20/105

נד:

שור

שנגח את

הפרה

פרק חמישי בבא קמא

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

בהמתך

דדברות הראשונות כלל. לא חשיב ליה כלל ופרט

הא שור והוא פקח פטור. בתמיה: מין בן דעת.

היינו אדם ואפי'

פט א מיי' פי"ב מהל'

א) לעיל נב:, ב) [כריתות

הוא שוטה מין בן דעת הוא: שור חרש שוטה

וקטן. שור שהוא

המרוחקים זה מזה דאחרונות וראשונות חדא מילתא

כא:], ג) [לעיל יז:

נזקי ממון הלכה טז

וש"נ], ד) [ב"מ פט.],

ועי' בהשגות ובמ"מ סמג

היא דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו [ר"ה כז. שבועות כ:]:

חרש או שוטה או קטן או סומא או מהלך בדרך בלילה ואפילו הוא

ה) לקמן סג., ו) שם,

עשין סח טוש"ע ח"מ סי'

ואימא

פקח: מתני' ולהפרשת הר סיני. אם בהמה אם איש כתיב ט)

מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא. תימה ע)[א"כ]

נזיר לה: עירובין כז:,

תי סעיף יט:

צ ב מיי' שם הלכה א סמג

ז) כלאים פ"ח מ"ו [שבת

פרט ל"ל דבכלל בהמתך

ואנן מרבינן חיה ועוף בגמרא:

נד.], ח) [קידושין לה.],

שם טוח"מ שם:

ולתשלומי כפל. ואע"ג דכתיב י) משור

נמי כתיב ועוד כשאומר מה הפרט

הא שור שהוא פקח פטור אמר ר' ירמיה לא

צא ג מיי' פ"א מהל'

ט) [שמות יט], י) [שם כב],

מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים

ועד חמור שאר בהמה וחיה מרבינן

כ) [ויקרא יט], ל) [דברים

מבעיא קאמר לא מבעיא שור שהוא פקח

גניבה הלכה ו:

צב ד מיי' פי"ד מהל'

כב], מ) [שמות כג],

בגמ' וכן בכולהו: לפריקה. עזוב

ועופות בכלל היכי ס"ד דאתרבו עופות

דחייב אבל שור חרש שוטה וקטן אימא

נ) [דברים כה], ס) [שמות

אבידה הל' א טוש"ע

תעזוב עמו (שמות כג): לכלאים.

לימא דכללא גופיה ממעט להו:

כ], ע) רש"ל, פ) [עי' תוס'

ח"מ סי' רנט סעיף א:

חרשותו גרמה לו קטנותו גרמה לו וליפטר

פרי

מפרי וגדולי קרקע. הכא

דהרבעה אע"ג דכתיב בהמתך לא

צג ה מיי' פי"ג מהל'

כ)

שבת עג: ותוספות כתובות

קמ"ל א"ל רב אחא לרבינא והתניא נפל

❖

רוצח הלכה א סמג

ס. ד"ה מפרק],

משמע דבקר וצאן אקרי

תרביע כלאים הוי נמי חיה ועוף

עשין פ טוש"ע ח"מ סי'

לתוכו בר דעת פטור מאי לאו שור בר

גידולי קרקע ותימה דבפ"ק דקדושין

בכלל כדיליף בגמרא וכן לענין כלאים

רעב סעיף א:

דעת א"ל לא אדם אלא מעתה אדם בן

צד ו מיי' פי"ג מהל'

(דף יז.) גבי הענקה אמר דאי כתב

דהנהגה דלא תחרוש בשור וחמור ל):

תורה אור השלם

בהווה. בדבר הרגיל להיות: גמ' חיה

שכירות הל' ב סמג

דעת הוא דפטור הא לאו בן דעת הוא

רחמנא גורן ה"א גידולי קרקע

1. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף

לאוין קפד טוש"ע ח"מ סי'

בכלל בהמה. דכתיב זאת הבהמה

אין בעלי חיים לא כתב רחמנא

דחייב שור ולא אדם כתיב אלא מאי

שלח סעיף ב:

יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה

צה ז מיי' פ"ט מהל'

צאן וי"ל דלענין דבר היוצא ממש

אשר תאכלו וכתיב בתריה איל וצבי

שמות כא לד

לּוֹ:

בן דעת מין בן דעת א"ל והתניא נפל

2. לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי

כלאים הל' א סמג

(דברים יד): לתשלומי כפל על כל

מן הארץ לא חשיב בהמה גידולי

לתוכו שור בן דעת פטור אלא אמר רבא

לאוין רסא טוש"ע י"ד סי'

סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה

דבר פשע על שור כו' כל דבר פשיעה.

