הכונס
פרק ששי בבא קמא
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי ליחייב. וא"ת
בכותל רעוע. דלא אפסדיה דלמסתר קאי: דמטי ליה. כשכפפה
יד א ב ג מיי' פי"ד
א) לקמן צח. גיטין נג.,
הגיע בה הדליקה: ברוח מצויה. הרי בידים הבעיר ובדיני אדם
כיון שאין חילוק בין מקרב דבר אצל האש ובין מקרב
ב) לעיל מז:, ג) לקמן נט:,
מהלכות נ"מ הל' יד
ד) קדושין כד: לקמן צא.,
סמג עשין סט טוש"ע ח"מ
ניחייב: ברוח שאינה מצויה. דמידי דלא סלקא אדעתיה היא:
האש אצל הדבר אמאי אמרינן בפרק כל הנשרפין (סנהדרין דף עז.
ה) לעיל כח: לקמן צט: ב"מ
סי' תיח סעיף יא:
טמון איתמר. שכיסה קמת חבירו בסדינין כשראה דליקה אצלה
ושם) כ) כפתו במקום שסוף
חמה או צינה לבא פטור ליחייב למ"ד
טו ד מיי' שם טוש"ע שם
פב:, ו) [קדושין מב:
והוא לא שלח את הבערה ושוייה
אשו משום חציו וכן כפתו לפני ארי
סנהדרין כט. תמורה כה.
סעיף טז:
טז ה מיי' פי"ז מהלכות
נדה יד:], ז) רש"ל מ"ז,
טמון וגרם להפסיד את הניזק
וי"ל דודאי אי כפתו והביאו במקום
בכותל רעוע אמר מר הכופף קמתו של
א
ח) לעיל כא: וש"נ,
עדות הלכה ז סמג
ולפטור את המבעיר דפטור על טמון
שסוף חמה או צינה לבא או ארי
ט) [מנחות מא.], י) [לקמן
חבירו בפני הדליקה היכי דמי אילימא
לאוין כח טוש"ע ח"מ סי'
ס.], כ) [ד"ה סוף], ל) [צ"ל
לב סעיף ב:
באש : לנפשיה. להוציא ממון מחבירו
חייב אבל התם מיירי שכפתו במקום
י)
דמטיא ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי
❖
יז ו מיי' שם טוש"ע שם
ב
מקיא],
לעצמו: ממונא בעי לשלומי. אותו
שהיה ולא הזיזו ממקומו ולא הוי
בהג"ה:
נחייב ג אלא דמטיא ברוח שאינה מצויה
ממון שהוציא חייב להחזיר: לחבריה.
מצמצם הואיל והחמה והצינה והארי
יח ז מיי' שם סמג שם
ורב אשי אמר טמון אתמר משום דשויה
ד
וטוש"ע שם:
אין עליו בשעת כפיתה וההיא
שכר עדי שקר להוציא מנה מראובן
תורה אור השלם
יט ח מיי' שם סמג שם
טמון באש: אמר מר ה השוכר עדי שקר
לשמעון: פשיטא דאורייתא הוא.
דאתקיל עליה בדקא דמיא אפילו
1. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
טוש"ע ח"מ סי' כח
ה"ד אילימא לנפשיה ממונא בעי שלומי
דחייב בדיני שמים: אם לא יגיד.
כפתו והביאו שם ואח"כ אתקיל
ו
סעיף א:
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא
כ ט מיי' פ"א מהלכות
ובדיני אדם נמי ניחייב אלא לחבריה
פטור דדמי לזורק חץ ותריס בידו
בתרי קא משתעי מדקפיד אהגדה
עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
ז
עדות הלכה א סמג
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
ואפילו קדם הוא ונטלו פטור וא"ת
משמע שאילו מגידין מתחייב זה ממון
ח והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו
❖
עשין קח טוש"ע שם ועיין
ויקרא ה א
ההיא דהשיך בו את הנחש דפטור
$ ועוד קי"ל (סוטה דף ב:) כל מקום
בכ"מ ובב"י שם:
במאי עסקינן אילימא בבי תרי פשיטא
כא י מיי' שם פי"ז הל' ז
למ"ד מעצמו הוא ל)מכיש אמאי פטור
שנאמר עד הרי כאן שני עדים עד
דאורייתא הוא אם לא יגיד ונשא עונו
סמג שם טוש"ע שם:
ט
1
הגהות הב"ח
שיפרט לך הכתוב אחד כדכתיב לא
לפי מה שפירש בשמעתין דפי פרה
כב כ מיי' פ"ז מהל' חובל
י אלא בחד ותו ליכא והאיכא (סימן העושה
(א) תוס' ד"ה פשיטא וכו'
יקום עד אחד באיש (דברים יט):
(דף כג:) ששם ידו לתוך פיו
ומזיק הלכה ה ועיין
בסם ושליח חבירו נשבר) העושה מלאכה
כשעובר על שבועתו
במ"מ:
א)כ
אלא בחד. שמחייבו שבועה ובדיני
והשיך ליחייב משום אשו דודאי הנחש
❖
כג ל מיי' פי"ד מהל' נזקי
בדבר שאם לא יגיד:
במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם
שמים מיחייב דאי הוה מסהיד מחייב
יזיק האדם וי"ל דשאני התם שאין
ממון הלכה ה סמג
וחייב בדיני שמים והאיכא הנותן סם המות
ליה שבועה ודלמא לא הוי משתבע
הארס עדיין בעולם:
עשין סט טוש"ע ח"מ סי'
ב)
ממונא בעי לשלומי. וכי תימא
