מרובה פרק שביעי בבא קמא
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הם ולא ולדותיהם. משמע הכא דטפי מסתבר לאסור חטין
עד כאן לא פליגי. ר' אילעא ור' חנינא: אבל לענין שלומי. כגון
כח א מיי' פ"ד מהל'
א) [לקמן סז. צח: קיב.],
כפל לר' אילעא וד' וה' לר' חנינא א"נ ביוקרא וזולא בלא שינוי
ועשאן סולת יותר מולדותיהם ותימה דבפ' כל הצלמים
ב) לקמן צג:, ג) שם וחולין
איסורי מזבח הלכה
קלה. [לקמן צד:], ד) לקמן
יד סמג לאוין שטז:
דכולי עלמא כדמעיקרא משלם דקתני כעין שגנב: לימא תיהוי
(ע"ז דף מז. ושם ד"ה הכא) משמע איפכא גבי יש שינוי לנעבד או לא
כט ב מיי' פ"א מהל'
צו:, ה) [דברים כב],
תיובתא דרב. דאמר לעיל [סה.] כשעת
העמדה בדין כשהוזלה וכ"ש
דבעי למימר דמשתחוה לחטין קמחן מותר למנחות ואע"ג דאמרינן
ו) רש"ל, ז) [ע"ש ועי' עוד
גניבה הלכה יב ופ"ב
כשהוקרה דהתם אפי' קרן מחייב
בעיברו ולבסוף נרבעו דברי הכל
לח. ושמואל לא מיבעיא
מהל' גזילה הלכה א סמג
❖
וכו'],
עשין עא טוש"ע ח"מ סי'
ליה רב כי השתא דהא כרבה ס"ל
אסורים דהתם מעיקרא בהמה
הם ולא ולדותיהם הוא דאתא ובית הלל
שנג סעיף א וסי' שס סעיף
דאמר [שם] תברה או שתייה משלם ד':
והשתא בהמה (א) ובבא הוא דאחידה
תרתי שמעית מינה הם ולא שינויהם הם
א וסעי' ה וסי' שסא סעיף
א
ד וסי' שסב סעיף א:
טלאים כדמעיקרא. כלומר בא לשלם
באפה הכא מעיקרא חטין והשתא
תורה אור השלם
ולא ולדותיהם ובית הלל הכתיב גם גם
ל ג מיי' פ"א מהל' גניבה
א]
טלאים כדמעיקרא סגי דטלה גנב
קמח ואין לומר דהא דשרינן ולד
1. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם
הלכה יב ופ"ב מהל'
לבית הלל קשיא עד כאן לא פליגי אלא
וטלה משלם: שינוי קונה. היכא דשני
אתנן היינו בנותן לה ואח"כ עיברה
גזילה הלכה א וסמג שם
וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר
דמר סבר שינוי קונה ומ"ס אין שינוי קונה
טוש"ע ח"מ סי' שנג סעיף
דהא משמע בפ' כל האסורין (תמורה
להו בידים פשיטא ליה דמדאורייתא
גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר
ב וסי' שסא סעיף א [ב]
אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא משלם
עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן
ודאי קנה וכי מהדר לא בעי
דף ל: ושם ד"ה דניחא) דדומיא
ועיין בטור ובב"י ריש סי'
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת
דקתני משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה
❖
לאהדרינהו בעינייהו אלא דמים
דולד (ב) הנרבעת שרינן ולד אתנן
שנג:
הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
❖
ויקרא ה כג
וחמשה כעין שגנב לימא תיהוי תיובתא
משלם כגון צמר ועשאו בגדים דהא
וי"ל דהתם ודאי יש להתיר יותר
כתיבא בהדיא ותנינא כו' אבל
חטין שנשתנה שנעשה סולת מולד
דרב דאמר רב קרן כעין שגנב משלם תשלומי
רבינו חננאל
יאוש מספקא ליה הא דאמור רבנן
נרבעת דהיא וולדה נרבעו
כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין
הגהות הב"ח
הם ולא ולדותיהן.
קני אי דאורייתא אי דרבנן: לא
(ג) ובבא בעלמא דאחידה באפה אבל
אמר רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל
(א) תוס' ד"ה הם כו'
ואקשינן ולבית הילל הא
הספיק ליתנו לו. לראשית הגז לכהן:
גבי אתנן עיקר דעתה משום קמח
ודשא הוא כו' כצ"ל:
כתיב גם לרבות, ועלתה
עכשיו אמר רבה ב שינוי קונה כתיבא ותנינא
עד שצבעו פטור. מראשית הגז
(ב) בא"ד דנרבעת כו'
וגבי בהמה עיקר דעתה אפרה
בקושיא. גו«רƒין, שם חכם.
