סה:
מרובה
פרק
שביעי
בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כפילא
ארבע
וחומשא
זוזא. לפי מה שפ"ה
וחכ"א ממון המשתלם בראש. שאינו משלם אלא קרן והשיב את אשמוז)
דחומשא עולה
כד א מיי' פ"ד מהל'
א) לקמן קח., ב) [מגילה ב:
לו בכפילא שמשלם את הכפל ונפטר בכך מן החומש
היינו קרן שהוא אשם וחוטא עליו ובקרא אחרינא כתיב התם
ע"ז נב.], ג) לקמן צו:,
גניבה הלכה א והלכה
ד) [שבת פד: כתובות
ו:
ואת אשמו יביא לה' וגו' [ויקרא ה]: ושאינו משתלם בראש. כי הכא דאיכא
קשה קצת מה בכך אי כפילא ארבע וחומשא זוזא ומיהו בקונט'
כה ב מיי' פ"ז מהל'
מה:], ה) [לקמן סח.],
פי' דלית ליה כפרה בחומש כיון שאין
ניכר ומובלע בתוך הכפל ואי
כפל לא שייך בה
דין חומש כלל ואפי' לא שוין חומשא וכפילא
ו) לקמן צג: תמורה ל:,
שבועות הלכה טו
ז) [במדבר ה], ח) צ"ל
הוה מפרש דחומשו עולה לו בכפילו
פטור ור"ש אשם קאתי לאסופי
ופ"ז מהל' גזילה הלכה יב
דאשבח. רש"ל, ט) [פרה
והל' יג:
לפטורא: כפילא ד' וחומשא זוזא.
שמשלם את החומש ועולה לו לכפל
וחכמים אומרים בראשו וחמישיתו
ממון
א 1
כו ג ד מיי' פ"א מהל'
פ"א מ"ג], י) [לקמן סז.
הוה ניחא דהוה פריך שפיר אבל
וכיון דאינן שוין לא חומש מקרי
❖
המשתלם בראש מוסיף חומש ממון שאין
גניבה הל' יג ופ"ב
ע"ש],
מהל' גזילה ואבידה הלכה
ולא סליק ליה: דכפילא זוזא וחומשא
לשון בכפילו לא משמע הכי
משתלם בראש אין מוסיף חומש ר"ש בן
יד טוח"מ סי' שנג:
זוזא. דחומש בתר קרנא שיימינן
ובתוספתא נמי גרסי' וחומשו עולה
כז ה מיי' פ"ד מהל'
יוחאי אומר אין חומש ואשם משתלם במקום
תורה אור השלם
לו מתוך כפילו וריב"א מפרש דאלשון
וקרן משלם כעין שגנב נמצא קרן
איסורי מזבח הלכה טו
שיש כפל קתני מיהת חומשו עולה לו
❖
1. אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע
והל' יח סמג לאוין שיו:
ברייתא קפריך דמשמע דחומשו עולה
ד' וחומשו מוסיף עליו מבחוץ זוזא
בכפילו דברי רבי יעקב ה"ד אילימא
עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ
בכל כפילו:
וכפילא זוזא וכפל כשעת העמדה
בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף
אלמא קרן כעין שגנב. תימה
דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא ארבעה
בדין והיינו כרב דאי לאו קרן כעין
עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ
רבינו חננאל
חומשו עולה לו בכפילו כפילא ארבעה
אמאי לא דחי כגון
שגנב לא הוי זוזא חומש ואי כפל כעין
יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
היכי דאמי, אילימא
ויקרא ה כד
שגנב הוי ד' אלא ש"מ כרב: ורבנן
דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא
וחומשא זוזא אלא לאו דמעיקרא שויא
2. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
דמעיקרא [היה שוה ד'
אמרי לך. אי לערבינהו קבעי לא
ד' וכפילא זוזא כעין שגנב דלא
והשתא שוה] ד' האי
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
ארבעה ולבסוף שויא זוזא דכפילא זוזא
כפילה ד' וחומשא זוזא,
ליכתוב לא וי"ו ולא את: לאפסוקי
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
כרב וחומשא זוזא כשעת העמדה
וחומשיה זוזא אלמא קרן כעין שגנב תשלומי
היאך חומשו עולה לו
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן
בין ממון גבוה. אשם: לממון הדיוט.
בדין כדאמר דתברה או שתייה
בכפילו. אלא כגון
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כב כז
כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין
משלם ד' וי"ל דליכא למימר הכי
חומש דלאו אורח ארעא לערובינהו
3. זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי
דמעיקרא הוה שוה
אמר רבא לעולם דמעיקרא שויא ארבעה
ארבעה זוזי והשתא שוה
עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא
להדיא: נעשה שינוי בידו וקנאו.
