סד:
מרובה
פרק שביעי בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אי הכי שפיר קשיא ליה. ומשני משום דאית ליה פירכא אע"ג
אי הכי שפיר קא קשיא ליה. ומאי תשובה יש בדבר: ה"ג לרבות
יב א מיי' פ"א מהל'
א) שבועות ה. [חולין סו:
כל דבר מהיכא מייתי לה מכלל בתרא כללא גופא חיים כתיב
גניבה הלכה ד סמג דהאי פירכא ליתא בברייתא היינו משום דלא חש לפרשה:
זבחים מד. בכורות נא.
❖ גם זה שאל ה"ר אשר מלוני"ל את ר"י דאכתי תקשה
מהיכא קמייתי ליה מכללא בתרא כללא גופי' חיים כתיב ביה.
ע"ש], ב) שבועות דף ה.
עשין עא:
ביה. כלומר איצטריך אם המצא תמצא דאי מגניבה וחיים דרשת
חולין דף סז. בכורות נא.,
לכלל איכא למיפרך שאר דברים מהיכא מייתית להו מכללא בתרא
ג) [עי' תוס' שבועות ה.
ד"ה דתנא], ד) לקמן עה.,
המצא תמצא ל"ל דהא כיון דלא מצי
אף כל כללא גופיה חיים כתיב ביה
תורה אור השלם
ה) סוטה ג. שבועות יט.
לרבויי בכלל ופרט וכלל טפי אלא
דכל היכא דדרשינן כלל ופרט וכלל
אי הכי שפיר קשיא ליה משום דאית ליה
[מנחות י.], ו) גיטין ד' עז.
1. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא
בעלי חיים משום דכללא גופיה חיים
אף כל מכללא בתרא מידרש דכללא
ב"מ י: נו:, ז) ס"א ל"ג
פירכא לרבות כל דבר מהיכא קמייתי ליה
בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד
ומוה' שכנא הגיה דלא דמי
כתיב ביה א"כ ע"כ חיים לכללא לא
קמא למעוטי הוא דאתי דבלאו איהו
חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם
מכלל בתרא כללא גופיה חיים כתיב ביה
ליה לכללא קמא ומהרנ"ש
שמות כב ג
יְשַׁלֵּם:
אתיא דאי כללא אמאי איצטריך כל
הוי פרט וכלל דאיתרבו כל מילי
2. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
הגיה דלא דמי לפרטי ה"מ
כלל ופרט וכלל מאי קא מהני ליה אי לאתויי
הנהו פרטי לא לכתוב אלא גניבה
ומהני כללא קמא למעוטי מאי דלא
כו' וה"פ דדריש בעלמא
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
כל דבר הא חיים כתיב בעלי חיים אין מידי
כללא דלא דמי להדדי לפרטי
וחיים והוה מרבינן נמי כל בעלי חיים
דמי ליה לפרטא וכללא בתרא לרבויי
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
כלומר לכלל ופרט וכלל
אחרינא לא משום הכא איצטריך אם
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
אלמא לאו כללא הוא אלא פרטא
אתי דאי לאו איהו ה"ל כלל ופרט
לומר בהן מה הפרט עכ"ל,
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
המצא אמרי והא שני כללות דסמיכי אהדדי
ומפרט דחיים לחוד נרבה כל ב"ח
ואין בכלל אלא מה שבפרט הלכך
ח) [צ"ל מכל], ט) [ויקרא
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
יא], י) [שמות כב],
נינהו אמר רבינא כדאמרי במערבא כל
ומכל הני פרטי נרבה כל דבר והכי
לא דרשינן מיניה אלא בעלי חיים
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
א)
❖
כ) בס"א: המצא, ל) [עיין
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
איתא בסמוך אי לאתויי בעלי חיים
ובטיל ליה כלל ופרט דאע"ג דדריש
מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה
בהרא"ש ריש קידושין סי'
מחיים נפקא והשיב ר"י דלקמן ודאי
תנא דבי ר' ישמעאל בעלמא כללא
ב'], מ) דאל"כ כללא בתרא
לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט
למה לי לרבות כעין הפרט
דאיכא כללא ופרטא וכללא כדאמר
דלא דמי ז)(ליה פרטא) הני מילי לרבויי
גליון הש"ס
שדי שור בין המצא לתמצא לאתויי מאי אי
הא בפרט עצמו משמע כל.
מידי דהוי בכללא בתרא: להכי
שדי שור בין המצא תמצא קאמר
❖
תוס' ד"ה אי הכי שה
העתק מחילופי גרסאות,
לאתויי ב"ח מחיים נפקא אלא לאתויי דבר
איצטריך אם המצא תמצא. למידרש
שפיר דמכעין הפרט דשור מרבינן
למה לי ה"מ לאקשויי.
שאין בעלי חיים ודרוש הכי מה הפרט מפורש
עיין תשובת מהר"י אדריבי
כללי מיניה כדמפרש ואזיל: והא תרי
אפילו דלאו ב"ח דכל ב"ח מפרטא
❖
סי' שלד:
דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר
רבינו חננאל
כללי דסמיכי נינהו. המצא תמצא
דחיים נפקא אבל הכא בלא המצא
המטלטל וגופו ממון ותו שדי חמור בין המצא
תמצא אי חיים לא הוי כלל היכי
והיכי מצי למדרש מינייהו כלל ופרט
איכא למיפרך במאי קא
מיי[תי ליה בכללי בתרא,
וכלל: הטל פרט. הכתוב בצידן
מתרבו דלאו ב"ח מפרטי כיון דליכא
מוסף רש"י
לתמצא לאתויי מאי אי לאתויי דבר שאין
בכלל גופיה] חיים כת',
ביניהן: אלא לאתויי דבר המסויים.
כלל בתרא לרבויי מיניה כעין הפרט
הטל פרט ביניהם.
בעלי חיים משור נפקא אלא לאתויי דבר
חיים אין מידי אחרינא לא.
הטל פרט הסמוך להם
והואיל שאין לרבות מהן כלום אם
אין אבל דבר שאינו מסויים לא
משום הכי קשיא ליה
מסויים א"ה שה למה לי אלא ריבה ומיעט
ותנהו ביניהם, ודונם
לה... והדר לדון, אם
נעשה חיים פרט ע"כ צריכין אנו
ומריבויא דרשינן לה ולא ממשמעותא
בכלל ופרט. בכלל ופרט
וריבה הוא כדתנא דבי רבי ישמעאל ב) דתנא
המצא תמצא בידו
לעשות מחיים כלל ויבואו הפרטות
דיש בהמות הרבה שאין בהן סימן
וכלל ותרבי כעין הפרט
הגניבה, דכיון דאינון שני
דבי ר' ישמעאל במים במים ב' פעמים אין
(חולין סז.). במים במים
כללות [דסמיכי אהדדי,
למעט מן הכלל ונאמר מה הפרט
דאי ממשמעותא דקרא נפקא תיפוק
ב' פעמים אין זה
מטילין] פרט ביניהן ודנין
זה כלל ופרט אלא ג) ריבה ומיעט וריבה ריבה
מכעין הפרט דשור: ה"ג דתנא דבי
מפורש דבר שנבלתו מטמאה ונמעט
כלל ופרט אלא ריבה
אותן בכלל ופרט, כדאמרי
הכל מאי רבי רבי כל מילי אי הכי כל הני
ר' ישמעאל במים במים ב' פעמים.
מהם עופות טמאים ואע"ג דהאי
ומיעט וריבה. דאיכא
במערבא. וכל דבר שיש
תנא דדריש את זה תאכלו
בו רוח חיים למדנו שהגנב
פרטי למה לי חד למעוטי קרקע וחד למעוטי
תנא אין נראה לו לתפוס צד טומאה
ולא גרס כל מקום שנאמר במים במים.
מכל אשר במים כלל, בימים
משלם כפל מדכת' חיים
היינו דוקא לפי מה שהיה יכול
תאכלו כל ח) אשר במים כל אשר לו
עבדים וחד למעוטי שטרות גניבה וחיים
ובנחלים פרט, במים חזר
שנים ישלם, השתא שדינן
לתפוס צד ב"ח ורוצה לעשות כלל
סנפיר וקשקשת במיםט) הואיל וכללים
וכלל, ופליג עליה תנא דבי
שור ביני המצא תמצא
לכדרב דאמר אחייה לקרן כעין שגנב ולמ"ד
ר' ישמעאל ואמר במים
ודנינן הכי, המצא כלל,
דחיים כמו כלל דגניבה אבל השתא
סמוכים הם והפרט אינו ביניהן
חד בגנב וחד בטוען טענת גנב וגנב עצמו
במים סמוכין זה לזה ואחר
שור פרט, תמצא חזר
דמסיק דמחיים לא משמע אלא ב"ח
אלא אחריהם כתיב בימים ובנחלים
כך כתיב בימים ובנחלים,
וכלל. אם אינך צריך
נפקא ליה מאם ימצא הגנב האי אם המצא
ואין יכול לתפוס צד ב"ח דא"כ פרטי
דמשמע דימים ונחלים הוא דבעינן
הלכך אין זה כלל ופרט,
לרבות בעלי חיים דהא
תמצא מאי דריש ביה מבעי לי' לכדרבא
אלא הטילהו ביניהם לדרשו
איתרבי ליה כל בעלי חיים
למה לי ע"כ היה צריך לתפוס צד
סנפיר וקשקשת אבל שיחין ומערות
בריבויי ומיעוטי (שבועות
מדכת' חיים שנים ישלם,
בר אהילאי ד) דאמר רבא בר אהילאי מאי
טומאה להכי איצטריך המצא תמצא
לא אין זה נדרש בכלל ופרט דלא
ה.) כגון הכא את זה תאכלו
דרוש הכי מה הפרט
טעמא דרב דאמר מודה בקנס ואחר כך באו
מכל אשר במים אשר
לרבות כל דבר כדמסיק:
ליתרבי אלא כעין הפרט אלא
מפורש דבר המיטלטל
למעוטי
לו סנפיר וקשקשת במים,
וגופו ממון אף כל דבר
דבר שאין מסוים. אית
בריבה ומיעט וריבה ואתרבי כל מילי
עדים פטור דכתיב אם המצא תמצא אם
1
דהיינו שתי כללות, דמשמע
המט[לטל] וגופו ממון.
