ח:
ארבעה אבות פרק ראשון בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בדיתמי
דלאו
בני פרעון נינהו. [א] אע"ג שזה מחזיר להם
בנזקין נמי נימא הכי. אי בעית למישקל בינונית שקול ואי לא מהדרנא
סט א טור ש"ע ח"מ
א) [גיטין מח:], ב) גיטין
קרקע הוו להו כיתומים שקנו קרקע לאחר מיתת
שטרא דזיבורית למריה ותשקול זיבורית בע"כ ואמאי יהיב ליה
סימן קיט סעיף ה
עז. כתובות פג. ב"ב מט:,
ג) כתובות נח: ע: פג. קז:
בהג"ה:
אביהן דאין בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן ואף על גב דכשגבו
עידית אלא מדלא טעין הכי בע"כ בהכי עסקינן כגון שמת
ע ב מיי' פי"ט מהלכות
[ע"ש], ד) ערכין לא:,
קרקע בחובת אביהן אמרינן ביש
המוכר וכיון שלא הניח קרקע אין היתומים בני פרעון דמטלטלי
נוחלין (ב"ב דף קכה.) דבעל
ה) גיטין מח:, ו) כתובות
מלוה ולוה הלכה ו סמג
חוב חוזר וגובה מהן: רצה מזה
צב. [ע"ש], ז) כתובות צב:
דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי
עשין צד:
עא ג מיי' פי"ב מהל'
ב"מ יד., ח) וא"ל דנ"מ
גובה ומזה גובה. ואע"ג דאמרינן
ואע"פ שמחזיר להם קרקע הוו להו
בנזקין נמי נימא הכי אלא הכא במאי עסקינן
אישות הלכה ד סמג
לענין מזוייף שאין שמעון
כיתמי שקנו קרקע לאחר מיתת
אין גובין מנכסים משועבדים במקום
ביתמי דלאו בני פרעון נינהו ושיעבודא
עשין מח טור ש"ע אה"ע
יכול לטעון מספק דפשיטא
א
סימן סט סעיף ד וסימן פ
דהבא ליפרע מנכסי יתומים
אביהם. ולהכי פריך מנזקין ולא
שיש נכסים בני חורין אפי' הן זיבורית
דיליה עליה דידיה רמיא הלכך ליכא למימר
סעיף טו בהג"ה וסי' פא
או ממשועבדים דצריך עידי
פריך מב"ח דמאי לימא ליה אי
שאני הכא דכולהו משעבדי נינהו:
סעיף א בהג"ה:
קיום דאי לאו הכי כו'. כ"ה
הכי אלא משום דאמר להו טעמא מאי אמור
אבל
זבן עידית וזיבורית. נראה
שקלת זיבורית שקול ואי לא מהדרנא
❖
עב ד מיי' פי"ט מהל'
בס"א,
רבנן אין נפרעין מנכסין משועבדים במקום
א)
מלוה ולוה הלכה ז
שטרא למריה ותשקול מיניה מצי
דאיירי שפיר אפי' דשביק
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
שיש בני חורין משום תקנתא דידי ב אנא בהא
א"ל האי לכשתחזיר דהא השתא נמי
בינונית מ"מ הוצרך טעמא דלהכי
סימן קיט סעיף ו:
הגהות הגר"א
תקנתא לא ניחא לי כדרבא ב)דאמר רבא כל
זיבורית קבעית למפרע לי: הלכך
עג ה מיי' שם הלכה ב
טרחי וזביני ארעא דלא חזי לך דלא
[א] תוס' ד"ה בדיתמי כו'
ופי"ח שם הל' ד סמג
ליכא למימר הכי. לשון קושיא הוא:
האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו
מצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות
שם טוש"ע ח"מ סימן קיא
אע"ג כו'. נ"ב ורשב"א
אלא. להכי לא גבי מעידית משום
ממנו כדאמר בסמוך גבי שביק
שומעין לו מאי כגון זו כדרב הונא ג) דאמר
סעיף ח:
פירש ביתומים קטנים:
עד ו מיי' שם פי"ט הלכה
בינונית דכוותיה דשמא ב"ח אוהב
דאמר להו טעמא מאי אמור רבנן
[ב] ד"ה אבל כו' ובע"כ
רב הונא ג יכולה אשה שתאמר לבעלה איני
ו ועיין שם סמג שם
כו'. נ"ב וכ"ד הרשב"א
זיבורית טפי מבינונית [ב] ובע"כ של
אין נפרעין מנכסים משועבדים
ניזונית ואיני עושה: פשיטא מכר לוקח
טוש"ע ח"מ סי' קיט סעיף
ושארי פוסקים והרא"ש
ד
שמעון היה יכול ליקח טפי פורתא
במקום שיש בני חורין משום תקנתא
ו:
חולק על זה (ועבהגר"א
בינונית וזיבורית ושייר עידית לפניו ליתו
❖
עה ז ח ט מיי' שם הלכה
דלוקח: אנא בהאי תקנתא לא ניחא
כדאמרינן לעיל דאמר א"כ נעלת
סימן ק"ב ס"ק ב):
כולהו וליגבו מעידית דהא אחרונה היא
ג סמג שם טור ש"ע
לי. שקילו כדינייכו: דאמר רבא.