כתיבא והשיב את הגזלה אשר גזל מה
דאתנן כו' כצ"ל: (ג) שם
דמאיספרק, מקום פלוני.
א)
1
דקנייה בשינוי ואפילו דמים לא
ולא אולד:
ודשא בעלמא הוא
הא מתניתא דמותיב ר'
טלאים
ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו
כדמעיקרא. נראה לר"י
משלם דאין כהן יכול להזמינו בדין
דאחידה כצ"ל: (ד) ד"ה לא
חנינה מינה דקתאני משלם
דמים בעלמא בעי שלומי תנינא הגוזל עצים
כו'. ראשון ראשון וצבעו
דיכול לומר לאחר אתננו אבל קודם
דה"פ דלענין טלה
תשלומי כפל ותשלומי
ב)
כצ"ל: (ה) ד"ה מוצא כו'
ארבע' וחמש' כעין שגנב
שצבעו $ מי שחטפו זכה בו: יאוש.
ונעשה איל או כחושה ונתפטמה או
ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם
דאמר באלו מציאות כו'.
טלה ועגל, לימא תיהוי
שנתייאשו הבעלים אמור רבנן דנקני
איפכא לשלם כפל נמי וכן ד' וה'
כשעת הגזילה א"נ לא הספיק ליתנו לו
וע"ש דבירושלמי נפקא לן
תיובתא לרב דאמ' קרן
ג)
יאוש מאשר תאבד ממנו:
ודיו אם משלם דמיו: מוצא אבדה
כדמעיקרא כמו קרן אבל דמים דהיינו
כעין שגנב תשלומי ארבע'
עד שצבעו פטור אלמא שינוי קונה יאוש
(ו) ד"ה כיון כו' אינו
וחמש' כשעת העמדה
לאו כיון דמייאש ליה מרה מקמי
יוקרא וזולא כשל עכשיו ששמין אותו
❖
כהפקר גמור כצ"ל:
אמרי רבנן דניקני מיהו לא ידעינן אי דאורייתא
בדין. ופריק רבה טלאים
דתיתי לידיה קני לה. אם נתייאשו
טלה של שעת גניבה לפי גדלותו או
כשל מיעיקרא דמים כשל
אי דרבנן אי דאורייתא מידי דהוה אמוצא
מעכשיו. פיר' אמ' רב'
בעלים קודם שמצאה זה קנה דתניא
קטנותו שהיה בשעת גניבה לפי
אפילו רב מודה בגונב
אבידה מוצא אבידה לאו כיון דמייאש
גליון הש"ס
באלו מציאות (ב"מ דף כב:) מנין
יוקרא וזולא דהשתא וטעמא דטלאים
טלה ונעשה איל דכי
מרה מינה מקמי דתיתי לידיה קני ליה האי
לאבידה ששטפה נהר הואיל ונתייאשו
משום דא"ל תורא גנבי ממך והוא
רש"י ד"ה עד שצבעו וכו'
משלם כשל מעיקרא
מי שחטפו זכה בו. עיין
משלם, כי קאמ' רב בשור
נמי כיון דמייאש מרה קני ליה
אלמא
הבעלים שהיא מותרת ת"ל ה) אשר
הדין כחושה והשמינה דא"ל שמינה
תוס' ב"מ דף ו ע"א ד"ה
או איל ונשתנה בדמים
❖
תאבד ממנו שאבודה ממנו ומצויה
גנבי ממך אבל לגבי דמים אין שייך
קני או דלמא לא דמיא לאבידה אבידה
והא הכא:
כגון שהוסיף ופחת
לשאר בני אדם יצתה זו אלמא קני
למימר יוקרא גנבי מינך ובלישנא
בדמים. ועלה אמ' רב קרן
הוא דכי אתאי לידיה בהתירא
אתיא
כעין שגנב דקימא לן כל
והכא בגזילה דאתי לידיה מקמי יאוש
דקרא נמי גוף צאן ובקר נזכרים
לידיה אבל האי כיון דבאיסורא אתאי
הגהות מהר"ב
הגזלנין משלמין כשעת
והדר אייאוש סגי ליה בדמים: משום
בפסוק ודרשי' מינה (לקמן דף סז:)
הגזלה אבל תשלומי כפל
לידיה מדרבנן הוא דאמור רבנן
ניקני
רנשבורג
תקנת השבים. שלא יהא צריך
שאם גנב שור שוה מנה לא ישלם
ותשלומי ד' וה' כשעת
מפני תקנת
השבים ורב יוסף אמר יאוש
א] גמ' וב"ה הכתיב גם
העמדה בדין, דההיא
ג
לחזר ולטרוח אחר
הגזילה עצמה:
תחתיו ה' נגידים דכתיב תחתיו
גם לב"ה קשיא. הא דלא
שעתא קא מיתחייב בהו.
