סז:
מרובה פרק שביעי בבא קמא
תורה אור
מסורת
הש"ס
ה"ג וכ"ת הא כתיב תחתיו תחתיו חד תחתיו מייתר כו'. וכ"ת
התם אעולא וסבר דיאוש כדי הוי יאוש וליכא לשנויי כדמשני לקמן
א) [לעיל סו:], ב) [שבת כז.
1. כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
לריש לקיש כגון שהקדישו בעלים ביד גנב דאם כן מאי פריך התם
הא כתיב תרי זימני תחתיו דמישתמעי חד אשור וחד אשה דאי
שבועות כו. בכורות נד:],
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
ג) [יבמות כד: וש"נ],
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
לעולא כרת מאי עבידתיה הא מתחייב כרת שפיר דראוי לפתח
תרוייהו אחד קיימי הכי
איבעי ליה למיכתב ה' בקר וד' צאן
ד) [ע' תוס' בכורות נד:
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
אהל מועד כיון שהקדישו בעלים וי"ל דהמ"ל ולטעמיך אי נמי דרב
ישלם תחתיו לאו מילתא
היא דאיכא למימר חד תחתיו אייתר
❖
ד"ה חדא ותוס' שבועות כו.
שמות כא לז
הַשֶּׂה:
❖
ד"ה חדא], ה) עיין בת"ח,
יהודה נמי אית ליה דיאוש לא קני
לדרשה אחרינא ואכתי תשעה
משתמעי בין אשור בין אשה: נגידים.
וטעמא דרב יהודה דאמר בין נודעה
אף גזול דלית ליה תקנתא לא שנא לפני
מוסף רש"י
בין לא נודעה מכפרת משום דלא
גויעים כדמתרגמינן ויגוע ואיתנגיד
יאוש ולא שנא אחר יאוש רבא אמר מהכא
הגהות הב"ח
אף גזול. ילפינן מינה
חייש לטעמא דמצוה הבאה בעבירה
(בראשית מט) כלומר כחושין וקרובין
קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש
א)
(א) גמ' רב פפא אמרה.
דאין לו תקנה לאחר זמן
למות: ה"א עד דגנב תרתי וטבח
ולא גרסינן התם מאי טעמא קסבר
ואפילו ביאוש, דשמעינן
נ"ב משום דמלך בתר אביי
פשיטא למה לי קרא אלא לאו לאחר יאוש
לחד ומזבין לחד. להכי אצטריך שור
יאוש כדי קני ובסוכה (ד' ל. ושם)
ליה למריה דמייאש ואמר
ורבא כ"כ תוס' בשבועות
וש"מ יאוש לא קני ש"מ והא רבא הוא
ווי ליה לחסרון כיס
דף כו ע"א וכה"ג כתבו
דקאמר אלא לאחר יאוש הא קנייה
או שה דרישא למימר דאע"ג דחד
(סוכה ל.). קרבנו. אם
תוס' בפ' במה מדליקין ד'
דאמר דגזל קרבן דחבריה איבעית אימא
הוא דגנב מחייב: או מכרו כתיב.
ביאוש ה"פ הא קנייה ביאוש ושינוי
❖
עולה קרבנו, ולא הגזול.
כז ע"ב:
הדר ביה ואיבעית אימא חד מינייהו רב
השם ומה שאין מזכיר אלא יאוש
דמשמע או טביחה או מכירה דהא
ב)
(א)
דגזול לאו לרצון אתי,
קס"ד דגזל בהמת חולין
כתיב או לחלק: ואימא עד דגנב
פפא אמרה: ומדת תשלומי ארבעה וחמשה
משום דע"י יאוש שקודם לכן קנאה
ואייתי (לעיל סו:). דגזל
גליון הש"ס
תרתי. כדכתיב בסיפא תחת השור
בשינוי השם ואית ספרים דלא גרסי
וכו': ואמאי נילף שור שור משבת מה
קרבן דחבריה. שהקדיש
ביאוש אלא הא קנייה ותדע דהא
תחת השה ולהכי אצטריך שור או
תוס' ד"ה שור כו' וי"ל
חבירו ולעולם לפני יאוש
להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה
ואצטריך לאשמעינן דאינו
דאי לא כתיב. עיין תשובת
שה דרישא: שנשתרש. עשה שרשין.
