נח:
הכונס פרק ששי בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שמין
בית סאה באותה שדה. פי' בקונטרס ה)(בריש פירקין)
ולאסטמורי בגוה. להשמר ולהזהר בה: היכי
שיימינן. לבית סאה
ד)
מד א ב ג מיי' פ"ד מהל'
א) [לקמן נט:], ב) נ"א
דמתני': סאה בס' סאין. האי בית סאה דקתני במתני' דבשביל
שאם אכלה ערוגה אחת שמין אותה אגב בית סאה כמה
היה. רש"ל, ג) כתובות קה.,
נזקי ממון הל' יג סמג
ד) שייך לעיל במשנה,
עשין סז טוש"ע ח"מ סי'
היתה יפה קודם שאכלה ממנה וכמה היא יפה עכשיו וקשה לר"י
ערוגה אחת שמין בית סאה לאו בית סאה באנפי נפשה שיימינן
❖
ה) [רש"ל], ו) גי' ת"ח
שצד סעיף ד:
דאי אבית סאה קאי ה"ל למימר כמה היה יפה וכמה הוא יפה
דמכחישין ליה למזיק לפי
שבית סאה נמכרת ביוקר לפי שמועט
אמתני' וכן הוא בפ' השואל
❖
בלשון זכר ועוד דקבעי בגמ' היכי
הוא ואינו מצוי לימכר ועני שאין
צט: וע"ש,
שיימינן הלא פירשה יפה משנתינו
ידו משגת לדמי קרקע גדולה קונה
תורה אור השלם
ולאסטמורי בגוה תיקו: כיצד משלמת מה
ששמין ערוגה בבית סאה ומה שפ"ה
אותו ביותר מדמיו וקרחת ערוגה
שהזיקה וכו': מנה"מ אמר רב מתנה דאמר
1. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ
רבינו חננאל
בגמ' היכי שיימינן דבית סאה באנפי
של קב או קביים חשיב לו לפי דמיו
כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ
קרא ובער בשדה אחר מלמד ששמין על
א)
1
היכי שיימינן אמר ר'
וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב
נפשה לא שיימינן דמכחישין ליה
אלא שמין ששים סאים כמה שוין
גב שדה אחר האי ובער בשדה אחר מבעי
חנינא סאה בס' סאין וכו'.
שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ
למזיק דקרחת ערוגה של קב או
ורואין כמה דמים מגיעין לבית סאה
❖
שמות כב ד
פי' כלהו אית להו דאין
יְשַׁלֵּם:
ליה לאפוקי רה"ר א"כ לכתוב רחמנא ובער
שמין אלא ע"ג שדה אחר
קביים חשובה לפי דמיו אלא שמין ס'
וחוזרין ושמין כמה נפחתו דמיו
ואין שמין אלא בס',
בשדה חבירו א"נ שדה אחר מאי בשדה
סאין ורואין כמה דמים מגיעים לבית
בשביל קרחת ערוגה זו. וא"ת למה
וכלהו ס"ל דאין שמין
הגהות הגר"א
אחר ששמין על גב שדה אחר ואימא כוליה
סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתה
הוזכר בית סאה שאם היה שמין
המקום המובעה לבדו
[א] תוס' ד"ה שמין כו'
משום שבח הניזק ואם
להכי הוא דאתא לאפוקי רה"ר מנלן אם כן
בשביל הערוגה וקשה דהיכן מצינו
מתחלה הערוגה בששים סאין כמה
ונ"ל דשמין בית סאה. נ"ב
שמין אותו ביותר מששים
שתי שומות הללו דבקרא לא כתיב
היו יפין וכמה הן יפין לא היה משלם
לכתביה רחמנא גבי תשלומין 1 מיטב שדהו
והראב"ד פי' דהכי קאמר
מפסיד ניזק ובפירוש
אלא בשדה אחר ששמין מה שהזיק
כלום שאין קרחת ערוגה קטנה
שאם אכלה פחות מסאה
משנתנו נחלקו. ר' חנינא
ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר ל"ל דכתביה
שמין בפ"ע ולר"י בפחות
סבר זה ששנינו שמין בית
אגב שדה אחרת ומן המשנה לא
ניכרת בששים סאין אבל בבית סאה
❖
רחמנא גבי ובער ש"מ תרתי היכי שיימינן
מתרקב:
סאה פי' אם הובעה ביה
ניכרת: תרקב בששים תרקבין.
