סב:
הכונס
פרק
ששי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פסולה כסוכה וכמבוי. תימה דהוה ליה למימר ימעט כדאמרי'
מתני' גץ. אשטנציי"ל: גמ' למעלה מעשרים אמה. לא חזו לה
עז א מיי' פ"ו מהל' חובל
א) [ב"ב כו. שבת כא:],
בריש מסכת סוכה (דף ב.) מבוי דרבנן תני תקנתא
אינשי ולא מפרסם ניסא ואנן לפרסומי ניסא
בעינן:
ב) לעיל כב. שבת כא:,
ומזיק הל' יא טוש"ע
ג) לעיל ל., ד) [שבת כא:],
ח"מ סי' שפד סעי' ב:
וי"ל משום דבעי למימר כסוכה נקט לשון פסולה אי נמי לפי
הדרן
עלך הכונס
עח ב ג מיי' פי"ד מהל'
ה) שבת כא:, ו) [לקמן סט:
שהיה צריך להאריך בלשון ולומר
יכבה וימעט ויחזור וידליק
נזקי ממון הל' יג סמג
ועי' תוס' לקמן סז: ד"ה
מרובה. אין הגונב
אין], ז) [לקמן סג: קו:],
אחר הגנב
דלמעט כמו שהיא מודלקת לא סגי
עשין סט טוש"ע ח"מ סי'
מתני' גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק
ח) [סוכה נד. וש"נ],
תיח סעי' יב:
כו'. דכתיב כ) וגונב מבית
כדאמרינן בפ' במה מדליקין (שבת דף
א) א
עט ד מיי' שם טוש"ע
ט) ב"מ נז: שבועות מב:,
האיש ולא מבית הגנב: גמ' בטוען
כב:) הדליקה בפנים והוציאה
י) [לקמן קיז:], כ) [שמות
חייב גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות
א"ח סי' תרעא סעי'
ב) ב
כב], ל) [דף סג:], מ) [עי'
ו:
טענת גנב. גנב בא וגנבו ודרשינן
בחוץ לא עשה ולא כלום והכא נמי
הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו
פ ה מיי' פ"ד מהל'
תוס' חגיגה ח. ד"ה אמאי
לא שנא:
לקמן בשמעתיןל) דחייבו רחמנא כפילא
בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל גמל
חנוכה הלכה ז סמג
ותוס' תענית יג: ד"ה מאי],
אם נשבע ונמצא שקרן: לא קתני.
❖
נ) ר"מ,
עשין מד סי' ה טוש"ע
הדרן עלך הכונס
חייב הניח חנוני נרו מבחוץ $ החנוני חייב
ג
שם:
אלמא נהגי ד' וה' בטוען טענת גנב
רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור: גמ'
א ו ז מיי' פ"א מהל'
גניבה הל' ו: מרובה.
ג)
אם טבח ומכר: מי קתני אין בין.
מי קתני אין בין
תורה אור השלם
אמר רבינא משמיה דרבא ש"מ מדרבי
דהוי דוקא ולא שייר מידי: קתני.
ב ח ט מיי' שם הל' יז
כו'. משמע הכא היכא
ד)
1. כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
סמג עשין מא טוח"מ
יהודה נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה
דתני אין בין לא שייך למימר תנא
קצת דברים שזו מרובה על זו ושייר:
ד
סי' שנ:
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
שהוקשו לקרקעות. דכתיב והתנחלתם
ושייר והקשה הר"י מאורלינ"ש מהא
דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה אמאי אמר
ג י מיי' פ"ד שם הל' א
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
אותם וגו' (ויקרא כה): אין גופן
דתנן בפ"ק דמגילה (ד' ח. ושם ד"ה אין)
סמג שם טוח"מ סי'
ר' יהודה נר חנוכה פטור לימא ליה הוה ליה
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
שנב:
שמות כא לז
ממון. אלא גורמין לגבות ממון:
הַשֶּׂה:
אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים
לאנוחה למעלה מגמל ורוכבו אלא לאו ש"מ
ד כ ל מיי' שם פ"ב הל'
2. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
חייב באחריותן ונדבות אינו חייב
דהא שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
א והל' ב טוח"מ סי'
מצוה להניחה בתוך עשרה אמרי לא לעולם
❖
באחריותן ואכתי הא איכא שהנדבה
שנ:
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
אימא לך אפי' למעלה מעשרה מאי אמרת אבעי לך לאנוחה למעלה מגמל
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
באה מן המעשר ונדר שהוא דבר
ורוכבו כיון דבמצוה קא עסיק כולי האי לא אטרחוה רבנן ה) אמר רב כהנא
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
שבחובה אין באה אלא מן החולין
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
רבינו חננאל
דרש רב
נתן בר
מניומי משמיה דרבי תנחום ה נר חנוכה שהניחה למעלה
כדתנן בהתודה (מנחות ד' פא.) וי"ל
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
❖
מתני'. גץ היוצא מתחת
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי:
דהתם לא בא לשנות כל ענין שנדר
הפטיש ויצא והזיק חייב.
