ז:
ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה. שהרי שוות קרקעותיו מאתים
שיתנו טפי ממחצה מ"מ ליספו ליה עד שימצא למוכרן בשויין דמה
נד א מיי' פ"ט מהלכות
א) [גיטין מח:], ב) [שם],
זוז: דביומי ניסן יקרי ארעתא. מפני שהלוקח ניר חורש אותן בימות
שאין מוצא למוכרן בשויין לפי שרואין אותו שהוא דחוק ואית דגרס
ג) [כתובות קי.],
מתנות עניים הלכה טז
ד) מהרנ"ש, ה) [חוזר
טור שו"ע יו"ד סימן רנג
אי דזולי כו' אפילו טובא נמי לא ליספו ליה פי' אפילו הוזלו הרבה
הקיץ וזורען בתשרי ובמרחשון וביומי תשרי זילי שאין סיפק לזורען
❖
לע"א],
ס"ג:
באותה שנה: זבין כדהשתא.
לא ליספו ליה כיון דשוות מאתים זוז
וזול נמי דכ"ע ואי דאייקור
בתשרי משום דאיצטריך לזוזי הלכך
נה ב טוש"ע ח"מ סי'
אפילו פורתא ליספו ליה פירוש
עני לא הוי דיטול שוה אלף דינר
תיט סעיף ב:
נו ג טוש"ע ח"מ סי' קב
אפילו הוזלו פורתא:
הואיל וביומי ניסן שוות קרקעותיו
רבינו חננאל
אפילו פורתא נמי לא
ליספו ליה ואמר מר
סעיף ב וסעיף ג
דביומי
ניסן יקרי ארעתא.
מאתים ועשיר לא הוי הואיל ולכולי
עלה לא צריכא דביומי ניסן יקרא ארעתא
וע"ש:
אם הוזלו עד חצי דמיהן
א
נז ד מיי' פט"ז מהלכות
עלמא נמי לא הוי שוין השתא מאתים
וא"ת התינח שדות
מה ששוה בניסן ק' זוזי
וביומי תשרי זל ארעתא דכ"ע נטרי עד ניסן
אישות הלכה ג ופי"ט
לא משכח בה בתשרי נ'
הלכך משלימין לו עד מאתים והיינו
כדפי' הקונטרס לפי שיחרוש בקיץ
מהלכות מלוה ולוה הלכה
ומזבני והאי הואיל ואצטריכא ליה זוזי זבין
זוזי מאכילין אותו מעשר
מחצה דעד פלגא אורחיה למיזל טפי
ויזרע במרחשון אלא בתים מאי
ד סמג עשין מח טוש"ע
עני ולא שבקינן ליה
כדהשתא עד פלגא אורחיה למיזל טפי לאו
אה"ע סי' ק סעיף ב:
לא: והכא נמי גבי נזקין. נמי בהכי
לזבוני בהכי. האי נמי
חילוק יש בהן בין ניסן לתשרי וי"ל
נח ה מיי' פ"ח מהלכות
לגבי נזיקין אם בא לגבות
אורחיה למיזל והכא נמי גבי נזקין דיניה
שרגילין שייקרו בזמן שרגילין לשכור
מיתרצו קראי כגון דביומי ניסן
נזקי ממון הלכה י
ממון בתשרי דזילא ארעא
בעידית ואי א"ל איהו הב לי בינונית טפי
סמג עשין סו טוש"ע ח"מ הבתים ולאחר ששכרו זילו:
יקרא ארעתא וביומי תשרי זול והזיק
ואמ' ליה הניזק דיני
לבעל חוב מדמינן ליה. ולא
סי' תיט סעיף א:
בעידית הב לי בינונית כמו
פורתא א"ל אי שקלת כדינך שקול כדהשתא
בתשרי שוה מנה ובא לגבות מנה
נט ו מיי' שם ופי"ט מהל'
ששוה עכשיו. ואמ' ליה
שייך למפרך א"כ הורעת
מקרקעות המזיק ודינו בעידית
ואי לא שקיל כיוקרא דלקמיה מתקיף לה
מלוה ולוה הלכה א
המזיק אי שקלת מיטב
כדכתיב [שמות כב] מיטב: ד)[שקול]. כי זול
כחו שלא יפה הכתוב כח בעל חוב
ופכ"ד שם הלכה י סמג
שקול בזול כי השתא דלא
רב אחא בר יעקב ב א"כ הורעת כחן של נזקין
שם ועשין צד טוש"ע שם
יכילנא לדחותך דהא דינך
דהשתא: ואי א"ל. ניזק הב לי מבינונית
אלא אדרבה הורע כחו דמדאורייתא
אצל בינונית וזיבורית דרחמנא אמר ממיטב
וסי' קב סעיף א וע"ש
במ"מ ובב"י: דינו בזיבורית: הב לי זיבורית
בעידית. ואי בעית בינונית
כדהשתא טפי פורתא ממאי דבעית
שקול כמו ששוה בניסן
ואת אמרת מבינונית וזיבורית נמי לא אלא
ס ז מיי' פי"ט מהלכות
טפי פורתא. לא גרסינן או עידית
למיתב לי בעידית לא מצי למכפייה
דקרינא ביה ישיב לרבות
אמר רב אחא בר יעקב אי איכא לדמויי
מלוה ולוה הלכה ז סמג
שוה כסף כי האי גונא מה
בציר פורתא דאם כן מאי קפריך
אלא א"ל מזיק אי שקלת בעידית כי
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
ששוה בניסן. ודחי' לה,
לב"ח מדמינן ליה א)בעל חוב דיניה בבינונית
קב סעיף ד: א"כ נעלת דלת בפני לוין הלא אין
דינך שקול כי השתא ואי לא שקול
כלומ' אם כן הירעתה כחו
סא ח מיי' שם הלכה ד
ואי א"ל הב לי זיבורית טפי פורתא א"ל אי
דינו כלל בעידית דקיימא לן דינו
מבינונית כיוקרא דלקמיה ולהכי אתי
(שלמזיקין) [שלניזק].