קרקע ואין להאריך כאן יותר :

פ)

רצז סעיף א וסעיף י:

אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא

א שור והוא חרש שור והוא שוטה שור והוא

צו ח מיי' פ"כ מהל' שבת

ואפי' דבר שאין בו רוח חיים בפרק

אמר

יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה

קטן דוקא אבל שור והוא פקח פטור מאי

הלכה א טוש"ע א"ח

יַעֲלוּ בָהָר: שמות יט יג

מרובה (לקמן סב:): משבת. דכתיב

3. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל

סי' שה סעיף א:

טעמא דבעי ליה עיוני ומיזל תניא נמי הכי א) נפל לתוכו שור חרש שוטה

שורך וחמורך וכל בהמתך (דברים ה):

צז ט מיי' שם וסמג שם

שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה

וקטן וסומא ומהלך בלילה חייב פקח ומהלך ביום פטור: מתני' אחד

יליף בהמתך בהמתך משבת. מה

טוש"ע י"ד סי' רצז

עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה

סעיף א י:

אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה

להלן חיה ועוף בכלל כדמפרש לקמי':

שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל

צח י מיי' פ"ז מהל'

עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר

בדברות הראשונות נאמר בהמתך.

ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף

מעשר שני הלכה ג

שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן

ב)

סמג עשין קלו:

ולא נאמר בהן שור וחמור ובדברות

אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם

כיוצא בהן א"כ למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה:

צט כ מיי' פ"ט מהל'

לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח

האחרונות הוסיף להזכיר שור וחמור:

גמ' לנפילת הבור 1 כסף ישיב לבעליו כתיב כל דאית ליה בעלים

4. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן

כלאים הלכה י סמג

והלא. אף הן בכלל כל בהמתך

לאוין רפא טוש"ע י"ד סי'

תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן

כדאמרן להפרשת הר סיני אם בהמה אם איש לא יחיה וחיה בכלל

❖

ג)

רצז סעיף טז:

האמור בצידן הוי: מה שור וחמור

תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ

בהמה הויא אם לרבות את העופות לתשלומי כפל כדאמרינן 3 על כל

אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ

האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן.

וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל

דבר פשע כלל כל דבר פשיעה להשבת אבידה לכל אבדת אחיך

ולקמיה מפרש טעמא מוכל דמשמע

לְהִתְעַלֵּם: דברים כב ג

מוסף רש"י

5. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְיָ

ריבוי: אף כל. מקום שנאמר שור

לפריקה יליף חמור חמור משבת לחסימה יליף שור שור משבת לכלאים

ד)

אף כל חיה ועוף

אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל

וחמור כגון פריקהמ) וחסימהנ) ודומין

אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך

וכיוצא בהן. וכן שור

מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ

להן חיה ועוף כיוצא בהן: נכתוב

שנגח את האדם, דכתיב

עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ

בהמתך משבת וגבי שבת מנלן דתניא ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל

(שמות כא) השור יסקל,

וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

רחמנא חד פרטא. ודרשינן כל דדמי

בדברות הראשונות נאמר עבדך ואמתך ובהמתך ובדברות האחרונות

וגמרינן בגזרה שוה שור

שמות כ ט

ליה משני צדדין מדכתב אידך אם

6. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְיָ

שור משבת לעשות כל

נאמר 6 ושורך וחמורך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל כל בהמה

אינו ענין לדבר שנבלתו מטמאה

בהמה חיה ועוף כשור

אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל

היו ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא

(ברכות כז. עי"ש). פרי

מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ

תנהו לענין עופות דדמי לפרטא בחד

מפרי. עגל נולד מאמו

וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ

בהן אף כל חיה ועוף כיוצא בהן אימא בהמה דדברות הראשונות כלל

צד דהוו בעלי חיים דכוותיה: כתב

וכן שה, וענבים מחרצנים

וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ

שורך וחמורך דדברות האחרונות פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה

רחמנא שור. דלא אצטריך דהא

שזורעין החרצנים (ערובין

אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ

כז:) ולד מולד וגפן

עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:

קדוש הוא בבכורה ומחמור קאתי

שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא אמרי וכל בהמתך דדברות

מחרצן, למעוטי מים ומלח

דברים ה יג

תנהו לענין סוסים וגמלים דדמי

7. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל

האחרונות חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה

וכמהין ופטריות (לקמן

סג.). וגדולי קרקע.

