מרובה
פרק שביעי בבא קמא
סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא לאו הכי הדרא בעיניה. וסתם מריש כיון שבנאו בבירה
צלעות הבית והעובים. קרא כתיב גבי בית עולמים: המלטטים.
לח א מיי' פ"א מהל'
א) ס"א ושינוי השם מילתא
המלטי כדאמרינן בהשותפין (ב"ב דף ו.) שנותנים נסרים סביב
מתייאשים הבעלים ממנו וא"ת דמשמע דלא מקשה אלא
היא והרי וכו' מהרנ"ש וכן
גניבה הלי"ג ופ"ב
הגיה הה"ג מוה' שכנא,
מהל' גזילה ואבידה הל' י
פתחי חלונות ופתחין ובמקום חורי קיבוע הקורות: אלו המרישות.
לרב יוסף אדרבה כ"ש דקשה לרבה טפי דלדידיה יאוש גרידא
ב) ב"ב סה: [תוספתא
סמג עשין עא עג טוש"ע
אלמא בתר הכי קרי להו נמי מרישות: ר' זירא אמר. מריש
קני ולמאי דמשני דמריש
שמו עליו אכתי תקשה לרבה דמהכא
מקואו' פ"ד], ג) [ב"ב
ח"מ סי' שנ"ג סעי' א וסי'
סו:], ד) לקמן קיד.
משמע דיאוש לא קנה ונראה לפרש
היינו טעמא דלא מקניא בשינוי
שס ס"ה:
לט ב מיי' פ"ו מהל'
[תוספתא תרומות פ"א],
דבלא יאוש איירי ולהכי פריך לרב
השם משום דחוזר לברייתו הוא אם
הא לאו הכי הדר בעיניה אמר רב יוסף מריש
ה) לקמן קיב. [לעיל סו.
מקואות הל' ו סמג
יוסף א"א בשלמא דשינוי השם לא
יסתר הוי כשורא כדמעיקרא $ אבל
וש"נ], ו) לקמן קד:, ז) גי'
שמו עליו דתניא צלעות הבית אלו המלטטין
עשין רמח טוש"ע י"ד סי'
1
רש"ל כך נכתוב רחמנא
רא סעי' לד וסעי' לו: [רב
אברזין תו לא מקרי משכא: דמעיקרא
כלום הוא שפיר אלא אי אמרת
והעובים אלו המרישות רבי זירא אמר שינוי
א
והשיב את גזילו והשיב את
אלפס ב"ב פ"ד דף ק"צ
קציצתא. שקודם שחקקו נקרא קציצת
דשינוי השם קטן עם יאוש קני א"כ
הגזילה אשר גזל ל"ל,
ובשבועות פ"ב ד' רצ"א]
החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי
עץ בעלמא: ולבסוף קבעו. והמשיך
שינוי השם גדול כי האי דמריש יש
מ ג מיי' שם פ"ד הל' ב
ח) [לקמן צד:], ט) תמורה
ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוי שינוי
א)
ו., י) סוכה ל. [ע' תוספות
סמג שם:
לו לקנותו בפני עצמו וכן משמע
בו מי גשמים או מי נהר למקוה
מא ד מיי' פ"ד מהל'
לקמן קיא: ד"ה גזל],
והרי צינור דמעיקרא קציצתא והשתא
פסלו משום מים שאובין: קבעו
לעיל דשינוי השם חשוב גרידא קני
כ) צ"ל חקיקה, ל) ומיהו
תרומות הל' יא:
צינורא ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו
ולבסוף חקקו. לאו כלי הוא אלא
מב ה מיי' פ"ז מהל'
דפריך גבי גנב טלה ונעשה איל
ב) ב
אם היה קנוי לו קודם
גזלה הל' ג סמג
ההקדש לא הוי חשיב מצוה
ארעא סמיכתא היא: שאיבה. מה
פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו
ונקניה בשינוי השם דהוי שינוי השם
❖
עשין עג:
הבאה בעבירה כדמוכח כו'
חשוב ועוד יש לומר דבכל מקום
שמקוה נפסל בג' לוגין מים שאובין
פוסל את המקוה ואי אמרת שינוי השם
כן הגי' מהרנ"ש וכן הוא
❖
בתוס' גיטין, מדרבנן הוא: אנס. חמסן דיהיב
הוי שינוי השם גרידא קני לרב
מילתא היא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי
דמי: הקדישן הקדש. ואסור ליהנות:
יוסף בלא יאוש ולכך יש להועיל
תורה אור השלם
ליפסל שאני שאיבה דמדרבנן היא אי הכי
ג)
ג
ותרומתן. אסור לזרים. אלמא קני ליה
לו במריש בלא יאוש דמה שצריך
1. וְחַלּוֹנִים אֲטֻמוֹת
אפילו דרישא נמי התם איכא תורת כלי עליו
רבינו חננאל
לגזילה ביאוש: על גזל אביו. בהגוזל
יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין
וְתִמֹרִים מִפּוֹ וּמִפּוֹ אֶל