תיח סעיף ז:
בשיקרא ומשלם: ותו ליכא. דחייבינן
גליון הש"ס
בפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב
כד מ מיי' פ"ב מהלכות
בדיני שמים: העושה מלאכה במי
פטור מדיני אדם משום
רש"י ד"ה אם לא יגיד
בדיני שמים והאיכא השולח את הבערה
חובל ומזיק הל' ז סמג
ג) ל
וכו' ועוד קי"ל. תמוה לי
שם טוש"ע ח"מ סי' תכ
חטאת. ששקל כנגדן משקלות במסכת
דלא ידעי' שהם עדי שקר מ"מ כיון
ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם
הא באמת היכא דעד אחד
סעיף לב:
גיטין (דף נג.) והן נפסלין במלאכה: פטור
שאם היינו יודעין שהם עדות שקר
כה נ מיי' פ"ד מהל' נזקי
מועיל בעדותו לחייב ממון
וחייב בדיני שמים והאיכא ד) מ המבעית את
מדיני אדם. $ דהיזק שאינו ניכר לא
משלם אין שייך למיתני פטור מדיני
חייב קרבן שבועה כדאמרי'
ממון הלכה א סמג
אדם: אלא לחבריה. כגון שאין
חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים
בשבועות רפ"ד הכל מודים
עשין סח טוש"ע ח"מ סי'
שמיה היזק. וכולהו הני תיובתי מתנייתא
בעד סוטה וכו' ובתוס' ריש
שצו סעיף א:
והאיכא ה) נשברה כדו ברה"ר ולא סלקה
נינהו: המבעית. תקע לו באזנו פתאום
לחבריה מה לשלם או שהלך למדינת
כו ס מיי' שם הל"ה
סוטה ד"ה כל הקשו באמת
נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב בהזיקן
❖
ובעתו דלא עבד ביה מעשה בגופו:
הים או כגון שאין אנו יודעים שהם
טוש"ע שם סעיף ה:
אמאי לא אמרינן דוהוא עד
היינו ב' דוקא. וע"ש מה
ר"מ מחייב בהזיקן. פלוגתייהו מיפרשא
וחכ"א פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים
עדי שקר ודוקא שוכר אבל אמר
שתירצו אבל לרש"י דכ"כ
בהמניח את הכד (לעיל דף כט.) בנתקל
פטור מדיני שמים דסבור שלא ישמעו
אין מיהא איכא טובא והני אצטריכא ליה
לקושטא דמילתא דוהוא עד
מוסף רש"י
פושע ובמפקיר נזקיו: אנא כסויי
לו דאין נראה לומר דנקט שוכר
היינו ב' דוקא צ"ע:
מהו דתימא בדיני שמים נמי לא ליחייב
ד"ה פטור וכו' דהיזק
העושה מלאכה במי
כסיתיה. שלא תבעיר בה האש
לאשמועינן דאפי' שוכר פטור מדיני
קמ"ל הפורץ גדר בפני בהמת חבירו מהו
חטאת. שקל כנגדן
שאינו ניכר לא שמיה
מהר: דברי הרב שומעין. והיה להם
אדם שאין זה שום חידוש ולקמן לא
היזק. קשה למ"ש רש"י
משקולות, ופרה וכל מעשה
דתימא כיון דלמסתריה קאי מה עביד
שלא יעידו: והוא שחתרה. הא דתנן
עביד צריכותא אלא מדיני שמים ועוד
תחלה העושה מלאכה
נפסלים במלאכה (לקמן
בדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל הכופף
ששקל בהן משקלות ובזה
צח.) מי חטאת דפרה
נפרצה בלילה פטור כגון שחתרה
דבפירקין תנן (דף נט:) השולח את
אף למ"ד דשמיה היזק
אדומה וכן פרה עצמה
קמתו של חבירו נמי מהו דתימא לימא מי
הבהמה והפילה הכותל דאנוס הוא:
הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם
❖
פטור ע"ש בגיטין וצ"ע:
נפסלין במלאכה, דכתיב
הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה ובדיני
אבל לא חתרה. אלא מעצמה נפלה:
(במדבר יט) אשר לא עלה
וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח
עליה עול, ובמי חטאת
תחילתו בפשיעה. אצל נפילה דעביד
חייב משמע דשולח פטור אף מדיני
שמים נמי לא ליחייב קמ"ל ולרב אשי
כתיב למשמרת למי נדה,
שמים: פשיטא אם לא יגיד
רבינו חננאל
למיפל: וסופו באונס. דהא לא נפלה
ותניא בספרי מה ת"ל,
דאמר נמי טמון איתמר מהו דתימא אנא
שיכול אין לי שתהא מלאכה
וכו'. וא"ת ה"מ כשעבר על שבועתו
אלא חתרה: הניחא למאן דאמר
תחלתו בפשיעה וסופו
כסויי כסיתיה ניהלך ובדיני שמים נמי לא
פוסלת אלא בפרה ומנין
באונס. דכיון דשבקתה
כו'. פלוגתא היא בסוף המפקיד
כדכתיב ושמעה קול אלה וי"ל דה"ק
אף במים ת"ל למשמרת
ליחייב קמ"ל והשוכר עדי שקר נמי מהו
בחמה כל טצדקי דאית
(ב"מ דף מב.) תרי לישני דש"ס אליבא
קרא כשעובר (א) בדבר שאם לא יגיד
למי נדה, כלומר שיהיו
לה. פי' ערמה.
דתימא לימא דברי הרב ודברי התלמיד
ו)
משומרות לכך ולא לדבר
דרב יוסף: ה"ג אלא מתני' בכותל
היה נושא עון אז יביא קרבן שבועה
אחר (גיטין נג.). פטור
דברי מי שומעין ובדיני שמים נמי לא ליחייב
בריא ואפילו לא חתרה: הניחה
אבל בלא שבועה נמי איכא נשיאות
מדיני אדם. לשלם וחייב
קמ"ל והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו
בחמה כו' אמר רבה ואפילו
עון כדמוכח במתני' באחד דיני
בדיני שמים. פורענות
לשלם לרשעים שנתכוין
חתרה. ובכותל בריא: תחלתו
נמי מהו דתימא מי יימר דכי הוה (אתינא)
ממונות (סנהדרין דף לז:) ודוקא בב"ד
ז)
להפסיד את ישראל (שם).
בפשיעה. שהניחה בחמה ופשיעה
דכשאומרים אין אנו יודעים להעיד
מסהדינא ליה הוה מודה דלמא הוה משתבע
נשברה כדו כו' וחייב
היא אצל פתיחת הדלת דאמרינן
שוב אינם יכולין להעיד דכיון שהגיד
בדיני שמים. משום דלא
לשקרא ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל:
סליק (לעיל כט.).
לקמיה כל תחבולות שיכולה לעשות
שוב אינו חוזר ומגיד והיינו אם לא
נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים כו': אמר
עושה אגב צערה: וסופו באונס.
יגיד דקרא אבל חוץ לב"ד אין לחוש
רבה והוא שחתרה אבל לא חתרה מאי
שחתרה: טצדקא. תחבולות:
שיכול לחזור ולהעיד:
העושה מלאכה במי חטאת.
חייב היכי דמי אילימא בכותל בריא כי לא
כיון
חתרה אמאי חייב מאי ה"ל למעבד אלא
עד שלא נתן האפר
בכותל רעוע כי חתרה אמאי פטור תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא
כדתניא במס' פרה (פ"ד מ"ד) פרה
נ
נפסלת במלאכה עד שתעשה אפר
הניחא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור אלא למ"ד תחילתו
ח)
והמלאכה פוסלת במים עד שישים
בפשיעה וסופו באונס חייב מאי איכא למימר אלא מתני' בכותל בריא
האפר לתוכה ובספרי יליף מקרא יכול
ואפילו לא חתרה וכי איתמר דרבה אסיפא איתמר הניחה בחמה או
אף קדשן ת"ל למשמרת למי נדה
שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב אמר רבה ס ואפי' חתרה
פטור
מדיני
ולא שכבר מי נדה:
לא מבעיא היכא דלא חתרה דכולה בפשיעה הוא אלא אפי' חתרה
אדם. בפ' הניזקין (גיטין נג.) פריך
נמי מהו דתימא הויא לה תחילתו בפשיעה וסופו באונס קמ"ל דכולה
מיניה למ"ד היזק שאין ניכר שמיה
היזק: אבל הני אצטריך ליה.
פשיעה היא מ"ט דאמר ליה מידע ידעת דכיון
דשבקתה בחמה כל
טצדקא דאית לה למיעבד עבדא ונפקא: הוציאוה לסטים לסטים חייבין:
וא"ת הנותן סם המות נמי חידוש הוא
ט)
למיתני כדאמרינן לעיל (דף מז:)
פשיטא
דאפילו סם המות דלא עבידא דאכלה
חייב בדיני שמים ושמא אין כל כך חידוש: כסויי כסיתיה. וא"ת גלוי וידוע למקום למה נתכוין אם לטובה אם לרעה וי"ל דאפי'
במתכוין לטובה שלא ימהר לשרוף ויוכל להציל בעל הבית בתוך כך מ"מ בדיני שמים חייב דאיבעי ליה לאזדהורי ולאסוקי אדעתיה שלא יבא לו
הפסד בכך: מהו דתימא הויא לה תחלתו בפשיעה וסופו באונס קמ"ל דכולהו פשיעה היא. ק"ק דה"ל למימר מהו דתימא כולה אונס הוא
וכגון
שנעל כל כך יפה שאינה יכולה לצאת אלא בחתירה
קמשמע לן דפושע הוא אצל
חתירה שהניחה בחמה: