סג:
מרובה פרק שביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והעדים מעידים אותו שאכלו. אכלו נקט לרבותא אף על פי
באבידה. מוצא אבידה שטוען נגנבה הימני לאחר שמצאתיה:
ה א מיי' פ"ד מהל' גניבה
א) לקמן קו. קח: שבועות
שנאמר על כל אבידה וגו'. ובטוען טענת גנב מוקמינן ליה להאי
שאבדו מן העולם פטור מן הכפל בטענת אבד וסיפא
מט., ב) ב"מ מא:,
הל' ג ועיין במ"מ
ג) [לקמן קו:] לעיל סב:,
טוח"מ סי' שנב:
קרא לקמן בשמעתין: תנן התם. בהגוזל עצים [לקמן קח:]: משלם את
נקט שנגנבו לרבותא דאע"פ שהוא בעין חייב כפל כיון שטוען
ו ב מיי' פ"א מהל'
ד) [לקמן קו: מנחות פב:],
טענת גנב: הוי אומר בטוען טענת גנב דבר הכתוב. דבא זה
הקרן. דאין כפל אלא בטענת גנב: הודה מעצמו משלם קרן
ה) [לקמן עה.], ו) [במדבר
שבועות הל' ח ט סמג
ולימד על זה: מגנב הגנב.
ה], ז) [שמות כב], ח) [צ"ל
וחומש ואשם. דכתיב (ויקרא ה)
לאוין רמ:
ז ג מיי' פ"ד מהל' גניבה
גנבו יעב"ץ], ט) [שמות
דהגנב משמע המיוחד כמו העולה
או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו'
באבידה משלם תשלומי כפל שנאמר על
❖
1
כב], י) ע' רש"א ובר"מ,
הלכה א טוח"מ שם:
וזהו אשם גזילות ואינו בא אלא על
עולה ראשונה (פסחים דף נח:) הירך
ח ד מיי' פ"א מהל'
כל אבידה אשר יאמר תנן התם היכן
א) א
שבועות הל' ט י יא
הודאת פיו דאע"פ דלא כתב בההיא
המיומנת שבירך (חולין דף צא.):
פקדוני אמר ליה אבד משביעך אני ואמר
ואידך
סמג שם:
(ב) הגנב לכדר' חייא בר
תורה אור השלם
פרשה הודאה כתב רחמנא באשם
ט ה מיי' פ"ד מהלכות
אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את
אבא. אע"ג דהאי דריש
גזל הגר בפרשת נשא והתודו את
ו)
1. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
גניבה הלכה ג טוח"מ
לריבוי והאי למיעוט אין לחוש דהכל הקרן הודה על פי עצמו משלם קרן וחומש
ב
שם:
חטאתם וגו' וחומש נמי אינו בלא
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
י ו מיי' שם הלכה א
ואשם ג היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
אשם: טענת אבדה. אבד הימנו:
לפי סברת הדרש:
טוח"מ שם:
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו
בשבועה. לאחר שנשבע לשקר כדקתני
יא ז מיי' פ"א מהל'
כשהוא
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
שכירות הל' ב סמג
משביעך אני: בטוען טענת גנב.
משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם קתני מיהא
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
ד
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
בבעל הבית שטוען טענת גנב בפקדון
בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל ה אבל בטוען טענת אבד לא משלם
❖
רצא סעיף א:
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
זה כדכתיב וגונב מבית האיש וגו'
2. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
ז)
תשלומי כפל ואפי' טוען טענת גנב בשבועה הוא דמשלם תשלומי כפל
ו
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר
הכתוב מדבר וקאמר דאם ימצא
אבל שלא בשבועה אינו משלם תשלומי כפל מנהני מילי דתנו רבנן אם
2
וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם
מוסף רש"י
שהוא גנב שישלם שנים: או אינו
יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם
ימצא הגנב בטוען טענת גנב הכתוב מדבר אתה אומר בטוען טענת גנב
אלא בגנב עצמו. שבעל הבית אמת
באבידה. לפטור עצמו על
שמות כב ו
שְׁנָיִם:
או אינו אלא בגנב עצמו כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב בטוען טענת גנב
3. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב
ידי גנב, שטוען נגנבה
(א)
טען ונמצא הגנב שגנבו: כשהוא
הימנו האבידה שמצאתי
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל
הכתוב מדבר תניא אידך אם ימצא הגנב בגנב עצמו הכתוב מדבר אתה
אומר אם לא ימצא הגנב. ולקמיה
ונמצא שבידו הוא, משלם
הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח
אומר בגנב עצמו או אינו אלא בטוען טענת גנב כשהוא אומר אם לא
תשלומי כפל. כגנב
מוקמינן לה בטוען טענת גנב
יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:
❖
עצמו, דדרשינן אם לא
שמות כב ז
שנמצא הוא בעצמו ח) גנב הוי אומר
ימצא הגנב הרי טוען טענת גנב אמור הא מה אני מקיים אם ימצא הגנב
ימצא הגנב, אם לא ימצא
דהאי קרא דלעיל נמי כשנמצא בעל
בגנב עצמו הכתוב מדבר דכולי עלמא מיהת אם לא ימצא הגנב בטוען
כמו שאמר, אלא הוא עצמו
גנבו, וכתיב בתריה ישלם
הבית שקרן קאמר ולקמיה פרכינן
הגהות הב"ח
טענת גנב כתיב מאי משמע אמר רבא אם לא ימצא כמה שאמר אלא
שנים (לעיל נז.). היכן
תרי קראי למה לי: בגנב עצמו. מגיד
(א) גמ' אם לא ימצא הגנב
פקדוני. אמר לשומר חנם
שהוא עצמו גנבו ישלם שנים ומנלן דבשבועה דתניא ב) 3 ונקרב בעל הבית
הכתוב שגנב משלם כפל: או אינו
הוי אומר בטוען טענת
היכן שורי אמר ליה אבד
אל האלהים לשבועה אתה אומר לשבועה או אינו אלא לדין נאמר שליחות
גנב: (ב) תוס' ד"ה ואידך
ז
(שבועות מט.). משלם
אלא בטוען טענת גנב קאמר. דאם
❖
את הקרן. וכפל לא,
גנב הגנב כו':
יד למטה ונאמר שליחות יד למעלה מה להלן לשבועה אף כאן לשבועה
נמצא הוא גנב משלם כפל: ה"ג
דאין כפל אלא בטוען
בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב היינו דכתיבי תרי קראי
כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב
נגנב, וחומש ואשם נמי
לא שייכי אלא כשהודה,
הרי טוען טענת גנב אמור הא מה
אלא למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב תרי קראי למה לי אמרי חד
רבינו חננאל
דכתיב בגזל הגר והתודו
אני מקיים כו': אם לא ימצא כמו
למעוטי טענת אבד ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב דלא מייתר
(לקמן קו. וכעי"ז קח:).
על כל אבדה, לכדר' יוחנן
שאמר. שטוען נגנבה כדכתיב וגונב
הודה על פי עצמו.
דאמ' הטוען טענת גנב
למעוטי טענת אבד מנא ליה מגנב הגנב ולמאן דאמר תרוייהו בטוען טענת
לאחר שבועה (לקמן קו.)
באבדה משלם תשלומי
מבית האיש: אלא הוא עצמו גנבו.
גנב דמיעט ליה טוען טענת אבד גנב הגנב מאי דריש ביה אמר לך מבעי
משלם
שלא באו עדים,
כפל, כגון שמצא אבידה
ונקרב בעל הבית כלומר והוא כבר
קרן וחומש ואשם. כדין
והיא בידו וטען שנגנבה
ליה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ג)דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
נשבע בדבר שלא שלח ידו מה כתיב
שבועת הפקדון דאינה
ונמצא שהוא גנבה משלם
יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי
באה עד שמודה ושב
תשלומי כפל, והוא
אחריו על כל דבר פשע וגו' ישלם
מרשעו ובא להתכפר,
שנשבע. אבל אם לא
ארבעה וחמשה למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב דהאי גנב הגנב
שנים ט): וממאי. דהאי ונקרב בעל
דכתיב בשבועת גזל הגר
נשבע אפילו זה אינו
אפקיה למעוטי טענת אבד דר' חייא בר אבא מנא ליה אמר לך הקישא הוא
הבית לשבועה קאמר: לשבועה.
