י פוטר לגמרי מזיק את ההקדש ור"ע מחייבו נ"ש
כרבי ישמעאל, מאי קל
וחומר להקדש. דקאמר,
לא משכחת תירוצא להני קראי אלא כדמר כי האי גוונא דתרצה
ולענין מיטב נמי חשיבות הוא דמשלם ממיטב דניזק ולא מגרוע
הואיל וקולא היא היכי מצי
רבה להך דתניא כו': מי שהיו לו שדות בתים וכרמים. שוה מאתים
דניזק ונראה לר"י דה"פ מאי ק"ו להקדש דלענין חיובא מזיק בהקדש
למימר וק"ו דמקילינן נמי
זוז ותנן במסכת פאה (פ"ח מ"ח) מי שיש לו מאתים זוז לא יטול
לא קאמר דהא מקרא דר"ש נפקא אלא לענין מיטב קאמר ולא
גבי הקדש (שם). תניא
בהדיא. דלר' עקיבא
לקט שכחה ופאה ומעשר עני דלאו עני הוא ונמצא גוזל עניים היו
הוה לר"ע לאהדורי לרבי ישמעאל ק"ו להקדש כיון דרבי ישמעאל
בדמזיק שיימינן (שם).
לו מאתים זוז חסר דינר ונתנו לו שוה אלף זוז בבת אחת הרי
היה מודה בכך אי לאו משום דפטר ליה לגמרי:
ישיב לרבות שוה כסף. בפ"ק דקדושין (דף ח. טז.) דרשינן נמי
זה יטול וזה יש לו בתים שדות וכרמים שוה מאתים זוז אבל אינו
מוצא למכור מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה שוה מאה זוז
הכי גבי עבד עברי ויש [שום] צריכותא (ע"ש דף ב. בתוספות
ד"ה בפרוטה): ישלם מדעתו משמע. וא"ת דבפרק הזרוע
וקרקעותיו ימכור במאה זוז דטפי מפלגא לא זיילי לעולם והרי יש
לו מאתים זוז: והוי בה מר. והיינו רבה: אפילו טובא נמי ליספו
(חולין ד' קל: ושם ד"ה תנא) ישלם בעל כרחו משמע דקאמר תנא תני
ליה. שהרי עכשיו אין שוה מאתים זוז ותנן (שם) היו לו
ישלם דברי ר' אליעזר ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן וי"ל דהתם
מאתים זוז חסר דינר אפילו נתנו לו שוה אלף זוז בבת אחת יטול:
לא קאמר אלא דלא הוי מדת חסידות אלא בדין חייב ועוד אמר
ר"ת דה"ק תנא תני ישלם דברי רבי אליעזר ופליגי רבנן עליה ואת
אפילו
אמרת וכו' ועל מדת חסידות לא הוו פליגי רבנן ובלאו הכי צריך לפרש התם כן: מי שהיו לו בתים כו'. לא מיירי בבתים שדר
בהם דהא תנן במסכת פאה (פ"ח מ"ח) אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו:
אי דאייקור ארעתא אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה. אף על גב שאינו מוצא ליתן עליהם מאתים זוז לא יטול כלל לפי שגרם לעצמו
ופשע דלא הוי ליה למיעל ולמיפק אזוזי אבל אם לא פשע אפילו שוות יותר ממאתים זוז יכול ליטול קודם שימכור בפחות
משויין ורב אלפס מפרש בעשיר ועד מחצה היינו [א] עד שימצא שיקנה אותם לכל הפחות בחצי דמיהן וגרסינן בתר הכי אילימא
דזיל ארעתא דכ"ע ודידיה נמי זל בהדייהו אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה פירוש אפילו הוזלו כל כך שאפילו המחצה לא יתנו לו
לא ליספו ליה כיון
דזל ארעתא דכ"ע ושוות מאתים זוז אף לפי
הזול אלא דאייקור
כ"ע אפילו
טובא נמי ליספו ליה פי' אפילו מוצא
שיתנו