נו:
הכונס פרק ששי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פשיטא כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי. בהוציאוה
כיון דאפקוה. איכא משיכה ושינוי רשות דהוי
קנויה לכל מילי:
כז א ב מיי' פ"ד מהל'
א) לעיל מד:, ב) לעיל
דקמו לה באפה. שלא משכוה אלא עמדו בפניה
לגוזלה איירי מתני' כדמוקי לה בירושלמי וא"ת
לכל צד שלא תלך
יא: ב"מ לו:, ג) ב"מ
נזקי ממון הלכה ג
כט. פב. שבועות מד.
ועי' בהשגות ובמ"מ סמג
אנה ואנה אלא לקמה לאכול: מעמיד. משמע שאוחזה בידו
ומנליה דקיימא ברשותייהו אפי' להתחייב על מה שהיא מזקת דאהכי
נדרים לג:, ד) [דברים ו],
עשין סח טוש"ע ח"מ סי'
ומוליכה לקמה: הכישה. במקל אמרת לן בההיא דהמעמיד ומשום
שצד סעיף ג: קאי דקתני ויצאתה והזיקה דליכא למימר דכי היכי דמסרה לשומר
ה) [ד"ה שלוחי], ו) [ד"ה
כח ג מיי' שם סמג שם
הא], ז) [עי' ב"מ מג.],
הכי מיחייב: ולסטים נמי דהכישוה.
חנם והשואל נכנסו תחת בעלים
ח) מהרנ"ש בשם מה' שכנא
טור ש"ע ח"מ סי'
שצו סעיף ג: ה"ה גזלן דדלמא שומר הוא דמחייב
במקל ואשמועינן מתני' דהכישה
פשיטא כיון דאפקוה
קיימא לה ברשותייהו
הגיה דמלת סברות צ"ל
במקל זו היא משיכה: אלא תחתיו
אבל גזלן לא דמצינו דברים שהשומר
❖
כט ד ה מיי' שם הל' יא
שכירות, ט) [בב"מ פב.]
לכל מילי לא צריכא דקמו לה באפה כי הא
טוש"ע שם ס"ט:
דשומר. והכי משמע מסרה שומר
חייב והגזלן פטור שהרי בכחשה
דאמר רבה אמר רב מתנה אמר רב המעמיד
ל ו ז מיי' פי"ג מהלכות
א
בהמה הכחשה דהדרא ובפירות
לרועה נכנס הרועה תחתיו ואזלי
אבידה הלכה י סמג
בהמת חברו על קמת חבירו חייב מעמיד
הגהות הב"ח
שהרקיבו מקצת מוכח בהגוזל קמא
בעלים ומשתעו דינא בהדי שני
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
פשיטא לא צריכא דקם לה באפה אמר ליה
❖
(א) תוס' ד"ה פשיטא וכו'
רסז סעיף טז:
והראשון מסתלק: שומר שמסר
(לקמן ד' צח:) דגזלן אומר לו הרי שלך
❖
דמה שהוא ברשותו:
אביי לרב יוסף ב הכישה אמרת לן ג ולסטים
לשומר חייב. אפילו באונסין דאמר
לפניך משום דלא חשיב שינוי ולא
נמי דהכישוה: מסרה לרועה נכנס הרועה
קנינהו ופטור אפילו בפשיעה דלא
ליה מפקיד את מהימנת לי בשבועה
מוסף רש"י
כו': אמרי תחתיו דמאן אילימא
תחתיו
קבל עליו שמירה אבל שומר כיון
איהו לא מהימן לי בשבועה שנאנסה
הגהות הגר"א
כולן נכנסו תחת
בפ' המפקיד (ב"מ לו:): לברזיליה.
שמתחייב בכחשה דלא הדר' ובהרקיבו
דבעל בהמה תנינא חדא זמנא א) מסרו
[א] תוס' ד"ה המעמיד
הבעלים. מתחייבין בנזקין
לתלמידו: שומר אבידה. הכניס
כולם אם נעשו בפשיעה כמו כן
כבעלים (לעיל מד:). שומר
כו' אפילו ברה"ר כו'. נ"ב
לשומר חנם ולשואל לנושא שכר
ולשוכר
אבידה. שמצא אבידה
אבל הרשב"א פסק דחייב:
יתחייב בכחשה דהדרא ובהרקיבו
אבידת חבירו לביתו כדכתיב ואספתו
כולן נכנסו תחת הבעלים אלא תחתיו
[ב] ד"ה בההיא כו' אלא
והכניסה אל תוך ביתו
אל תוך ביתך וגו' (דברים כב): דלא
מקצתם כיון דקבל עליו שמירה
כדכתיב ואספתו אל תוך
דוקא כו'. נ"ב והג"א (פ"ב
דשומר ושומר קמא אפטר ליה לגמרי לימא
בעי למיתב רפתא לעניא. דהעוסק
דלמה לא יתחייב בזה כמו בזה שאין
ביתך (ב"מ פב.). רבה
דסוכה וע"ש בר"ן) וש"פ
תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא שומר
אמר כשומר חנם דמי.
