מרובה פרק שביעי בבא קמא
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין לי אלא בידו. פי' שגנבו בידו ממש גגו חצירו כלומר שהכישה
כחושה והשמינה כו'. הגנב פטמה וקשיא לרב דאמר תשלומי ד'
יג א מיי' פ"א מהל'
א) [יבמות כד: וש"נ],
וה' כשעת העמדה בדין וקס"ד בין שבחה בין הכחישה הגנב
במקל מחצירו של בעה"ב ונכנסה לגגו חצירו וקרפיפו ואיצטריך
ב) ב"מ מג., ג) בתוספות
גניבה הל' יד סמג
ב"מ מג: ד"ה אלא הגי'
עשין עא טוש"ע ח"מ סי'
בידים: ומשני משום דא"ל כו'. אבל שבחה בדמים שהוקרו בהמות
לרבויי חצר לאשמועינן דחצר קונה אף לחובתו דלא תימא כשליח
רבא, ד) [לקמן קו. שבועות
שנד סעיף ג:
כפל כי השתא: והכחישה.
דמיא ואין שליח לדבר עבירה קמ"ל דקונה כדמפרש בפ"ק דב"מ
בשוק או שנתפטמה מאליה משלם
יד ב מיי' שם סמג שם
לז:], ה) [ע' בתוס' פסחים
הגנב הכחישה בידים בטורח מלאכה
(דף י:) דיש שליח לדבר עבירה היכא
מא: ד"ה א"כ ותוס' מנחות
טוש"ע שם:
טו ג מיי' שם הלכה יג
יז: ד"ה לכתוב ותוס'
או במקל: מה לי קטלה פלגא.
דשליח לאו בר חיובא הוא וכן מוכח
אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל
סמג שם טוש"ע ח"מ
כתובות לט: ד"ה אין],
התם כדפרישית:
הלכך מההיא שעתא דאכחשה אתחלה
ו) [לקמן סו.], ז) גי' רש"א
אם המצא תמצא מ"מ א"כ לימא קרא או
שם סעיף ד:
1
ליכתוב או אם המצא המצא או
טז ד טוש"ע שם בהג"ה
טלאים כדמעיקרא דמים
לה טביחה: ולבסוף שויא ד'. בשעה
המצא המצא או תמצא תמצא מדשני קרא
ובסעי' א:
כשל עכשיו משמע וכו' וכן
תמצא תמצא. משמע
שאבדה מן העולם: תברה. בידים
❖
יז ה מיי' שם טוש"ע שם
הוא גי' הר"מ ע"ש,
ש"מ תרתי: גופא אמר רב א קרן כעין שגנב
או שתייה משלם ד'. ובהמפקיד (ב"מ
דאורחיה דקרא ליכתוב ב' פעמים
סעי' ד:
תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה
יח ו טוש"ע שם ס"ג:
ב
דף מג.) מפרש טעמא דכל כמה
תיבה אחת $ וכן בהחובל (לקמן פה.)