בתלוש הכא אין תורת כלי עליו בתלוש
ופריק רב יוסף שאני
כִּתְפוֹת הָאוּלָם וְצַלְעוֹת
הוי משום שינוי השם לחודיה והיאוש
(לקמן ד' קד:) מפרש לה אפילו
מריש ואף על גב שנבנה
הַבַּיִת וְהָעֻבִּים:
מיתיבי ד)ד הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש
אין צריך אלא כדי שיועיל מחשבת
נשבע אביו לשקר אבל אקרן מחייב
בבירה והוא בתוך הבניין,
יחזקאל מא כו
ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר אמרי
ליה קרא כדאמרינן התם: את
2. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם
יחודו לשוייה אברזין דאם לאו היאוש
נקרא לא נשתנה שמו,
דתניא צלעות הבית אלו
וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר
גזילו. וממילא אימעוט גזל אביו:
אין כאן שינוי השם וכן בהקדש
התם איכא שינוי השם דמעיקרא טיבלא
המלטוסין, והעובין אלו
גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר
בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין
ה"ג
והשתא תרומה הקדש מעיקרא חולין
המרישות, הנה בתוך
עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן
שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי
הבניין עצמו נקראו
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת
והשתא הקדש אמר רב חסדא א"ר יונתן מניין לשנוי שהוא קונה שנאמר
מרישות. ר' זירא אמ' שינוי
הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
השם וכן שינוי רשות אם אין יאוש
2 והשיב את הגזלה ה) מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים
החוזר לברייתו בשינוי
ויקרא ה כג
אין שינוי רשות אבל מריש בלא
3. וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה
השם לאו שמיה שינוי.
בעלמא בעי שלומי האי אשר גזל מיבעי למעוטי גזל אביו שאינו מוסיף
ו) ה
ואין הלכה כמותו, דבענן
יאוש נמי איכא שינוי השם ויש לו
מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ
למימר הגוזל צמר וטואו
חומש על גזל אביו א"כ ז) ניכתוב רחמנא והשיב את גזילו אשר גזל למה לי
אָמַר יְיָ צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם
להועיל בפני עצמו וכן גבי טלה
ואף על פי שהוא חוזר
גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת
למכתב ש"מ תרתי ואיכא דאמרי אמר רב חסדא א"ר יונתן מניין לשנוי
ונעשה איל דאמרי' לעיל וניקני בשינוי
לברייתו קנאו. ואקשינן,
הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת
שאינו קונה שנאמר והשיב את הגזילה מ"מ והא כתיב אשר גזל ההוא צנור
והרי צינור דמעיקרא נקרא
שחקקו ולבסוף קבעו
הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ
השם:
ח)
קצצתא, חתיכה של עץ
מִיֶּדְכֶם אָמַר יְיָ:
פוסל את המקוה. כשיש לו לבזבז
ט) על גזילו שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל
מיבעי ליה
❖
והשתא צינור, דתניא
מלאכי א יג
מד' רוחותיו איירי שאם הוא פרוץ
צינור שחקקו ולבסוף
אביו: אמר עולא מניין ליאוש שאינו קונה שנאמר 3 והבאתם גזול את
קבעו פסול וכול'. ואו
אפי' מרוח אחד לא היה פוסל המקוה
הפסח ואת
החולה גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כלל
אמרת שינוי השם מילתא
י)
הגהות הב"ח
כדמוכח במסכת מקואות (פ"ד מ"ד)
כי קבעו ולבסוף חקקו
אף
(א) תוס' ד"ה מעיקרא
דדוקא טבלא שיש לה לבזבז פוסל
נמי כיון שנחקק נקרא
חולין וכו' תורא דראובן.