דלת בפני לוין ולא איצטריך לטעמא
שם סעיף א:
ובינונית וזיבורית ליתנהו גביה דמצי למימר
במסכת כתובות: מאי כגון זו. על
דלהכי טרחי וזבנא ארעא דלא חזי לך
עו י מיי' פי"ט מהלכות
רבינו חננאל
להו גבו מבינונית וזיבורית דלא ניחא לי
הי מלתא אמר רבא: האי מכלל
אלא משום דזבן זיבורית אבל משום
מכירה הלכה ט סמג
עשין סב טור ש"ע ח"מ
בנזקין נמי נימא הכי וכל
דאיכא אחריתי לא גרסינן ליה:
זבין עידית ושייר זיבורית ובינונית
בתקנתא דרבנן אבל מכר עידית ושייר
❖
סימן רכו סעיף א:
שכן לבעל חוב, דתנן אין
איני ניזונית. משלך: ואיני עושה.
לא איצטריך דכמו שהיה שמעון יכול
בינונית וזיבורית מאי סבר אביי למימר
נפרעים
מנכסים
מלאכה דמשום תקנתא דידי דדלמא
לדחותו אצל בינונית וזיבורית גם לוי
משועבדין במקום שיש
אתו כולהו גבו מעידית א"ל רבא מה
ד)
בני חורין ואפי' הן
מוסף רש"י
לא ספקי לי מזונות במעשה ידי
יכול לדחותו דמה מכר לו ראשון
זיבורית, ונדחת. ואוקימנא
מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו
תקינו לי רבנן מזונות משלך תחת
במקום שיש בני חורין. לשני כל זכות שתבא לידו:
כגון שמת הלוה ולא שבק
וכיון דאילו אתו גבי לוקח ראשון מצי אגבי
מצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות.
דאתו לקוחות לאינצויי
מידי דיתמי לאו בני
מעשה ידי בההיא תקנתא לא ניחא
ולמימר מיניה גבי שהרי
פירעון נינהו, ושעבודא
להו מבינונית וזיבורית ואע"פ דכי זבני
לי: פשיטא. בניחותא: מכר לוקח.
לאו דוקא קאמר הא לישנא
יש לו מקום (גיטין נ:).
על הלוקח רמיא. הילכך
בינונית וזיבורית אכתי עידית בני חורין
דלא שייך למימר הכי אלא גבי
שלקח עידית באחרונה בינונית
כל האומר אי אפשי
לא יכיל למימר מהדרנא
בתקנת חכמים. שתיקנו
שטרא דזיבורית למריה
הואי ואין נפרעין מנכסים משועבדים כל
בעלים ולא גבי לוקח ראשון ועיקר
וזיבורית ושייר עידית לפניו כו':
ה) ה
לטובתי ואינה טובה לי
לעולם, וכגון דזבן עידית
דהא אחרונה היא. ושיעבודייהו
טעמא לא הוי אלא משום דמה מכר
זמן דאיכא בני חורין מצי א"ל לא ניחא לי
(כתובות פג.). שומעין
באחרונה. ואמאי לא גבו
ראשון לשני כל זכות כו' והוא היה
עלה רמיא ובינונית הא לית ליה
לו. הואיל והתקנה לצורכו
כולהו מן העידית, דיכיל
בהאי תקנה לוקח שני נמי ו מצי א"ל גבי
נעשית, יכול לומר כלום
למימר ליה מאי טעמ'
יכול לדחותו אצל בינונית אחריתי
השתא דמצי למימר גבי מיניה דלא
בינונית וזיבורית דכי זבין לוקח שני אדעתא
עשו אלא להנאתי, אני אי
אמור רבנן אין נפרעין
ניחא לי בתקנתא כו': מאי. מי
אבל אי לא שביק בינונית דכוותיה
אפשי בהנאה זו (גיטין
מנכסין משועבדין כו'
דכל זכותא דה"ל לראשון בגוה זבין ו) אמר
לא מצי לדחותו אצל זיבורית דראשון
אזלי כולהו בתר לוקח ב' שהרי הוא
עז:). מאי כגון זו.
משום תקנתא דלקוחות,
רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון
אהייא אמרה רבא (שם)
דאמ' לוקח הא תקנתא לא
ז
נמי לא היה יכול לדחותו אצל זיבורית
לקח שיעבודייהו ומלוקח ראשון לא
באיזו תקנת חכמים היו
ניחא לי בה ודינא בהדאי
והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא
דאי משום אי שתקת יאמר לו לכי
גבו דאמר בעינא בתקנתא דרבנן
מדברים בבהמ"ד שעליה
כדרבא, דאמר רבא כל
תהדר: דינא הוא דאזיל ראובן
ב"ח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה
אמר רבא כל האומר
ועידית דהואי בת חורין בשתי
האומ' אי איפשי בתקנת
אי אפשי בתקנת חכמים
חכמי' כגון זו שומעין לו.
וקא משתעי [דינא בהדיה]. וא"ת
לקוחות הראשונות שלכם היא:
ולא אמרן אלא דזבן בינונית אבל זבן
ח
כגון זאת התקנה שאנו
מאי כגון זו כדרב הונא
ראשון לשני. לוקח ראשון ללוקח
מאי נפקא מינה הא כל מה שיכול
מדברים בה שומעין לו
עידית וזיבורית לא דא"ל להכי דייקי וזבני
דאמ' יכולה אשה שתאמר
(רשב"ם ב"ב מט.). כדרב
שני: כל זכות שתבא לידו. וכיון
לבעלה איני ניזונת ואיני
ראובן לטעון טענינן ליה לשמעון
עידית וזיבורית ארעא דלא חזיא לך ואפילו
הונא. אמזונות שתיקנו
עושה. פשיטא מכר לוקח
דטענינן ליה ללוקח וכן ליתומים בין
דאי הואי עידית גבי לוקח ראשון
לאשה תחת מעשה ידיה,
זיבורית ובינונית כו'.
זבן בינונית נמי לא אמרן ט אלא דלא שייר
פרוע
בין מזוייף וצריכי עידי קיום
הוה מגבי להו מבינונית בהאי טענה
ואי אמרה אי אפשי בתקנה
ואסיקנא מה מכר ראשון
בינונית דכוותיה דלא מצי א"ל הנחתי לך
זו שתיקנו חכמים לטובתי,
לשני כל זכות שתבוא
ח) דאי לאו הכי לא שבקת חיים לכל
דאמרן אי אפשי בתקנת חכמים
שחשו לכל הנשים זמנין דלא
לידו, כך לוקח שני בכל
מקום לגבי שמעון אבל שייר בינונית
בריה ובפרק גט פשוט (ב"ב דף
השתא נמי אמר להו לוקח שני זילו
ספקי להו מזונות במעשה
זכותא דהוה ליה ללוקח
דכוותיה גבי שמעון לא גבי מיניה דמצי
קעד:) נמי מוכח כן דקאמר שכיב
לגבי לוקח ראשון וגבו בינונית:
ידיהן ותיקנו להן מזונות
(כאש') [כראשון] או
ומעשה ידיהן לבעל, אני
דאתיא ל≈ה בגווה בתר האי
ומכר שדה אחת ללוי. וההיא שדה
א"ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו אמר
מרע שאמר מנה לפלוני בידי אמר
ז)
איני צריכה לכך, מעונגת
דנא זבנא. הני שמעתתא
תנו נותנין לו לא אמר תנו אין נותנין
בינונית הואי ולא שייר שמעון
אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות
אני ואי אפשי לעשות
דאביי פשוטות הן.
ומוקי לה בדנקט שטרא אמר תנו
בינונית אצלו דהכי מפרש לה לקמיה:
מלאכה, אמצא לי מזונות,
ואתא ב"ח דראובן וטרף משמעון דינא הוא
או יש לי אומנות יקרה יתר
רצה. מלוי גובה אותה שדה דא"ל
קיימיה לשטריה לא אמר תנו לא קיימיה
דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה ולא מצי
על כדי מזונותי
(כתובות
שיעבודי שקלת: רצה. משמעון
לשטריה משמע דטענינן להו ליתמי
פג.). איני ניזונית. משלך,
א"ל לאו בעל דברים דידי את דאמר ליה אי
ואיני עושה. לך כלום
מזוייף ובפ"ק דב"מ (דף יד. ד"ה דינא)
גובה מזיבורית דא"ל את בעל דברים
מפקת מיניה עלי הדר ואיכא דאמרי אפילו
אלא לעצמי (שם) איני
הארכתי וכן אין לומר דנ"מ שעדיו
דידי את דשקלת כולהו נכסי
ניזונית משל בעלי ואיני
שלא באחריות נמי דא"ל לא ניחא לי
דראובן: ולא אמרן. דגובה מלוי:
של ב"ח קרובים לראובן ורחוקים
י
עושה לו מלאכה, דכי תקון
דתהוי לשמעון תרעומת עלי ואמר אביי
רבנן מזוני להנאתה תקון,
אלא דזבן. לוי בינונית: להכי דייקי.
לשמעון דהא לשמעון נמי אין יכולין
זמנין דלא ספקה במעשה
דקדקתי: וקמשתעי דינא בהדיה.