בבינונית: לכתובת אשה
סמג שם:
אלא אי איכא לדמויה להא
ישיב [שם כא] לרבות סובין דאי בעי למשקל
שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקיל
סב ט מיי' שם הלכה ד
דתניא הרי שהיו לו בתים
מדמינן ליה. ה"ה דהוה מצי לאוקמי
ניזק סובין כגון שיש לו קרקע סמוך
כי יוקרא דלקמיה מתקיף לה רב אחא בריה
סמג שם טוש"ע ח"מ
שדות וכרמים ואינו מוצא
ג
שם:
בבעל חוב דקאי ביה ודקאמר הב לי
לאותה בינונית של מזיק וניחא ליה
למכור מאכילין אותו
דרב איקא א"כ נעלת דלת בפני לוין דא"ל
מעשר עני עד מחצה. והוי
עידית בציר פורתא אלא לפי שהתחיל
בה שקיל לה כיוקרא דלקמיה דהא
אילו הוו לי זוזי הוה שקלי כדהשתא השתא
בה רבה, ופירשה כגון
והעמיד בנזקין ואח"כ בב"ח ניחא
שוה כסף הוא בניסן. ולהכי איצטריך
דביומי ניסן יקרא ארעא
דזוזי גבך אשקול כיוקרא דלקמיה אלא
כו'. ולבעל חוב מדמינן
ליה למנקט בתרייהו כתובת אשה:
לאביי לאוקמא בהכי כדאמרן דסופה
אליבא
ליה, בעל חוב דינו
אמר רב אחא בריה
דרב איקא אי איכא
דר' ישמעאל לא תיבעי
לייקר בניסן משום דאי אין סופה
בבינונית. ואמ' ליה הב לי
לדמויי לכתובת אשה מדמינן דהא כתובת
לך דאמר בדניזק
לייקר קרא למאי אתא פשיטא דאי
ב)
זיבורית כדשו' השתא
בתשרי כו'. ודחי' לה אם
שיימינן. כיון דיליף מג"ש דשדה שדה
אשה דינה בזיבורית
ואי אמרה ליה איהי
בעי ניזק למישקל סובין שקיל בע"כ
ד
כן נעלת דלת בפני לוין
מוביער בשדה אחר דהוי דניזק אבל
של מזיק שאפילו בעידית יפה כחו
הב לי בינונית בציר
פורתא אמר לה אי
כו', ופשוטה היא. והדרנן
לר"ע אפשר דהא דקאמר דהאיך
כל שכן בבינונית אלא להכי אתא
לשמעתין, מכל מקום
שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקלי
קשיא. ופרקי' ישיב
דקמשלם לא אתא אלא למעוטי דניזק:
קרא למימר דישיב לו שוה כסף
כיוקרא דלקמיה מכל מקום קשיא אמר
מטלטלי ניהו וכל
כיוקרא דלקמיה: לישנא אחרינא
ה"ג
ה)
מטלטלין מיטב קרינא
רבא כל דיהיב ליה ממיטב ליתיב ליה
מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה.
ביה, דאי לא מזבין בהאי
והא מיטב שדהו כתיב אלא כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע
אתרא מזדבני באתרא
לאו אעני קאי אלא אכל אדם שצריך
אחרינא, לבר מקרקע
מבי רב ה פרשוה כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא
מעות למזונות והיו לו בתים שדות
דליתן ליה ממיטב כי היכי
אחריתי לבר מארעא דליתיב ליה ממיטב כי היכי דלקפוץ עלה זבינא: בעא
וכרמים ואינו מוצא למכור אפילו
דליקפוץ עליה זבונא.