ספרים דגרסי ל)לאתויי
אלא דמיעוט מהני למעוטי פורתא
המצא בעדים תמצא בדיינים פרט למרשיע
דבכל מים בעינן סנפיר
מחמור, מרבינן דבר
וקשקשת, ופרט כתיב
חדא מילתא ותו לא: חד למעוטי
שאינו מסויים. ƒמN≈ ה מאי
ולעיל (דף סג. ד"ה דבר) מפורש:
את עצמו ולמ"ד תרוייהו בטוען טענת גנב
אי הכי שה ל"ל. $ ה"מ לאקשויי שור
אחריהם בימים ובנחלים,
מרבינן, וזה הוא דמקשי
קרקע כו'. ועד השתא לא מצי לתרוצי
דמשמע בימים ובנחלים
דהאי אם המצא תמצא מפיק ליה לגנב עצמו
או הכי שה למה לי. ונדחה
ושה ל"ל מ)דמכעין הפרט דחיים
הכי דכי הוה דיינינן להו בכלל ופרט
שנובעים הם בעינן סנפיר
זה כולו. וחזרנו לומר
מרשיע עצמו מנלן מאשר ירשיעון אלהים
וקשקשת, אבל הגדילים
2
דלאו בכלל ופרט דינינן
לחוד מרבינן כל דבר אפילו דלאו
לא הוה מתרבי כעין הפרט אלא
במים מכונסין מיתאכלי
ליה אלא לדרוש בריבוי
ולא המרשיע את עצמו ולמ"ד חד בגנב
ב"ח ולפי שהגמרא התחיל דבריו
דבר המטלטל וגופו ממון וממילא
בלא סנפיר וקשקשת,
ומיעוט, כדתנא דבי ר'
וחד בטוען טענת גנב דאייתי ליה מהמצא
הוי ממעטי כל הני: אחייה לקרן
בשור שהוא ראשון נקט הכי אבל
אין זה כלל ופרט, לא
ישמע' במים במים שני
דיינינן ליה בכלל ובפרט,
פעמים אין זה כלל ופרט
כעין שגנב. לקמן היא בשמעתין [סה.]
תמצא למרשיע את עצמו האי אשר ירשיעון
באמת הוא ששניהם מיותרים:
אלא מטילין הפרט ביניהן
אלא ריבה ומיעט כול'.
דאם גנב בהמה והוכחשה או הוזלה
אין
מאי דריש ביה אמר לך ההוא מיבעי ליה
ודנין אותו ברבויי ומיעוטי
והכא דרשינן הכי, גניבה
משלם כשעת הגניבה דכתיב חיים
(בכורות נא.) הואיל ושתי
י)
ריבה הכל, שור מיעט
למודה בקנס דפטור ומ"ד תרוייהו בטוען טענת גנב קסבר מודה בקנס ואח"כ
הכללות סמוכין, כשתטיל
קרקע, חמור מיעט
החייהו לקרן של גניבה שיהא שלם:
באו עדים חייב ולמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב דנפקא ליה גנב מהתם
פרט שאחריהן ביניהם מדה
עבדים, שה מיעט שטרות,
מ"ט דרב. לקמיה היא בהאי פירקא [עה.]:
בתורה היא שלא תדונם
גניבה וחיים לכדרב
בשלמא אם המצא תמצא לכדרבא בר אהילאי אבל כל הני פרטי למה לי כדתנא
אם המצא בעדים. אם תחלה תמצא
בכלל ופרט אלא בריבוי
כדבענן למימר קמאן.