משתמע כלל ועוד דלמ"ד בגמ' קלח
סאה שמין אותו בשדה
א"ר יוסי בר חנינא א סאה בששים סאין ר'
בששים קלחים כלומר בששים שיעורים
שלשים סאין שמין ולא ששים דא"כ
שיש בה ששים סאה שהם
ינאי אמר תרקב בששים תרקבים חזקיה
בית שני כורים וכן אם הם
ב
כמותו אמאי נקט במתניתין בית סאה
מפסדת ליה לניזק שאין קונין מצויין
מוסף רש"י
בת (מאתים) [סאתים] בס'
אמר ג קלח בששים קלחים מיתיבי אכלה
ועוד קשה דפריך בגמרא אכולהו
לששים סאין לפי שמרובין הן לאדם
קטמה נטיעה. בהמה
סאה וכן ג' סאין וכן ד'
קב או קביים אין אומרים תשלם דמיהן
אמוראי מהא דתניא אכלה קב או
בינוני ומועטין הן למשופע בנכסים:
שנכנסה לרשות הניזק
סאין. ואם הוא פחות
והזיקה, קטמה נטיעת אילן
מסאה בפני עצמו שמין
קלח בס' קלחים. מה שאכלה בס'
קביים רואין אותה כאלו היא ערוגה
אלא רואין אותה כאילו היא ערוגה קטנה
כמה שמין אותה
אותו. חזקיה אמר אפי'
(כתובות
שיעורין כמותו: משלם דמיהן. כמו
קטנה ומשערין אותה מאי לאו בפני
קה.). שתי כסף. שתי
ומשערים אותה מאי לאו בפני עצמה לא
קלח אחד בששים קלחים.
מעות (שם). חזיז. שחת
שנמכרין קב או קביים בשוק: מאי
עצמה תקשי ליה ממתני' דקתני
בין מעט בין הרבה, מקום
ו)
בששים ת"ר אין שמין קב מפני שמשביחו
של תבואה חטין ושעורין
המובעה שמין אותו
לאו בפני עצמו. וקשיא לכולהו:
שמשערינן אותה בבית סאה [א] ונראה
בעודן ירק (לקמן קיט:).
ולא בית כור מפני שפוגמו מאי קאמר א"ר
בששים כמותו, וזה
לא בששים. ולכל חד כדאית ליה:
לפרש דשמין בית סאה דקתני היינו
ששנינו בית סאה כגון
פפא ה"ק אין שמין קב בששים קבים מפני
שהוא המובעה אחד
אין שמין קב בששים קבים. אם
בית סאה הנאכל שמין באותה שדה
מששים לסאה והוא יתר
שמשביח מזיק ולא כור בששים כורין מפני
כדקתני סיפא במילתא דר"ש אם
אכלה קב אין שמין בששים קבים:
מעט ממקום שליש בית
שפוגם מזיק מתקיף לה רב הונא בר מנוח
מפני שמשביח מזיק. דששים קבים
סאה סאה אם סאתים סאתים ולפי
רובע בסאה. דבי ר' ינאי
אמר תרקב שהוא חצי
האי ולא בית כור ולא כור מבעי ליה אלא
שלא פי' משנתינו בכמה שמין אותה
אין להם מכר מפני שמרובין הן לעני
סאה בס' תרקבים שהם
אלא שבאותה שדה שמין אותה מפרש
ומועטין לבינוני וכל שכן לעשיר ועוד
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא
בית כור והם שלשים
בגמרא היכי שיימינן ומפרש ר' יוסי
שאין קרחת קב ניכרת בששים קבים:
לסאה ומשנתנו כגון
בריה דרב איקא הכי קתני אין שמין קב
שאכלה שתי סאין ששמין
ולא כור בששים כורין. אכלה כור
בר חנינא סאה בששים סאין בין אכלה
בפני עצמו מפני שמשביח ניזק ולא קב
אותה בבית כור וכן חציה
פחות בין אכלה יותר לעולם שמין
תבואה אין שמין אותה בששים כורין:
אבל פחות מזה לא. הא
בבית כור מפני שפוגם ניזק אלא בששים
מפני שפוגם מזיק. לפי שאדם
