ס:
הכונס פרק
ששי בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
לעולם יכנס אדם בכי טוב. מדקדק ר"ת מדמקדים כניסה
בכי טוב. בעוד חמה זורחת ילין במלון ולא ימתין עד שתחשך
נד א מיי' פ"ח מהלכות
א) פסחים ב. [וע"ש]
ליציאה דבנכנס מעיר אחרת איירי מדיליף בריש
ולבקר לא ישכים לצאת עד שיאיר. כי טוב לישנא מעליא האור כי טוב
חובל ומזיק הלכה [א]
תענית י: [וע"ש],
ב) [סנהדרין לט.], ג) לעיל
ב ג סמג עשין עא טוש"ע
כלומר טוב הוא לצאת בו וליכנס בו מפני המזיקין והליסטין: חרב.
פסחים (דף ד. ושם) ט) מאברהם דמצפרא סגי לזרוז מצות דכתיב
כב:, ד) [לקמן סא:],
ח"מ סימן שפח סעיף ב:
חרבו של מלאך המות: אימה. אימת מות של מלאך ולא בגלוי
וישכם אברהם בבקר ודלמא משום כי טוב הוא דלא השכים אלא ודאי
נה ב מיי' פ"ה מהל'
ה) [לקמן קיז:], ו) ב"ב ק:
❖
כל כך: רתחא. דבר: סכר כוי.
מביתו לא שייך למימר שיצא בכי
מלכים הלכה ג:
סנהדרין כ: [יבמות עו:],
ז) [לפמ"ש תוס' גיטין סח.
סתם חלונות: אם אמרנו כו'. בארבעה
טוב שמכיר המוקשים והפחתים
לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב
א)
ד"ה וכתיב כו' דאע"פ
אנשים מצורעים: דליכא ספק נפשות.
ואע"ג דהכא מייתי קרא ואתם לא
שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו
שהפסוק לא נכתב עדיין היו
1
תורה אור השלם
יודעין ניחא ג"כ הכא ועי'
במקום שתגלה שם: תא שמע.
תצאו איש מפתח ביתו עד בקר
עד בקר ת"ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר
סנהדרין פב.], ח) [דה"י א
1. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב
משמע דמביתו נמי מיירי יש לומר
וסיפיה דקרא ועתה לכו ונפלה אל
יא], ט) [ד"ה שנאמר],
ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר
וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף
דכיון דהוא סכנתא חשיב כמו לעיר
מחנה ארם אם יחיונו נחיה וגו':
י) [עי' תוספות פסחים ב.
וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף
ואומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך
2
ד"ה יכנס ותוספות יומא
וה"מ דלית בהו נקבה. דהתם משום
אחרת ובפ"ק דתענית (דף י:) מייתי
וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן
כח. ד"ה אמר וחולין צא:
בעדך ואומר 3 מחוץ תשכל חרב ומחדרים
הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם
נקבה הוא דעבדי: דשוויא לתרוייכו.
קרא דהבקר אור ור"י אומר דאין
❖
ד"ה מהכא],
לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח
אימה מאי ואומר וכי תימא ה"מ בליליא
לדקדק בזה דאורחיה דגמרא בהכי
אגדתא ושמעתתא בדבר אחד ושניכם
בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר:
שמות יב כב
שוין בה שתתרצו ותחפצו בה: כי
אבל ביממא לא תא שמע לך עמי בא
בפרק במה מדליקין (שבת דף לד:)
2. לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ
הגהות הב"ח
תצא מעצמה. אנחנו גרמנו לו
בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה
בחדריך וסגור דלתיך וכי תימא ה"מ [היכא]
וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי
יוצא ובפרק עושין פסין
שקלקלנו והבטיח הקב"ה לשלם כאילו
(א) גמ' דפלשתים הוו וקא
(עירובין דף
כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר
דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה
❖
מיבעיא:
ישעיהו כו כ
הוא הבעירה: פתח הכתוב בנזקי.
