נב: שור שנגח את הפרה
פרק
חמישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תא שמע לא כסהו כראוי כו'. תימה דמתחילה רצה להוכיח
ולא כראוי לגמלים. ואתו גמלים וארעוה: הכי הוא דאיבעיא לן
עה א מיי' פי"ב מהל'
א) לקמן נד:, ב) צ"ל פניו
כו' ושכיחי גמלים. ומיהו גמלים לא ארעוה אלא מתוכו התליע
מרישא דפטור א"כ ע"כ סיפא איידי דתנא רישא כסהו
רש"ל, ג) רש"ל מ"ז, ד) צ"ל
נזקי ממון הלכה ד
פניו. רש"ל, ה) רש"ל,
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
ועבר עליו שור ונפחת: אבעי לך למיזל. תדיר ולמנקש עילויה
כראוי תנא סיפא לא כסהו כראוי ולא אתא לאשמועינן מידי א"כ
❖
ו) ר"מ מ"ז,
סי' תי סעיף כג:
ברגליך בכח ולבדוק שלא התליע: ואי דשכיחי גמלים. ואתו
היכי בעי להוכיח מידי מסיפא וי"ל דמעיקרא ודאי שלא היה יכול
עו ב ג מיי' שם הל' טז
וארעוה פשיטא פושע הוא: שור
לומר טעם אחר צריך לומר איידי אבל
טוש"ע שם סעיף יט:
עז ד מיי' שם הלכה ה
גמלים חרש. שור שהוא חרש או שור שהוא
השתא שיכול למצוא חידוש סברא הוא
הגהות הב"ח
ולא כראוי לגמלים
ואי דשכיחי
ועי' בהשגות ובמ"מ
דלית לן למימר איידי:
מהלך בלילה אפילו הוא פקח חייב:
❖
(א) גמ' דאיבעי ליה אסוקי
אמאי פטור פושע הוא ואי דלא
שכיחי
טוש"ע שם סעיף כד:
ושכיחי גמלים והתליע מתוכו
אדעתיה (לעולם כראוי
פקח. ונפל לתוכו ביום פטור (האי
ג)
גמלים פשיטא אנוס הוא אלא לאו
דאתיין
לשורים וכו' פושע הוא)
מהו. כלומר אם מתחילה
פקח) דאיבעי לעיוני ומיזל: ד) לפניו
איידי דנסיב רישא וכו'
לפרקים ואתו גמלים וארעוה ואתו שוורים
מוסף רש"י
ממש. על פניו נפל ומת מן ההבל:
עברו גמלים ואח"כ באו שוורים ונפלו
איכא דאמרי (הא נמי ודאי
ונפלו ביה וקתני פטור אלמא כיון דהשתא
נפל לתוכו שור חרש
וכו' כי איבעי לן) תא"מ
פשיטא דחייב דפושע הוא כיון
וזה
שוטה וקטן סומא. שור
ונ"ב ס"א לעולם לא
ליכא אנוס הוא אמרי לא לעולם כראוי
דשכיחי גמלים או אפי' אתו לפרקים
כראוי לשוורים ולא
שהוא חרש או שוטה או
לשוורים וכראוי לגמלים ודקא קשיא לך היכי נפול א"ר יצחק בר בר חנה
איבעי ליה לאסוקי אדעתיה וכי
כראוי לגמלים ודקא
קטן או סומא, או מהלך
קשיא לך כו': (ב) שם
בדרך בלילה ואפילו הוא
שהתליע מתוכו ת"ש לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת
מיבעיא לן היכא דלא אתו גמלים
פקח (לקמן נד:).
