נה:
הכונס
פרק
ששי
בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכונס צאן לדיר. זה היה ראוי לשנות לעיל בהדי מילי דשור
הכונס. פטור. דהא נטרה ומאי הוי ליה למעבד: הניחה בחמה.
א א מיי' פ"ד מהלכות
א) [עי' תוס' לקמן נז: ד"ה
דלא היה לו להפסיק במילי דבור אלא אגב דתנא נפל
מצערא לה שמשא ולא סגי ליה בנעילה כראוי דמוקמינן
נפלה], ב) [עי' לקמן נח:
נזקי ממון הל' א סמג
תוס' ד"ה שמין ותוס' ב"מ
עשין סו סח טוש"ע ח"מ
בגמרא דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה: נכנס הרועה תחתיו.
לבור והבאיש מימיו תנא בתריה מילי דבור א"נ מילי דבור ראוי
צט: ד"ה שמין], ג) לעיל
סי' שצו סעיף ב:
להתחייב בנזקין: נפלה לגינה. באונס מגג בעלה הסמוך לגינת
לשנות תחילה קודם שישנה דיני שמירה וגם דיני אש היה ראוי לשנות
ב ב מיי' שם טוש"ע שם
מה: לקמן צט: [ועי' תוס'
תחילה אלא אגב דתנן כסהו כראוי
חבירו או שהיתה רה"ר גבוה מן
סעיף א:
שבת נב. ד"ה קשרה],
ג ג מיי' שם טוש"ע שם
הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי
ד) לעיל ב:, ה) [תוספתא
הגינה ונפלה: מה שנהנית. לפי
בבור דהוצרך להזכיר דין פותח וכורה
א
סעיף ב:
שבועות פ"ג ע"ש],
הנאתה ולא לפי הזיקה: שמין בית
שבו דבר הכתוב תנא נמי הך דנעל
❖
ד ד מיי' שם טוש"ע שם
ו) [שמות כב],
ויצאה והזיקה פטור לא נעל
ב
בפניה כראוי: נפרצה בלילה.
סעיף ג:
סאה באותה שדה. אין שמין את
בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב נפרצה
ה ה מיי' שם הלכה ה
ג
הערוגה לבדה מפני שמפסיד מזיק
אע"פ דתנא נעל בפניה כראוי פטור
טוש"ע שם סעיף ה:
בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה
תורה אור השלם
ששמין אותה בכל שווייה ורחמנא
אצטריך למתני נפרצה בלילה פטור
ו ו מיי' שם הלכה ו
פטור הוציאוה לסטים לסטים
חייבין
ד
1. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח
טוש"ע שם סעיף ו:
כדדייק בפ"ק (דף יד.) הא ביום
אמר ובער בשדה אחרו) ודרשינן בגמ' [נח:]
ז ז מיי' שם הלכה ד
ה הניחה בחמה ו או שמסרה לחרש שוטה
הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא
חייב דקלא אית ליה למילתא ומסתמא
מלמד ששמין אותה על גב שדה אחרת
טוש"ע שם סעיף ח:
יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם
וקטן ויצאה והזיקה חייב מסרה
לרועה
ח ח ט מיי' שם פ"ג
ידע שנפרצה אי נמי בלילה אפילו
אלא שמין בית סאה באותה שדה
ז
יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר
הלכה יא סמג שם
נכנס הרועה תחתיו נפלה לגינה ונהנית
נודע לו שנפרצה ויצתה הבהמה אין
כמה היתה יפה קודם שנאכלה ממנה
וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ:
א) ח
טוש"ע ח"מ סי' שצד סעיף
שמות כא לו
לו לטרוח יותר מדאי לחזר אחריה
הערוגה הזאת וכמה היא יפה עכשיו
משלמת מה שנהנית ט ירדה כדרכה והזיקה
2. וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ
א:
באפילה: או שפרצוה לסטים.