ונדבה חלוקים זה מזה אלא בא לומר
הדרן עלך הכונס
פי' אותן השברים שיוצאין
שאין חיוב הבאה בזה יותר מבזה
מתחת הפטיש כשמכה
גליון הש"ס
[הנפח] על הברזל שבסדן
מרובה
אלא אחריות אבל לענין בל תאחר
מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה שמדת
מתני' החנוני חייב. עיין
נקראין גיצין. הדרן עלך
ו
זה וזה שוין וכן אין בין שבת ליום
לעיל דף כז ע"ב תוס' ד"ה
הכונס
תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר ה"ג אמאי:
❖
פרק שביעי: מרובה
הכפורים לא איירי לכל דברים
שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור
[מרובה מידת תשלומי
ז
שביניהם כגון איסור אכילה וכן אין
כפל ממידת תשלומי
ושה בלבד שנאמר 1 כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו' ו) ח אין
בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד
ארבעה וחמשה כול'.
לעזי רש"י
הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב
דייקינן דשווין מידת
ט
לא איירי בחומר שבשניהם כגון לאו
משלם תשלומי ארבעה וחמשה: גמ' ואילו מדת תשלומי כפל נוהגת בין
תשלומי] כפל תשלומי ד'
אשטנציי"ל
ומיתה אלא בדבר האסור או מותר
❖
ה', אלא שמידת כפל
[אישטינציל"א]. ניצוץ.
בגנב בין בטוען טענת גנב ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא
לעשות בהן ועוד י"ל דהך משנה
נוהגת בכל דב[ר ומידת
תשלומי ד' ה' אינה נוהגת
דמגילה שנויה במסכת קנים (פ"א
בגנב בלבד לא קתני מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא
ז)
אלא] בשור ושה בלבד.
מוסף רש"י
מ"א) גבי עולת העוף ועולה בין
א"ר יוחנן י הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם
שמע מינה דגנב עצמו,
נדר בין נדבה אין באה מן המעשר
גץ. ניצוץ, אישטינציל"ש
וטוען [טענת גנב, כגון
תשלומי ארבעה וחמשה איכא דאמרי לימא מסייע ליה לרבי חייא בר אבא
(שבת כא:) היוצאת מן
שהפקיד אדם שור אצל]
כיון דאין בה אכילת אדם כדדריש
דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל
הברזל כשהפטיש מכה עליו
חבירו וגנבו הוא משל(ם)
בסיפרי בפ' עשר תעשר ת"ל ואכלת
(ב"ב כו.) פטיש. קורנס
מי שהפקדון אצלו, וטען
טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מי קתני אין בין מרובה קתני
גדול של נפחים (שבת
ושמחת שמחה שיש בה אכילה יצאו
שנג[נב, כלומ' גנבוהו
תנא ושייר: שמדת תשלומי כפל נוהגת כו': מנה"מ דת"ר על כל דבר
כא:). את הבירה. בית
אחרים, ונמצא שהוא]
ח)
ט) 2
עולות שאין עמהן אכילה ואין
גדול (לעיל כב.). בעל
גנבו, דינו ודין הגנב עצמו
פשע כלל על שור על חמור על שה ועל שלמה פרט על כל אבידה חזר
להאריך כאן יותר מ):
גמל חייב. שלא היה
שוה, חיים משלם
מרובה קתני תנא ושייר. לשון
וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר
לו להגדיל בחבילתו שתכנס
תשלו[מי כפל, טבחו או
כ
לחנות (שבת כא:). בנר
מכרו משלם ד' ה']. לימא
ראשון דמייתי סייעתא
המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות
י) ל
חנוכה פטור. חנוני,
מסעייא ליה לר' חייא בר
לא בעי למימר דשייר דסבר ההוא
שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על
שברשות פרסום מצוה
אבא כדמפרש בה... בהכי,
הניחה שם (שם) שמצוה
מי קאתני אין בין תשלומי
לישנא דכיון דקתני מרובה אין לומר
פי שמטלטלין אין גופן ממון יצא הקדש רעהו כתיב אי מה הפרט
להניחה ברשות הרבים
כפל לתשלומי ד' ה'... כל
שייר כמו באין בין וכן משמע הלשון
מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אף כל דבר שנבלתו
לפרסומי ניסא (לעיל כב.).
דבר להיותן זה וזה שוין
דקאמר ללישנא בתרא מי קתני אין
למעלה מעשרים אמה
בו, כדתנן אין בין נדרים
מטמא במגע ובמשא אבל עופות לא ומי מצית אמרת הכי והא שלמה
פסולה. דלא שלטא בה
[לנדבות אלא שהנדרים
בין מרובה קתני משמע שתחילה היה
עינא למעלה מכ' אמה
כתיב אמרי אנן בבעלי חיים קאמרינן אימא בבעלי חיים דבר שנבלתו
חייב באחריותן] ונדבות
סבור דמרובה הוי כמו אין בין וא"ת
וליכא פרסומי ניסא (שבת
אינו חייב באחריותן
מטמא במגע ובמשא אין דבר שאין נבלתו מטמא במגע ובמשא לא
ומאי שייר דהאי שייר וי"ל דשייר
כב.). כסוכה וכמבוי.
כש[אמ' הרי זה הא] [כ]ל
דתנן בהו בהדיא בעירובין
דבריהן שוין ... (אלא)
דהא
טענת גנב באבידה דדריש לקמן רבי
(ב.) ומסכת סוכה (ב.)
[על כל] דבר פשע כול'.
יוחנן דמשלם כפל ואי טעין טענת גנב בפקדון לא משלם ארבעה וחמשה בטבח ומכר הכי נמי טוען טענת גנב באבידה ועוד שמשייר
דפסילי (שבת כב.).
רבינו כל [דבר] המטלטל
הדרן עלך הכונס
שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו לא משלם ארבעה וחמשה כדאמר לקמן בפירקין (ד' עח:) ועוד יש מפרשים דאין לחוש הכא אם אינו
וגופו ממון ומיעטנו
משלם תשלומי ארבעה
הקרקעות [והעבדים]
משייר כי אם דבר אחד כיון דלא נחת למניינא אלא דגלי לן שיש ריבוי בכפל מארבעה וחמשה:
וחמשה. כגנב עצמו,
ומיעטנו עוד השטרות
יצאו
קרקעות כו'. וא"ת כיון דאמעיטי משבועה כדאמרינן בפרק הזהב (ב"מ ד' נז:) תיפוק ליה דאין בהם כפל בטוען טענת גנב
דנפקא ליה מגנב הגנב
וההקדשות. ופרכינן אי
(לקמן סג:). על כל
דלא משלם אלא בשבועה כדאמרינן לקמן בשמעתין וליכא למימר דאצטריך לקופץ ונשבע דבהגוזל קמא (לקמן ד' קו.) מוכח
מה הפרט מפורש שור
דבר פשע. סיפיה דקרא
חמ[ור שה, בהמה] טהורה
דלא משלם אא"כ ב"ד משביעין אותו וי"ל דאצטריך להיכא דנשבע ע"י גלגול כדתנן (קדושין ד' כו.) זוקקין הנכסים שיש להם
משתעי בטוען טענת גנב
ובהמה טמאה שפירש
אחריות עם הנכסים כו' לישבע עליהן ומיהו לפי מאי דמסקינן לקמן האי כל ריבוי הוא מדלא כתיב הני פרטי גבי כסף וכלים וס"ל
או בגנב עצמו (ב"מ נז:).
הכת' בהן טומאה במגע
ובמשא, אבל עופות דלית
דכפל ושבועה הכל אחד ניחא דליכא אלא חד קרא לתרוייהו וא"ת וגניבה בקרקע היכי שייכא וי"ל במשיג גבול א"נ במחובר לקרקע
כי ההיא די' גפנים טעונות וטוען שנגנבו לו ה' ונמצא שהוא גנבם (שבועות ד' מב:): יצאו שטרות. ואם תאמר למה לי
... במגע ולא במשא, לא.
קרא למעט מכפל והא אפי' אבדו בידים לא משלם קרן למאן דלא דאין דינא דגרמי ואפי' מאן דדאין לא הוו אלא מדרבנן כדפרישית
בסוף [הפרה] (ד' נד. ד"ה חמור) וי"ל כיון דאי איתיה לשטר בעין חייב להחזיר נ)(משלם) סלקא דעתך דכשמחזיר נ)[משלם] נ)(מחזיר) הכפל עמו:
רעהו