זָעַם:
כא.) נמי אמרינן אבל אדם מטפס
מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא
3. מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב
שהזיק ממונו דכתיב כי תצא משמע
ועולה מטפס ויורד והא דיליף מוישכם
וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר
בעלמא טפי מעלי ת"ש מחוץ תשכל חרב
אברהם בבקר שפיר יליף דמשום כי
מעצמה שהדליק בתוך שלו והלכה
גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ
גליון הש"ס
ומחדרים אימה אע"ג דמחדרים אימה מחוץ
דברים לב כה
שֵׂיבָה:
ודלקה בתוך של חבירו: וסיים בנזקי
טוב לא היה צריך לאחר כיון דאזל
גמ' רבא בעידן רתחא.
4. כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ
תשכל חרב $ רבא בעידן רתחא הוי סכר כוי
גופו. שקראו מבעיר בידים: משום
לדבר מצוה דשלוחי מצוה אין נזוקיןי):
עיין תשובת רשב"ש סימן
בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית
שמלאך המות מפקיד שם
דכתי' כי עלה מות בחלונינו ת"ר רעב בעיר
קצה: שם מהו ליטול
חציו. כזורק חץ שמזיק למרחוק
עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים
4
גדישין וכו'. עי' סנהדרין
מֵרְחֹבוֹת: ירמיהו ט כ
כליו. $ לא גרסינן
דאיהו גופיה עביד הכא נמי איהו
פזר רגליך שנא' ויהי רעב בארץ וירד אברם
5
5. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד
דף כ ע"ב תוד"ה מלך:
שנאמר למכמש יפקיד כליו דגבי
גופיה עביד ונפקא מיניה לחייבו בד'
תוס' ד"ה שמלאך וכו'
מצרימה [לגור] (ויגר) שם ואומר אם אמרנו
אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם
6
לא גרסי'. עי' בגן המלך
עשרה מסעות של סנחריב כתיב האי
דברים אם הוזק בה אדם כדאמרינן
כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם מאי ואומר
שבסוף תשובת גינת ורדים
בראשית יב י
בפ"ב (דף כג.): אשר בשער. סנהדרין
קרא (בישעיה י) בא על עית עבר
❖
6. אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר
חא"ח וי"ד אות כה:
וכי תימא ה"מ היכא דליכא ספק נפשות
זקני השער: טמון באש קמיבעיא
במגרון למכמש יפקיד כליו:
וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם
מהו להציל עצמו בממון חבירו.
אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא ת"ש
ליה. מעשה בא לפניו במחנה ששרפו
וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ
6 לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה
וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל
מוסף רש"י
איבעיא ליה אי חייב לשלם
אנשיו גדיש של ישראל ונצרך לשאול
מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ
ת"ר דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע
כשהציל עצמו מפני פקוח נפש:
הלכה אם חייבין לשלם כלים הטמונים
לעולם יכנס אדם בכי
נִחְיֶה וְאִם יְמִיתֻנוּ
דלא שביק להו לאחלופי. בתרוייהו
טוב ויצא בכי טוב.
וָמָתְנוּ: מלכים ב ז ד
הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע
בתוכו כר' יהודה או פטורין כרבנן:
7. כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה
היוצא לדרך יכנס ערבית
גדישין דשעורין הוו. אקרא סמיך
כתיב ויצילה של שעורים שלא
הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי
לבית מלון בעוד החמה
קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ
נטלוה ע"מ לשלם עדשים ושל עדשים
דכתיב ח) ותהי חלקת השדה מלאה
זורחת ולמחר ימתין עד
הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם
להדיא שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים
הנץ החמה ויצא ואז טוב
יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת
שעורין: מלך פורץ. גדר שדה אחרים
שלא לקחוה ממי שזכה בה:
דכיון דלית ליה רשותא מחבי חבויי ומסגי
לו, שהאור טוב לו שנאמר
הַבְּעֵרָה: שמות כב ה
לעשות לו דרך ולאוכלוסין שלו דאמרי'
ה"ג
8. כִּלָּה יְיָ אֶת חֲמָתוֹ
באור כי טוב, ומה היא
ת"ר דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם
בב"ב (דף ק:) דרך המלך אין לה
טובתו, מפני החיות ומפני
שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ
כליו וה"מ היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה ת"ר כלבים בוכים
הלסטים (פסחים ב.) אי נמי
בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ:
שיעור: מלאה שעורים כו'. בדברי
שלא יפול בבורות ובקעים
איכה ד יא
מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר וה"מ דלית
הימים: מלאה עדשים. בספר שמואל:
9. וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְיָ
שבעיר, שלא יעלילו עליו
בהו נקבה: יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא מר א"ל לימא
ויצילה. שלא ישרפוה הואיל ואסור
עלילות מרגל אתה או
חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד
גנב (תענית י:). דשויא
אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ:
להציל את עצמו בממון חבירו:
מר שמעתתא ומר א"ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק
לתרוייכו. שתהא מועלת
זכריה ב ט
ה"ג לשניכם, כמו (אסתר ג)
01. וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר
מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר אמר להם אמשול לכם משל למה
אין שווה להניחם (סנהדרין
מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר
הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו
לט.). פתח הכתוב בנזקי
בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר:
ממונו. דכתיב כי תצא
שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן אמר להן אי הכי ב) אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו 7 כי תצא אש
וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים
אש, דמשמע מעצמה,
בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ
ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי
וסיים בנזקי גופו.
מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם
דקרי ליה מבעיר (לעיל
אני הציתי אש בציון שנאמר 8 ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר 9 ואני
אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ
כג.). אשו. השולח את
אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה
אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו
הבעירה, משום חציו.
ג)
לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיְיָ:
חייבו הכתוב, דאיהו קעביד
שמואל ב כג טו-טז
לומר לך אשו משום חציו: 01 ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת
11. חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע
דהוי כזורק חץ (לעיל כב.).
הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער [וגו'] מאי קא מיבעיא ליה אמר רבא
ומלך פורץ גדר. גדרות
גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת
אחרים, לעשות לו דרך.
הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי
אמר ר"נ טמון באש קמיבעיא ליה אי כר' ד) יהודה אי כרבנן ופשטו ליה מאי דפשטו ליה רב הונא אמר
לשדהו ולכרמו (סנהדרין
עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא
גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו
כ:) לעשות לו דרך קצר
יָמוּת: יחזקאל לג טו
21. וְאַחֲרָיו שַׁמָּא בֶן
מביתו לפרדסו או לכרמו
שלחו ליה ה) א אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה ב [ומלך] ו) פורץ לעשות לו דרך
(יבמות עו:) ולא יטה ימין
אָגֵא הָרָרִי וַיֵּאָסְפוּ
ואין מוחין בידו ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו
גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים
ושמאל, ובספרי בפרשת
פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה וַתְּהִי שָׁם
המלך נפקא לן מקראי,
חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה
דפלשתים (א) וקא מיבעיא להו $ מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם
ונראה בעיני דמדכתב
עֲדָשִׁים וְהָעָם נָס מִפְּנֵי
רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה משלם רשע הוא
גדישין של עדשים דפלשתים שלחו ליה ז) 11 חבול ישיב
לבלתי רום לבבו מאחיו
פְלִשְׁתִּים:
קדריש, גדלהו משל אחיו,
שמואל ב כג יא
אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו בשלמא למאן דאמר לאחלופי
31. הוּא הָיָה עִם דָּוִיד
כדדרשינן נמי והכהן הגדול
מאחיו (רשב"ם ב"ב צט:).
היינו דכתיב חד קרא 21 ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים וכתיב חד קרא 31 ותהי חלקת השדה מלאה
בַּפַּס דַּמִּים וְהַפְּלִשְׁתִּים
נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה
שעורים אלא למאן דאמר למקלי מאי איבעיא להו להני תרי קראי אמר לך דהוו נמי גדישים דעדשים
וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה
דישראל דהוו מיטמרו בהו פלשתים בשלמא למאן דאמר למקלי היינו דכתיב 41 ויתיצב בתוך החלקה
מְלֵאָה שְׂעוֹרִים וְהָעָם
נָסוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים:
ויצילה אלא למ"ד
לאחלופי מאי ויצילה דלא שבק
להו
לאחלופי בשלמא הני
תרתי היינו דכתיב תרי קראי
דברי הימים א יא יג
41. וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ
אלא
הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ וַיַּךְ אֶת
פְּלִשְׁתִּים וַיַּעַשׂ יְיָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה: שמואל ב כג יב