ט י מיי' פ"ד שם הלכה
והשתא לא משלם כולהו דמיה דמי
כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא
משלמת מה שהזיקה כיצד משלמת מה
י
יג טוש"ע שם סעיף ד:
יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ
שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה
ואצטריך לאשמועינן דאפילו הלסטים
שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה
י כ מיי' שם הלכה יד
חֲמוֹר: שמות כא לג
ב)
אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה
פטורים כשלא הוציאוה:
3. כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה
טוש"ע שם סעיף ה:
היתה יפה וכמה היא יפה ר' שמעון אומר
מאן תנא מועד בשמירה פחותה
יא ל מיי' שם פ"ד הל' א
אחת כי אם דבר מועט: ר"ש אומר
קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ
אכלה פירות גמורים משלמת פירות
סמג שם טוש"ע ח"מ
כ
הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם
סגי ליה. לא בעי למימר
אכלה פירות גמורין. שכבר בישלו
סי' שצו סעיף א:
יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת
גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים:
כל צרכן: משלמת. כל ההיזק. והיכא
דמתני' בין בתם בין במועד וכדר"א
יב מ מיי' שם פ"ז הל' א
הַבְּעֵרָה: שמות כב ה
גמ' ת"ר איזהו כראוי ואיזהו שלא כראוי
4. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ
בן יעקב בפרק ד' וה' (לעיל דף מה:)
שיימינן אגב שדה היכא דעדיין לא
סמג שם טוש"ע שם:
ל
יג נ ס ע מיי' פ"ד מהל'
נגמרו: גמ' מאן תנא מועד בשמירה
כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ
דמשמע ליה דמתני' במועד לחודיה
דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי
נזקי ממון הל' ב ועיין
וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב
פחותה סגי ליה. מני מתני' דאמר
איירי מדנקט צאן דאין רגילות להיות
שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה זהו שלא
בהשגות ובמ"מ סמג שם
שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ
❖
טוש"ע שם סעיף ד:
בהן קרן אלא שן ורגל שאין רגילות
צאן שהזיקה בשן ורגל הוא דהיינו
שמות כב ד
יְשַׁלֵּם:
כראוי א"ר מני בר פטיש מאן תנא מועד
5. אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל
שיתכוונו להזיק דהכי דייק בסמוך
מועד בתחילתו סגי לה בנעילה כראוי
דסגי ליה בשמירה פחותה ר"י היא דתנן
מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר
וס"ל לגמרא השתא דמועד דשן ורגל
דהיינו שמירה פחותה כדאוקימנא
וְהַחֲמוֹר: ישעיהו לב כ
מוסף רש"י
ג) קשרו בעליו במוסירה ונעל לפניו כראוי
6. לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה
כמועד דקרן ולהכי קאמר ר"י היא
שיכולה לעמוד ברוח מצויה ואי אתי
שמין בית סאה באותו
ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי
אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי
רוח שאין מצויה לא קאי: קשרו
דלר"מ כי היכי דבעי שמירה מעולה
שדה. ואין מדקדקין
לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר
ר"מ ר' יהודה אומר תם חייב מועד פטור
בעליו. לשור: ונעל בפניו כראוי
במועד דקרן ה"נ בעי בשן ורגל
להיות שמין האכילה לבדה
עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל
מה היתה שוה הערוגה זו
גרסי': תם חייב. דלא סגי ליה
שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא
אע"ג דבקרן קראי כתיב נלמוד סתום
וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית
1
שנאכלת, אלא מה נחסר
יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר
מן המפורש ועוד דכולהו נזקין כתיב
בפחותה וטעמא דר' יהודה בפרק
זה ר"א אומר אין לו שמירה אלא סכין
בית סאה מדמיה אם
הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ:
❖
בתר קרן וקיימא אההוא דין שמירה
שור שנגח ד' וה' (לעיל דף מה:):
היה בא למכור הקרקע
מלכים א יד י
אפילו תימא ר"מ שאני שן ורגל דהתורה
המפורש בה: רבי יהודה היא.
עם זריעתה, מה חסרו
ר"א. פליג אתרוייהו דאילו ר"מ מיהו
מיעטה בשמירתן דאמר ר' אלעזר ואמרי
דמיו בשביל אכילת ערוגה
קצת תימה דר"י דריש לעיל (דף מה:)
בשמירה מעולה סגי ליה ור"א סבר
זו, דהיינו קולא גביה,
לה במתניתא תנא ארבעה דברים התורה
הגהות הב"ח
מ
לית ליה נטירותא למועד: הא כסהו.
ולא ישמרנו לזה ולא לאחר:
דהבא לקנות קרקע לא
התורה מיעטה בשמירתם.
מיעטה בשמירתן ואלו הן בור ואש שן
(א) תוס' ד"ה עד וכו'
יניחנו בכך, ובדבר מועט
אפי' פורתא ולא בעי עד דטאים ליה
❖
ש"מ דאאדם נמי:
יתפשר בפחות דמים (ב"מ
ורגל בור דכתיב 2 כי יפתח איש בור או כי
בעפרא: כעין מבעיר. בפשיעה:
ואע"ג דלעיל בפ"ב
צט:). ונעל לפניו כראוי.
יכרה איש בור ולא יכסנו הא כסהו פטור
כעין ובער. כעין שיאכילנה לבהמתו
היינו שמירה פחותה, דלת
(דף כה:) הוה בעי למילף דשן ורגל
שיכולה לעמוד ברוח מצויה
בידים כלומר בפשיעה: מתני' נמי
הגהות הגר"א
חייב ברשות הרבים מק"ו מקרן וכן
אש דכתיב שלם ישלם המבעיר את
3
(לעיל מה:). שנאמר
דיקא. דטעמא משום דהתורה
בעי למילף למפטר קרן ברה"ר משן
[א] רש"י ד"ה אי בכותל
ולא ישמרנו בעליו.
הבערה עד דעביד כעין מבעיר שן דכתיב
במועד כתיב, מיעט הכתוב
כו' ואבהמה כו'. נ"ב וכן
ורגל בק"ו אי לאו קראי ולא פרכינן
מיעטה אבל בקרן מועדת לאו כר"י
ובער בשדה אחר עד דעביד כעין ובער
4
לשמירה מועטת (שם).
פי' תוספות כאן ובסנהדרין
ס"ל: מדקתני צאן. דאין הזיקה
שכן מיעטה בשמירתם משום דאין
אין לו שמירה. למועד,
אבל כתבו שם די"ל דגם
רגל דכתיב ושלח עד דעביד כעין ושלח
אלא בשן ורגל: עסקינן ואתי.
שייך להקשות משמירה אתשלומין אי
אלא סכין. ואפילו שמרו
אבהמה חייב ול"ד למתני'
ותניא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר
ד)
דמיירי בנזקיה וכ"ד
שמירה מעולה והפיל
כולהו פירקי עד השתא: פטור
נמי כר"א בן יעקב דאמר אחד תם
הרמ"ה. והרמב"ם כ' דאף
הכותל ויצא, חייב, ושלש
5 משלחי רגל השור והחמור ובער זה השן
מדיני אדם. קסבר גרמא בנזקין
ואחד מועד סגי ליה בשמירה פחותה:
בנזקיה מיחייב כאן משום
מחלוקת בדבר, לר"מ
הא כסהו פטור. וא"ת ודלמא
וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל עד
פטור: הפורץ גדר.
ויצאתה הבהמה
דמתכוין (ועי' בהגר"א סי'
בשמירה פחותה חייב
6
❖
שצו סק"ח וס"ק י'):
ובמעולה פטור, ולר"י
וברחה: הכופף קמתו. לצד הדליקה
תומו טעמא דעביד כעין ושלח ובער הא
בכסוי מעולה הרבה קאמר
בפחותה נמי פטור, ולר"א
כדי שתבער בה האש: אי בכותל
וכ"ת למה לי קרא דסד"א עד דטאים
לא עביד לא אמר רבה מתניתין נמי דיקא
במעולה נמי חייב (שם).
בריא בדיני אדם נמי ניחייב.
ליה כדאמר לעיל (דף נ.) וי"ל דפשיטא
פטור מדיני אדם. לשלם.
דקתני צאן מכדי בשור קא עסקינן ואתי
רבינו חננאל
וחייב בדיני שמים.
ליה דכסוי מעולה כטאים ליה חשיב אי
מיהא אכותל דהא בידים עבד
ניתני שור מאי שנא דקתני צאן לאו משום
פורענות לשלם לרשעים,
פרק ששי: הכונס
ואבהמה ליכא למימר דמחייב
נמי השוה הכתוב הכורה לפותח ופותח
[א]
שנתכוין להפסיד את ישראל
הכונס צאן לדיר. הפורץ
דהתורה מיעטה בשמירתן לאו משום
(גיטין נג.).
שמצאו מכוסה בכיסוי כעין שמירה
דהא תנן פרצוה לסטים פטור:
גדר לפני בהמת חבירו כו'.
דכאן קרן לא כתיבא בה שן ורגל הוא
בדיני אדם נמי [יהא]
פחותה מסתמא לא החמירה עליו
בכותל
חייב. והאיכא הנותן סם
דכתיב ביה וקמ"ל דשן ורגל דמועדין
לכסותו בכיסוי מעולה יותר מן
המות בפני בהמת חבירו
הוא ש"מ: תניא אמר ר' יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור
פטור מדיני אדם וחייב
הראשון ולא אמר הכתוב לא יכסנו
ה)
בדיני שמים. ויש ספרים
אלא בכסוי הראשון ואפותח ואכורה
מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו
דמייתי ליה הכא בהנך
קאי בשוה ובקונטרס משמע דכל
והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה והשוכר עדי שקר להעיד
דקאמר ותו ליכא, וכך היא
בפר"ח ז"ל.
כיסוי עד דטאים ליה חשיב כשמירה
והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו: אמר מר נ הפורץ גדר בפני
פחותה: עד דעביד כעין וביער.
בהמת חבירו ה"ד אילימא בכותל בריא ס בדיני אדם נמי ניחייב ע אלא
אף על גב דבריש מכילתין (דף ג.)
בכותל
דרשינן מיניה אזלא ממילא מ"מ
אילימא
בכותל בריא בדיני אדם נמי ליחייב. פי' אכותל דאבהמה ודאי לא מיחייב
מדלא כתיב ובערה ש"מ (א) אדאדם נמי קאי:
בפריצת גדר בעלמא דאין זה אלא גרמא בעלמא וי"ס שכתוב בהן בהדיא אכותל וא"ת נהי דחייב אכותל נימא דפטור מדיני אדם קאי
אבהמה וי"ל דלא שייך למתני פטור מדיני אדם אם היה שום חיוב או בבהמה או בכותל אבל כשמתרץ בכותל רעוע אע"ג דאין דומה
שיתחייב בדיני שמים על הכותל שהוא רעוע כל כך שיפול ברוח מצויה או אפילו ברוח שאינה מצויה מ"מ שייך למתני חייב בדיני
שמים כיון שיש דבר שהוא חייב בו כגון הבהמה והשתא א"ש דנקט בפני בהמת חבירו ולא נקט הפורץ גדר של חבירו דאכותל
לא מיחייב כדפרישית והא דקאמר לקמן מהו דתימא דכיון דלמסתר קאי מאי קעביד משמע דחייב בידי שמים קאי נמי אכותל י"ל
דה"ק כיון דלמסתר
קאי שהבעלים
מצווין לסותרו שלא יפול על בני אדם
ס"ד דכל הקודם במצוה זכה ואין לזה להניח מלסתור
בשביל בהמת חבירו
ובדיני שמים
נמי לא ליחייב
קמ"ל אי
נמי
כלומר
למסתר
ולמיפל
קאי: [ועי' תוס' סנהדרין עז. ד"ה בנזקין]
אילימא