אינו קונה ואפילו מדרבנן: איתיביה רב
אינו קונה. והיא עצמה ישלם:
דמשמע תחת גוף השור ומשום
קאמר דאתיא לאתנן אסרה
כתב רבנו האיי גאון זצ"ל
יוסף לרבה
גזל חמץ ועבר עליו הפסח
תורה ואפי' בא על אמו
דלשון גוף השור נזכר בפסוק משום
פריק רבה טלאים
אומר
ד)
כדלקמן דף ע ע"ב מתרץ
כדמעיקרא דמים כשל
הכי אמרינן טלאים כדמעיקרא
אומר
בשו"ת מהר"ם בר ברוך
עכשיו כיון דבעי לשלומי
ואע"פ שעל שעת טביחה בא ד' וה' מ"מ כמו כן שעת גניבה גרמה לו שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה אבל דמים שכל עיקרם תלוים
הקצרים ס"ס ח' דף ו ע"א
קרן וכפל כד משלם קרן
דלהא לא איצטריך דנפקא
כדהוה שויא ד' והשתא
בשומת ב"ד וגם אין נזכרין בפסוק סברא הוא דמוקמינן בהו אחייה לקרן דוקא כעין שגנב ולא ד' וה' אלא כשעת העמדה בדין שב"ד
לן מג"ש תועבה תועבה
שויא זוזא. והוה איכא
שמין אותה באותה שעה ור"ת מפרש דאין חילוק בין טלאים ליוקרא וזולא וה"פ טלאים שדבר בהן הברייתא דהיינו טלה ונעשה איל
מעריות עכ"ל ועיין לקמן
ברבנן בי רב אƒ ישי דגרסי
שנשתנו למעליותא כדמעיקרא וה"ה ביוקרא וזולא דמעיקרא שוין זוזא ולבסוף ארבעה דהיינו כדמעיקרא דלהחמיר על ד' וה' לא אמר
דף ע ע"ב תוס' ד"ה אתנן
הכי אמ' רבה טלאים
וכו' וגם בב"מ דף צא ע"א
כשנגנבו, בדמים כשל
רב דמים פי' דמים דאיירי בהו רב כגון דמעיקרא שוים ארבעה ולבסוף שוים זוזא דנשתנו לגריעותא בההיא קאמר רב כשל עכשיו
❖
תוס' ד"ה אתנן:
עכשיו. אמר רבה שינוי
וה"ה בטלאים כגון שמינה והכחישה דהוי כשל עכשיו והא דאמר לעיל שמינה והכחישה כעין שגנב צ"ל דוקא בהכחישה בידים: קונה, כתיבה ותנינה.
לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור.
אפי' כשגזז שיעור חמשה רחילות יחד שחל עליו חיוב ראשית הגז פטור כשצבעו כדאשכחן בריש
כתיבה, והשיב את הגזלה
אשר גזל אם היא כעין
הגוזל קמא (לקמן דף צד. ושם) גבי פיאה דמצותה בקמה וכשנשתנית למ"ד שינוי קונה פטור וא"ת הא דמייתי התם גזז ראשון (ד)
מוסף רש"י
שגזל חוזרת בעיניה ואם
וצבעו פטור מאי אריא ראשון ראשון אפי' הכל יחד נמי וי"ל דהתם אפי' צבע מקצת והניח מקצת פטור אפי' מה שלא צבע שלא
הגוזל עצים כו' משלם
לאו דמים בעי לשלומי.
חל עליו חיוב ראשית הגז כיון שאין מצטרף אבל הכא שגזז כשיעור תחילה ונתחייב לכהן דוקא צבעו כולו פטור אבל הניח מקצת
כשעת הגזילה. דמי
תנינה, הגוזל עצים ועשאן
עצים וצמר ואין חייב
כלים, משלם כשעת
מה שהניח חייב אע"פ שאין בו שיעור שכבר נתחייב:
להחזיר לו כלים, דקני
הגזילה. אלמ[א שינוי
עד
שצבעו. אין לפרש שצבע חלקו של כהן מה שהפריש לו מן הגיזה דלא שייכא ביה הפרשה כמו גבי תרומה דהפרשה שייכא
בשינוי (לקמן צג: וכעי"ז
קונה. יאוש, אמרי רבנן
ביה [אבל] הפרשת ראשית הגז אין כלום מה שמפריש לצד אחד וכאילו לא הפרישו: מוצא אבידה לאו כיון דאייאש מרה
תמורה ו.). לא הספיק
דניקני מיהו] לא ידענא אי
ו)
ליתנו לו עד שצבעו.