התם ר' יוחנן קאמר ליה ור' יוחנן
❖
ועוף כיוצא בהן אמר רבא אמר קרא שור
עולה לרצון כלל ואפילו
מהר"י אדריבי סי' שלה:
1
אית ליה דיאוש לא קני דאמר לקמן
כלומר נתחזק בחטא שקנאו ומהנו
לבעלים הראשונים ואע"ג
ושה שור ושה שני פעמים שור ושה אין
מעשיו: אילימא לפני יאוש. מכרו:
חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר
דלא הוה יאוש, ל"א דגזל
מידי אחרינא לא אמרי הי מייתר אילימא
קרבן דחבריה הלכך אפילו
יאוש ואי סבר דיאוש קני אמאי חייב
מי
רבינו חננאל
לאחר יאוש לא קנייה,
שור ושה דסיפא מייתר דניכתוב רחמנא כי
לאחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא
דקרבן אינו נגזל, דכל היכא
ורבא נמי דאמ' יאוש
יגנב שור או שה וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחתיו
מוכר ובהגוזל בתרא קאמר רבי יוחנן
דאיתיה בי גזא דרחמנא
לא קאני, לא דחינן
איתיה (שם).
להו לגמרי אלא מוקמינן
משמיה דרבי ינאי דשינוי רשות ואחר
אי כתב רחמנא הכי הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד וכי
להו דלא אמ' אפילו
כך יאוש לא קני ור"ת הקשה דבהגוזל
תימא הא כתיב תחתיו תחתיו חד תחתיו מייתר ההוא מיבעי ליה לדרשה
אחר יאוש לא קני אלא
בתרא (לקמן ד' קיד.) משמע דלעולא
בקרבן הגזול ובלולב
אחרינא דתניא יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין ת"ל תחתיו
הגזול וכיוצא בהן דהיא
יאוש כדי קני דפריך ממתניתין
תחתיו אלא שור ושה דרישא מיותר דנכתוב רחמנא כי יגנב איש וטבחו
מצוה הבאה בעבירה.
דנטלו מוכסים חמורו ונתנו לו חמור
אבל בכולי עלמא כגון
ומכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה אי כתב רחמנא
אבדה וכיוצא בה ייאוש
אחר הרי זה שלו וקאמר בשלמא
מדעת, כגון דשמעינן ליה
הכי הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח להו וטבחו כתיב לחד ואימא
לעולא בידוע ודברי הכל ונתנו לו
למריה דנתיאש, המחזיק
עד דגניב תרוייהו ומזבין להו ומכרו כתיב לחד ואימא הוה אמינא עד
חמור אחר חשיב ליה התם יאוש כדי
בה אחר יאוש קנה.
ומדת תשלומי ד' וה'
דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד או מכרו כתיב ואכתי הוה אמינא עד
דקאמר התם תנא ואם נטל מחזיר
אינה נוהגת אלא בשור
לבעלים הראשונים ומפרש דקסבר
דגניב תרוייהו וטבח חד ומשייר
חד או מזבין חד ומשייר חד אלא
ושה בלבד. ואוקימנה
יאוש כדי לא קני וטעמא נראה
משום דכת' קרא שור
שור דסיפא ושה דרישא מייתר דניכתוב רחמנא כי יגנב איש שור
ושה תרתי זימני מייתר
דלא חשיב ליה שינוי רשות משום
וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם
תחתיו וארבע צאן תחת השה שור
ליה שור דסיפא ושה
דע"כ נותנים לו ותירץ ר"י דברייתא
דרישא, שמעינן מינה שור
דסיפא ושה דרישא למה לי שמע מינה שור ושה אין מידי אחרינא לא:
ע"כ לא איירי כמתני' דהא במתניתין
ושה אין אבל חיה ועוף
אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל: אמר רב לא שנו אלא לפני
לא. ופיר' נגידים שוורים
קתני הרי הוא שלו וברייתא קתני
כחושים שאין עליהם אלא
יאוש אבל לאחר יאוש קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם תשלומי
מחזיר לבעלים הראשונים ועוד דא"כ
עצמות וגידים בלבד. אין
כפל לגנב ראשון אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא
דאמתניתין קיימא תקשי מברייתא
הגונב אחר הגנב משלם
ג)
תשלומי כפל, ולא הטובח
לרבה דאמר יאוש כדי קני אלא
שמעתא דתניא אמר ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם
ומוכר מאחר הגנב משלם
ברייתא איירי שהבעלים עומדים ולא
תשלומי ארבעה וחמשה מפני שנשתרש בחטא אימת אילימא לפני יאוש
תשלומי ארבעה וחמשה.