בעא מינה רב שמואל בר
בחצי דמיהן מאכילין אותו מעשר
מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרבי אבא כשהן שמין בשלו הן שמין
ג) ו
אבא מרבא בשלו הן שמין
עני עד שיתייקרו קרקעותיו שיוכל
או בשל עולם הן שמין אליבא דרבי ישמעאל לא תבעי לך דאמר בדניזק
או בשלעלמ' הן שמין. פי'
למכרן בחצי דמיהן: אפילו טובא
כגון שהיו בינונית שלו
שיימינן כי תבעי לך אליבא דרבי עקיבא דאמר בדמזיק שיימינן מאי מיטב
כעידית דעלמ'. אי אמרת
נמי. אפילו מצי לזבונינהו טובא
שדהו אמר רחמנא למעוטי דניזק או דלמא למעוטי דעלמא נמי אמר ליה
בשלעלמא הן שמין דיני
יותר מחצי דמיהן ליספו ליה עד
בבינונית. ופשט לה בשלו
רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם הן שמין איתיביה אין לו אלא
ז
הן שמין. ואותיב ליה
שיוכל למכור בשוויהן דהא מכה
מיהא דתניא נזקין בעידית
עידית כולם גובין מן העידית בינונית כולם גובין בינונית זיבורית כולם גובין
דכולי עלמא הוא ולא פשע מידי:
ובעל חוב בבינונית
זיבורית היו לו עידית ובינונית וזיבורית נזקין בעידית ובעל חוב בבינונית
אפילו פורתא נמי. אפילו אין יכול
ח
וכתובת אשה בזיבורית.
היו לו בינונית וזיבורית
וכתובת אשה בזיבורית עידית ובינונית נזקין בעידית ב"ח וכתובת אשה
למוכרן אלא פורתא לא ליספו ליה
ט
נזקין ובעל חוב בבינונית
דפושע הוא: עד פלגא אורחיה
בבינונית בינונית וזיבורית נזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית
וכתובת אשה בזיבורית.
למיזל טפי לא. הלכך אם יכול למכור
עידית
בחצי דמיהן אין מאכילין אותו מעשר
עני דזה דרכו ואם הוזלו טפי מאכילין ולא יפסיד. ותפוס לשון ראשון: ואת אמרת מבינונית
וזיבורית לא שקיל. כי השתא: אי איכא
לדמויי. להא דרבה: לבעל חוב מדמינן לה דבעל חוב דינו בבינונית. בפרק הניזקין במסכת גיטין (דף מח:) והשתא אם בא בעל חוב לגבות
מן הלוה בתשרי וא"ל ללוה הב לי זיבורית טפי פורתא כי היכי דליהוי שוה מלוה דאית לי גבך כזולא דהשתא מצי אמר ליה אי שקלת כו' ואי לא
שקלת בינונית שקול כיוקרא דלקמיה: לכתובת אשה מדמינן לה. וכגון שנתן לה גט בתשרי וזילו ארעתיה והיתה כתובתה מאתים
ודינה למיגבי מזיבורית כדמסקינן התם בפרק הניזקין [מט:]: מכל מקום קשיא. מיטב וישיב דמרבי סובין: כל דיהיב ליה ממיטב יהיב ליה. וכי
פרע ליה סובין יתן לו מסובין מעולין שלו: והא מיטב שדהו כתיב. ואי כדקאמרת לכתוב מיטב סתמא: כל מילי. דמטלטלין שיכול להוליכן
ממקום זה למקום אחר הוי מיטב: דאי לא מיזדבן הכא. כולי האי: מיזדבן במתא אחריתי. ולהכי לא כתיב מיטב אלא לגבי שדות והכי
מתרצי קראי בשדות יתן מיטב ובמטלטלים אפי' סובין: כשהן שמין. האי עידית וזיבורית: בשלו הן שמין. וההוא דהוי עידית לדידיה
דמזיק יהיב ליה ואי אית ליה עידית וזיבורית ושוייה זיבורית דידיה כעידית דעלמא אפילו הכי לא יהיב ליה מזיק לניזק אלא מעידית
דידיה דבתר ארעתא דידיה אזלינן: או בשל עולם הן שמין. ויהיב ליה מזיבורית שהרי לכל העולם הוא עידית: דאמר בדניזק שיימינן.
וכיון דשויא הך זיבורית כעידית דניזק יהיב ליה מזיבורית: למעוטי דניזק. דלא אזלינן בתר מיטב דניזק ואע"ג דהך זיבורית דמזיק
הוא מיטב דניזק הואיל ולא הוי מיטב לעלמא לא יהיב ליה מינה אבל אי לעלמא הויא מיטב יהיב ליה מינה אע"ג דאית ליה עידית:
או דלמא למעוטי נמי דעלמא. דשדהו דוקא וההיא דלגביה הויא עידית יהיב ליה: א"ל מיטב שדהו אמר רחמנא.
דאזלינן בתר
ארעתא דידיה ויהיב ליה מעידית ארעתיה ולא שיימינן בשל עולם: אין לו אלא עידית. במי שהיו עליו בעל חוב
וכתובת אשה
ונזקין: וכתובת אשה בזיבורית. במסכת גיטין בפרק הניזקין (דף
מט:) תני טעמא דיותר משאיש רוצה לישא
אשה
רוצה לינשא:
עידית