כלל דמהיכא תיתי דקרן יהא כשעת
זוזא דהוה ליה כפילו זוזא
שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא
והשתא נמי שויא ארבעה ודקא קשיא
העמדה בדין וכפל ד' וה' יהי' כעין
בשינוי להא מילתא דאם טבח ומכר
וחומשו זוזא, ושמע' מינה
אָכָלְתִּי:
כפילא ד' וחומשיה זוזא הב"ע כגון שנשבע
שגנב דאין לחלק בין כפל ד' וה'
שלו הוא טובח וכו' ופטור מד' וה'
קרן וכדאמרינן. ודחאה
בראשית לא לח
4. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה
רבא, והעמידה בשנשבע
לקרן אם לא מכח הפסוק ובזה אין
אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא
וחזר ונשבע ארבע פעמים והודה והתורה
והודה ארבעה פעמים
וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְיָ
לנו שום פסוק ורב נמי דמחלק היינו
וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה
אמרה וחמישיתיו א)ב התורה ריבתה חמישיות
וחייב על כל שבועה
אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי
בדין: כעין שגנב. לקמן [סו.] אותבינן לרב
משום דקרא קדריש ועוד דבלאו
והודאה חומש דכת'
תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ גַּם
הרבה בקרן אחת אמר מר וחכמים אומרים
❖
וחמישיתיו התורה רבתה
שְׁנֵיהֶם: דברים כג יט
הכי דחי שפיר ונוח לו כפי האמת
מהא דאמר תשלומי כפל ד' וה'
בראשו וחמישיתו ממון המשתלם בראש
חמישיות הרבה לקרן
ובאותו ענין שהיה המסייע אומר
כשעת העמדה בדין. ולרבה דאמר [ע"א]
אחד. אמר מר וחכמים
מוסיף חומש ממון שאין משתלם בראש אין
אומרים ושלם אותו
שאין להעמידה:
תברה או שתייה משלם ד' [כדהשתא]
הגהות הב"ח
ואי
בראשו וחמישיתיו ממון
מוסיף חומש אבל אשם מייתי מאי שנא
אמרת שינוי קונה. פירוש כי
ליכא לאותובי דיכול לשנויי דהך
(א) גמ' שינוי במקומו
המשתלם בראש, בלא
חומש דלא משלם דכתיב בראשו וחמישיתו
❖
האי דטלה ונעשה איל אבל
מתניתא כפל ד' וה' דוקא נקט אבל עומד כצ"ל:
כפל עליו, מוסיף חומש.
ובמקום שיש כפל אין שם
אשם נמי לא משלם דהא כתיב בראשו
הא פשיטא דשינוי קני כדאמר בסמוך
קרן היכא ח)דאשכח כי השתא משלם:
חומש. או הכי אשם נמי
תורא גנבי מינך. בתמיה: ונקנינהו
דשינוי קונה לב"ה:
וחמישיתו ואת אשמו אמרי לך רבנן ב) את
לא ישלם דכת' בראשו
גליון הש"ס
איל
בן יומו קרוי איל. מיהו ודאי
בשינוי השם. נהי דשבח דגופיה לא
וחמישיתיו ואת אשמו
פסקיה קרא ור"ש בן יוחאי ואת ערביה קרא
גמ' שור בן יומו קרוי
יביא. ופרקינן, ואת פסקיה
לענין קרבן אמרינן ט)דאיל בן
הוי שינוי דממילא קשבח ואזל ומיהו
ורבנן אמרי לך לא ליכתוב רחמנא לא וי"ו
שור. עי' מנחות צא ע"ב
קרא, ור' שמע' בן יוחאי
בשמא ודאי אישתני: מ"מ קשיא.
שתי שנים מדכתיב במקום אחר כבש
ותוס' שם ד"ה ת"ל:
אומ' ואו ערביה קרא.
ולא את ור"ש בן יוחאי אמר לך את לא
שם חיטין ועשאן סולת.
לר' אילעא: שינוי במקומו עומד.
בן שנתו (ויקרא יב):
אמר ר' אלעא גנב טלה
הא מני בית שמאי היא. האי
סגיא דלא כתב לאפסוקי בין ממון גבוה
עיין בספר יראים לרא"מ
ונעשה איל, עגל ונעשה
אע"ג דאישתני לא נפיק מרשות
❖
סי' ר"ז:
שור, נעשה שינוי בידו
לממון הדיוט הלכך אתא וי"ו ערביה קרא
בעלים: תני חדא אסור. לקרבן:
שנויא ליתא לרבא דאית ליה
וקנאו. טבח ומכר, שלו
אמר רבי אילעא גנב טלה ונעשה איל
בריש הגוזל קמא (לקמן דף צד.) דוקא
עד
הוא טובח ושלו הוא
ג)
ג
מוכר. אותיביה ר' חנינא
מוסף רש"י
לגבוה אסרי ב"ש משום דאמאיס וא"ת
עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא
גנב טלה ונעשה איל, עגל
היכי מדמה ליה דמה ענין אתנן אצל
נעשה שינוי בידו
מוכר איתיביה רבי חנינא לר' אילעא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור
ונעשה שור, משלם כפל
ד
וקנאו. לכך, דאם טבח
וארבע' וחמש' כעין
שינוי וי"ל דקסבר דאי שינוי קונה
משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב ואי ס"ד קנייה
ומכר שלו הוא טובח ושלו
שגנב. ואו סלק' דעתא
א"כ ראוי הוא להתיר שינוי באתנן
הוא מוכר, ואין משלם אלא
בשינוי אמאי משלם שלו הוא טובח שלו הוא מוכר אמר ליה ואלא מאי
קנייה, אמאי משלם ד'
דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא
כפל (לקמן צו:). רחמנא
וה', שלו טבח ושלו מכר
שינוי לא קני אמאי משלם כעין שגנב לשלם כי השתא אמר ליה כי השתא
ניצלן מהאי דעתא.
וכול'. ואקשינן עליה,
לידה בתורת אתנן וממאיס נמי
כיחד ממנו טעמו של דבר
ונקניה בשינוי השם
היינו טעמא דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי ממך דיכרא גנבי ממך
לא מאיס:
מפני שתלוי בהבנת הלב
דמעיקרא עגל והשתא
הן
א"ל רחמנא ניצלן מהאי דעתא אמר ליה אדרבה רחמנא ניצלן מדעתא
ולא שינוייהם. תימה דבסמוך
(כתובות מה:). אלא לאו
ד)
שור. ופרקינן, שור בן יומו
ש"מ איל בן יומו קרוי
קרוי שור שנ' שור או כשב
דידך: מתקיף לה רבי זירא וניקנינהו בשינוי השם אמר רבא $ שור בן
נפקא ליה לרבה דשינוי קונה
איל. שאם לא כן מה
או עז כי יולד. ואוקימנה
מקרא אחרינא דכתיב אשר גזל כעין
יומו קרוי שור איל בן
יומו קרוי איל שור בן יומו קרוי שור דכתיב 2 שור
שבחו, אילים לא אכל אלא
לבית שמאי דסבר שינוי
שגזל יחזיר ועוד קשה דרב חסדא
כבשים אכל, אם כן גזלן
במקומו עומד. ואמרי'
או כשב או עז כי יולד איל בן יומו קרוי איל דכתיב ואילי צאנך לא אכלתי
3
הוא (בראשית לא לח).
בפרק הגוזל אמ' אביי ר'
קאמר י)דשינוי אין קונה דדריש אשר
אילים הוא דלא אכל
כבשים אכל אלא לאו ש"מ איל בן יומו קרוי איל
שינוי במקומו עומד.
שמע' ובית שמאי ור'
גזל מ"מ ובהגוזל קמא (צד:) קאמר
אינו זז מרשות בעלים
עקיבה ור' אלעזר ור'
מ"מ קשיא א"ר ששת הא מני ב"ש היא ה) דאמרי שינוי במקומו (א) עומדת
הראשונים ואפילו נשתנה
רבי יוחנן דבר תורה גזילה המשתנית
ישמע' סבירא להו שינוי
ולא קני דתניא נתן לה באתננה $ חיטין ועשאן סולת זיתים ועשאן שמן
(לקמן צג:). תני חדא
במקומו עומד. והיא
ו)
חוזרת בעיניה מדכתיב והשיב את
אסור. למזבח (לקמן צג:).
שיטה דתניא נתן לה חטים
ענבים ועשאן יין תני חדא אסור ותני חדא מותר ואמר רב יוסף תני
הגזילה מ"מ וכי פליגי אבית הלל
ה
דמאספורק. שם מקום
באתננה ועשאתן סולת,
גוריון דמאספורק ב"ש אוסרין ובית הלל מתירין מאי טעמא דבית שמאי
(לקמן צד.).
ונרא' לר"י דלקמן מיירי בשינוי החוזר
זתים ועשאתן שמן, ענבים
ועשאתן יין, תני אסור
לברייתו ואהכי מייתי בריש הגוזל
דכתיב גם לרבות שינוייהם ובית הלל הם ולא שינוייהם ובית שמאי ההוא
4
ותניא אידך מותר. ואמרינן
קמא מלתיה דר' יוחנן ורבה דבסמוך
הם
בית שמאי אוסרין מאי
טעמא דכת' גם, וקימא לן
סבר דאפי' שינוי החוזר לברייתו נמי
אתין גמין ריבויין, גם
קני וצריכי תרי קראי דאי לאו אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה בשינוי שאין חוזר והא דמייתי רבה סיוע לדבריו ממתניתין דהגוזל עצים (לקמן
לרבות שינוייהן. ובית
ד' צג:) משום דמיירי בשינוי חוזר לברייתו כדמוקי לי' התם בריש פרקין (שם) בעצים משופים וצמר טווי וההיא דלא הספיק ליתן לו עד
הילל מתירין דכת' שניהם,
הם ולא שינוייהם
שצבעו נראה לרבה דאיירי נמי בשינוי החוזר שיכול
להעבירו ע"י צפון כדאמר
בריש הגוזל (שם) ואע"פ דלר' יוחנן מיירי בשינוי שאינו
חוזר ומוקי לה
בקלא אילן
דלא עבר לה לרבה
נראה לו
דוחק
להעמידה
בקלא
אילן (דלא
עבר) ולהכי מייתי מיניה סייעתא:
הם