סאה בששים ומשלם לפי החשבון חזקיה
דת"ר אין שמין בית קב
ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה אתא
מפני שמשביח ניזקיה, לא
אומר קלח בששים קלחים כלומר
המשופע בנכסים ותאב לקנות קרקע
דייקא, ותירוצ' היא דתרצי
לקמיה דריש גלותא א"ל לדידי חזי לי ותלתא
לעולם מה שאכלה בששים שיעורין
גדולה קונה אותה כשהוא מוצאה
לה הכי, אין שמין קב
תאלתא בקינא הוו קיימי והוו שוו מאה זוזי
כמותן ר' ינאי אומר תרקב בששים
בהרבה יותר מדמיו ועוד קרחת כור
בפני עצמו מפני שמשביח
ניזק ולא קב בבית כור
תרקבין ובין אכלה פחות או יותר
גדולה היא מאד אלא כל סאה שמין
זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא אמר גבי
מפני שפוגם ניזק ולפי' לא
בששים: ולא כור מבעי ליה. כדקתני
משלם לפי חשבון ולר' ינאי משביח
ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי
מקשי' מינה דכל מתניתא
דלא מיתרצא לא מקשי'
יותר מזיק מלר' יוסי בר חנינא
אין שמין קב ולא קתני בית קב:
אתא לקמיה דר"נ א"ל בששים א"ל רבא אם
מינה וסוגין כל הנאכלין
קב בבית כור. אין קרחתו נראית:
דקרחת תרקב אינה ניכרת בשלשים
אמרו בנזקי ממונו יאמרו בנזקי גופו אמר ליה
ואינן פירות גמורין אינן
כור. שלשים סאה: קשבא. דקל:
סאין כמו קרחת סאה בס' סאין
נשומין בפני עצמן אלא
אביי לרבא בנזקי גופו מאי דעתיך דתניא
בששים. ולא איתפרש
אמר ליה. ריש גלותא אני ראיתי:
כדאמר רב פפא דאין שמין כור בס'
הילכתא כהי מנייהו אלא
המבכיר כרמו של חבירו סמדר רואין אותו
ותלתא תאלתא בקינא הוו. שלשה
כורים מפני שפוגם מזיק ואע"ג
מדאשכחינן רב נחמן דשם
כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא
דקלים זה אצל זה: דינא דפרסאה.
דקתני במתניתין בית סאה באותה
ב)
ב)
קב אחד בששים ש"מ
דהילכתא כחזקיה דאמר
שאינו דין תורה: אם אמרו. בס'
יפה לאחר מכאן ואילו בששים לא קתני
שדה לרבי ינאי לא לשיעורא נקטינן
קלח בששים קלחי ושמין
להקל על המזיק: בנזקי ממונו.
שאין משערין בו כלל אלא בתרקב
אטו גבי בהמתו נמי מי לא תניא כי האי
אותה המובעה בס'
במה שאכלה בהמתו והזיקה: יאמרו
משערין ונראה לר"י דכי משערין
כמוהו. ההוא דקץ קשבא
גוונא דתניא קטמה נטיעה רבי יוסי אומר
ג)
מחבריה כול'. פיר' ציני
בנזקי גופו. שמזיק בעצמו בידים
למר בתרקב ולמר בסאה לאו בבית
גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה
והוא מין דקל. לית
שקצץ לדקל: המבכיר כרמו. שיחת
סאה זרע קאמר דהוי נ' על נ' דאין
הילכתא כריש גלותא דדן
בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים
וכילה: קטמה נטיעה גרסינן. בהמה
דומה שדברה משנתינו בזה דבבהמה
לשומו בפני עצמו וחייב
ארבעה כסף אכלה חזיז רבי יוסי הגלילי
המזיק לשלם. ל"ג ותולתא
שקטמה נטיעה: גוזרי גזירות.
אחת איירי ומתי אכלה כל זה אלא
אלא בדקלא פרסא שהוא
אומר נידון במשוייר שבו וחכמים אומרים
קונסי קנסות אדמון וחנן בן אבשלום
בסאה פירות קאמר דמשערין כדקתני
מעולה ושמן וזה הקשבא
רואין אותה כמה היתה יפה וכמה היא יפה
בפרק בתרא דכתובות [קד:]: חזיז.
אם סאה סאה ואין לתמוה על לשון
דיקלא ארמא הוה שהוא
קל וכחוש, לפיכך דן רב
שחת: במשוייר שבה. רואין את
בית סאה דקתני במתניתין דכיון
אכלה
נחמן לשומו אגב שדה
שהפירות מחוברין לקרקע שייך שפיר לקרות לסאה פירות הנאכל הנותר לפי מה שתעלה כל ערוגה וערוגה בימי הקציר ומשלם:
בששים אומ' שדה שיש
בה ששים דקלים כמה
בית סאה והא דפריך בגמרא אברייתא האי ולא בית כור ולא כמה היתה יפה. הקרקע לימכר כשהיא עם השחת:
שוה וכשנקצץ אחד מהן
כור מבעי ליה היינו משום דברישא קתני קב ובסיפא בית כור ומיהו
סמדר ונשארו נ"ט דקלים כמה
אי הוה מפרשינן דבבית סאה זרע קאמר כגון נ' על נ' הוי ניחא טפי אע"ג דבגמרא נקט לכולהו בלא בית כדקאמר סאה תרקב קב
שוה, ומה שיש ביניהן
משלם המזיק. ואקשי רבא
וכור אין להקפיד דלפעמים קרי נמי לבית כור זרע כור סתם כדאשכחן בפרק המקבל (ב"מ דף קה:) נותן ארבעה קבין לכור
על רב נחמן, אם אמרו
ומסיק דארבעה קבין לכור זרע קאמר:
לשום המובעה בששים
קשבא.
פי' בקונטרס דקל וכן משמע דקאמר ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי ותאלי הם דקלים כדמוכח בהחובל (לקמן דף צב.)
בעת שאכלתן בהמתו אבל
הכא דקץ קשבא האדם
חזא תאלי בי גופני וקאמר גופני קנו דקלי וקשה דבפ"ק דע"ז (דף יד:) תנן דקל טב וחצב ונקלבא ומפרש בגמ' חצב
בעצמו בששים מנא לן.
קשבא ושמא יש מיני דקלים הרבה שאחד קרוי דקל סתם ואחד קרוי חצב דהיינו קשבא ובערוך פירש דקשבא הוא דקלא פרסאה:
אמ' ליה אביי לרבא בנזקי
דדאין דינא דפרסאה. י"מ של דקל פרסאי דאמר לקמן הלכתא כוותיה דריש גלותא בדקלא פרסאה ולפי מה שפירש בערוך
גופו מאי דעתיך דתניא
(המכבד) [המבכיר] כרמו
דקשבא דקלא פרסאה אי אפשר לפרש כן:
שלחברו סמדר, פיר'
טיאט הכרם והיLƒ יר פריו
עודנו סמדר, רואין אותה כמה היתה יפה וכמה היא יפה, ולא קתני בששים. אטו בנזקי ממונו מי לא קתאני כי האי גונא, והתניא קוטמי נטיעה ר' יוסי אומ' גוזרי גזירות שבירושלם אומ' נטיעה בת שנתה שתי כסף בת
שתי שנים ד' כסף אכלה חזין כול'.