ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג אידי ואידי בשלא היתה לו עידית ומכרה הא דשויא בינונית
עידית וזיבורית נזקין בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית.
סג א מיי' פי"ט מהל'
א) ס"א רב אשי אמר.
דידיה כעידית דעלמא הא דלא שויא כו'. והא דקאמר
מדאורייתא ב"ח בזיבורית כדלקמן ורבנן הוא דתקון ליה בבינונית
רש"ל, ב) נ"א אידי ואידי
מלוה ולוה הלכה ד
כשהיתה לו עידית ומכרה
סמג עשין צד טוש"ע חו"מ
משום נעילת דלת ללוין והיכא דלית ליה בינונית ליתא לתקנתא:
אידי ואידי כגון שלא היתה לו עידית ומכרה ו) ולא בעי למימר
ועיין ת"ח וגי' ר"מ כך כאן
סי' קב סעיף ד:
תעשה בינונית שלו כעידית. דהא מיטב היא לו: ומכרה. לאחר
דתרוייהו מיירי שלא היה לו כלל דא"כ ההוא דמיירי דשויא בינונית
סד ב טוש"ע ח"מ סי' קב
שלא היתה לו עידית ומכרה
הלואה דאישתעבדא ליה בינונית
דידיה כעידית דעלמא אמאי קרי לה
סעיף ד ועיין שם
לא אידי ואידי שלא היתה
כו', ג) גיטין נ. [ב"ב
בב"י:
לב"ח מעיקרא בעוד שהיתה עידית
בינונית אלא ה"ק אידי ואידי שלא
עידית וזיבורית נזקין בעידית ובעל חוב
א
סה ג מיי' פי"ט מהל'
קעה:], ד) [תוספתא
בידו: אידי ואידי שלא היתה לו
היתה לו עידית ומכרה כלומר לא
וכתובת אשה בזיבורית קתני מיהא מציעא
דכתובות פי"ב ע"ש],
מלוה ולוה הלכה א
ה) [דבתרייתא רש"ש],
סמג עשין צד:
עידית. ודכ"ע בשל עולם הן שמין:
איירי כשהיתה לו עידית ומכרה אלא
בינונית וזיבורית נזקין וב"ח בבינונית וכתובת
סו ד מיי' פי"ט מהלכות
ו) גי' מהר"ם לא בעי כו'
ולא קשיא כו'. הא דקתני ב"ח
בחדא מיירי שלא היתה לו מעולם
בלא וי"ו ועי' בספר פ"י,
מלוה ולוה הלכה ו
אשה בזיבורית ואי אמרת בשלו הן שמין
וחדא מיירי כשהיתה לו ועדיין יש
וכתובת אשה בזיבורית דשויא בינונית
ז) [צ"ל הגוזל עצים קה.],
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
תעשה בינונית שלו כעידית וידחה ב"ח
ח) [ב"מ טו. ב"ב קעה:
סי' קיט סעיף ג:
דידיה כעידית דעלמא: אידי ואידי
לו ואין צריך לאוקמי כשמכר
❖
סז ה מיי' שם הלכה ה
ערכין ז.],
אצל זיבורית הכא במאי עסקינן בכגון שהיתה
[כגון] שהיתה בינונית שלו כבינונית
שום שדה וסברי תרוייהו בשל עולם
טור ש"ע שם סעי' ד:
לו עידית ומכרה וכן א"ר חסדא כגון שהיתה
דעלמא. ולא היתה לו עידית מתחילה
סח ו מיי' שם הלכה ו
הן שמין:
ואי בעית אימא אידי ואידי כשהיתה
טור ש"ע שם סעי'
לו עידית ומכרה הכי נמי מסתברא מדקתני
ובהא פליגי דתנא דמתניתא קמייתא
תורה אור השלם
❖
ה:
בינונית שלו כבינונית דעלמא.
סבר בשל עולם הן שמין ואמטו להכי
אחריתי בינונית וזיבורית נזקין בבינונית ב"ח
1. בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ
שקיל ב"ח בבינונית כדיניה ואידך
ולא גרס כעידית דעלמא דכיון דקאי
אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא
וכתובת אשה בזיבורית קשיין אהדדי אלא
אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט
סבר בשלו הן שמין. ל"א גרסינן
אשלא היתה לו עידית אמאי קרי
רבינו חננאל
❖
לאו ש"מ כאן שהיתה לו עידית ומכרה כאן
הַחוּצָה: דברים כד יא
אידי ואידי כגון שהיתה בינונית שלו
ליה בינונית כיון דהוו עידית דידיה
ואי אמרת בשלו הן שמין
שלא היתה לו עידית ומכרה א) ואי בעית
כעידית דעלמא ומפרשינן ליה הכי
ודעלמא ועוד דא"כ היכי מתוקמא
תיעשה בינונית דידיה
אימא אידי ואידי שלא היתה לו עידית
עידית, דהא לית ליה טובא
ב)
אידי ואידי כשהיתה לו עידית ומכרה
ההיא דקתני נזקין וב"ח בבינונית
הגהות הגר"א
ממנה, וידחה בעל חוב
ומכרה ולא קשיא הא דשויא בינונית שלו
ובהא פליגי דתנא דמתניתא קמייתא
בין למ"ד בשלו הן שמין בין למ"ד
[א] תוס' ד"ה מר כו'
בזיבורית. ופרקי', כגון
כעידית דעלמא וכאן דלא שויא בינונית שלו
סבר בשלו הן שמין וכיון דלדידיה
בשל עולם הן שמין:
דשייך כאן כו'. נ"ב אבל
דהוה ליה עידית ומכרה,
מר לית ליה תקנתא דעולא.
הראב"ד פי' דכ"ע בשלו
ותנן אין נפרעין מנכסים
הואי בינונית אע"ג דלעלמא עידית
כעידית דעלמא ואב"א אידי ואידי כגון
הן שמין ומ"ד בבינונית
משועבדין במקום שיש
מיניה משלם ותנא דברייתא ה) סבר
דוקא היכא דלית ליה עידית
שהיתה בינונית שלו כבינונית דעלמא והכא
לית לי' דעולא וסבירא
בני חורין וכו'. ואמרי' הכי
ליה כר"ש דאמר בהנזקין
בשל עולם הן שמין. ותפוס לשון
דהוי האי בינונית עידית לדידיה
נמי מיסתברא דתניא
בהא פליגי מ"ס בשלו הן שמין ומ"ס בשל
מ"מ כו' וכאן כיון שהיא
אחריתו בינונית וזיבורית,
ראשון: בדעולא קמיפלגי. תנא
מדנקט בינונית וזבורית משמע דאי
כבינונית דעלמא ליכא
עולם הן שמין רבינא אמר בדעולא פליגי
נזיקין בבינונית ובעל חוב
בתרא לית ליה תקנתא דעולא אלא
אית ליה עידית גבי ב"ח מבינונית
חששא ואוקמוה אדאוריי'
וכתובת אשה בזיבורית.
דאמר עולא דבר תורה ב"ח בזיבורית
ג)
ג
ואנן קיימא לן כעולא.
קשיין אהדדי כו', ופשוטה
בתר קרא אזיל ואפילו הוי ליה נמי
וקסבר כיון דלית ליה אלא בינונית
(ועבהגר"א חו"מ ס"ס
היא. רבינא אמר בדעולא
שנאמר 1 בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה
עידית דהשתא הואי ליה בינונית
וזיבורית [א] דשייך כאן טעמא
ק"ב): [ב] ד"ה כולן
קמפלגי דאמ' דבר תורה
נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה מה
גמורה בין לדידיה בין לעלמא אפילו
דאמר בהניזקין (גיטין מט:) מפני מה
וא"ת כו' נ"ב כל זה
בעל חוב בזיבורית שנאמר
לשיטתם בקדושין יג ב
בחוץ תעמוד וכו', מה
דרכו של אדם להוציא לחוץ פחות שבכלים
הכי ס"ל דלשקול ב"ח מזיבורית:
ב"ח אין דינו בעידית כדי שלא יראה
אבל לפי' הרי"ף א"צ
דרכו שללוה להוציא
מכרן לא' או לג' בני אדם. ביום א'
שדה נאה ודירה נאה לחבירו ויאמר
ומה טעם אמרו ב"ח בבינונית כדי שלא
לזה דר"פ מודה במלוה
פחות שבכלים. ומה טעם
מי שהיה עליו נזקין וכתובת אשה
אקפוץ ואלונו כדי שאגבה אותה בחובי:
הכתובה בתורה ועיין רשב"א
אמרו בעל חוב בבינונית,
תנעול דלת בפני לוין מר אית ליה תקנתא
מה דרכו של אדם להוציא פחות
(ועמ"ש רבינו ביו"ד סימן
שלא לנעול דלת בפני
וב"ח והיו לו עידית ובינונית וזיבורית:
❖
דעולא ומר לית ליה תקנתא דעולא: ת"ר
שה ס"ק כט):
לוין. האי תנא דקתני בעל
ד)
שבכלים. אע"ג דשליח ב"ד
כולן נכנסו תחת הבעלים. נכנסו
חוב בבינונית אית ליה
ד מכר לאחד או לשלשה בני אדם כאחד
הלקוחות כדין המוכר ומי שלקח
היה מוציא לא היה מוציאו אלא מה
דעולא. והאי דקתני בעל
כולן נכנסו תחת הבעלים בזה אחר זה
חוב בזיבורית לית ליה
ה
עידית יפרע לניזק ולוקח בינונית
שהלוה נותן לו:
מוסף רש"י
דעולא. ת"ר מכרן
להוציא
כולן גובין מן האחרון אין לו גובה משלפניו
פחות שבכלים. וא"ת
ישלם את החוב ולוקח זיבורית את
מה דרכו של אדם
לאח(ר)[ד] או לשלשה
אין לו גובה משלפני פניו מכרן לאחד היכי
להוציא לחוץ. לפרוע,
הכתובה: מן האחרון. דאפי' שקלו
אפי' פחות שבכלים
כו'. היו לו עידית ובינונית
פחות שבכלים. שמרצונו
וזיבורית, ומכרן לאחד או
קמאי עידית ובינונית מצי מדחן להו
מיטב הוא כדאמר לעיל כל מילי
דמי אילימא בבת אחת השתא לשלשה
לא יפרע עדית (גיטין נ.)
.
לשלשה כאחד כולן נכנסו
הלקוחות לנזקין וב"ח אצל זיבורית
מיטב הוא וי"ל כשמוציא כלים דרכו
דאיכא למימר חד מינייהו קדים אמרת כולן
תחת הבעלים. מגבין
לנזקין מן העידית ולבעל
דאמר הנחתי לך מקום לגבות הימנו
להוציא הגרוע וכשמוציא קרקע נמי
נכנסו תחת הבעלים מכרן לאחד מיבעיא
חוב בבינונית ולכתובת
ותנן במסכת גיטין (דף מח:) אין
דרכו להוציא זיבורית ונראה דהלכה
אלא פשיטא בזה אחר זה ומ"ש שלשה
אשה בזיבורית. ואקשי'
נפרעים מנכסים משועבדים במקום
דבשלו הן שמין דהכי אית ליה לר"נ
אמאי, נימא הנחתי לך
דכל חד וחד אמר ליה הנחתי לך מקום
מקום לגבות ממנו. ופרק'
שיש בני חורין ואפי' הן זיבורית דכי
בכתובות (דף קי.):
כגון שלקח עידית
לגבות ממנו האי נמי אכל חד וחד לימא ליה
כולן
נכנסו תחת הבעלים. וא"ת [ב]
זבון הני תרי קמאי אשתייר זיבורית
באחרונה. והיינו טעמ'
הנחתי לך מקום לגבות ממנו הכא במאי
בני חורין ואע"פ דהדר איזדבנא
והא נזקין מלוה על פה
דלא גבו כולהו מן העידית
משום דאמ' להו אי
בתר בתרא אזלינן: אין לו. כדי
עסקינן כגון שלקח עידית באחרונה וכן
נינהו ומלוה על פה לא גבי
ו
שתקיתו
ושקליתו
סיפוק שלשתן שאין אותו קרקע שוה
ממשעבדי וי"ל דכשעמד בדין
אמר רב ששת כגון שלקח עידית באחרונה
כדינייכו, שפיר. ואי לא,
כל כך: גובה. המותר משלפניו:
כמלוה בשטר דמיא כדאמר בהגוזל
מהדרנא זיבורית למריה
אי הכי ליתו כולהו וליגבו מעידית משום
ואמנא לכו הנחתי לכם
אילימא בבת אחת. בשטר אחד:
ז) בתרא (לקמן קיב) ובכמה דוכתין ח)
דאמר להו אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו
מקום לגבות ממנו
השתא לג' דאיכא למימר חד מינייהו
אי נמי מלוה הכתובה בתורה
ושקליתו כולהו מן
שקליתו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית
קדים. שזה לקח בבוקר והללו שנים
ככתובה בשטר דמיא וחייב:
הזיבורית. ואקשי' איהכי
אין לו גובה משלפניו. אומר ריב"א
למריה ושקליתו כולכו מזיבורית אי הכי
בערב ומצי למיטען הנחתי לך מקום:
בנזקין
אמרת נכנסו תחת הבעלים. הואיל
שאם באו כולם בבת אחת כל
ואין ניכר בשטר המכר מי לקח ראשון: אלא בזה אחר זה. בג'
הקודם בשטר גובה מן האחרון תחילה ואם נזקין קדמו גובה מן
ימים: לימא. האי לוקח אחד: הנחתי לך מקום לגבות.
האחרון אפי' היא זיבורית ואם בא ב"ח אחריו יגבה נמי מן האחרון
כי היכי דניזלו כולהו בתר זיבורית: שלקח עידית באחרונה.
אם יש לו ואם אין לו גובה משלפניו ואפי' מן העידית והאשה
דניחא ליה למיתב להו כדינייהו ולא ליזלו בתר עידית: ליגבו
משלפני פניו ואפי' הן עידי עידית:
דאיכא למימר דחד מינייהו קדים. דאין כותבין שעות
מעידית. כלומר מעידית שנשארה בת חורין בב' הלקוחות
והוטל שיעבודן עליה: ואי לא מהדרנא לשטרא דזיבורית
אלא בירושלים:
מכרן לאחד בבת אחת מיבעיא. השתא לא אסיק אדעתיה טעמא
למריה. כי היכי דתהדרו למיגבא מיניה דאין נפרעין מנכסים
משועבדים במקום שיש בני חורין: אי הכי. דמשום האי טעמא הוא:
דאי שתקת דאפילו כתוב הכל בשטר אחד יכול לכבוש
השטר ולהחזיר הזיבורית לבעלים כאלו לא קנה מעולם:
בנזקין
אי שתקת כו' ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה. אע"ג דבלאו הכי אשה גביא מזיבורית מ"מ לא מציא למימר ליה לכי תהדר כיון שאין
מפקיע כחה אבל ב"ח לא מצי למימר דלישקול בזיבורית מטעם דאי שתקת דכיון דמפקיע כחו מצי א"ל לכי תהדר דהא השתא נמי
מזיבורית אתה רוצה ליתן לי לכך
לא פריך בסמוך אלא מנזקין
ולא
מב"ח כדפירש הקונטרס
[ועי' תוספות יבמות לז: ד"ה דאמר]:
בדיתמי