הכונס פרק ששי בבא קמא
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג אלא למאן דאמר טמון באש תרתי קראי למה לי. אבל הא
ה"ג קראי למה לי ולא גרסינן תרי: מכדי גמרא שלחו ליה. לא
נו א מיי' פי"ד מהלכות
א) [ב"מ נב. ע"ש],
נצרך אלא ללמוד הלכה כמו ששלחו לו ומאי ולא אבה: דעבד
לא בעי דלמה לי כלל קראי דחד קרא אצטריך לכל הפחות
ב) גי' הרמב"ם בקודחת,
נזקי ממון הלכה ג סמג
ג) ס"א דתניא ועיין רש"ל,
לשם שמים. כיון דאיכא איסורא גבי איניש דעלמא: מתני' דרך
עשין סט טוש"ע ח"מ סי'
משום בעיא דטמון והא דכתיב ויצילה לר"י הצילה שלא הניח
ד) מהרנ"ש מ"ז, ה) פאה
תיח סעי' ג ד:
הרבים. י"ו אמות מעגלות דדגלי מדבר ילפינן במסכת שבת (ד'
לשרוף כדי שלא יתחייב בטמון ולרבנן שהציל את המזיק שלא נתחייב
נז ב מיי' שם וגרס
פ"ב [מ"א] ב"ב נה. מנחות
צח.): גמ' תנא דידן קא חשיב
לשלם אבל תרי קראי למה לי דלמ"ד
בקודחת ועיין במ"מ
עא: ת"כ פ' קדושים,
ו) נ"א עליו, ז) בס"א:
טור ש"ע שם סעיף ה:
מלמעלה למטה שש אמות או חמש
לאחלופי אע"פ שאם לא היו עדשים
אלא למ"ד טמון באש קמיבעיא ליה מאי
נח ג מיי' שם הלכה ב
במתניתא, ח) [ועי' תוספות
אמות או ד' אמות פטור. דס"ל עד
היו צריכים לישאל אם מותר ליטול
❖
איבעי ליה קראי אמר לך טמון וחדא מהנך
חולין נד: ד"ה כסלע],
טוש"ע שם סעיף ד:
נט ד מיי' פ"ג מהל'
ועד בכלל: ותנא ברא קחשיב מלמטה
שעורים על מנת לשלם דמים מ"מ
קמיבעיא ליה בשלמא למ"ד הני תרתי היינו
מתנות עניים הל' ב:
למעלה שתי אמות או שלש אמות
הזכיר עדשים לפי שהיו מזומנים שם
❖
ס ה מיי' שם הלכה ג:
דכתיב 1 ולא אבה דוד לשתותם אמר כיון
תורה אור השלם
חייב. וד' אמות פטור דס"ל עד ולא
והיו רוצים לפרעם תחתיהן ולמ"ד
דאיכא איסורא לא ניחא לי אלא למ"ד טמון
1. וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת
להציל עצמו בממון חבירו מיבעיא
עד בכלל. וכולן שוין בד' אמות דפטור
באש קא מבעיא ליה מכדי גמרא הוא
הַגִּבֹּרִים
בְּמַחֲנֵה
רבינו חננאל
ליה בשעורין דלא חשיבי כל כך
לתנא דידן עד ועד בכלל לתנא ברא
פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם
דשלחו ליה מאי לא אבה דוד לשתותם
עד ולא עד בכלל: ואפילו בשדה
ובעדשים דחשיבי טובא אלא למ"ד
אמר רב פפא משפת
מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר
הקוצים ולמעלה. פירוש,
קוצים. אפילו היתה שדה שקופצת
דלא אמרינהו משמייהו אמר כך מקובלני
טמון תרוייהו למה לי ובקונטרס גרס
בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל
משפת קוצים ולמעלה
מאי
דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם
קראי למה לי: ולא אבה דוד
ו)[לשם] האור מעל לגדר מלאה קוצים
מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר
בעינן גדר ארבע אמות, כך
וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיְיָ:
❖
לשתותם.
שנוח האש לבער בה ולדלג פטור:
הוה מצי למימר אחד מהנך
פר"ח זצ"ל. אמר רב לא
שמואל ב כג טז
עצמו למות על דברי תורה אין אומרים
שנו אלא בקודחת אלא
לא שנו. דפטור: אלא בקולחת.
דמיבעיא ליה עם טמון אלא משמע
דבר הלכה משמו ויסך אותם לה' בשלמא
בנכפפת. פי' כגון אש
1
אש שקולח מתמר ועולה למעלה:
ליה דאכל מילתא דאיבעיא ליה קאי
נוקבת ושורפת מלשון
למ"ד הני תרתי משום דעבד לשם שמים
מוסף רש"י
אבל נכפפת. שהרוח מטה אותה
ומכאן קשה לפי פירוש הקונטרס
קדחה באפי. אבל אם היא
אלא למ"ד טמון באש מאי ויסך אותם
ואלו מפסיקין לפאה.