כתבו דבשעה שעוסק אפילו
ב)
השומר קונה בשינוי ואפילו שואל
במצוה פטור מן המצוה מובלכתך
ואינו חייב אלא בפשיעה
יכול לקיים שתיהם פטור
שמסר לשומר חייב אמר לך רבא ד מאי
דקי"ל דאף לשואל שמין כדרב כהנא
בדרךד) נפקא לן במס' סוכה (ד' כה.):
ע"ש: [ג] בא"ד ונראה
(ב"מ כט.). רבי יוסף
מסרו לרועה לברזיליה דאורחיה דרועה
אמר כשומר שכר דמי.
ורב אסי (לעיל ד' יא.) ואין לומר
לר"י דהלכה כו'. נ"ב ורי"ף
החזירה
❖
ורמב"ם חולקין ע"ז:
שכר מצוה (שם ושבועות
דמתחייבי לפי שאינן יכולין לקיים בה
למימסר לברזיליה איכא דאמרי מדקתני מסרה לרועה ולא קתני מסרה
.
מד:)
מצות השבה דמשתלם מגופו דבשן ורגל
לאחר ש"מ מאי מסרה לרועה מסר רועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר
איירי מתני' ויש כאן השבה מעליא
רבינו חננאל
לברזיליה אבל לאחר לא לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא שומר שמסר
ה
כשמחזירים אותה לבעלים וי"ל דסברא
פשיטא כיון דפקוב קיימא
לשומר חייב אמרי לא דלמא אורחא דמילתא קתני והוא הדין לאחר: איתמר
הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון
לה ברשותייהו. אמר רב
שומר אבידה רבה אמר כשומר חנם דמי רב יוסף אמר כש"ש דמי
ג)
ו
מתנה אמר רב המעמיד
שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין
בהמת חבירו על קמת
רבה אמר כשומר חנם דמי מאי הנאה קא מטי ליה רב יוסף אמר כש"ש דמי
בשמירתה ואין הבעלים יכולים לשומרה
חבירו חייב. מסרה לרועה
בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כש"ש איכא דמפרשי
לפי שנגזלה מהם יש על הגזלן לשומרה
ז
נכנס הרועה תחתיו וכול'.
ואוקימנה מסר בעל הבית
הכי רב יוסף אמר כש"ש דמי כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה הלכך כש"ש
דלענין נזקין אקרו בעלים כל מי
בהמתו לרועה ומסרה
שבידו לשומרה ולא דמי לתפסו ניזק
דמי (סימן החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר) איתיביה רב יוסף לרבה
הרועה לכרזיליה. פיר'
לר"ע (לעיל ד' לו:) דאפי' שומר חנם
כרזיליה רועה תחת ידו
החזירה
הרועה הגדול מקבל מבני
אינו על חלק חבירו דשותף אין מתכוין
אדם ויש לו אחרים
להחזיק רק בשלו ואינו בא להוציא חלק חבירו מרשותו כמו גזלן ועוד כיון דגזלן קמה ליה ברשותיה גם לענין אונסין יש לחשב
תחת ידו שמוסר להן
בעלים יותר משותף והכי משמע לישנא דקמה ברשותייהו לכל מילי מה שהוא ברשותו לכל מילי יש לו להועיל כאן:
(א)
ויוצאין ומרעין אותם
המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו חייב. ואע"פ שאין הבהמה שלו חייב מטעם שן ורגל דאע"ג דכתיב בעירה כדידיה
ביער, וכרזילא לרועה
כמו ריש דוכנא למלמדי
חשיבא הואיל והוא עשה כמו מדליק פשתנו של חבירו בנרו של חבירו אבל אין לפרש דמחייב מטעם אש דברי הזיקא
תינוקות. ומילתא ברירה
והוי כאילו נותן לשם אש ואע"ג דפטרינן נותן סם המות לפני בהמת חברו שאני התם או משום דלא עבידא דאכלה או משום דה"ל
היא דכל מאן דמסר
לרועה אדעתא דמסר הוא
שלא תאכל כדאמר לעיל (דף מז:) דא"כ מטעם זה ה"ל להתחייב [א] אפילו ברה"ר ולא משתמע בשום דוכתא דלחייב ברשות הרבים שן
לכרזיליה, ולפיכך אין
הכישה
אמרת לן. ותחילה היה סובר דמעמיד בהמה היינו שמחזיק בידו
אפילו מקרב בהמתו אצל הפירות ומעמידה עלייהו:
יכול לטעון אין רצוני
האפסר ומוליכה ממש על הקמה ומעמידה שם ולהכי הוה פשיטא טפי: וליסטים נמי שהכישוה. לגוזלה מיירי כדמוקי לה בירושלמי
שיהא פקדוני ביד אחר,
בההיא
ומאחר שמסר לכרזילא
הנאה דלא
ולא חשיב לה מילתא דפשיטא כמו שהיה חושב המקשה ולא חייש לפרש למה אין פשיטא לפי שקל להבין:
נפטר הרועה ודין בעל
קבעי למיתב ריפתא לעניא.
משום דעוסק במצוה ודוקא בשעה דמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה לאבידה אבל
בהמה עם כרזילא. המוצא
אבדה ואינו מכיר בעליה
בשביל שאבידה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעניא כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה (דף כה. ושם) ה) דלא נפקא לן מקרא
ושומרה עד שיבואו
דעוסק במצוה פטור מן המצוה [ב] אלא דוקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם וסברא הוא דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו
בעליה, רבה אומ' כשומר
ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות ועוד דבפרק אין בין המודר (נדרים לג:) אמר דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואי פטרת ליה כל זמן שהאבידה
חנם דאמי דהא לית ליה
הנאה מידי, רב יוסף
בביתו שכיח ושכיח הוא פסק ר"ח וה"ג דהלכה כרב יוסף משום דאמרינן באין בין המודר (שם) דכ"ע אית להו פרוטה דרב יוסף
אמ' כשומר שכר בההיא
ואפילו מאן דשרי למודר להחזיר אבידה לא שרי אלא משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואור"י דאינה ראיה כלל דגם רבה מודה לרב
הנאה דלא בעי מיהב
יוסף דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דס"ל דלא נעשה שומר שכר בכך ומ"מ הוא נהנה לכך אסור למודר אבל לא הוה שומר שכר
ריפתא לעני, דקימא לן
מתעסק במצוה פטור מן
ואין לדקדק נמי בשמעתין דהלכה כרב יוסף דמשני רב יוסף לעולם בגינתו המשתמרת וקמ"ל דלא בעינן דעת בעלים כדרבי אלעזר
המצוה. איכא דאמ' מאי
והכי מוקי לה סוגיא דאלו מציאות (ב"מ ד' כט. ושם) כי נראה דרבה קבלה מרב יוסף דקרא כדר"א אתי ורבה נמי שהיה מדקדק
טעמא שעבודי שעבדיה
מתחילה דכשומר חנם דמי לא משמע ליה קרא אלא אסמכתא בעלמא דהא טעמא משום דמאי הנאה קא מטי ליה כדלעיל ולא פליגי
רחמנא בעל כורחיה
הילכך הוי עלה שומר
רבה ורב יוסף אלא בסברא בעלמא וה"פ דההיא דאלו מציאות (שם ד' לא.) אי דמנטרא לרבה כדאית ליה מפשיעה לרב יוסף
שכר. ואותיב ליה רב יוסף
כדאית ליה מגניבה ואבידה פשיטא דלהא לא צריך קרא [ג] ונראה לר"י דהלכה כרבה בכל מקום לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה כדאיתא
במי שמת (ב"ב ד' קמג:) ואין לפרש דהיינו דוקא בבבא בתרא כמו שיש מפרשים מדאמר במי שאחזו (גיטין ד' עד: ושם) ו) ותסברא והא
קי"ל כרבה ובהא אין הלכה כרשב"ג ואין לומר דשמא בההיא מילתא קיימא לן דהלכה כרבה דהוה ליה למימר והא קי"ל בהא הלכתא כרבה
כדאמר ובהא אין הלכה כרשב"ג ועוד דבפרק המפקיד (ב"מ מג.) גבי מפקיד מעות אצל שולחני מותרים ישתמש בהן ז)(צרורים לא ישתמש בהן)
לפיכך אם אבדו חייב באחריותם קאמר רב נחמן דקי"ל כוותיה בדיני נאנסו לא דמשום שהתירו לו חכמים להשתמש בהן אינו נעשה רק
שומר שכר א"כ באלו מציאות (שם דף כט.) גבי מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן
לא הוי אלא ש"ש כמו שאמר שם לרבה ואין לומר דהתם מודה רב נחמן דחייב באונסין משום היתר תשמיש משום דבלאו הכי היה שומר
שכר שהיה שומר אבידה דאין זה סברא דמשום שני ח) סברות דפטור מלמיתב ריפתא לעניא ועוד דמותר להשתמש לא יעשה בשביל
כך שואל אלא ש"ש בעלמא ועוד יש להביא ראיה דהלכתא כרבה מדמוקי סתמא דגמרא ט) מתניתין דהאומנין (ב"מ דף פ:) הלוהו על
המשכון שומר שכר מחוורתא דלא כרבי אליעזר דאמר במלוה חבירו על המשכון ואבד ישבע ויטול מעותיו ולרב יוסף הו"מ
לאוקמה אפילו כרבי אליעזר דלמסקנא מוקי כולהו אליביה ופלוגתייהו במלוה צריך למשכון אי מצוה קעביד אי לא פי' שצריך
למשכון להשתמש בו ופוחת לו והולך מהלואתו כך פירש התם
בקונטרס וא"כ הו"מ לאוקמה מתניתין באין צריך למשכון דכ"ע
מצוה