כ)
דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא
ומיעוט, דלהכי פלגינהו
השתא דפשטינ', ולמאן
ה)
בעדים תמצא הכפל שהוא קנס
רחמנא לפרטא מכלל דלא
דמפיק להני תרי קראי
נשנית אלא לדבר שנתחדש בה ואימא גנב עצמו בשבועה לא ס"ד דתניא
בדיינין: פרט למרשיע את עצמו.
תדרשיה בכלל ופרט. ואיכא
בטוען טענת גנב, גנב
רבי יעקב אומר שנים ישלם שלא בשבועה אתה אומר שלא בשבועה או
בין ריבה ומיעט לכלל
אע"פ שבאו עדים אחרי כן אין משלם
עצמו מנא ליה. מפיק ליה
א
ופרט, דכי דרשינן כלל
מאם המצא תמצא. אלא
כפל: ההוא מיבעי לי' למודה בקנס
אינו אלא בשבועה אמרת לא כך היה מאי לא כך היה אמר אביי לא לכתוב
ופרט הוי פרט פירושו
אידך תניא דמפיק לחדא
דפטור. אם לא באו עדים אחרי כן
של כללא ואין בכלל אלא
רחמנא שנים ישלם בגנב וליתי בק"ו מטוען טענת גנב ומה טוען טענת גנב
קרא בטוען טענת גנב
מה שבפרט, ואפילו דבר
ולחדא קרא בגנב עצמו,
ואייתר ליה אם המצא תמצא לפטור
דבהיתירא אתא לידיה אמר קרא לישלם תרי גנב עצמו דבאיסורא אתא לידיה
הדומה לו אין לך להביא,
האי אם המצא תמצא מאי
אפילו באו עדים דאי לא כתיב אלא
וכשכלל לך כלל שני אחר
דריש ביה. דריש ביה הכי
לא כל שכן אלא שנים ישלם דכתב רחמנא בגנב עצמו למה לי דאפילו
חד קרא הוה מוקמינן ליה בלא באו
הפרט אהני לאתויי מידי
כדרבא בר אהילאי דאמ'
שלא בשבועה והאי אם המצא להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא ידו
ו)
דדמי ליה לפרט, אבל
(רוב) המצא בעדים תמצא
עדים: כל הני פרטי למה לי.
כי דרשינן ריבה ומיעט
בדיינין, פרט למרשיע את
אין
אי למעוטי קרקעות ועבדים
לא פירש המיעוט את
עצמו שאין משלם כפל,
ושטרות כדאמרן הא אימעיטו להו להנך מהנך פרטי דכתיבי בעל כל דבר פשע: שנתחדש בה. אם המצא בעדים תמצא
הריבוי, אלא מיעט שלא
שמעינן מינה דמודה בקנס
תשמע ממנו הכל אלא זה
פטור. ואידך, נפקא מאשר
בדיינין פרט למודה בקנס: ואימא גנב עצמו. לא ישלם כפל
עד שישבע לשקר הואיל ומקראי דלעיל נפקא לן גנב עצמו:
והדומים לו, ובלאו רבוי
ירשיעון אלהים ישלם
כחושה שנים ולא המרשיע את
שני הוה מרבינן כל דדמי
ליה למיעוטא ואהני רבוי שני לאתויי כל מילי ואהני מיעוטא למעוטי מידי דלא דמי ליה כלל (חולין סז.). כל פרשה עצמו וכול'. תוב אקשינן למאן דאמ' חד בגנב וחד בטוען טענת גנב, ודריש נמי המצא תמצא כדרבה בר אהילאי, הני שור
שנאמרה ונשנית כו'. אורחיה דקרא לחזור ולשנות את האמור מפני דבר אחר המתחדש בכפילתו (סוטה ג.). ידו. אם
וחמור ושה דכת' הכא למה לי, הא כתיב על כל דבר פשע על שור על חמור וגו'. ופרקינן, כדתנא דבי ר' ישמע' דאמ' כל
המצא תמצא בידו (ב"מ י:).
פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. ומה חידושא איכא הכא, מודה בקנס פטור שנ' המצא
תמצא המצא בעדים תמצא בדיינין פרט למרשיע את עצמו. ואקשינן תוב, או הכי גנב עצמו לא ישלם כפל אלא אם ישבע.
ודחינן לה מדהוה ליה למיתא בקל וחומר מטוען טענת גנב וכת' ביה קרא בהדיא חיים שנים ישלם שמע מינה דאפילו שלא בשבועה.