הכונס פרק
ששי בבא קמא
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
החזירה. לאבידה: למקום שיראנה. בעליה: שומר חנם פטור
מצוה קעביד ולכל הוי כשומר שכר והא
דבעי לאוקמא פלוגתייהו
לא א ב ג ד מיי' פי"א
א) [תוספתא דב"מ פ"ב],
מגניבה ואבידה ושומר שכר חייב בפ' השואל (ב"מ דף צד:): שחרית.
בדרבה ורב יוסף והוי רבה כר"א שהוא
שמותי ועוד קאמר לימא
ב) [תוספתא שם],
מהל' גזילה ואבידה
ג) [לקמן קיח:], ד) ב"מ
הלכה יד טו ועיין במ"מ
שכיח איניש בביתיה אבל בצהרים מצוי במלאכתו בשדה: עד
דרב יוסף תנאי היא ומסיק דרב יוסף ככולי עלמא ומשמע דרבה
לא. ע"ש (חולין פז.),
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
שיחזירנו לרשותו. של בעלים: מאי
לעולם לאו אפילו. הניחה
ודאי תנאי היא ואינו יכול
להעמיד אלא כר"א ולא כרבי עקיבא
ה) ב"מ לא., ו) לקמן סג.
סי' רסז סעיף א:
לב ה מיי' פ"ד מהל'
קו:, ז) [ב"מ כב. צה.],
מוצא בביתו וקתני חייב: מודינא
דאי לרבי עקיבא ודאי הוי שומר
ח) [לקמן עט:], ט) [שמות
גניבה הלכה י ועיין
לך. באבידת בעלי חיים דחייב המוצא
שכר אי אפשר לומר כן דעל כרחך
החזירה למקום שיראנה אינו חייב לטפל
❖
א)
כב], י) [רש"ל מח"ז],
שם ופ"א מהלכות גזילה
לרבה אפי' לרבי עקיבא שומר חנם
בגניבה ואבידה ולאו משום שכר
בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה מאי
ואבידה הלכה ח סמג עשין
עא טוש"ע ח"מ סי' שנה
הוי דבאלו מציאות (ב"מ דף כט. ושם)
מצוה אלא משום דגניבה ואבידה
נגנבה או אבדה לאו נגנבה מביתו ואבדה
סעיף א:
דידהו פשיעותא היא: דכיון דנקטו
תורה אור השלם
לרבה לא הוי לרבי טרפון דמתיר
לג ו מיי' פי"א מהלכות
מביתו לא ממקום שהחזירה והא קתני אינו
נגרי ברייתא. כיון שראה שמלומדות
להשתמש אלא שומר שכר א"כ לר"ע
1. לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר
גזילה ואבידה הל' טז
חייב ליטפל בה א"ל הכא במאי עסקינן
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
הן לצאת בעי נטירותא יתירתא ואפי'
לא הוי אלא שומר חנם לכך נראה
אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים
סי' רסז סעיף א:
כגון שהחזירה בצהרים ותרתי קתני והכי קתני
וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב
הוי שומר חנם חייב אבל שומר אבידה
דרבה לא יעמיד כלל פלוגתייהו
לד ז ח מיי' פ"ד מהל'
תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
החזירה שחרית למקום שיראנה ושכיח
❖
דמטלטלי פטור מגניבה ואבידה:
בשומר אבידה אלא יאמר דלכולי
א
(א)
גניבה הל' ד (וטוש"ע
דברים כב א
ח"מ סי' שנב):
נגרי. פסיעות: השב. השבה
דעייל ונפיק וחזי לה אינו חייב ליטפל בה
עלמא שומר חנם הוי ופלוגתייהו
לה ט מיי' שם פ"א הל'
מעלייתא משמע: לגינתו ולחורבתו
בדשמואל דר"ע אית ליה דשמואל אבד
החזירה בצהרים למקום שיראנה דלא
ג סמג עשין עא
הגהות הב"ח
❖
מנין. דסגי ליה למוצא בהשבתו
קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ור"א
(טוש"ע ח"מ שם):
שכיח דעייל ונפיק דלא חזי לה ונגנבה
(א) גמ' דשכיח דעייל
לגינתן דבעלים: הכל צריכין דעת
לית ליה דשמואל ורב יוסף כי מוקי
או אבדה חייב באחריותה איתיביה לעולם
ונפיק: (ב) תוס' ד"ה אלא
ב)ב
בעלים. גונב וגוזל או אחד מארבעה
פלוגתייהו בדשמואל לא קאי רבי
וכו' פי' שאינה
הוא חייב עד שיחזירנה לרשותו מאי לעולם
מוסף רש"י
שומרין שהחזירו צריך להודיעו
אליעזר כוותיה שהוא פוטר את המלוה
משתמרת אלא ברוח
❖
לאו אפילו מביתו ש"מ כשומר שכר דמי
לגינתו ולחורבתו מנין.
מצויה:
לבעלים ואם לא הודיעו חייב המחזיר
באבידה אף מדמי המשכון ולכך מוקי
דהויא השבה ופטור
[א] א"ל ג מודינא לך בבעלי חיים דכיון ג) דנקטי
באחריותן: טענת גנב. לפטור עצמו
פלוגתייהו בשומר אבידה והוי כר"ע
(ב"מ לא.). דלא בעינן
להו ניגרא ברייתא בעי נטירותא יתירתא
דעת בעלים. לומר לו
ע"י גנב שטוען נגנבה הימנו האבידה
וקאמר לימא דרב יוסף תנאי היא
הגהות הגר"א
שמור פרתך שהחזרתיה
שמצאתי ונמצא שבידו הוא משלם
דרבה ודאי לאו תנאי דמוקי פלוגתייהו
איתיביה רבה לרב יוסף השב אין לי אלא
ד)
1
[א] גמ' א"ל מודינא
לגינתך שמצאתיה אובדת
תשלומי כפל כגנב עצמו דדרשינן
בדשמואל ומסיק דכולי עלמא אית
(שם). הכל צריכין דעת
בביתו לגינתו ולחורבתו מנין ת"ל תשיבם
כו'. נ"ב וגירסת הרמב"ם
בעלים. גנב גזלן וד'
(א"ל) ההוא (בבע"ח)
בפרק מרובה (לקמן דף סג:) ואם לא
להו דרב יוסף כו' והא דתנן בשבועות
מכל מקום מאי לגינתו ולחורבתו אילימא
שומרים שהשיבו צריכים
כו' ור"ל דמיירי ג"כ
ימצא הגנבט) אם לא ימצא כמו שאמר
(ד' מג. ושם) סלע הלויתני עליו ושתים
ממקום שהחזירה אבל
להודיעו, ואם לא הודיעו
לגינתו המשתמרת ולחורבתו המשתמרת
אלא הוא עצמו גנבו וכתיב בתריה
היה שוה דמשמע שחייב לשלם המשכון
הרא"ש כתב כגירסא שלנו
ומתה או נגנבה חייבים
היינו ביתו אלא פשיטא לגינתו שאינה
באחריותן, דכיון דידע
(ועבהגר"א סימן רסז ס"ק
ישלם שנים אי אמרת בשלמא שומר
כשאבד מיירי שאבד בפשיעה לרבה
ה' ומש"ש ועוד דקאמר
שאבדה ולא ידע שהושבה,
משתמרת ולחורבתו שאינה משתמרת ש"מ
אבידה כשומר חנם דמי משום הכי
דאמר שומר חנם הוי:
משמע דידוע דמשתעי
לא נזהר בה ולא מאכילה
לא
כשומר חנם דמי א"ל לעולם לגינתו
ממקום שהחזירה. ואפילו שומר
משלם כפל דהוי בעי למפטר נפשיה
(שם). הטוען טענת גנב
ד
בב"ח היאך פשיטא ליה
באבידה. מוצא אבידה
כ"כ. עיין בתוספתא פ"ב
בטענת גנב: קרנא בעי שלומי.
המשתמרת ולחורבתו המשתמרת ודקא חנם חייב דפושע הוא:
לעולם הוא חייב עד שיחזירנה
דב"מ המוצא בהמת חבירו
שטוען נגנבה הימני לאחר
מעיקרא כי טעין נגנבה הוה מחייב
קשיא לך היינו ביתו הא קא משמע לן דלא
שמצאתיה (לקמן סג:).
חייב כו' לעולם כו' ועתוס'
כו'. היא סיפא דברייתא
נפשיה לשלומי קרנא: טענת לסטים
כאן ד"ה לעולם כו') (ומ"ש
בעינן דעת בעלים כדרבי אלעזר ה) דא"ר
רש"י ד"ה החזירה לאבידה
מזויין. גנב מזויין נטל הימנו בחזקה
דלעיל בתוספתא דב"מ (פ"ב ע"ש)
❖
אלעזר הכל צריכין דעת בעלים חוץ
ל"ד די"ל דקאי אבהמה):
ה
ו
דקא פטר נפשיה בטענת אונס:
ולהכי דייק מינה שפיר דחייב בגניבה
מהשבת אבידה שהרי ריבתה בו תורה
ואבידה קאמר: אמר ליה מודינא
לסטים מזויין גזלן הוא. ובטענת
השבות הרבה א"ל אביי לרב יוסף ואת לא
לך בבעלי חיים דכיון דנקטי להו
אונס פטר נפשיה וכפל בטוען
רבינו חננאל
תסברא דשומר אבידה כשומר חנם דמי
נגרי ברייתא כו'. וכגון שנגנבה
טענת גנב הוא דכתב ביה רחמנא
החזירה למקום שיראנה
והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
(דכתיב) וגונב מבית האיש (שמות
באותו ענין שנגרי ברייתא גרמו לה
כול', ופירק רבה, תרתי
י)
ו)
קתני והכי קתני החזירה
כב): גנב הוא. ומשלם כפל וכן
להגנב ולעיל לא אסיק אדעתיה האי
יוחנן הטוען טענת גנב באבידה משלם
ז
שחרית בעידנא דשכיח
הפוטר עצמו בטענת לסטים מזויין.