לפרטא משני צדדין נבלתו מטמאה

אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר

הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים ואימא מה הפרט מפורש

שכולן נזונין וגדילין מן

וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל

ובעלי חיים הן אבל עופות לא: ריבויא

הקרקע (ערובין כז:)

דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אף כל דבר שנבלתו מטמא במגע

אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ

הוא. ולא מדרש בכלל ופרט וריבה

למעוטי דגים (לקמן סג.).

וְאָכַלְתָּ

שָּׁם לִפְנֵי יְיָ

ובמשא אבל עופות לא אמרי א"כ נכתוב רחמנא חד פרטא הי נכתוב

ה)

אדם מותר עם כולן.

הכל: פרי מפרי. ולד מולד יין

אֱלֹהֶיךָ

וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה

עם כל הבהמות, לחרוש

דברים יד כו

רחמנא אי כתב רחמנא שור ה"א קרב לגבי מזבח אין שאינו קרב לגבי

וּבֵיתֶךָ:

מענבים ושכר מתמרים למעוטי

ולמשוך. שלא אסרה

מזבח לא כתב רחמנא חמור ואי כתב רחמנא חמור ה"א קדוש בבכורה

כמהין ופטריות ומים ומלח דאינו

תורה אלא שני מיני

בהמה יחד, כעין שור

אין שאין קדוש בבכורה לא כתב רחמנא שור אלא וכל בהמתך ריבויא

פרי מפרי וגדולי קרקע למעוטי

וחמור, ומשנה זו במסכת

דגים שאינן נקחין בכסף מעשר:

הוא

וכל היכא דכתב רחמנא כל ריבויא הוא והא גבי מעשר דכתיב כל

כלאים (שבת נד.). פפונאי.

השתא דאמרת כל ריבויא הוא.

תלמידים שבפפונא, ומנו

וקא דרשינן ליה בכלל ופרט דתניא ו) 7 ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך

רב אחא בר יעקב.

ואפי' עופות למה לי דפרט בהמה

כלל

בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל

שהיה דר בפפונא כדאמר

ושור וחמור: אי הכי. דכלאים משבת

בהשותפין (טז.) גבי שטן

כלל ופרט וכלל אי

אתה דן אלא כעין הפרט י מה הפרט מפורש פרי

ילפינן: אדם נמי ליתסר. למשוך

ופנינה לשם שמים נתכוונו

מפרי וגידולי קרקע אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע אמרי בכל כללא

דרשה רב אחא בר יעקב

בקרון עם הבהמה דהא גבי שבת

בפפונא אתא שטן ונשקיה

כל ריבויא איבעית

אימא כל נמי כללא הוא מיהו האי כל דהכא

מוזהר כבהמה דכתיבס) ועבדך ואמתך

אכרעיה (קדושין לה.).

ריבויא הוא מדהוה ליה למכתב ובהמתך כדכתיב בדברות הראשונות

ובהמתך: פפונאי. בני פפונאי שם

מקום: רב אחא בר יעקב. מפפונאי

וכתב וכל בהמתך ש"מ ריבויא השתא דאמרת כל ריבויא הוא בהמתך

היה דאמרינן בהשותפין (ב"ב דף טז.)

דדברות הראשונות ושור וחמור דדברות האחרונות ל"ל אמרי שור

דריש רב אחא בר יעקב מפפונאי

לאגמורי שור שור לחסימה חמור לאגמורי חמור חמור לפריקה בהמתך

דשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו:

לאגמורי בהמתך בהמתך לכלאים אי הכי אפילו אדם ליתסר אלמה תנן

להנחה הקשתיו. עבד ואמה

ז) כ אדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך אמר רב פפא ח) פפונאי ידעי טעמא

לבהמה אבל לא לענין איסור אחר:

דהא מילתא ומנו רב אחא בר יעקב אמר קרא 6 למען ינוח עבדך ואמתך

נאמר

כמוך להנחה הקשתיו ולא לדבר

אחר: שאל רבי חנינא בן

עגיל

את

רבי

חייא

בר אבא מפני

מה

בדברות

הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות

נאמר