לענין התלעה אמרי (לא
אלא באו שוורים ונפלו מחמת שהתליע
חייב היכי דמי אילימא לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים פשיטא
לעולם כראוי וכו' פושע
מתוכו מאי אמרינן מגו או לא
הוא) תא"מ ונ"ב ס"א לא
צריכא למימר דחייב אלא לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים היכי
כראוי לשוורים ולא
ומסיק דלא אמרינן מגו וא"ת כי
דמי אי דשכיחי גמלים פושע הוא ואי דלא שכיחי גמלים אנוס הוא אלא
כראוי וכו': (ג) תוס' ד"ה
לא אמרי' מגו נמי מתחייב דתחילתו
ושכיחי וכו' וחזו שוורים
לאו דאתיין לפרקים ואתו גמלים וארעוהו ואתו שוורים ונפלו ביה וקתני
בפשיעה הוא לענין שוורים אם יעברו
פקחים ומזדהרי ולא
❖
חייב אלמא כיון דאתיין לפרקים פושע הוא דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה
נפלי:
גמלים תחילה ואח"כ שוורים וסופו
(א) לעולם כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ושכיחי גמלים ודקא קשיא לך
באונס שהתליע ותירץ ריב"א דלא
פושע הוא איידי דנסיב רישא כסהו כראוי נסיב סיפא נמי לא כסהו
אמרינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס
הגהות הגר"א
חייב אלא היכא שמחמת הפשיעה
כראוי איכא דאמרי הא נמי ודאי לא איבעיא לן דכיון דאתיין לפרקים
א
[א] תוס' ד"ה ושכיחי כו'
בא האונס אבל הכא לא בא האונס
פושע הוא דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה כי איבעי לן הכי הוא דאיבעיא
ועוד דבלא"ה מפרש כו'.
נ"ב עיין תוס' דב"מ עח
מחמת הפשיעה דאפי' היה מכוסה
לן כסהו כסוי שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים
ע"א ד"ה הוחמה כו' וי"ל
כראוי לשוורים ולגמלים היה מתליע
❖
כו' ור"א פירש כו':
ושכיחי גמלים והתליע מתוכו מהו מי אמרינן מגו דהוי פושע אצל
וכן משמע בהמפקיד
(ב"מ לו: ושם)
גמלים הוי פושע נמי לענין התלעה או דלמא לא אמרינן מגו ת"ש
גבי פשע בה ויצאה לאגם דאפילו
כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואתמר עלה אמר רבי
רבינו חננאל
למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס
יצחק בר בר חנה שהתליע מתוכו היכי דמי אילימא כראוי לשוורים וכראוי
חייב התם פטור דמלאך המות
מהו דתימא איבעי ליה
לנקושי עליה קא משמע
לגמלים והתליע מתוכו פשיטא דפטור מאי הוה ליה למעבד אלא לאו
קטלה מה לי הכא מה לי התם
לן. פירוש לדפוק.
וא"ת בהכונס (לקמן דף נו. ושם) גבי
כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ושכיחי גמלים והתליע מתוכו
וקתני
נפרצה בלילה קאמר בכותל רעוע
פטור אלמא לא אמרינן מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין
כי חתרה אמאי פטור תחילתו בפשיעה
התלעה לא לעולם כראוי לגמלים וכראוי לשוורים והתליע מתוכו
ודקא
וסופו באונס הוא והתם לא בא
קשיא לך כי התליע מאי הוה ליה למעבד מהו דתימא איבעי ליה למיזל
אונס מתוך הפשיעה דאפי' כותל בריא
ומנקש עליה קמ"ל ת"ש לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת
יכול לחתור וי"ל דלקמן פרש"י
חייב היכי דמי אילימא לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים צריכא
למימר
שחתרה והפילה הכותל ע"י חתירה
דחייב אלא לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ואי דשכיחי
גמלים
הרי דמחמת הפשיעה שהיתה רעועה
בא האונס דאם היה בריא לא היה