אמר רב לא שנו אלא
נתייאשו עדיין כשנתנו לזה אע"ג
מי לפני יאוש אבל לאחר
דלסוף אחר דאתא לידיה נתייאשו
יאוש קנאו גנב ראשון,
לא קני דשינוי רשות דקודם יאוש לא
קני כדמשמע לקמן ויאוש גרידא נמי לא קני אפי' לרבה כיון דבאיסורא אתא לידיה וצריך להחזיר
ומשלם גנב שני ל... עליה
מדר' עקיבה דאמ' מפני
הדמים אבל מתניתין איירי לעולא בידוע שנתייאש מקמי דאתא לידיה וכי אתא לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות:
אף גזול דלית ליה תקנתא. אע"ג דאמר לעיל (דף סה:) גנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו מ"מ כמו שהוא לית ליה
מה אמרה תורה טבח
ומכר משל[ם תשלומי
תקנתא: רבא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול.
רבא גרסינן ולא רבה מדקאמר חד מינייהו רב פפא אמר ולא היו טועים אלא בין
ד' וה'] מפני ש[נשתרש
בחטא], פיר' נשתרש
רב פפא ד) לרבא שהיה רבו ופעמים כשהיה אומר רב פפא דברים בסתם היו סבורים שדברי רבא הן אבל בין דברי רב פפא לדברי
בחטא, נהנה, כלומ' אם
רבה לא היו יכולין לטעות ולעיל (דף סו:) גרס אמר ליה רבא משכבו ולא הגזול כו' אע"ג דרבה הוה בר פלוגתיה דרב יוסף ולרבה
מכר מכירתו מכירה. כי
הקשה אביי צריך לומר דרבה עצמו לא השיב לו כלום אלא רבא השיב לו מדפריך הכא והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה
ההיא דגרסינן [בפרק
השולח גט] ומפני מה
וקאמר דחד מינייהו רב פפא אמרה וכן משמע דבכל הספרים גרס לעיל אמר ליה רבא ואי רבה השיבו הל"ל אמר ליה ולא היה
נענשה משום דאישתרשי
צריך להזכיר רבה כיון דמקשה לרבה וכן משמע בהניזקין (גיטין דף נה: ושם) דרבא אית ליה דיאוש כדי לא קני דבעי רבא כי אוקמוה
לה מקום דינר. אם
רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדש למאי נ"מ כו' ואי יאוש קני לכל הפחות משעת יאוש כבר הוא ברשותיה ובפרק
תאמר אחר יאוש שפיר,
אלא לפני יאוש [מה]
בתרא (דף קיא: ושם) קאמר רבא לעולם רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי משמע התם דאית ליה דיאוש לא קני והתם רבא
הנאה יש לו במכירתו.
דהוא בר פלוגתיה דרמי בר חמא והא דאמר רבא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כו:) גבי מציאה נטלה לפני יאוש על מנת לגזלה עובר
והאמ' רב חסדא גזל ולא
בכולן ואע"ג דאהדריה בתר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה אע"ג דיאוש לא קני מ"מ כיון דהועיל יאוש למוכרה או להקדישה
נתיאשו הבעלין ובא אחר
חשיב גזלן: שור ושה שני פעמים. וא"ת ושה דכתיב ב' פעמים למה לי הא בשבת לא כתיב שה $ וי"ל דאי לא כתיב שה שני פעמים
ואכלו רצה
הנגזל מזה
גובה רצה
מזה גובה.
הוה אמינא שבא שור למעוטי שאר מילי מדין שור דלא הוו בתשלומין ה' ולוקמיה אדין שה להכי כתיב שה למעוטי לגמרי:
חמשה בקר ישלם תחתיו. ומסברא הוה ידענא דחמשה בקר קיימא אשור וארבע צאן קיימי אשה: אין הגונב כו'. בגמרא (דף
סט:) דריש לה מוגונב מבית האיש ולא מבית הגנב ולמאן דמוקי חד בגנב וחד בטוען טענת גנב א"ש אבל למאן
דמוקי תרוייהו לטוען טענת גנב לא שייך כלל למדרש הכי וצריך לומר דלדידיה נפקא ליה למעוטי גנב אחר הגנב מקרא אחרינא:
דתניא
אמר רבי עקיבא כו'. מכל הנהו דפריך הכא לרב ה) ה"מ למפרך לעיל לרבה ומהנהו דפריך לעיל לרבה ה"מ למפרך לרב אלא
דרבה דאיירי בגזלן פריך ליה ממילי דגזלן ולרב דמיירי בגנב ניחא ליה למיפרך ממילי דגנב אע"פ שאין
סברא לחלק ועוד
דכמו שהוקשו בבית המדרש נקבעו
בגמרא ולתרוייהו הוה מצי למפרך מההיא דגנב
והקדיש דפריך מינה לקמן רבי
יוחנן לריש לקיש:
אי