יט ז מיי' שם הלכה יד
כשעת העמדה בדין מאי טעמא דרב אמר
תורה אור השלם
דאיתיה בעינא ברשותא דמרה קיימא
גבי ורפא ירפא וקשה ה) דבריש היו
ופ"ג מהל' גזילה הל'
קרא גניבה וחיים אמאי קאמר רחמנא חיים
דהא בעי לאהדורה הלכך ברשותא
בודקין
1. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא
א סמג שם טוש"ע ח"מ
(סנהדרין דף מ: ושם ד"ה מדהוה)
שם סעי' ג וסי' שסב סעי'
בגניבה אחייה לקרן כעין שגנב $ אמר רב
דמרה הוקרה וההיא שעתא דתברה
קאמר גבי גז"ש דהיטב היטב דמופנה
בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד
י:
חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם
ושתייה הוא דקא גזיל לה אבל איתבר
מדה"ל למכתב או דרוש תדרוש או
ששת אמינא א) כי ניים ושכיב רב אמר להא
❖
כ ח מיי' פ"א מהלכות
שמות כב ג
יְשַׁלֵּם:
ממילא אמאי מחייבת ליה אההיא
חקור תחקור מדשני קרא בדבוריה
גניבה הלי"ד ופ"ג
שמעתא דתניא ג כחושה והשמינה משלם
מהלכות גזילה ה"ב סמג
שעתא דגזלה וההיא שעתא זוזא הוא
בהיטב כו' משמע דאי הוה כתב הכי
תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין
שם טוש"ע ח"מ סי' שנד
גליון הש"ס
דשוייא וגבי טביחה ומכירה הוי כי
לא הוה מופנה ואמאי אכתי הוה
ס"ג וסי' שסב סעי' יא:
שגנב אמרי משום ד דא"ל אנא פטימנא ואת
כא ט מיי' פ"א מהל'
תברה או שתייה: משלם קרן וחומש
גמרא אמר רב ששת
מופנה מדהוי ליה למיכתב או דרוש
שקלת ת"ש שמינה והכחישה משלם תשלומי
אמינא כי ניים. לעיל דף
גניבה הל' יד סמג
ה
ואשם. משום שבועה ואין כאן כפל
דרוש או תחקור תחקור וי"ל דאין
מז ע"ב וש"נ: תוס' ד"ה
שם טוח"מ סי' שנד:
כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב
דמודה בקנס פטור: ואם משבאו
ה"נ אלא משום דאין יורד לאותה
כב י מיי' פ"א מהל'
לכתוב וכו' וכן בהחובל
התם נמי משום דאמרינן ליה מה לי קטלה
עדים. ונתחייב בכפל הודה: משלם
סברא וניחא ליה למנקט כפל לשון
גבי ורפא ירפא. וכן
שבועות הלכה ח
תענית ג ע"א מנחות יז
והל' ט ופ"ז שם הל' א
כפל ואשם וחומש עולה לו בתוך
השגור בכמה מקומות כמו העניק
כולה מה לי קטלה פלגא כי קאמר רב
❖
ע"ב:
והל' ב סמג לאוין רמח:
הכפל. שהרי חומש לבעלים הוא והוא
תעניק נתון תתן (דברים טו): כג כ מיי' פ"ד מהל'
ביוקרא וזולא הוא דקאמר היכי דמי אילימא
ו
גופא אמר רב קרן כעין שגנב.
גניבה הלכה א סמג
שקל. וע"כ הא דר' יעקב בששוין
דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי קרן
❖
עשין עא טוח"מ סי' שנב:
רבינו חננאל
כאחד החומש והכפל קמיירי דאי הוה
במסקנא דמילתא אמרינן
כעין שגנב לימא פליגא דרב אדרבה ב)דאמר
כפילא טפי מחומשא לאו חומשא
דרב איירי לענין יוקרא וזולא וא"ת
גופה אמ' רב קרן כעין
רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה
ג)
ז
שגנב. מאי טעמ', כתי'
הוי ולא מיפטר ליה עד דמשלם
ומאי קמ"ל מתניתין היא בריש הגוזל
מוסף רש"י
גניבה וחיים אחייה לקרן
מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי
חומש דחומש כפרה דשבועה הוא:
קמא (לקמן דף צג:) כל הגזלנין משלמין
אין לי אלא ידו. אין
כעין שגנב, כפל וארבע'
תברה או שתייה משלם ד' איתבר ממילא
כשעת הגזילה ואע"ג דמתני' משמע
וחכ"א
לי שיתחייב כפל אלא בזמן
וחמש' כשעת העמדה
שלקחו בידו (ב"מ נו:). גגו
בדין. ושקלו וטרו
משלם זוזא אמרי כי קאמר רב כגון דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא קרן
דלענין שינוי איירי כגון עצים ועשאן
ח
חצירו וקרפיפו מנין.