להעיד כיון דאי טריף ליה משמעון
ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות
ידיה ואחר כך תקנו מעשה
דבעל חוב לסלקו מאותו קרקע
אזל בתר ראובן וכן אם יהיה לשמעון
ידיה לבעלה משום איבה,
ויצאו
הלכך יכולה לומר אי אפשי
בדברים אם יש לו לראובן שום
עדים שמעידין זכותו והם קרובים
(גיטין עז:). ראובן שמכר
תביעה על בעל חובו לומר פרעתיך דקיימא לן במסכת
פסולין להעיד אפילו לראובן כיון דיש ריוח לשמעון שמעמיד הקרקע
כל שדותיו לשמעון.
שבועות (דף מא.) דאע"ג דנקיט שטרא אי א"ל אישתבע לי
בידו כדמוכח סוף פרק קמא דמכות (דף ז.) גבי אילעא וטוביה
בשטר אחד, דבשני שטרות
אין גובין מלוי אלא א"כ
דלא פרעתיך בעי אישתבועי: ולא מצי א"ל. ב"ח לראובן: לאו
קרובים דערב הוו פסיל להו אפילו לגבי לוה ומלוה משום דכי לית
לקח משמעון אותה שלקח
בעל דברים דידי את. בקרקע זו שכבר יצתה מרשותך ואנא
ליה ללוה אזל מלוה בתר ערבא א"כ מאי נפקא מיניה ויש לומר
מראובן באחרונה, דמצי
שיעבודי שקילנא: משום דא"ל. ראובן: כי מפקת מיניה עלי הדר.
דנפקא מיניה לראיה אחרונה כגון שאמר שמעון אין לי עדים
א"ל הניח לך שמעון מקום
לגבות הימנו כשלקח את
ואין לי ראיה ולאחר זמן מצא ראיה או עדים דשמעון אין יכול
מה שאתה מוציא משמעון יחזור עלי שהרי קבלתי עלי אחריות:
זו ואין זו בשעבודך, דאין
להביאם וראובן שלא אמר אין לי עדים יכול להביאם אי נמי
עסיקין
נפרעין מנכסים משועבדים
כגון שטוען לבית דין גדול קאזלינא ושמעון לא מצי למטרח כמו ראובן: [ועיין בתוספות ב"מ יד. ד"ה דינא ובכתובות צב: ד"ה דינא]:
במקום שיש בני חורין
(כתובות צב.). רצה מזה
ויצאו
גובה רצה מזה גובה.
וכדמסיים ואזיל דזבן לוי משמעון בינונית, ששעבוד בעל חוב עליה ולא שבק בינונית משל ראובן אצל שמעון, הלכך רצה לגבות משמעון עידית גובה, דאמר ליה אתה לקחת כל השדות ונכנסת תחת ראובן להשתעבד לחובי
וכל זמן שאמצא משל ראובן אצלך כלום לא אטריח את לוי שהניח לי מקום לגבות, רצה מלוי גובה, כגון אם לא ימצא אצל שמעון משל ראובן אלא זיבורית, גובה בינונית מלוי, דאמר ליה לקחת את שעבודי בינונית, שדיני
מוטל עליה, ואע"ג דאילו לקחה לוי לבינונית זו מראובן והניח אצלו זיבורית לא היה יכול בעל חוב דראובן לחזור על לוי, כדתנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואפילו הן זיבורית, התם הוא דראובן
בעל חובו הוא ואמור רבנן מפני תקון העולם כל זמן שיש אצל בעל חובו כדי חובו לא יטרוף לקוחות, אבל כאן שמעון לאו בעל חובו הוא, ואף עליו מכח טירפא הוא בא (כתובות צב.). ראובן שמכר שדה לשמעון
באחריות. אם יטרפוה ממנו ישלם לו (ב"מ יד.). ומשתעי דינא בהדיה. דבעל חוב ולסלקו מעל שמעון בכל טענה שיוכל לטעון ולומר פרעתיך כך וכך, או כך וכך יש לי עליך תביעה ואני מעכב חוב זה תחתיו (שם) אם
יש עליו שום גלגול דברים לחשוב חוב כנגד חוב, או אישתבע לי דלא פרעתיך (כתובות צב:). ולא מצי א"ל, בעל חוב, לאו בעל דברים דידי את. בדבר זה, קרקע שמעון אני נוטל, אם יש לך תביעה עלי העמידני בדין
(ב"מ יד.) איני טורף ממך כלום (כתובות צב:). אי מפקת מיניה עלי הדר. מה שאתה מוציא משמעון יחזור עלי (שם ושם). אפילו שלא באחריות נמי. מכרה ראובן לשמעון, לא מצי א"ל בעל חוב לראובן לאו בעל דברים
דידי את (כתובות צב:).