צינור והצינור כולו אמאי
והר"י מסימפונ"ת פירש דאפילו פרוץ משני רוחות איירי כדרך צנור וכגון שחטטו לקבל צרורות שלא יעכבו את הגשמים כי ההיא
נ"ב לקמן דף עו ע"א:
לא פסיל. ופרקינן, שאני
דפ"ד דמקואות (מ"ג) החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא ובשל חרס ברביעית וא"ת א"כ מאי קאמר מעיקרא קציצתא
(ב) ד"ה אמר וכו' ולא
שאיבה דמדרבנן היא
היה קנוי לו קודם
והשתא צנור דמשמע דאפי' קבע תחילה יש לפסול המקוה לפי שמשתנה שמו ע"י חקיקה והלא אין משתנה שמו ע"י חטיטה שעושה
ולפיכך הקלו שלא תפסול
❖
פסליה:
השאיבה בעניין הזה את
לקבל צרורות דאותה היא שגורמת לפסול את המקוה וי"ל כיון שמשתנה שמו ע"י כ) חטיטה יש לחשבו כתלוש והחטיטה שעושה כאילו
המקוה. וזו הלכה בתלמוד
שאני
הגנב
שאיבה דרבנן. מפורש בפרק המוכר [את] הבית (ב"ב ד' סו. ושם ד"ה מכלל):
והגזלן. בהגוזל
עושה אותה בתלוש:
המוכר את הבית מכר
בתרא (לקמן קיד.) פריך אי רבנן קשה גזלן אי רבי שמעון קשה גנב ומשני לה שפיר: מעיקרא טיבלא. ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו
את הדלת. ושנינו בתמורה
גליון הש"ס
פרק ראשון אין מים
על ידי שאלה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות ד' פח.) ובסוף הנודר מן הירק (נדרים ד' נט.) מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו
רש"י ד"ה ר"ז אמר וכו'
שאובין פוסלין את המקוה
כיון דלא שכיחא: מעיקרא חולין והשתא הקדש.
בקדשים שאין חייב באחריות לא הוה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות
אבל אברזין. עי' סוכה דף
אלא לפי חשבון, ואמרינן
❖
ל ע"ב תוס' ד"ה ולקנייה:
בגמרא גג שיש בו כ"א
אלא בעי לאוקומי אפי' בחטאת ובאשם ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן (א) מכל מקום שינוי השם יש כאן:
אמר עולא מניין ליאוש שאין קונה. משמע הכא דסבר עולא דיאוש לא קני וכן בהניזקין (גיטין ד' נה. ושם ד"ה מאי) דאמר עולא דבר
סאה מי גשמים ממלא
בכתף י"ט סאה ופותקו
תורה בין נודעה בין לא נודעה אין מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני וקשה לר"ת דבהגוזל בתרא (לקמן ד' קיד.) גבי פלוגתא דרבי
למקוה והן טהורין,
מוסף רש"י
שהשאיבה מטהרת ברבייה
שמעון ורבנן דגנב וגזלן קאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה יאוש קני ואור"ת דבכל מקום יאוש קונה רק לענין קרבן משום דהוי
צינור. של עץ או
ובהמשכה. מכלל דרבנן
מצוה הבאה בעבירה ומביא ראיה מההיא דהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) דפריך התם לעולא מההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר
של אבן עשוי כמין
ברבייה ובהמשכה לא.
משלם תשלומי כפל ואין משלם ד' וה' ותני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתיה והשתא בלאו
סילון ויורדין ממנו מים
אלא הכי דכי אתא רב
למקוה (רשב"ם ב"ב סה:).
דימי אמר ר' יוחנן שאיבה
ההיא דתני עלה הוה ליה למפרך מגופה דאי יאוש לא קני אם כן אין לו כח להקדיש ואמאי פטור מד' וה' הא לא טבח דהקדש
שחקקו ולבסוף קבעו.
שהמשיכה כולה טהורה.
אלא ודאי לכל מילי מודה עולא דיאוש קני רק לענין הקרבה ולהכי פריך מדתני עלה דבחוץ ענוש כרת אלמא ראוי לפתח אוהל מועד
בקרקע, פוסל את
ואקשינן, או הכי משום
המקוה. דמים שאובין
ועוד מייתי ראיה ר"ת מריש לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דפסלינן לולב הגזול אפי' בי"ט שני ומפרש רבי יוחנן משום מצוה הבאה בעבירה
דהיקלו הוא אפילו חקקו
פוסלין אותו, וכיון שהיה
ולבסוף קבעו לא ליפסול.
שנאמר והבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש דלאו דידיה היא אלא לאחר יאוש
תורת כלי עליו קודם
ופרקינן, התם כיון שנקרא
הא קנייה ביאוש מ"ט לא לאו משום מצוה הבאה בעבירה משמע דסבר בכל דוכתי דיאוש קני רק לענין מצוה וקשה לר"י לפי' דאם כן
שקבעו לא מיבטל תו
עליו שם, כלי נקרא והוא
שם כלי מיניה ומשוי להו
מאי פריך לעיל אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול דלמא בקרבנו מודה רבה כמו עולא וכ"ת דסבר אביי אין חילוק כמ"ד בסוכה (שם.)
שם צינור, קודם שיקבענו,
שאובין למים שבתוכו (שם).
החמירו עליו. מותבינן מן
מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דלית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה הא ע"כ אית ליה דאי לאו הכי כי אמרת נמי יאוש לא קני
ולבסוף חקקו. הרי הוא
הגנב ומן הגזלן. ומפרקינן,
תקשה ליה אמאי אסור להקריבו כיון דשם הקדש חל עליו כדאמר דהוי יאוש ושינוי השם אלא ודאי משום דהוי מצוה הבאה בעבירה
כעושה חריץ בקרקע (שם).
התם נמי איכא שינוי השם.
מה פסח דלית ליה
איכא דאמרי, אמ' רב
ועוד בההיא דגיטין (ד' נה: ושם) דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדישה ומאי נ"מ לגיזותיה וולדותיה
תקנתא כלל. לאחר זמן
חסדא מנין לשינוי השם
ואליבא דעולא בעי לה כדמוכח סוגיא דהתם ואי בעלמא קני הא ע"כ משעת יאוש גיזותיה וולדות דידיה הוו ע"כ נראה לר"י דבכל
להקריבו, שהרי מום קבוע
שאינו קונה, שנ' והשיב
מקום לעולא יאוש לא קני וההיא דהגוזל בתרא (לקמן ד' קיד.) הוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזין ואע"ג דגבי קרבן
עולמית הוא (סוכה ל.).
את הגזלה מכל מקום.
והא כתיב אשר גזל, ההוא
נמי הוי יאוש ושינוי השם כדאמר לעיל דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא (ב) היו
מיבעי לי, על גזל שלו
לו קנוי קודם פסליה רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה ל) כדמוכח בפרק לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דאמר להו רב להנהו
מוסיף חומש ולא על גזל
אוונכרי כי זבניתו אסא מן הנכרים לגזוז אינהו כו' ופריך ולקנינהו בשינוי השם משמע דאי קנו ליה תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה
אביו. וקימא לן דשינוי
השם קונה. והא דאמ'
ודוחק לומר דסבר כרבי יצחק בר נחמני דלא חייש התם למצוה הבאה בעבירה ועוד אמר התם (ד' לא.) האי כשורא דמטללתא
עולא אפילו אחר ייאוש
עבדו ביה רבנן תקנתא מפני תקנת השבים וסוכה לא בעינן משלכם ולא מיפסל אלא משום מצוה הבאה בעבירה וכי קנייה
לא קאני, הא אשכחן
בתקנתא דרבנן לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כ"ש אי קנה קנין גמור והא דאמר בריש הגוזל קמא (לקמן ד' צד.) הרי שגזל סאה חטין טחנה
עולא דאמ' בהגוזל
מחלוקת בסתם אבל בידוע
לשה אפאה והרים ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ודחי ליה התם דמצי סבר בעלמא דשינוי קונה והכא משום מצוה הבאה
דברי הכל יאוש קנה.
בעבירה אע"ג דקנה קודם לכן לענין ברכה להזכיר שם שמים עליו ראוי להחמיר יותר אי נמי התם דחוי בעלמא הוא והשתא לעיל פריך
אביי שפיר מקרבנו ולא הגזול דאי יאוש קנה אמאי מיפסל הא לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כיון דקודם שהקדישה קנאה אלא ודאי יאוש
גרידא לא קני אלא מחמת שהקדישה דה"ל יאוש ושינוי רשות או יאוש ושינוי השם כדמסיק לבסוף ולכך מפסל משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה
ובהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) נמי אי לא דתני עלה מגופא דברייתא לא מצי פריך לעולא דאע"ג דיאוש לא קני שפיר חל הקדש משום
דה"ל יאוש ושינוי השם ואדרבה מגופה דברייתא הוי סייעתא לעולא דאי יאוש קני כי לא הקדיש נמי פטור מד' וה' דשלו הוא טובח
ושלו הוא מוכר
כדפריך מינה לקמן
(ד' סח:) רבי
יוחנן לריש לקיש
דאמר יאוש קני ואדרבה תימה דלא פריך מינה
לרב יהודה דפליג
התם