בפרשת נשא והתודו את
משלם תשלומי כפל. מנא
חטאתם אשר עשו וגו'
הני מילי דתנו רבנן אם
שכיון שטוען וגונב מבית האיש ישבע
ואין משיבין על הקישא בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת
ד)
(שבועות מט.). אמר לו
ימצא הגנב בגנב עצמו
שנגנבה ויפטר: או אינו אלא לדין.
נגנב כו' הודה מעצמו
גנב שפיר אלא למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב גנב עצמו מנא ליה
הכתוב מדבר, אתה אומ'
משלם קרן וחומש
כן או אינו אלא בטוען
לפרעון דשומר חנם שטוען נגנבה
י)
וכי תימא ליתי בק"ו מטוען טענת גנב דיו לבא מן הדין להיות כנדון
ואשם. אבל כפל לא,
טענת גנב, כשהוא אומ'
ישלם דהאי קרא בשומר חנם כתיב
דמודה בקנס הוא .
מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה נפקא ליה מדתנא דבי חזקיה
אם לא ימצא הגנב, בגנב
(שם)
כדאמרי' בהשואל (ב"מ דף צד:):
ונקרב בעל הבית אל
עצמו הכתוב מדבר. תניא
דתנא דבי חזקיה יאמר שור וגניבה והכל בכלל אילו כך הייתי אומר מה
ה)
האלהים לשבועה. והכי
אידך אם ימצא הגנב
שליחות יד למטה. בשומר שכר
קאמר אם לא ימצא כמה
בטוען טענת גנב הכתוב
הפרט מפורש קרב לגבי מזבח אף כל קרב לגבי מזבח מה יש לך להביא שה
שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא
שאמר שנגנבה אלא הוא
מדבר. שמע מינה דכל
כשהוא
שלח וגו': שליחות יד למעלה.
גנבה, והוא כבר נקרב
מאי דקתאני במתניתין
אל הדיינין לשבועה ונשבע
עיקרה מן התורה. לפיכך
ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו: למעוטי טענת אבד. אם טען נאבדה הימנו ועדים מעידים שגנבו פטור מכפל אפילו
לשקר ואחר כך באו
אמרינן בגמרא מנא הני
נשבע: משלם תשלומי ארבעה וחמשה. כגנב עצמו דנפקא ליה מגנב הגנב: הקישא הוא. כיון דסמיכי להדדי הני קראי איתקש
עדים, אשר ירשיעון הדיינין
מילי, ופירשו בה פירוש
גנב וטוען טענת גנב להדדי מה גנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה אם טבח ומכר אף טוען טענת גנב משלם ארבעה וחמשה. ואע"ג
ישלם כפל (ב"מ מא:).
הפסוק לברר כי הטוען
אתה אומר לשבועה.
טענת גנב [מש]לם,
דאיכא למיפרך מה לגנב עצמו שכן חייב כפל בלא שבועה תאמר בטוען טענת גנב שצריך שבועה אין משיבין על ההיקש כדאמרינן להא
קריבה לשבועה, או אינו
מפורש הוא בפסוק. ואמ'
מילתא בהגוזל עצים (לקמן דף קו:). ואיכא דאמרי הקישא כדמפרש התם הואיל וגנב משלם כפל וטוען טענת גנב משלם כפל מה גנב טבח ומכר
אלא לדין. קריבה לדין,
כי פירוש הפסוק אם לא
שמשעה שטען בב"ד
משלם תשלומי ארבעה וחמשה אף טוען טענת גנב טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה ולאו מילתא היא דהאי מה מצינו בנין אב הוא ולא
ימצא הגנב, כמה שטען
נגנבה, אע"פ שלא נשבע
מי שהפקדון [אצלו
הקישא אלא סמיכות המקראות קרי היקש והכי נמי שמעינן התם: הניחא למ"ד חד בגנב וחד בטוען [טענת גנב] שפיר. נפקא
ישלם כפל אם באו עדים
ש]נגנב מידו, אלא אחר
ליה גנב מהכא אלא למ"ד כו': מדתנא דבי חזקיה. דדריש קרא אחרינא דמשתעי בגנב עצמו אם המצא תמצא בידו הגניבה
(שם) שכיון שבא לדין
שנקרב בעל הבית אל
עמו וכפר לומר נגנבה,
וגו'. והאי דנקט דרשה ולא נקט קרא משום דמקרא לא נפקא לן בהדיא אלא בעלי חיים כדכתיב [שמות כב] משור ועד חמור
האלהים ונשבע, ונמצא כי
מיד יתחייב כפל אם באו
הוא גנבו, ישלם שנים.
עד שה חיים ומדרשה מרבה להו תנא דבי חזקיה לכולהו: יאמר שור וגניבה והכל בכלל. דמרבינן כל כעין הפרט דבר
עדים שהיא בידו (שמות כב
[ואקשינן] הך תנא
המטלטל וגופו ממון חמור ושה למה לי. ומשני אילו כן וכו'. ולקמיה מפרש מאי קאמר הא לאו כלל ופרט וכלל הוא דקדריש ליה כעין הפרט:
ח). אף כאן לשבועה.
[סד.]
ד[תניא] אידך דמפיק להני
למדנו שאין משלמין כפל
תרי קראי לטוען טענת
אף כל קרב. ולא מתרבי מכעין הפרט אלא הקרב למזבח להכי כתב שה דלא תימא כלל לאתויי קרב למזבח קאתי דמה יש לך
ע"י טענת גנב אלא לאחר
גנב, תרי קראי למה לי.
להביא שקרב למזבח ולא נכתב בפירוש שה כשהוא אומר שה הרי
שה אמור הא מה אני מקיים גניבה שאני דורש בכעין הפרט:
שבועה, וגם למדנו שנפטר
ופריק [חד] למעוטי
לרבות [טענת אבוד, ש]לא משלם
מגנבה ואבדה בשבועה
(ב"מ מא:). ואין משיבין
כפל א) מנא ליה, ואמרינן
על הקישא. אע"ג דאיכא למיפרך ביה, דאדם דן ק"ו מעצמו ואין אדם דן גז"ש והיקש מעצמו אלא אם כן למדה מרבו ורבו
נפקא ליה מגנב הגנב, כלומ' היה לו [לכתוב] אם ימ[צא ... לרבות כל גנב ואפילו טוען טענת אבד ונמצא שהוא גנבו אינו
מרבו הלכה למשה מסיני (מנחות פב:).
משלם שני(ם) ...[ואיד]ך ה[גנב]... מיבעי לי לכדר' חייא בר אבה אמר ר' יוחנן דאמ' הטוען טענת גנב בפקדון וטבח ומכר
משלם א[רבעה ו]חמשה הואיל וגנב משלם תשלומי כפל וטוען טענת גנב משלם תשלומי ... ה' אף הטוען טענת גניב אם
טבח ומכר משלם ... [למעו]טי טענת אבוד. הא דר' חייא בר אבה אמר ר' יוחנן ... [ואין משיבי]ן על הקישא, כלומר הוקש טוען גנב לגנב ואין משיבין על [הקישא. ... ] ומנא לן דטוען טענת גנב אינו משלם תשלומי כפל אלא ... נמצא כי הוא גנבו
דתניא ונקרב בעל הבית אל האלהים, לשבועה. ... שליחות יד למטה שנ' שבועת יי"י תהיה בין שניהם ... בשבועה אף שליחות יד האמורה למעלה בשבוע'. ... תרי קראי בטוען טענת גנב, [גנב] עצמו מנא ליה, וכי תימא ליתי בקל וחומר [מטוען]
טענת גנב, מה טוען טענת גנב דיו לבא מן ה[דין] להיות כנדון, דיו לגנב להיות כטוען [טענת גנב] מה טוען טענת גנב אינו משלם כפל אלא אם [נשבע שנ]גנב אף גנב כך. והא קימא לן [דחייב כפל] אף על פי שלא נשבע. הילכך לא יכיל ליתי בקל
וחומר. אמר רבא נפקא שהגנב משלם ... [מ]תנא דבי חזקיה ואמר שור וגניבה והכל בכלל אלו כן וכול'.
א) לפנינו 'ולמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב, למעוטי טענת אבד שלא משלם כפל', ונראה דנשמט מה"ד.