ואוקמוה
כחושה
כלים והתם (דף צו:) נמי קאמר
כעין שגנב ט תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין תני
שאם נכנסה שם ונעל
והשמינה או שמינה
בגמ' כל הגזלנים משלמים כשעת
בפניה לגנבה, מנין שקנתה
והכחישה דלא כרב, וכי
רבי חנינא לסיועיה לרבד) בעה"ב שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ובאו
לו חצירו ומתחייב כפל
לא אמר רבא ולא יוקרא
הגזילה לאתויי דר' אלעאי גזל טלה
עדים אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים
(שם וכעי"ז שם י:). בעל
וזולא כדרבא דאמ' מאן
י
ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו
הבית שטען טענת גנב
דגזל חביתא מחבריה,
הודה כ משלם תשלומי כפל ואשם וחומשו עולה לו בכפילו דברי רבי יעקב
מ"מ לענין יוקרא וזולא נמי איירי
בפקדון. פטר עצמו ע"י
מעיקרא שויא זוזא
וחכמים
גניבה שטען נגנב הימני,
והשתא שויה ד'. שתייה
כדמוכח בסוף המפקיד (ב"מ דף מג.)
ושומר חנם פטור מגניבה,
או תברה משלם ד'
דמייתי לה איוקרא וזולא וכן פרק כל שעה (פסחים דף לב.) גבי אוכל תרומה דקאמר היכא דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא לא תבעי
וקי"ל שאם נשבע ובאו
דהשתא. גזלה איתבר
עדים משלם כפל כגנב
לך דודאי לפי דמים משלם דלא גרע מגזלן דתנן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה וי"ל דעיקר רב לא אתא לאשמועינן אלא תשלומי
ממילה משלם כשעת
עצמו, אבל אם הודה אח"כ
הגזילה זוזא. רב נמי כי
כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין והא דקאמר מ"ט דרב אתשלומי כפל ותשלומי ד' וה' קא בעי וה"פ אמר קרא גניבה
אין כאן כפל דמודה בקנס
קאמ' הכי קאמ', כגון
וחיים אחייה לקרן כעין שגנב ומשמע ליה דוקא לקרן ולא תשלומי ד' וה' וא"ת בהגוזל קמא (לקמן דף קה.) דאמר רבא גזל שלש אגודות
פטור, אבל חומש ואשם
דמעיקרא הויה שויה
יש משום שבועת הפקדון
ארבעה ולבסוף זוזא קרן
בג' פרוטות והוזלו ועמדו על ב' והחזיר לו ב' חייב להחזיר לו אחת ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח אמאי לא מייתי ראיה ממתני'
(שבועות לז:). משלם קרן
כעין שגנב כפל ד' וה'
דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה כיון דלענין יוקרא וזולא נמי איירי וי"ל דממתניתין דכל הגזלנים לא מצי מייתי דהתם אם איתא
וחומש ואשם. ולא כפל,
כשעת העמדה בדין. תאני
לגזילה בעין הויא בת השבה ולהכי כי ליתא נמי בעין משלם כשעת הגזילה אבל גבי אגודה דאם איתא בעין לא הויא בת השבה דהשתא
דאין משלם קנס על פי
רב חנניה לסיועיה לרב,
עצמו (לקמן קו.). משלם
בעל הבית שטען טענת
לא שויא פרוטה הוה אמינא דכי ליתא נמי לא משלם אבל מההיא דחמץ ועבר עליו הפסח מייתי שפיר דאילו הוי בעין לא שוי מידי אפ"ה
תשלומי כפל. משום
גנב בפקדון [ונשבע
היכא דליתא בעין משלם כדמעיקרא ובפרק כל שעה (פסחים דף לב.) הוי מצי לאתויי מההוא דגזל חמץ דמשלם כדמעיקרא אלא דניחא ליה
עדים, ואשם. משום
והודה ובאו עדים, אם עד
להביא ההיא דכל הגזלנים שהיא שנויה תחילה ועוד אור"י דמגזל חמץ לא מצי למידק כלל דלפי דמים משלם היכא דמעיקרא שויא ד' ולבסוף
שבועה, אבל חומש לא
שלא באו] עדים הודה,
משלם (שבועות לז:).