מדאוריתא מידי דהוה
מינה כו'. אור"י דנפקא לן דיאוש קונה באבידה מהא דאמר באלו מציאות (ב"מ דף כז. ושם) (ה) מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה
ישראל זה, פטור. דקנייה
אמוצא אבידה אחר ...
תובעים פי' ע"י שיש לה סימנין יש לה תובעים שאין הבעלים מתייאשין כיון שיש בהם סימן ולא כמו שפ"ה שם שיש לה תובעין שאינה
בשינוי, דהוה ליה כמזיק
הנגזל אם נתיאש ממנה
מתנות כהונה או שאכלן
של הפקר דשמלה דבר הנעשה בידי אדם הוא דהא ל"ל קרא להכי פשיטא דשל הפקר פטור דלמי ישיב וקשה לר"ת למ"ד סימנין לאו
קנאה הגזלן, או דילמא לא
(חולין קלה.) ודמים נמי
דמי גזלה לאב[ידה
דאורייתא א"כ בין בדבר שיש בו סימן בין בדבר שאין בו סימן אין מחזיר לבעלים מן התורה אלא ע"י עדים ואי מתייאש מדבר שאין בו
לא משלם דלאו גזל גמור
דאבידה בהתירא אתאי
סימן כך מתייאש מדבר שיש בו סימן דזה וזה אין מחזיר לבעלים אלא ע"י עדים וא"כ לא יחזיר אבידה לעולם ותירץ דאע"ג דסימן לאו
הוא, דלא מטא לידיה
לידיה] אבל גזילה
(לקמן צג:).
דבאיסורא אתאי לידיה
דאורייתא ואין מחזיר כ"א בעדים מ"מ אין מתייאש מדבר שיש בו סימן ששואל לבני אדם ראיתם טלית שלי שאבדתי שהיה בו כך וכך
רבנן אקילו עליה משום
סימנין אבל כשאין בה סימנין מתייאש שאין יודע מה לשאול ואין סבור למצוא עדים לעולם וא"ת א"כ מה דוחק לשנויי התם למ"ד
תקנת השבים או מפני ה...
סימנין לאו דאורייתא סימנין כדי נסבא הא איכא למימר דלא נקט סימן אלא לומר דע"י כך יש לה תובעין וי"ל דאי לאו דסימנין דאורייתא
ורב יוסף אמ' יאוש כדי
לא קאני כגון גזילה
לא היה לו כלל להזכירם ולא הוה ליה למימר טפי אלא מה שמלה מיוחדת שיש לה תובעים וממילא ידעינן דמשום סימנים הוא:
הכא נמי כיון דמייאש כו'. אע"פ שאין יאוש מועיל באבידה בתר דאתי לידיה כדקאמר לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דאתי לידיה
וכיוצא בה ואפילו
מדרבנן. וקימא לן בהא
קני ליה וכדאמר באלו מציאות (ב"מ דף כא:) בהדיא מ"מ בעי למילף שפיר דיאוש קני בגזל בתר דאתי לידיה דבמציאה נמי
כרב יוסף.
נהי שלא היה קונה לענין זה שלא יצטרך להשיב ולהפטר לגמרי הואיל וכבר נתחייב בהשבה מ"מ היה קונה לענין זה שלא יתחייב
לשלם כי אם דמים כמו לגבי גזל:
כיון
דבאיסורא אתי לידיה. מכאן משמע שיאוש (ו) אין כהפקר גמור דא"כ אפי' בתר דאתא לידיה באיסורא יוכל לקנות מן ההפקר
והא דאמר בהשולח (גיטין דף לט:) ז) נתייאשתי מפלוני עבדי דלא בעי גט שחרור אי אמרי' המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך
גט שחרור לא משום דכי מתייאש הרי הוא מפקירו
דאי יאוש הוי הפקר א"כ אפי' אתא לידיה
באיסורא כיון
שמפקיר זכה בהן
אלא התם היינו
טעמא דכי היכי דבהפקר אין צריך
גט שחרור
לפי שאין רשות
לרבו עליו
ה"נ
כשנתייאש אין
לרבו רשות עליו:
אילימא