שור שנגח
את הפרה
פרק חמישי בבא קמא נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון דמסר לו מפתח קנה ה"ד [אי] בכספא כו'. רשב"ם מפרש
משכוכית. לקמיה מפרש דבר המושך כל העדר אחריו: ה"ד אי
סו א ב מיי' פ"ב מהל'
א) לעיל מו., ב) לעיל כח:,
במשיכה. שהכישה במקל ורצתה לפניו שכן דרך בהמה דקה: ליקני
בפ' חזקת הבתים (ב"ב ד' נב: ושם ד"ה נעל) גבי נעל וגדר כל
ג) [לקמן נג.], ד) לקמן דף
מכירה הלכה ז סמג
נו., ה) [לקמן נג.], ו) [שם],
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
במשיכה. למה לי מסירת משכוכית: אי במסירה. קני להו שהיה
שהוא בנכסי הגר דנעל היינו שקבע מנעול בדלת לנעלו דהוי בנין
ז) [שמות כא], ח) [ד"ה
קצז סעיף ד:
אבל סגר הדלת בנכסי הגר
אין חזקה דאין זה אלא כמבריח ארי
רה"ר או חצר שאינה של שניהן שאין משיכה קונה שם דאין משיכה
❖
סז ג מיי' פי"ב מהל' נזקי
אם],
מנכסי חבירו ואע"ג דגבי שכירות
אלא בסמטא או בחצר של שניהן
ממון הל' ז סמג עשין
סח טוש"ע ח"מ סי' תי
הבתים אמר בריש מסכת פסחים
בהמוכר את הספינה בבבא בתרא
כיון שמסר לו מפתח
קנה ה"ד אי בכספא
סעיף כו:
הגהות הב"ח
(דף עו:): קרקשתא גרסינן. זוג
(דף ד. ושם) ח) דכשמסר לו מפתחות
סח ד מיי' שם הל' ד
ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם
(א) רש"י ד"ה נפל לפניו
טוש"ע שם סעיף
שמקרקש בה לפני העדר והולך
הוי בחזקת השוכר לבדוק וה"ה
בחזקה ובעי למימר ליה לך חזק וקני וכיון
וד"ה חייב הד"א:
כב:
כולו אחריו: עיזא דאזלא בריש
לקנותו ה"מ מוכר ומשכיר בית
סט ה מיי' שם הלכה יח
(ב) תוס' ד"ה כיון וכו'
שמסר לו מפתח כמאן דאמר ליה לך חזק
עדרא. יש לבעל העדר עז חריף
לחבירו אבל בנכסי הגר מאן מסר
בנכסי חבירו נמי קנה כל
ועי' בהשגות ובמ"מ
וקני דמי אמר ריש לקיש משום ר' ינאי המוכר
א
שאילו בנכסי הגר לא
טור ש"ע שם סעיף לא:
ליה דליקני וקשה לר"י דהכא משמע
ודרך העזים להלך בראש והעדר
ע ו מיי' שם פי"ג הלכה
קנה בנכסי חבירו נמי לא
עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה
הולך אחריהם: עביד לנגדא סמותא.
בהדיא דמסירת מפתח לא קני אלא
❖
קנה:
א סמג שם טוש"ע שם
ה"ד אי במשיכה ליקני במשיכה אי במסירה
הוי כאומר לך חזק וקני ודוקא גבי
לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת
סעיף כא:
עא ז מיי' שם פי"ב הלכה
ליקני במסירה לעולם במשיכה ובעי למימר
חמץ הוא דתלוי במסירת מפתח דמי
ונופלת בבורות והעדר אחריה כך
טז סמג שם טוש"ע
הגהות הגר"א
שמפתח בידו עליו לבדוק כיון שהוא
כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה
ליה לך משוך וקני וכיון דמסר לו משכוכית
שם סעיף יט:
עב ח מיי' שם טוש"ע שם
יכול ליכנס בזה הבית לבדוק ומה
להן פרנסים שאינן מהוגנין:
[א] גמ' בכדי שיודיעוהו.
ב כמאן דאמר ליה לך משוך וקני דמי מאי
מתני' כסהו הראשון. כשנשתמש
נ"ב גי' הרמב"ם שידע.
סעיף כ:
שפי' דלא קני בנעילת דלת אין נראה
❖
משכוכית הכא תרגמו קרקשתא ר' יעקב
עג ט מיי' שם הלכה ז
וכ"ה גי' הרא"ש וטור:
בו: ובא השני. להשתמש בו: ומצאו
דבגיטין בפרק הזורק (דף עז:) אומר
טוש"ע שם סעיף כו:
אומר עיזא דאזלא בריש עדרא כדדרש ההוא
עד י מיי' שם הלכה ד
מגולה. כגון שהתליע ונשבר הכסוי:
גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח
גלילאה עליה דרב חסדא כד רגיז רעיא
ועיין בהשגות ובמ"מ
השני חייב. והראשון פטור ובגמרא
אלמא נעילה לחוד קניא שלא היה
רבינו חננאל
על ענא עביד לנגדא סמותא: מתני' גכסהו
טוש"ע שם סעיף כב:
מפרש עד מתי ראשון פטור. אבל
יכול לעשות שום מנעול דשבת היה
כיון שמסר לו דליו
הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו
לא כסהו ראשון ובא שני ומצאו
ואע"פ שאסור לקנות בשבת בשכיב
משכוכית וכול'. וכן
המוכר עדר לחבירו ומסר
מגולה ולא כסהו שניהן חייבין ודקתני
מרע שרי שלא תטרוף דעתו כדאמרי'
השני חייב כסהו כראוי ונפל לתוכו שור
א) ד
לו משכוכית והיא
השני חייב הא אוקימנא [נא:] שהניחו
בפרק מי שמת (ב"ב דף קנו: ושם)
או חמור ומת פטור לא כסהו כראוי ונפל
המהלכת בראש העדר
ראשון לשני משתמש וסמך עליו
ובחזקת הבתים (שם דף נז.) נמי
שתולין לה זוג בצוארה
לתוכו שור או חמור ומת חייב נפל לפניו
ה
והצאן נמשכות אחריה,
שיכסנו: כסהו כראוי. ועבר עליו
מוכח גבי ההוא דתנן אלו דברים
מקול הכרייה חייב לאחריו מקול הכרייה
כיון שהחזיק במשכוכית
השור או חמור ונפל ומת: פטור.
שיש להם חזקה ואלו שאין להם חזקה
ומשך שאר העדר קנה
פטור נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור
ב) ו
הצאן במשיכה, כמאן
ובגמרא פריך הואיל וכראוי הוא היכי
ופריך הגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא
דאמ' ליה לך משוך וקני.
וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על
נפל: נפל לפניו מקול הכרייה. בור
ומשני אמר רבא כל שאילו בנכסי
מאי משכוכית [הכא
הכלים נפל לתוכו שור חרש שוטה
כרוייה ונכנס כורה שכיר לתוכו
הגר קנה בנכסי חבירו (ב) קנה
ז
תרגימו] כרכושתא. פי'
כבש גדול שתלוי זוג
וקטן חייב בן או בת עבד או אמה פטור:
להרחיב או להעמיק ושור הולך על
בנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו
ח
בצוארו והולך בראש
גמ'
שפת הבור ושמע קול הפטיש ונבעת
לא קנה א"כ הא דקתני סיפא
וראשון עד אימת מיפטר אמר רב בכדי
העדר. ר' יעקב אמ' עיזא
ונפל על פניו בבור (א): חייב. בעל
הכניס תרנגולין לתוך הבית הרי זו
דאזלא ברישא. פי'
שידע ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו ורבי
המהלכת בראש העדר
הבור. ואפילו שור שהוא פקח דאמר
חזקה בנכסי הגר נמי קנה והיינו
יוחנן אמר בכדי שיודיעוהו וישכור פועלים
שתולין לה זוג בצוארה
[א] ט
לקמן (דף נד:) במתניתא דבעל הבור
טעמא דקנה דמסתמא כשנתן שם
והצאן נמשכין אחריה.
ויכרות ארזים ויכסנו: כסהו כראוי ונפל
פטור דאיבעי עיוני ומיזל הכא חייב
תרנגולין נעל דלת כדי לשמרם אלמא
כיון שהחזיק במשכוכית
לתוכו שור או חמור ומת פטור: כיון
ומשך שאר העדר קנה
בנעילת דלת סגי ואין לדמות נעילת
שקול הכרייה ביעתתו. ובגמראג) פריך
הצאן במשיכה. כדדריש
דכסהו כראוי היכי נפל אמר ר' יצחק בר
נימא כורה גרם ליה. ל"א לפניו מקול
דלת למבריח ארי דדוקא נתן צרור
ההוא גלילאה עליה דרב
בר חנה שהתליע מתוכו איבעיא להו כסהו
הכרייה בעל הבור חייב דאע"ג
דסכר מיניה מיא הוא דאמרי' בחזקת
חיסדא, פיר' כדאמרינן
י
בכמה מקומות אוקי
דאיכא למימר כורה גרם ליה וכורה
הבתים (ב"ב דף נג.) דהוי כמבריח
כסוי שיכול לעמוד לפני שוורים ואין יכול
אמורא עליה ודרש.
גרמא בעלמא הוא דעבד דקי"ל
ארי אבל נעל שנעל דלת בפני כל אדם
לעמוד בפני גמלים ואתו גמלים וארעוה
כדרגיז רעיא על עניה
עביד להו נגידא סמיתא
המבעית את חבירו פטור מדיני
ואין מניח אדם ליכנס מוכחא מילתא
ד)
ואתו שוורים ונפלי ביה מאי אמרי היכי
ברישא. פיר' כשכועס
אדם ותרוייהו ליפטרו אפ"ה בעל
שהבית שלו וקני בנעילה לחודה והא
דמי אי דשכיחי גמלים פושע הוא ואי דלא
הרועה על הצאן משים
הבור חייב כר' נתן כדמפרש בגמ' ה)
דאמר התם הבונה פלטרין בנכסי
המושך שלהם סומה כדי
שכיחי גמלים אנוס הוא לא צריכא דאתו
שישליכם
בפחתים
וזה שמעתי: לאחריו מקול הכרייה
הגר ובא אחר והעמיד להם דלתות
ויוליכם במקום שאין
לפרקים מי אמרינן כיון דאתיין לפרקים
פטור. כדמפרש בגמראו). ואיידי דנקט
קנה אורחא דמילתא נקט שאותו
מרעה דאלמא בתר מושך
פושע הוא דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה או
ברישא מקול הכרייה תנא סיפא
שמעמיד דלתות רגיל לנעלם וה"ה
אזלי. כדרגיז רעיא על
נעל ולא העמיד: בכדי שידע. כלומר
עניה עביד נגידא סמיתא.
דלמא כיון דהשתא מיהת ליכא אנוס הוא
לאחריו מקול הכרייה: בכלי שור
פי' משל הוא לענין פרנס
שייכא שבירה העול והמחרישה. בכלי
שהקול יצא שהבור מגולה דמסתמא
ת"ש כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור
לפי הדור, כלו' מסמא את
חמור שייכא קריעה חבילת בגדים
שמע ושמואל אמר בשמיעה בעלמא
המנהיג להטעות הצאן
ומת פטור ה"ד אילימא כראוי לשוורים וכראוי
אחריו. וגם אל שפטיהם,
ומרדעת שעל גביו: ופטור על
לא מחייב דאין סומך אשמיעה עד
לגמלים היכי נפול אלא לאו כראוי לשוורים
תרגו' ואף [אל] מנגדיהון.
הכלים. כדמפרש בגמרא [נג:]: שור
שיודיעוהו ורבי יוחנן אמר עד
פר"ח זצ"ל, והני שמועות
ולא
חרש שוטה וקטן כו'. מפרש בגמ' [נד.]:
שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות
הילכתא נינהו כולהו.
וראשון עד אימת מיפטר
בן או בת. כלומר אע"ג דקטנים הן וליכא למימר איבעי להו עיוני
ארזים וה"ה השני שנותנין לו שיעור זה אלא דלא בעינן שיודיעוהו
אמר רב בכדי שידע
ומיזל אפ"ה פטור מגזירת הכתובז) שור ולא אדם חמור ולא כלים [נג:]:
שכבר ידע ושמואל סבר דמיד יש לו להושיב שם שומרים שלא
ושמואל אמר בכדי
יפול שום דבר בבור: ואתו שוורים ונפלו ביה. פ"ה דאי
גמ' וראשון עד אימת מיפטר. היכא דבא השני ונשתמש בו ולא
שיודיעוהו ורבי יוחנן אמר
בכדי שיודיעוהו וישכור
כסהו עד אימת רמיא כולה חיובא אשני וראשון פטור: בכדי שידע.
נפלו בו גמלים לא מיבעיא לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע
פועלים ויכרות ארזים
שיבא גם הראשון אחרי כן ויראנו מגולה הואיל ושניהן יודעין שהוא
הוא וכן משמע הלשון ויש ליתן טעם בדבר דאפילו לא שכיחי
ויכסנו. פר"ח זצ"ל
הילכתא כרבי יוחנן.
מגולה רמיא חיובא אתרוייהו: ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו. אע"פ
גמלים כלל יש לחוש שמא יבאו גמלים ויפלו אבל אין לחוש
שלא בא וראהו חייב בחלקו ולא רמיא כולה אשני דהא לא גילהו
שירעו גמלים ויפלו אחרי כן שוורים:
דנחייביה משום פותח לשון מורי. לשון אחר עד כדי שיודיעוהו אפי'
תא
בא וראהו פטור עד שיודיעוהו ולשון ראשון כשר: ויכרות ארזים כו'. אבל לשני שבא ונשתמש בו לא יהבינן שיעורא כולי האי דהוה
ליה לאותובי שומרים עילויה: וארעוה. קלקלוה ונעשה רעועה: ואתו שוורים ונפלו ביה. דאי נפלו ביה גמלים לא מבעיא לן דחייב
פושע הוא: אי
שכיחי גמלים פושע הוא. אף
דהא לגבי גמלים
לגבי שוורים דאית ליה
לאסוקי אדעתיה דגמלים מרעי ליה:
ולא