פושע הוא ואי דלא שכיחי גמלים אנוס הוא אלא לאו דשכיחי גמלים
נופל בחתירה ובסוף הפועלים (ב"מ דף
והתליע מתוכו וקתני חייב אלמא אמרינן מגו דהוי פושע לענין
גמלים
צג: ושם) גבי רועה שהניח עדרו ובא
כראוי
הוי פושע לענין התלעה אמרי לא (ב) לעולם כראוי לשוורים ולא
לעיר ובא ארי ודרס דפריך אביי
לגמלים ושכיחי גמלים ואתו גמלים וארעוהו ואתו שוורים ונפלו ביה
תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא
ודקא קשיא לך פשיטא פושע הוא איידי דנסיב רישא כסהו כראוי
דאי על בעידנא דלא עיילי אינשי
נסיב סיפא נמי לא כסהו ת"ש א) ב נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן סומא
אפילו לא היה יכול להציל אם היה
ומהלך בלילה חייב פקח ומהלך ביום פטור ואמאי נימא מדהוי פושע
שם חייב והתם לא בא האונס מחמת
ג
לענין חרש הוי נמי פושע לענין פקח אלא לאו שמע מיניה לא אמרינן מגו
הפשיעה דמה לי הכא ומה לי התם
ד
כיון שאינו יכול להציל אומר ריב"ם
שמע מיניה: נפל לפניו כו': אמר רב לפניו ב) לפניו ממש לאחריו אחריו ממש
ה)[דפי' רב אלפס] דלאביי ודאי חייב
וזה
אע"פ שלא בא האונס מחמת הפשיעה
כדמשמע בהמפקיד (שם) דקאמר לא מבעיא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב כו' מכלל דלמ"ד חייב ניחא ליה לאביי בלאו טעמא
דהבלא דאגמא קטלה [א] ועוד דבלאו הכי מפרש שפיר התם ר"י דלא קשה כלום ואין להאריך כאן יותר אבל קשה לר"י דהיכי פשיט מנפל
לתוכו שור חש"ו הא לא דמי כלל דהא לענין פקח בדין הוא שלא יחשב פושע ע"י מגו שהרי אין פושע לגבי שור פקח כלל אבל בבעיא דידן
הוא פושע לענין שוורים כי מרעי ו)(לגבי) גמלים לכיסוי ולכך יש להועיל שם המגו להחשב פושע לענין שוורים אף לענין התלעה ונראה
לר"י דכסהו שלא כראוי לגמלים איירי בכה"ג שמיד שהגמלים עוברים נפחת תחתיהן הכיסוי דהשתא ליכא פשיעה בשוורים כלל
ותחילתו וסופו באונס דאי לא אתו גמלים ראוי הוא לשוורים ואי אתו גמלים נפחת מכל וכל וחזו שוורים פקחים (ג) ומזהרים ולא נפלי
ומ"מ מגו ודאי איכא ושפיר מיבעיא לן אי אמרי' מגו דהוי פושע לגמלים הוי פושע לשוורים בהתלעה ולפ"ז לא שייך תחילתו
בפשיעה וסופו באונס דתחילתו וסופו באונס הוא וא"ת כיון שיודע דשור פקח פטור דלאו פושע הוא א"כ מאי קמיבעיא ליה
תפשוט ממתני' דתנן שור חש"ו חייב הא פקח פטור ולא אמרינן מגו וי"ל דס"ד השתא דכל השוורים בין שוטים בין פקחים פטורין
ביום וחייבין בלילה ומתני' מיירי בלילה וחרש דנקט לרבותא דס"ד דחרש לא מחייב כדבעי למימר לקמן דחרשותו גרמה לו ומהא דלא
אמר מגו דהוי פושע בלילה הוי פושע ביום לא מצי למפשט מידי דלא דמיא כיון דבההיא שעתא הוא אנוס ועוד אור"י דמצי למימר
דשפיר ידע האמת דפקח פטור וחרש חייב ונהי דלא אמר התם מגו משום דחשיב לפקח כמזיק עצמו וכמתכוין להפיל את עצמו לבור
והתורה לא חייבה בתקלת הבור אלא כשאין לו לעיין ולילך אבל כשנפל ע"י התלעה אז יש להתחייב ע"י מגו כיון דלא שייך ביה
טעמא דאיבעי ליה לעיוני ובמסקנא כשפושט הש"ס אין חושש בזה החילוק וא"ת אמאי נקט בעיא שלו בשכיחי גמלים אפילו לא
שכיחי גמלים כלל יכול לשאול דלענין גמלים עצמן חשיב פושע וחייב
עליו אם היו נופלים אפילו לא שכיחי כדמוכח בבעיא
קמייתא וי"ל דבלא שכיחי או אפילו אתיין לפרקים פשיטא דלא
אמרינן
מגו כיון דלא שכיחי ביה חיובא דגמלים:
שמואל