נכפפת, כמו קופצת. יש
וכופה לצדדין ומפסיק השלהבת
דמעשה בא לפניו ששרפו אנשיו גדיש
לה' דאמרינהו משמא דגמרא: מתני' אעברה
לתת שתי פאות (מנחות
ששונין קולחת, ופי'
ודולגת לשון מורי. לישנא אחרינא
והיו בה כלים טמונים דלפירושו הוה
עא:). הנחל. כגון נחל
עומדה כמו קלח של כרוב,
גדר שהוא גבוה ד' אמות או דרך הרבים
נכפפת אש נמוכה הולכת ונסרכת
ליה למימר שלא אבה דוד
לשתות
איתן אשר לא יעבד בו
נכפפת הולכת ובאה. דרך
או נהר פטור: גמ' והתניא עברה גדר
ולא יזרע, קרקע קשה
הרבים. מאן תנא דאמר
בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע
היינו שלא רצה להפטר
מחמת
מלא צרורות ואבנים שאין
פטור, אמר רבא ר' אליעזר
הלכך אפילו עברה דרך רה"ר רחב
שהוא מלך:
שהוא
גבוה ארבע אמות חייב אמר רב פפא
ראוי לזריעה (רשב"ם ב"ב
היא דתנן במתני' ר'
עברה גדר שהוא גבוה
נה.). והשלולית. קבוצת
ארבע
מאד חייב: במה דברים אמורים.
אליעזר אומר שש עשרה
תנא
דידן קא חשיב מלמעלה למטה שש
א)
מי גשמים (שם) ואם יש
אמות כדרך רשות הרבים.
אמות. בגמרא מפרש
דאם עברה דרך רה"ר פטור:
שם זריעה מכאן ומכאן
אמות
פטור חמש אמות פטור עד ארבע
פר"ח זצ"ל יש מי שאומר
שלולית. לקמיה מפרש: ר"א.
ארבע אמות משפת קוצים ולמעלה
נותן פאה לכל אחד ואחד,
שיש בה שמונה אמות, כר'
אמות
פטור תנא ברא מלמטה למעלה קא
דההיא שלולית מפסקא
אליעזר דאמר אם יש לו
במתניתיןז) [ע"ב]: אריתא דדלאי. יאור
ונראה לר"י דאיירי שאין הגדר גבוה
להו (מנחות עא:). ודרך
שש עשרה אמה כדרך
חשיב שתי אמות חייב שלש אמות חייב
קטן שדולין ממנו ומשקין שדות:
מן השלהבת שאם היה גבוה יותר
הרבים. ט"ז אמה (שם).
הרבים שידליק האש
עד ארבע אמות חייב אמר רבא ד' אמות
מאן דאמר נהר ממש אע"ג דלית
מאי קמפליג בין קולחת לנכפפת מה
באמצעו פטור, הנה יבוא
לו שמונה אמות מזה הצד
ביה מיא. דהואיל ורחב הוי כדרך
שאמרו דפטור אפילו בשדה קוצים אמר רב
לי זה ומה לי זה כיון שהגדר גבוה
ושמונה אמות מזה הצד
הרבים: מפסיקין לפאה. להניח
מן השלהבת מה יכולה להזיק אלא
פפא ומשפת קוצים ולמעלה ד' אמות אמר
כשיעור ברייתא. ויש
פאה מכל אחד ואחד: הנחל.
ודאי בשאין גבוה מן השלהבת איירי
אומרים מאן תנא דתניא
רב ב לא שנו אלא ב) בקולחת אבל בנכפפת
אם יפסיק דרך הרבים
שדה מכאן ושדה מכאן ונחל עמוק
ומיהו כשאין עצי הדליקה גבוהין מן
אפילו עד מאה אמה חייב ושמואל אמר
פטור. ואמר רבא ר'
באמצע חייב להניח פאה מכל אחד
הגדר איירי שאם היו גבוהין מן
אליעזר היא דתני שש
מתני' בנכפפת אבל בקולחת אפי' כל שהוא
ואחד: דרך היחיד. ארבע אמות:
הגדר מה מועיל שהגדר גבוה מן
עשרה אמה כדרך הרבים.
פטור תניא כוותיה דרב בד"א בקולחת אבל
מאי שלולית אמר רב
שוללין. מתקבצין כמו מן השלל של
הקוצים הרי הוא כאילו היתה המדורה
יהודה אמר שמואל מקום
בנכפפת ועצים מצויין לה אפילו עד מאה
ביצים (ביצה דף ז.). דבר אחר לשון
על הגדר אלא כשעצי הדליקה שוים
שמימי גשמים שוללין. פי'
מיל חייב עברה נהר או שלולית שהם
שלל ומלקוח (במדבר לא) דבר
לגדר איירי או נמוכים מן הגדר ועוד
יורדין ונקוין מלשון כי
ג
ישל זיתך וכתיב וגם שול
המקובץ: שמחלקת שלל לאגפיה.
נראה דגבוה ד' אמות דקתני אעצי
רחבים ח' אמות פטור: דרך הרבים: מאן
תשולו לה. ור' יוחנן אמר
הדליקה קאי שהגדר גבוה מעצי
שמשקין אותן ממנה והן עושין פירות:
תנא אמר רבא ר"א היא דתנן רבי אליעזר
אמת המים המחלקת שלל
ג)
לאגפיה, פי' כשתמלא
הדליקה ארבע אמות ורב פפא בא
באגני
אומר שש עשרה אמות כדרך רה"ר (פטור):
ד)
אמת המים מתמלאין
להוסיף בגמ' שמשפת קוצים ולמעלה
גדותיה סביבותיה. אבל מי
או נהר: רב אמר נהר ממש ושמואל אמר אריתא דדלאי מ"ד נהר ממש
נמי בעינן ארבע אמות אבל פשיטא
גשמים לא מפסקי. הנהו
אע"ג דליכא מיא ומ"ד אריתא דדלאי אי אית ביה מיא אין אבל לית ביה
דמתניתין אעצי הדליקה קאי ולשון
מיא לא תנן התם ה) ד ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית ה ודרך היחיד
עבר לא שייך אם לא היה הגדר
ודרך הרבים מאי שלולית אמר רב יהודה אמר שמואל מקום שמי
גבוה מעצי הדליקה אע"פ שהשלהבת
גשמים שוללין שם רב ביבי א"ר יוחנן אמת
המים שמחלקת שלל
עולה למעלה מן הגדר:
והתניא עברה גדר כו'. אומר
לאגפיה מאן דאמר מקום שמי גשמים שוללין שם
כ"ש אמת המים ומאן
ר"י דאי גרסי' בברייתא
דאמר אמת המים אבל מקום שמי גשמים שוללין
שם לא מפסקי דהנהו
עד ובמתניתין לא גרסינן עד לא ניחא
באגני
דלא שייך למפרך כלל דפשיטא
דברייתא מלמטה למעלה קא חשיב דבענין אחר לא מיפרש אלא עד ולא עד בכלל דבכל מקום ד' אמות כלמעלה מד' אמות ובמתניתין
לא קתני עד דבארבע אמות פטור ואפילו קתני במתניתין עד כמו בברייתא אין שייך להקשות דפשיטא דמתניתין לא מיפרשא אלא
מלמעלה למטה וברייתא לא מיפרשא אלא מלמטה למעלה אבל אי במתניתין קתני עד ובברייתא לא קתני עד אז שייך למפרך שפיר
אי נמי בשניהם אין עד שייך למפרך שפיר דמתניתין קתני בד' אמות פטור וברייתא קתני חייב וא"ת אי בשניהם אין עד אמאי
אצטריך לשנויי מתניתין מלמעלה למטה וברייתא מלמטה למעלה לימא מתניתין ד' אמות דוקא בלא עד וברייתא מיפרשא בעד וי"ל דכיון
דלא קתני עד לא כאן ולא כאן סברא הוא דכי היכי דהך מיפרשא בעד הך נמי מיפרשא בעד ח):
לא שנו אלא בקולחת. אגדר קאי וגרס אבל בנכפפת אפי' עד מאה אמה ולא גרס מאה מיל דמיל לא שייך בגובה ולפי הספרים
דגרסי מאה מיל צ"ל דקאי אדרך רה"ר ואין נראה דהא בסמוך מייתי משנה דדרך הרבים ואמרינן עלה מאן תנא משמע דעד השתא
לא איירי בה אע"ג דברייתא דתניא כוותיה גרס מיל דברוחב איירי ולא בגובה כדקתני ועצים מצויין לה מ"מ שפיר קאמר תניא כוותיה
דברייתא מוקמה למתניתין בקולחת: דרך הרבים מאן תנא רבי אליעזר היא. אמתניתין קאי והוי סתם ואח"כ מחלוקת:
מאן דאמר נהר ממש אע"ג דלית ביה מיא. ואע"ג דברשות הרבים בעי ט"ז אמות הכא סגי בח' אמות מתוך שהנהר עמוק
וגם יש בו קרירות מים שעוברים בו תמיד: אלו מפסיקין לפאה כו'. במסכת פאה (פ"ב מ"א) גרס בסדר המשנה דרך
היחיד ואח"כ דרך הרבים ומפרש בירושלמי דמשום סיפא איצטריך למיתני דקתני הכל מפסיקין לזרעים ואינו מפסיק לאילן דקמ"ל
דאפילו דרך הרבים אינו מפסיק לאילנות ועוד [קא] חשיב שם שביל היחיד ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים והשתא
שביל היחיד איצטריך לאשמועינן דאע"פ שהוא קטן מדרך מפסיק מאחר שהוא קבוע ודרך היחיד אצטריך דס"ד כיון שאין קבוע לא מפסיק
אע"פ שהוא רחב ושביל הרבים אצטריך דס"ד אמינא דבשביל היחיד הוא דבעינן קבוע בימות החמה ובימות הגשמים אבל שביל
הרבים אע"פ שאין קבוע בימות הגשמים מפסיק קא משמע לן:
שמחלקת שלל לאגפיה. כשגדלה האמה מתמלאה מים בורות שיחין ומערות שסביבותיה שמשקין בהם השדות: