סו:
מרובה
פרק שביעי
בבא
קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אילימא לפני יאוש ל"ל קרא פשיטא. דאפילו קדשינהו אינו
אומר לו. לנגזל: הרי
שלך לפניך. בעין כמות
שהוא דהיזק
שאינו
לא א מיי' פ"ה מהל'
א) צ"ל לרבא. רש"ל,
ניכר הוא: קרבנו.
אם עולה קרבנו (ויקרא א): ולא
הגזול.
קדוש דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין
ב) [לקמן סז:], ג) [עי'
איסורי מזבח הלכה ז
להקדיש: שמע מינה דיאוש לא קני. דאי קני א"כ חשיב שפיר
תוס' לקמן סז: ד"ה רבא],
סמג לאוין שיח שיט ועי'
דגזול לאו לרצון אתי. קס"ד דגזל בהמת חולין ואייתי. ה"ד אי נימא
ד) לקמן קיד. כלים פכ"ו
בכ"מ:
כו': וליטעמיך. דס"ד דגזל חולין ואקדשינהו: הא דתניא. גבי
קרבנו ולא מיפסיל משום מצוה הבאה בעבירה הואיל והוא קנוי לו
לב ב ג מיי' פכ"ד מהל'
מ"ח, ה) כלים פכ"ו מ"ז,
ו) [כתובות מב:], ז) לקמן
זב: משכבו. איש אשר יגע במשכבו
קודם שהקדישו כמו שאפרש לקמן
כלים הלכה ז:
לג ד ה מיי' שם הל' ו:
צה. גיטין נה. [עדיות פרק
(דף סז. ד"ה אמר עולא) בע"ה
(שם טו) גזירת הכתוב להוציא את
אומר לו הרי שלך לפניך והאי כיון דמטא
לד ו ז מיי' שם הלכה ז:
ז מ"ט], ח) מש"ה אצטריך
אבל אי לא קני ביאוש מיפסיל
המשכב הגזול שאינו נעשה אב
לה ח מיי' שם הלכה ו:
עידן איסורא ודאי מייאש ואי ס"ד יאוש קנה
קרא להורות שאינו עולה
לו ט מיי' פ"א מהל'
משום מצוה הבאה בעבירה.
הטומאה לטמא אדם: מי איכא למ"ד.
ומ"מ קדוש הוא אע"ג דאכתי לא
ח)
אמאי אומר לו הרי שלך לפניך דמי מעליא
גניבה הלכה יג ופ"ב
הועתק מחילופי גרסאות,
ידע טעמא דשינוי השם דקאמר
חד מהני אמוראי שינוי לא קני הא
ט) דאף אם יאוש כדי לא
מהל' גזילה ואבידה הל' יד
בעי שלומי ליה א"ל כי קאמינא אנא זה
ביאוש הוא דפליגי: דגזל קרבן
לקמן מעיקרא חולין והשתא הקדש
קני הועיל למכרה או
סמג עשין עא טוש"ע ח"מ
מתייאש וזה רוצה לקנות האי זה מתייאש וזה
להקדישה וע' לקמן סז:
סי' שנג סעיף א וסי' שס
דחבריה. שהקדיש חבירו ולעולם לפני
(א) מ"מ יש כאן יאוש ושינוי רשות
בתו' ד"ה רבא ולקמן קיא:
סעיף י בהג"ה:
אינו רוצה לקנות איתיבי' אביי א)לרבה 1קרבנו
ט)באותן קרבנות דאין [הגזלן] חייב
יאוש ואיצטריך לאשמועינן דאינו
לז י מיי' פ"א מהל' גזילה
הועתק מחילופי גרסאות,
מי
ולא הגזול היכי דמי אילימא לפני יאוש
❖
באחריותן: איכא למ"ד שינוי
עולה לרצון כלל ואפי' לבעלים
י) צ"ל חזרה רש"ש,
ב) א
ואבידה הלכה ה סמג
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
מעשה לא קני. ולא בעי לאוקמיה
למה לי קרא פשיטא אלא לאו לאחר יאוש
הראשונים ואע"ג דלא הוה יאוש.
❖
שס סעיף א:
כב"ש דאמר שינוי במקומו עומד אף
ל"א דגזל קרבן דחבריה הלכך אפי'
ש"מ יאוש לא קני אמר ליה ג) רבא וליטעמיך
לעזי רש"י
על גב דאיכא נמי תנאי דסברי הכי
לאחר יאוש לא קנייה דקרבן אינו
הא דתניא 2 ב משכבו ולא הגזול ה"ד
דרומי"ר [רודוניי"ר].
נגזל דכל היכא דאיתיה בי גזא
בהגוזל קמא (לקמן דף צג:) מ"מ הלכה
תורה אור השלם
❖
אילימא דגזל עמרא ועבדיה משכב מי איכא
לחתוך.
דרחמנא איתיה: מחשבה מטמאתן.
כב"ה דשינוי קונה והתם נמי דחי
1. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן
למ"ד שינוי מעשה לא קני אלא מאי אית לך
בעל הבית אינו עשוי למוכרן ועושה
רבא דכולהו תנאי מצו סברי כב"ה
הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ
למימר דגזל משכב דחבריה ה"נ דגזל
ג
אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
מהן מטות ודולבקאות וקטבלאות
ובכל הגמרא סובר כן ולא בעי לאוקמי
רבינו חננאל
יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי
קרבן דחבריה: איתיביה אביי לרב יוסף
ומשחשב עליהן לדבר שראוי לו בלא
בשינוי החוזר לברייתו דאיכא למ"ד
ויקרא א ג
ואותיב רב יוסף לרבה.
יְיָ:
עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן
2. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע
חסרון מלאכה מקבלין טומאה מיד:
דלא קני דרב יוסף לא פליג עליה
ופריק ליה רבה כי קא
ד) ד
אמינא יאוש קונה בזמן
בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו
ושל עבדן. העשוי למכור אין מחשבתו
דרבה אלא ביאוש לחודיה אבל שינוי
ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן של גנב
ה
ו
שזה מתיאש וזה רוצה
וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד
מטמאתו דעביד דממליך ומזבין
מעשה אפי' בחוזר לברייתו דאיירי
❖
מחשבה מטמאתן של גזלן אין מחשבה
לקנות, אבל זה מתיאש
ויקרא טו ה
הָעָרֶב:
ז
והלוקח יעשה מהם מנעלים ועדיין
ביה רבה כדפרישית לעיל לא פליג
וזה אינו רוצה לקנות, כגון
מטמאתן רבי שמעון אומר חילוף הדברים
עליה: דגזל משכב דחבריה.
חמץ ועבר עליו הפסח
לא נגמרה מלאכתן לכך: של גנב
של גזלן מחשבה מטמאתן ושל גנב אין
לא קא אמינא. אותיביה
הגהות הב"ח
מחשבתו מטמאתם. דקננהו ביאוש
משמע מתוך פ"ה שר"ל משכב גמור
אביי לרבה ואם מן הצאן
מחשבה מטמאתן לפי שלא נתייאשו הבעלים
(א) תוד"ה ש"מ כו' מ"מ
קרבנו ולא מן הגזול, פיר'
של חבירו אם גזלו אין מטמא משכב
דקסבר סתם גניבה יאוש בעלים היא
יש כאן יאוש כו'. עי' תוס'
מאי לאו דגזל צאן דחולין
וש"מ יאוש קנה א"ל הכא במאי עסקינן כגון
דלא ידע למאן לתבעו: ושל גזלן
דגזירת הכתוב הוא וזהו תימה ועוד
לקמן עו ע"א ד"ה
ואקדשיה, אפילו בתר
שקיצען מתקיף לה רבה בר רב חנן והלא
❖
אין מחשבה מטמאתן. ואע"פ שחישב
קשה לרשב"ם דבטהרות (פ"ז מ"ו) גבי
והשתא:
ייאוש, דלא קדיש ואינו
מתכפר בו, ושמע מינה
עיצבא שנו כאן ועיצבא אין צריכה קיצוע
גנבים שנכנסו לבית תנן המשכבות
עליהן לדבר שאין בו חסרון מלאכה
דיאוש לא קני. ופריק רבה
ומושבות טהורים ואם יש עמהם
כגון לכיסוי חבילות סוסים ופרדים
ה) דתנן ח כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה
ואוקמוה להא דתניא דבי
גליון הש"ס
כנעני או אשה הכל טמא כי שמא
כמו שעושין מעורות דובין מ"ט
ר' ישמע' בגוזל קרבן
מטמאתו יש חסרון מלאכה אין מחשבה
גמ' דמעיקרא כשורא.
