מרובה פרק שביעי בבא קמא
סג.
מסורת הש"ס
תורה אור
רעהו
אמר רחמנא. ולא הקדש תימה לר"י ומאי איצטריך רעהו
דהא כל חד וחד
כלל ופרט באנפיה נפשיה דרשינן ליה. כלומר
ו)
א) לעיל נד: נזיר לה:
1. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל
היכא דאיכא פרטי יתירי כל חד וחד מרבי כעין דידיה ולא דרשינן
למעוטי הקדש מכפל בטוען טענת גנב הא ליכא
עירובין כז:, ב) ב"מ נז:
אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר
שבוועת מג., ג) לעיל נז.
וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל
כולהו בהדי הדדי דליהוי כעין הפרט דשלמה לרבות בעלי חיים
שבועה בהקדש ולמסקנא דנפיק כפל ושבועה מחד קרא א"ש
לקמן קו:, ד) [ויקרא כב],
אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ
שאין נבילתן מטמאה כדאמר לקמן [סד:] כדתני דבי חזקיה שדי שור
וא"ת דלקמן נפקא לן בפרקין (ד' עו.) למעט הקדש מוגונב
ה) [שמות כב], ו) שייך
וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ
לעיל:, ז) [לקמן סט:],
בין המצא לתמצא כו' שדי חמור בין
מבית האיש ולא מבית הקדש וי"ל
אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה
ח) [ועיין תוספות בכורות
וּבֵיתֶךָ: דברים יד כו
המצא לתמצא אלמא כל חד וחד
דהתם נמי לא מאיש קדריש דגבי
דהא כל חד וחד כלל ופרט באפי נפשיה
יא. ד"ה וגונב], ט) ס"א ל"ג,
2. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
באפי נפשיה מדריש: א"כ. דכעין
הקדש נמי שייך לשון איש ולא משום
י) עיין בר"מ, כ) עיין
דרשינן ליה אבל עופות לא א"כ נכתוב
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר
❖
רש"א,
הפרט בכל צדדין הוא דמייתי לא
דכתיב (שמות טו) ה' איש מלחמה
וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם
רחמנא חד פרטא הי נכתוב רחמנא אי כתב
יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם
נכתוב אלא חד מהני פרטי דבעלי
אלא משום דבכל דבר שהוא לשון
❖
רחמנא שור הוה אמינא קרב לגבי מזבח
שמות כב ו
שְׁנָיִם:
חיים ומתרבי כעין הפרט כל שנבלתו
זכר שייך לשון איש ואשה על לשון
גליון הש"ס
אין שאין קרב לגבי מזבח לא ואי כתב רחמנא
מטמאה ומדכתב פרטי יתירי תנם
נקבה כגון אשה אל אחותה בקרסים
תוס' ד"ה דבר וכו'
חמור הוה אמינא קדוש בבכורה אין שאין
רבינו חננאל
ענין לרבות שאר בעלי חיים: קדוש
(שם כו) אלא התם ה"פ מבית איש
לאפוקי חצי רימון. עי'
קדוש בבכורה לא אמרי א"כ נכתוב רחמנא
בבכורה. כעין שור ושה הוא דמתרבי
דשייך ביה רעהו כדכתיב ולא מבית
שבת דף צג ע"ב תוס' ד"ה
ושקלינן וטרינן, ומרבינן
אמאי: בא"ד דגרסי
עופות טהורות דאית בהו
שור וחמור שה למה לי ש"מ לאתויי עופות
מכעין הפרט דחמור דדמי ליה בתלת
הקדש ואגב דגבי גנב ז) איצטריך
לקמן לאתויי דבר שאינו
טומאת ... טמאה בבית
צדדין בעלי חיים ובבכורה ונבלתו
למנקט האי לישנא למידרש ולא מבית
ואימא לאתויי עופות טהורים דומיא דשה
מסויים. עיין בהרא"ש פ"ק
הבליעה, משום דהא קרא
❖
דקדושין סי' ב': מטמאה אבל צבי ואיל דלא דמי
הגנב נקט ליה נמי לענין הקדש ח):
(יתב) יתירא. אלא עופות
דמטמא בגדים אבית הבליעה אבל עופות
דהא כל חד וחד דרשינן כלל ופרט
טמאין דלית לנבילתן
ליה אלא בתרתי לא להכי כתב שור
טמאים דלית בהו טומאה דלא מטמאי
טמא..., מנין שזה הדין
באפי נפשיה. וא"ת והא
דאם אינו ענין לו תנהו ענין לשאינו
נוהג בהן. ופרקינן, כלל
בגדים אבית הבליעה לא כל ריבויא הוא
מוסף רש"י
קדוש בבכורה דדמי מיהת בתרתי
לקמן גבי ונתת הכסף דרשינן כולהו
הוא שדנין אותו בכלל
וכל היכא דכתב כל ריבויא הוא והא גבי
פרי מפרי. ולד מולד,
ופרט, אבל כגון על כל
לפרטא ב"ח ונבלתו מטמאה ולעולם
פרטי באחת ובפרק קמא דקדושין
יין מענבים ושכר מתמרים,
דבר פ[שע ריבו]יא הוא,
מעשר דכתיב כל וקא דרשינן ליה בכלל
עופות לא: ה"ג א"כ לכתוב רחמנא
(ד' יז. ושם) גבי הענקה וי"ל כיון
למעוטי כמהין ופטריות
ואפילו עופות טמאין.
ופרט דתני' ונתת הכסף בכל אשר תאוה
שור וחמור שה למה לי לאתויי עופות:
דכתיב על אכל פרטא כדכתיב על
ומים ומלח דאינו פרי מפרי
ואקשינן, וכל היכא דכת'
א) 1
(לעיל נד:) עגל נולד מאמו
כל ריבויא הוא, והא גבי
ואימא טהורין. דדמי לפרטא קצת
שור על חמור על שה על שלמה
נפשך כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט
וכן שה, וענבים מחרצנים
מעשר [דכת' כל ודר]שינן
דיש טומאה בנבלתם קצת לטמא
ש"מ למידרש כל חד וחד פרטא באפי
ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל כלל
שזורעין החרצנים (ערובין
ליה בכלל ופרט, ודברים
כז:). וגדולי קרקע.
בבית הבליעה: אבל עופות טמאים
פשוטין הן. Nל¿מ»ה
נפשיה אי נמי ע"כ אית לן למידרש
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה
שכולן ניזונין וגדילין מן
למעוטי דבר שאינו
לא. דלית בהו טומאה כדאיתא
כל חד פרטא באפי נפשיה ולמעט
הקרקע (שם)
למעוטי דגים
מסויים בטע[...].
הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע אף
בחולין (ד' ק:) יכול תהא נבלת עוף
עופות דאי לאו הכי לשתוק מכולהו
שאינן נקחין בכסף מעשר
כל פרי מפרי וגידולי קרקע אמרי בכל כללא
(לעיל נד:). דכתיב כי
טמא מטמא בגדים אבית הבליעה
פרטי ולכתוב שלמה לחודיה ותו לא
יתן איש אל רעהו.
כל ריבויא הוא ואיבעית אימא כל כללא הוא
ת"ל ד) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה
דמשלמה אתי כל מילי בין בעלי
כסף או כלים לשמור וגו',
מיהו כל דהכא ריבויא הוא מכדי כתיב
בה מי שאיסורו משום בל תאכל
חיים בין אינם ב"ח מכלל ופרט וכלל
פרשת שומר חנם היא,
דתניא בהשואל (ב"מ צד.)
מעיקרא כלל ופרט וכלל דכתיב כי יתן
נבילה וטריפה יצא זה שאין איסורו
דמשום דהוו ב"ח לא גריעי והשתא
ב) 2
פרשה ראשונה בשומר חנם
משום בל תאכל נבילה וטריפה אלא
בתחילה כשהקשה ואימא מה הפרט
איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט
ושניה בשומר שכר ושלישית
משום בל תאכל טמא: פרי מפרי.
מפורש דבר שנבלתו מטמאה כו'
בשואל, וגבי שומר חנם
לשמור הדר וכלל ואי סלקא דעתך האי על
אין לו עליו אלא שבועה,
ולד מולד וגפן מחרצן למעוטי מים
הו"מ למפרך קושיא אחריתי לפי מה
כל דבר פשע נמי לכלל ופרט הוא דאתא
כדכתיב ונקרב בעל הבית
ומלח וכמיהין ופטריות: גידולי קרקע.
שסובר דאמרינן מה הפרט מפורש
אל האלהים אם לא שלח
נכתוב רחמנא להני פרטי גבי האיך כלל
למעוטי דגים: מכדי כתיב. בראש
דבר המטלטל וגופו ממון לא לכתוב
ידו (שבועות מג.).
ופרט על כל דבר פשע למה לי ש"מ
הפרשה כלל ופרט כי יתן איש
אלא שלמה לחודיה ולשתוק מכל שאר
ריבויא הוא השתא דאמרת כל ריבויא כל
פרטי אלא הא עדיפא ליה למיפרך
ודרשינן ליה בפרק הזהב [ב"מ נז:] לענין
הני פרטי למה לי חד למעוטי קרקע וחד
שבועת שומרין למימר דאין נשבעין
שמקשה דאפי' מה שאמר אין אמת:
דלא מטמא נבלתו. כדממעט להו
אלא על כעין הפרט שמטלטל וגופו
למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות שלמה
ממון: ואי ס"ד האי על כל דבר
בתורת כהנים ובזבחים בפ'
למעוטי דבר שאינו מסויים על כל אבידה
פשע. דאתא לענין כפל למידרשיה
חטאת [העוף] (ד' סט:):
לכדר' חייא בר אבא ג) דאמר ר' חייא
למה לי. למהדר למכתב כללא
בכלל ופרט אתא ולא מתרבי לכפל
בר אבא אמר ר' יוחנן הטוען טענת גנב
אלא כעין הפרט לכתבינהו להני
אחרינא אלא לאו ש"מ כל
באבידה
פרטי בקרא קמא ולדרוש כל חד
ריבויא הוא לפי מאי דמסיק השתא
באפי נפשיה כדקאמרת דהא בקרא קמא נמי כפילא כתיב אלא ש"מ
ט)(כל ריבויא הוא השתא) נפיק מקרא דהכא כפל ושבועה וא"ת ל"ל
האי כללא דקרא בתרא ריבויא הוא ולענין כפל [לא] דרשינן כלל
דכתב רחמנא כל הני פרטי לא לכתוב אלא כסף ומינה שמעינן
ופרט וקרא קמא דכתיב ביה כלל ופרט לענין שבועה הוא דאתא
דבר המטלטל וגופו ממון מכלל ופרט וכלל וכי תימא שלא הייתי
כדכתיב בתריהה) ונקרב בעל הבית וגו': שלמה. יש לה סימנים כדאמרינן
דורשו לכלל ופרט משום דאיצטריך כדדרשינן בשבועות (דף לט: ושם
באלו מציאות (ב"מ דף כז.) מה שלמה מיוחדת שיש לה סימנים כו':
ד"ה מה) מה כלים שנים והא ע"כ כלל ופרט דרשינן ליה בהזהב (ב"מ
למעוטי דבר שאינו מסויים. שאין לבעלים סימן בו שפטור מכפל:
דף נז: ושם ד"ה כי) לענין שבועה דאין נשבעין על הקרקעות ועל
עבדים ושטרות וכפל ושבועה הכל אחד מדקאמר לכתבינהו להנך
באבידה
פרטי התם והיכי הוה מצי למכתבינהו א"כ הייתי ממעט עופות טמאים משבועה אלא ע"כ אם תמעטם מכפל ג"כ משבועה תמעטם ועוד אי
הוה כתיב להו התם לא הוה דרשינן להו גבי כפל אלא גבי שבועה אלא פשיטא לן דהני קראי קיימי אכפל ושבועה וי"ל כסף או כלים
איצטריך י) לכדדרשינן בשבועות מה כלים שנים כו' והא דדרשינן ליה בפ' הזהב (שם) לכללי ופרטי וכללי אילו לא נאמר קאמר כלומר אילו
לא נאמר על כל דבר פשע היינו דורשין מיעוט קרקעות ועבדים ושטרות מקרא דכי יתן אבל השתא דכתיב על כל דבר פשע אייתר ליה
כסף או כלים למה כלים שנים ולפי מה שפירשתי דכפל ושבועה הכל אחד כי היכי דדרשינן לענין שבועה מה כלים שנים הכי נמי לענין כפל וכן
הא דממעטינן דבר שאינו מסויים הוי כ)בין לענין שבועה בין לענין כפל ואפי' היכא דנשבע על ידי גלגול בדבר שאינו מסויים פטור הוא מכפל:
(לעיל) אלא כל ריבויא. אע"ג דבברייתא דריש להו כלל ופרט וכלל לאו משום דדריש לקרא הכי אלא מאיזה טעם שיהיה מרבינן כל דבר
המטלטל וגופו ממון ולפי שדרשה זו שגורה בגמרא נקט בענין זה: חד למעוטי קרקעות. שטרות הוה ליה למעוטי
ברישא דדמי טפי למעוטי כדמוכח לקמן בפ' בתרא (ד' קיז:) דלמאן דדריש ריבויי ומיעוטי לא הוה ממעט אלא שטרות: וחד למעוטי
עבדים. אע"ג דלעיל ילפינן עבדים מדאתקוש לקרקעות הכא כיון דכתיב כל ריבויא בעי לכל חד מיעוט באפי נפשיה:
דבר שאינו מסויים. פירש הקונטרס דבר שאין לבעלים סימן בו וקשה מה לי יש בו סימן מה לי אין בו סימן ומפרש ריב"א כגון
ההיא דתנן בשבועות הדיינין (שבועות ד' מב: ושם ד"ה על) אין נשבעין אלא על דבר שבמדה שבמשקל ושבמנין לאפוקי בית מלא
מסרתי לך וכיס מלא והלה אומר מה שהנחת אתה נוטל אבל זה אומר עד החלון וזה אומר עד הזיז חייב ומנא ליה הא סברא אי לא משום
דדרשינן משלמה ועוד היינו יכולין לפרש דבר המסויים כי ההיא דפרק הזהב (ב"מ ד' מז.) מה נעל דבר מסויים כו' $ לאפוקי חצי רימון
וחצי אגוז דלא וכן אמרינן לקמן (דף סד:) גבי דרשה דהמצא תמצא דאמר שדי חמור בין המצא תמצא למעוטי דבר שאינו מסויים היינו חצי
רימון וחצי אגוז דממעט להו מכפל ודבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין דמצרכי גבי חיוב שבועה תיפוק ליה ממשמעות דכי הוא זה ויש
ספרים $ דגרסי לקמן לאתויי דבר שאינו מסויים ואין נראה דמהיכא הוה ס"ד למעוטי דאיצטריך קרא לאתויי דאף על גב דממעטינן
ליה לענין טוען
טענת גנב מכפל בגנב עצמו מהיכא אתי אלא למעוטי גרס ואף על פי
שנתמעט מגנב עצמו בפסוק הראשון
אין למעט בכך
בפסוק האחרון עד
שימעט הכתוב בהדיא דהא
קרקעות עבדים ושטרות
איצטריך למעוטי
ולא ילפינן מהדדי:
והעדים