שינויא דהשתא מצי למימר דנגנבה
תשלומי כפל ואי ס"ד שומר שכר הוי
בעל אבדה במתא דכי
נפיק ועייל חזי לה אינו
ולענין חיוב לא מיחייב שומר שכר
או שאבדה דלעיל מביתו קאמר אי
אמאי משלם תשלומי כפל קרנא בעי שלומי
חייב ליטפל בה, אבל
עליה אם אמת אתו דהא אניס:
נמי הך סיפא אאבידה דוקא קאי
א"ל הכא במאי עסקינן ח כגון שטוען טענת
החזירה בצהרים בעידנא
שניגרי ברייתא גרמו לה להאבד אבל
לא
דלא שכיח במתא ולא חזי
לסטים מזויין א"ל ליסטים מזויין גזלן הוא
ז)
לה ונגנבה או אבדה חייב.
לענין גניבה פטור שאין גורמין לה
ומותיב ליה תוב לעולם
א"ל שאני אומר ט לסטים מזויין ח) כיון דמיטמר מאינשי גנב הוא איתיביה
ליגנב ומשום הכי ברישא דקתני
הוא חייב עד שיחזירנו
לא
בהדיא נגנבה לא מצי לשנויי הכי:
לרשותו, ופריק בבעלי
אלא
קרנא
חיים מודינא לך דכיון
לגינתו שאינה משתמרת. פי' (ב) אלא ברוח מצויה וש"מ כשומר חנם דמי דכלתה שמירתו:
בעי לשלומי. וכיון שחייב
עצמו לשלומי בשויו אפילו נמצא שגנבו פטור מכפל: כגון שטענו טענת לסטים מזויין. תימה אמאי מוקי לה בלסטים מזויין
דנקטו להו נגרא בריתא
בעו נטירותא יתירתא.
ודחיק למימר דגנב הוא לוקמיה כגון שטענו טענת גניבה באונס שנגנבה ממנו באונס גדול כגון ששמר כספים בחפירה בקרקע שאי
בבעלי חיים מודינא הואיל
ואנקטה נגרא ברייתא. פי'
אפשר לגנבם אלא במחילות תחת הקרקע דהוי אונס כליסטים מזויין או אם בא עליו חולי של טירוף הדעת או שינה נפלה עליו באונס
לימד אותה להלך ברגליה
או אונס אחר שאינו יכול לשמור ולרבה דפטר בסוף הפועלים (ב"מ דף צג:) על בעידנא דעיילי אינשי או דנם בעידנא דניימי אינשי
חוץ לדיר.
משכחת כפל שטוען טענת גנב בעידנא דעיילי או בעידנא דניימי אינשי ולהנהו אמוראי דפליגי עליה התם מ"מ משכחת כדפרישית
ומיהו איכא למימר דהכא לא חייש כיון דמשני שפיר בלסטים מזויין וס"ל דגנב הוא ובסמוך נמי אברייתא דפריך לא אם אמרת
הוה מצי למימר נמי וליטעמיך דגזלן הוא אכתי תקשי לך דמצינו שומר שכר משלם כפל בטוען טענת גנב באונס אך בההוא ק"ו דאין עליו
תשובה קשה דבפרק השואל (ב"מ דף צה.) מסיק עלה דקסבר האי תנא לסטים מזויין גזלן הוא ומה בכך אכתי יש עליו תשובה דמה לשומר
שכר שכן משלם כפל בטוען טענת גנב באונס ואין לומר דכיון דגניבה באונס לא שכיח לא חשיב פירכא אבל לסטים מזויין שכיח טפי דבכמה
מקומות פריך מחומרות דלא שכיחי ועוד אע"ג דלא שכיח יכול לטעון כן ונראה לר"י דכיון שחייב הכתוב שומר שכר בגניבה וסתם גניבה
קרובה לאונס כדאמרינן בהשואל (שם) סברא הוא דבכל ענין שתהיה הגניבה יתחייב מגזרת הכתוב אפילו באונס גמור ואף על גב
דבלסטים מזויין
דהיינו שבויה דקרא
פטר בו הכתוב אף על
פי
שאין
אונסו גדול יותר ודוחק [ועי' תוס'
ב"מ מב. ד"ה אמר שמואל]:
לא