שכבר הקדישו חבירו
נדה היא וכנעני כזב לכל דבריו משמע
דסתם גזילות ליכא יאוש דכיון דידע
מטמאתו חוץ מן העיצבא אלא אמר רבא
תרגום של קורתי (בראשית
והוא קדוש מקודם לכן.
ו)
שמטמא משכב ומושב שאין שלו
מאן שקליה אזיל ותבע ליה לדינא:
יט ח) שריתי: שם והשתא
וזה כגון הגוזל עור
האי מילתא קשי בה רבה לרב יוסף עשרין
חילוף הדברים. סתם גזילה איכא
ומיהו יש לדחות דהתם מדרבנן ועוד
טללא. על שם שעושה צל
מחבירו וכיוצא בו, וחישב
ותרתין שנין ולא איפרקה עד דיתיב רב יוסף
תרגום של בצל (שם)
עליו לעשותו משכב.
קשה דהתם (בתורת כהנים פרשת
יאוש דכיון דלעיניה גזלה מיניה איניש
❖
בטללי:
אין אומ' מחשבת הגזלן
ברישא ופרקה ט שינוי השם כשינוי מעשה
מצורע) מייתי עלה פלוגתא דר"ש
אלמא הוא אבל סתם גניבה ליכא
טימאתו, לפי שאינה שלו
דמי שינוי מעשה מאי טעמא התם מעיקרא
ורבנן דגנב וגזלן דבסמוך והכי איתא
יאוש דסבר משכחנא ליה לגנב:
ואינה יורדת הטומאה
אלא במחשבת בעליה.
שקצען. דרומי"ר בלע"ז. דאיכא תרתי
מוסף רש"י
התם משכבו ולא הגזול יכול שאני
עצים השתא כלים שינוי השם נמי מעיקרא
ובזולתי בעליה, צריך אחר
מוציא אף הגנוב ת"ל טמא [ר' שמעון
שינוי מעשה ויאוש ולעולם יאוש
אומר לו הרי שלך
קרו ליה משכא והשתא אברזין והרי
יאוש ומעשה וכן תרד
לפניך. ובלבד שישלם לו
גרידא לא קני: והלא עיצבא שנו
לה טומאה. והדר אביי
אומר במשכבו ולא הגנוב יכול שאני
מריש דאיכא שינוי השם $ דמעיקרא
אותו עצמו וקרינא בה
להקשות על רב יוסף
כאן. שחשב עליהן לעיצבא דולבקי
מוציא את הגזול ת"ל טמא] אמרו
והשיב את הגזילה אשר גזל,
מיהא דתנן בכלים פרק
כשורא $ והשתא טללא ותנן ז) י על המריש
לו ומה ראית לרבות את זה ולהוציא
שאוכלין עליו וכעין שולחן הוא:
שהרי לא נשתנה (גיטין
(כ"ד) [כ"ו] סנדל עמקי
הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני
נג:). עורות של בעל
וכול'. כי הגוזל עורות
ועיצבא אינה צריכה קיצוע. דבלאו
את זה אחר שריבה הכתוב ומיעט
הבית
מחשבה
וחשב לעשותן כלי אף
תקנת השבים טעמא
מפני תקנת השבים
מרבה אני את אלו שנתייאשו הבעלים
קיצוע נמי מטמאה דהא חזיא למילתיה
מטמאתן. חישב עליהם
על פי שלא עשה בהן
הא
ממנו כו' ומדמייתי עלה פלוגתא
שהקיצוע אינו עשוי אלא לייפות
בדבר שאין בו חסרון
מעשה מחשבתו הורידה
מלאכה כגון לעוצבא
הטמאה בהן, שמע מינה
דר"ש ורבנן משמע דהוי טעם משום דאין מחשבה מטמאתו כי
ומנא תימרא דבעיצבא קעסיק דתנן גבי דההיא במס' כלים כל מקום
ולמטה, ירדו לטומאה מיד
יאוש קונה. ופריק, כגון
שאין חסרון מלאכה כו': חוץ מן העיצבא. שאע"פ שמחסר
ההיא דבסמוך דאין יחוד של גזלן יחוד ומפרש ר"י דגזל משכב
(לקמן קיד.). ושל עבדן.
שקצען כלומ' קצצן,
קיצוע מחשבה מטמאתה: אברזין. הוא עיצבא בלשון
דחבריה שגזל עורות של בעל הבית שאינן מחוסרין אלא יחוד ואין
ארמי.
שאומנתו בכך סתמיה
עשה בהן מלאכה ועשאן
למכירה הלכך אין מחשבתו
כלי ומפני המעשה ירדה
אבל יאוש גרידא לא קני: דמעיקרא כשורא. קודם שניתן בבנין:
צריך שום תיקון ואין חסר רק מחשבה והוי שפיר דומיא דגזל
מחשבה, שאם יבאו בני
הטומאה בהן. ואקשינן
והשתא טללא. גג. לאחר שנתנו בבירה ונותן עליו תקרת נסרים
קרבן דחבריה שאם היה גוזל בהמה של חולין שמחוסרת קדושה זה
אדם לקנותו ימכרנו להם
והלא עצבה שנו כאן,
ועלייה: על המריש. קורה. ותקנות קחשיב ואזיל במס' גיטין:
ונמצא שסופן למנעלין
היה כמו מחוסר מעשה גמור כעין עמרא ועבדיה משכב אבל גזל
דתנן כל מקום שיש חסרון
ועדיין לא נגמרה מלאכתן
מלאכה, פיר' שעדיין
או גנב משכב גמור דחבריה מטמא משכב לכ"ע ואע"ג דהך משכבו
צלעות שחסרה מעשה ואחרי כן
. של גנב
לכך
(שם)
דגזל
קרבן דחבריה.
ולא הגזול איירי קודם יאוש והך דקרבנו ולא הגזול איירי אף בתר יאוש אין להקפיד אע"ג דאין דומה זה לזה:
מחשבה מטמאתן.
תתקיים המלאכה, אין
דאייאוש מרייהו דלא ידעי
תימה ל"ל קרא דאי בחטאת הא אפי' הוא עצמו אם אכל חלב אתמול והפריש קרבן אין מתכפר באותו קרבן על חלב שאכל היום ואי
המחשבה מטמאתן. אלא
למאן יתבעו (שם). של
העצבה, שאף על פי
בעולה ושלמים הא אמרי' בפסחים (דף פט:) המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום והיה נראה לאוקמי בפסח שיכול למנות
גזלן אין מחשבה
שחסרה מלאכה המעשה
אחרים עמו על פסחו ולמוכרו כדמוכח התם אבל קשה דהאי קרא בעולה כתיב אם לא שיעמיד בפסח באם אינו ענין ואין לומר
מטמאתן. דלאו דידיה
מטמאתה. ועצבה היא
הוא, דכיון דידע מאן
מכסה המרכב שהוא
שבא הכתוב לפסול הקרבן דהא אמרינן לקמן (דף עו.) גבי גנב שאם שחט תמימים לפנים לשם בעלים י) יחזרו קרן לבעלים:
שקליה מניה לא מייאש
כגון
ועיצבא
בלשון משנה טפיטן
שקיצען. ומועיל עם היאוש אבל לחודיה לא קני דלאו שינוי מעשה הוא:
אינה צריכה קיצוע. ומיהו היכא דחשיב
. חילוף הדברים.
של סוס. ואינה צריכה
(שם)
עליה לקוצעה אמרינן בפ' דם חטאת (זבחים דף צד.) דטהורה עד שיקציענה מ"מ דייק הכא שפיר דכיון דראויה להשתמש בלא
גזלן כיון דשקליה מניה
קיצוע, כלומר כיון שהוא
קיצוע אין קיצוע שלה חשוב שינוי מעשה כלל: כל שאין בו חסרון מלאכה מחשבה מטמאתה. וא"ת בלאו ההוא דעיצבא אמאי לא פריך
בהדיא ולא מצי קאי באפיה
עשוי למכסה אינו חושש
מייאש, גנב סבר בחישנא
לקיצוע, ואחריה שנינו זו
ליה מהכא דמחשבה מועלת אלמא יאוש קני וי"ל דלמא הך דהכא איירי בבעל הבית:
ליה ומשכחנא ליה (שם).
המשנה שהקשה ממנה
שינוי השם כשינוי מעשה דמי.
לאו כשינוי מעשה ממש דשינוי מעשה לחודיה קני כדמוכח לעיל ולקמן (דף סח.) גבי גנב וטבח
עשרין ותרתין שנין. הן
אביי על רב יוסף. ועמדה
היו ימי שררתו של רבה
זו הקושיא על רב יוסף
ובא אחר וגנבו דפריך ושינוי מעשה מי איכא למ"ד דלא
קני אבל שינוי השם גרידא לא קני בלא יאוש או שינוי מעשה:
ומת וישב רב יוסף בראש
כ"ב שנין, כמו שעמדה
הא עליו דין חמשים שלא
וסייעוהו מן השמים
לפרקה להיות לו לשם, לפי שהיה רבה חריף ולכך קראוהו עוקר הרים. ורב יוסף היה בעל שמועות ומשנה וברייתא, לכך
זכתה תורה לאב אלא משעת נתינה והיא מפורשת בתחלת נערה. ופירשה בכאן אף על פי שלא עשה בה
קראוהו סיני (כתובות מב:). על המריש. קורה, שבנאו בבירה. בית גדול, שנוטל דמיו מפני תקנת השבים. שאם אתה
מעשה קנאה זו העצבה בשינוי השם כי בעת הגזלה היתה נקראת משכא, עשאה עצבה נקראת אברזין, והוא
מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו ימנע מלעשות תשובה (גיטין נה.).
מכסה טפיטן, ובלשון פרסי נקראת אברזין. וזה ששנינו במשנה זו ר' שמע' אומ' חילוף הדברים של גזלן
מחשבה מטאמתן, של גנב אין מחשבה מטמאתן, לפי שלא נתיאשו הבעלים מהן. אין הלכה כר' שמעון דסבר
סתם גזילה ייאוש הבעלין הוא, דגרסינן בהאיש מקדש ההיא איתתא דהוה משיא כרעה במישכלא אתא ההוא גברא חטף זוזא מחבריה ויהביה לה ואמ' לה התקדשי לי בו, ואמר רבא לית דחש לר' שמע' דאמ' סתם
גזילה יאוש בעלים הוא. וגם רב אשי, דהוא בתרא, אמ' בפרק לולב הגזול אמ' רב אשי לא מיבעיא קאמ' לא מיבעיא שאול דודאי לאו
דדידיה הוא, אלא אפילו גזול אימא סתם גזילה [... דחו] להא דר'. שמע מינה
דר'... ...דאקשינן לרב
לית הילכתא כותיה. והא
יוסף, והרי מריש דמעיקרא כשורא פיר'
קורה ... [לבני]נא
דמעיקרא כשורא
והשתא טללא
הנה
נשתנה שמו, ותנן בפרק
הניזקין [שמ]ין
להן על
המריש (ועל) הגזול כול'.