משלם קרן וחומש ואשם.
שויא זוזא דה"א דגבי חמץ כי ליתא בעין בעי לשלומי ליה חמץ מעליא כאותה חתיכה שגזל דלפי מדה משלם אבל לא כדמים של שעת הגזילה:
דתניא כחושה והשמינה כו'. תימה היכי ס"ד דרב ששת שדבר רב בכחושה והשמינה דא"כ היה מגרע כחו של קרן וממילתיה
ואם משבאו עדים [הודה,
משלם כפל ואשם,
דרב משמע שבא ליפות כחו של קרן ולגרע כח כפל וד' וה' דקאמר אחייה לקרן דוקא כעין שגנב ואחייה משמע לשון יפוי
וחומשו עו]לה לו בכפילו,
דברי ר' יעקב וכול'.
כח וי"ל דאחייה אין לשון יפוי אלא לשון תשלומים וכל דבר שמשלים החסרון שגנב או גזל קרי אחייה וכן משמע בסוף שמעתין ו) דקאמר
ז) טלאים כדמעיקרא [משלם] כפל ד' וה' כשל עכשיו משמע אפי' מעיקרא שויא זוזא ולבסוף ד' דומיא דטלה ונעשה איל משלם כפל
כי השתא לפי' ר"י דלקמן ושם אפרש בע"ה ומיהו ר"ת פי' בע"א לקמן דלגרע כח הכפל קאמר רב כשעת העמדה בדין ולא ליפות:
אנא מפטימנא ואת שקלת. משמע דכשנתפטמה מאליה הוי כשעת העמדה בדין ולפי זה הוה מצי לאוקמי מילתיה דרב כשנתפטמה
מאליה ולא הוה צריך לאוקמיה ביוקרא וזולא ומיהו לפי האמת אפי' כשנתפטמה מאליה משלם כפל ד' וה' כעין שגנב כמו בטלה
ונעשה איל דאמר לקמן דמשלם כפל ד' וה' כעין שגנב ואפי' שינוי לא קני משום דאמר ליה אטו תורא גנבי מינך דיכרא גנבי מינך
הכא נמי כשנתפטמה מאליה מצי אמר ליה אטו שמינה גנבי מינך ודוקא ביוקרא וזולא הוא דקאמר רב כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין
דלא שייך למימר אטו יוקרא גנבי מינך וטעמא אפרש לקמן בע"ה גבי הא דקאמר טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו:
מה לי קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא. פ"ה משום דהכחשה אתחלה דטביחה היא וקשה לר"י דלא שייכא הכחשה לטביחה מידי כיון
שאם היה הורגה כולה בענין זה לא היה בה דין ד' וה' אלא הכי פריך מה לי קטלה כולה דאין הולכין בתר הדמים דהשתא
דקנאה בשינוי ואינה של נגנב אלא בתר מעיקרא שהיתה שלו וה"ה בקטלה פלגא ולפי זה ה"ה בהוכחשה ממילא דמשלם כדמעיקרא
דמה לי מתה כולה מה לי מתה פלגא ודאי מתה כולה מאליה יש לחייבו כדמעיקרא שהיתה של נגנב ולא בתר השתא וכי קא משני
ומוקי מילתא דרב ביוקרא וזולא לא הוה מצי לאוקמי בכחשה דממילא ועוד אר"י דמצי לפרש בע"א מ"ל קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא
כלומר אפי' למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף ולא מחייב ד' וה' עד משהו אחרון אפ"ה לא אזלינן בתר חשיבותא דההיא שעתא כפי
מה שהוא שוה במשהו אחרון אלא כפי מה ששוה קודם שחיטה א"כ כי קטלה פלגא נמי דהיינו הכחישה לא אזלינן בתר השתא אלא בתר
מעיקרא ולפי
טעם זה ה"מ לאוקמיה מילתי' דרב בהוכחשה ממילא: