סט:
מרובה
פרק שביעי בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הלוקח יין מן
הכותים. הכל מפורש בפרק
הלוקח יין מבין הכותים. בערב שבת בין השמשות כדתניא
כל הגט (גיטין
סב א מיי' פ"ז מהל'
א) דמאי פ"ז מ"ד סוכה
דף כה. ושם):
בתוספתא ו) וקדש עליו היום ואין לו מה לשתות בשבת ואין לו
מעשר הל' א סמג
כג: יומא נה: עירובין לו:
אלא לעולם כל הנלקט. הקשה רבינו טוביה תקשה דרבי יוחנן
עשין קלה:
מעילה כב. חולין יד. [גיטין
פנאי להפריש: שני לוגין. ממאה: מיחל. מוציא מעשר שני לחולין
סג ב מיי' פי"א מהל'
כה. כח. תוס' דדמאי פ"ח],
אדרבי יוחנן דלית ליה לרבי יוחנן ברירה והאמר רבי יוחנן
על מעות שיש לו בבית
דמה שיש לו פנאי לתקן יתקן דהא
ב) ביצה לז: בכורות נב: נז.
שמיטה ויובל הל' כ:
סד ג מיי' פ"ג מהל'
[גיטין כה. מח.], ג) לעיל
הלכה כסתם משנה וסתם מתניתין
באמירה בעלמא סגי כדאמרי' לקמן:
סב:, ד) [לעיל סח: ע"ש
מעשר שני הל' יז
אוסרין. דלית להו ברירה לומר מן
בהלוקח ח) כר"מ דאית ליה ברירה
הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין
❖
א)
ב"מ ו. ע"ז סג. חולין קלט.
סמג לאוין רסד:
ואע"ג דבסתמא דצנועים לית ליה
החולין הוא שותה ותרומה ומעשר
שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה
תמורה ט. כט: ערכין כא.],
ה) קידושין כד. וש"נ,
ראשון נותרין בנוד: לקוחות הן.
ברירה מ"מ תקשה מאי אולמיה
מעשר ראשון ט' מעשר שני ומיחל ושותה
ו) [עי' רש"ל], ז) [תוספתא
תורה אור השלם
דהאי סתמא מהאי סתמא ושמא רבי
ולא אמרינן הוברר הדבר שזה חלק
דמאי פ"ח], ח) פ"ז דמאי
מיד דברי ר"מ ר' יהודה ור' יוסי ור"ש א אוסרין
יוחנן היכא שמתנה בפירוש לא
המגיע לכל אחד וירושה לא קאמר
מ"ב, ט) ועולא ס"ל כר"א
1. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
אמרי סוף סוף אמאי קא אפכת לה למתניתין
והא דמקשי התם על עולא
קאמר ר' יוחנן דאין ברירה ובריש
רחמנא דתיהדר אלא אמרינן חלקו
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר
ולא משני דס"ל כר' דוסא
משום דקשיא דר' יהודה אדר' יהודה השתא
וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם
כל הגט (שם) דקאמר רבי יוחנן אף
של זה היה ראוי לזה והחליפו והרי
לז"א ומה שיכול לתרץ כו'.
יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם
נמי קשיא דר' יוחנן אדרבי יוחנן דאמרת לר'
אחרון אינו פוסל משום דאין ברירה
הוא כמקח וחוזרין ומחליפין ביובל:
העתק מחילופי גרסאות,
שמות כב ו
שְׁנָיִם:
י) אבל בתוס' ברכות
2. וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת
אלא לעולם כל הנלקט. אמרו צנועין
יוחנן לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל
שאני התם דכתיב וכתב לה דמשמע
וקדושין הגי' בשלישית
בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ לַיְיָ וְהֶעֱרִיכוֹ
שיהיה צריך שיהיה מבורר בשעת
ורבי דוסא ודקא קשיא סתם משנה
המתלקט אלמא אית ליה ברירה והא רבי
ובששית ועיין ר"מ ובס'
הַכֹּהֵן בֵּין טוֹב וּבֵין רָע
❖
דצנועין לרבי יוחנן: ר' יוחנן סתמא
כתיבה כמו שמפורש בריש כל הגט:
פ"י,
כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן
יוחנן לית ליה ברירה ב) דאמר רב אסי א"ר יוחנן
ה"א צנועים אית להו דר' דוסא.
כֵּן יָקוּם: ויקרא כז יד
אחרינא אשכח. ואי קשיא והא לא
האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה
3. וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ
ב
ולא מן הדין דגזל ולא נתייאשו
סגיא דלא מתהפכא מתני' משום
מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף
ביובל אלא לעולם כל הנלקט ורבי יוחנן
הגהות הב"ח
הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש
ברירה לא תיפוך דאית ליה לרבי
ויקרא כז לא
עָלָיו:
סתמא אחרינא אשכח דתנן אין הגונב אחר
(א) תוד"ה קדש וכו'
4. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה
ג)
ולחלל ולהפקיר אלא מחמת תקנה
יהודה ברירה וטעמא דלוקח יין
שצריך חילול בשלישית
כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים
הגנב משלם תשלומי כפל אמאי בשלמא
הוא דאוקמי רבנן ברשותיה לחלל
קתני התם ז) משום שמא יבקע הנוד
שאין מעשר שני נוהג
ויקרא יט כד
לַיְיָ:
❖
לגנב ראשון לא משלם וגונב מבית האיש
ולא משום ברירה: מה ביתו ברשותו
5. וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ
בשלישית והביא ראיה:
ולהפקיר שלא יכשלו עניים וגנב
1
מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ
הכי גרסינן הכא: מאן תנא צנועין
ורבי דוסא לית ליה דצנועין דבעניים
ולא מבית הגנב אלא לבעלים נשלם אלא
לַיְיָ הוּא קֹדֶשׁ לַיְיָ:
רבי מאיר. דאמר בקדושין מעשר
עבוד רבנן תקנה ולא בגנב אבל
❖
לאו ש"מ זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו
ויקרא כז ל
רבינו חננאל
השתא דקאמר ר' יוחנן צנועין ור'
ממון גבוה הוא דכל היכא דאיתיה
ברשותו ומאי חזית דאזיל בתר ההיא סתמא
הלוקח יין מבין הכותים
דוסא אמרו דבר אחד א"כ סובר
למעשר לאו דידיה הוא אלא דגבוה
ליעביד כי האי סתמא דצנועין משום דמסייע
בערב שבת ושכח ולא
מוסף רש"י
הוא דלא מחמת תקנה אלא מן הדין
הוא ולענין פדייה אוקמיה ברשותו
הפריש אומ' שני לוגין
ליה קרא ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה'
הלוקח יין מבין
2
שאני עתיד להפריש וכול'.
ולא בעי למימר דלענין ברירה דוקא
דמחייב ליה חומשא ואי לאו דידיה
הכותים. וסתם כותים לא
וכבר פירשנו זו המשנה
ד) מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו אמר
קאמרי דבר אחד דתרוייהו לית להו
הוא לא הוה יהיב חומש שאין מוסיף
מפרשי תרומה ואין לזה
בהכל שוחטין לפיכך אין
אביי אי לאו דא"ר יוחנן צנועין ורבי דוסא
ברירה שהרי דבר אחד משמע ממש
חומש אלא בעלים דכתיב ממעשרו:
כלים להפריש לתוכן
אנו מאריכין בכאן. אומ'
תרומה ומעשר (ערובין לו:
שני לוגין שאני עתיד
אמרו דבר אחד הוה אמינא צנועין אית להו
דבר אחד וקשה דבפרק העור
הכא נמי בכרם רבעי אע"ג דלאו
וכעי"ז סוכה כג:) וכותים
להפריש הרי הן תרומה,
והרוטב (חולין דף קכד:) אמר רבי יוחנן
דידיה הוא קדש קדש ממעשר יליף
דרבי דוסא ורבי דוסא לית ליה דצנועין
גירי אמת חשיב להו ואין
עשרה מהן מעשר, תשעה
ר' ישמעאל ורבי דוסא בן הרכינס
אבל לקט והקדש בעלמא לא אבל
א"י נפקעת מקדושתה על
מעשר שני, ומוחל ושותה
צנועין אית להו דרבי דוסא ומה בגנב עבדו
ידיהם והם חשודים על
דברי ר' מאיר. ר' יהודה
אמרו דבר אחד דלאו ממש דבר
השתא דאמר רבי יוחנן צנועין ורבי
רבנן תקנתא עניים צריכא למימר ר' דוסא
המעשרות ועל התרומה,
ור' יוסי ור' שמע' אוסרין.
אחד דבמגע דוקא אמרו דבר אחד
דוסא אמרו דבר אחד ש"מ טעמייהו
ולא כעמי הארץ שרובן
ר' מאיר סבר שותה
לית ליה דצנועין עניים הוא דעבדו להו רבנן
אבל במשא פליגי דהתם תנן שני
משום דלא בעי ברשותו ואפילו
מעשרין וכולן מפרישין
והנשאר בנוד נתברר כי הן
תקנתא אבל גנב לא עבדו ליה רבנן תקנתא
תרומה, אבל כותים
הן שהפריש מקודם לשום
חצאי
זיתים מטמאים במשא ולא
במילתא דעלמא דכל כמה דלא
חשודים על הכל, והלוקח
תרומ' ולשום מעשר ואלו
אמר רבא אי לאו דא"ר יוחנן צנועין ורבי
במגע
דברי רבי ישמעאל ובההיא
אייאוש יכול להפקיר ולהקדיש ולחלל:
מהם צריך לעשר ודאי
הן. ור' יהודה ור' יוסי ור'
דוסא אמרו דבר אחד הוה אמינא מאן תנא
(גיטין כה.) ואשמעינן הכא
דרבי
דוסא תנן במסכת אהלות
אורכתא
שמע' סברי דלמא השתא
דכותים חשידי אתרומה,
אינון הוו התרומה
בפרק
ג' (משנה א) כל המטמאין
צנועין ר"מ היא לאו אמר ר"מ מעשר ממון גבוה הוא ואפילו הכי לענין פדייה
ה)
ג
כדקתני שני לוגין שאני
והמעשר דאין בריר מנין
באהל
שנחלקו והכניסן לבית רבי
אוקמיה רחמנא ברשותיה דכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו
עתיד להפריש כו' ומשנה
מתברר שאותן שהפריש
3
זו קודם תקנה דגזרו על
אלו הן. ואם לא תעמיד ר'
דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים
יוסף עליו קרייה רחמנא מעשרו ומוסיף חומש כרם רבעי נמי גמר קדש
יינם נשנית (חולין יד.).
יהודה נלקט שכבר נתברר
מטמאין כיצד הנוגע בשני חצאי
שני לוגין שאני עתיד
קדש ממעשר כתיב הכא 4קדש הלולים וכתיב גבי מעשר 5 וכל מעשר הארץ
לנו מה שנלקט קשיא דר'
זיתים מן הנבילה או נושאן כו' משמע
להפריש. מן המאה, הרי
יהודה אדר' יהודה. וכיון
מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש מה קדש דכתיב גבי מעשר אע"ג דממון
הן. בתוכו (ערובין לז.).
שהעמדנו דר' יהודה לית
דר' דוסא בן הרכינס מטהר במגע
תרומה. גדולה, ואחר כך
ליה ברירה, הדרנן
גבוה הוא לענין פדייה אוקמיה רחמנא ברשותיה אף האי קדש נמי דכתיב גבי
ובמשא ויש לומר כיון דבמגע אמרו
עושה ממה שנשתייר מאה
לאקשויי או הכי ר' יוחנן
כרם רבעי אע"ג דלאו ממון דידיה הוא לענין אחולי אוקמיה רחמנא ברשותיה
דבר אחד אין חושש אע"ג דלא שוו
מדות, מפריש עשרה
דאוקי ר' דוסא דאית ליה
למעשר ראשון ונשתיירו
ברירה כצנועין, מכלל
דהא כי איתיה ברשותיה נמי הא לאו דידיה הוא והא מצי מחיל משום
במשא ועוד אומר ר"י דלגמרי מצית
תשעים מדות ומפריש מהן
דצנועין נמי אית להו
למימר דסבר רבי דוסא כרבי
הכי מצי מחיל אבל גבי לקט כיון דממונא דידיה כי איתיה ברשותיה
תשעה למעשר שני (מעילה
ברירה, דאמ' האחין
ישמעאל והא דלרבי ישמעאל
כב.). ומיחל. מעשר שני
שחלקו בניכסי אביהן
הוא דמצי מפקר ליה כי ליתיה ברשותיה לא מצי מפקר ליה אמר רבינא אי
שהוא יכול לתקנו מיד בלא
מחזירין זה לזה ביובל,
מצטרפים היינו במרודד ור' דוסא
לאו דא"ר יוחנן צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד הוה אמינא מאן תנא
הפרשה לאחר שקרא עליו
דלא איתבריר שחלקו
איירי במפוזר לגמרי דלגבי משא
שם יחללנו בכל מקום שהוא
שנטל הוא ודאי החלק
צנועין רבי דוסא היא כי היכי דלא תקשי סתם משנה לרבי יוחנן ורבי יוחנן
על המעות (ערובין לז.)
בעי נושא והוא דנישא שיהא מחובר
שהורישו אביו, אלא יש
כסתם
הואיל ויכול לתקנו באמירה
לומר שמא החלק שנטל
יחד כדקאמר עולא בההיא שמעתא
בעלמא ולומר הרי הוא
אחיו הוא חלקו והחלק
ואוקי עולא כרבי דוסא ולא כרבנן דבלאו הכי פליגי בה תנאי בדעולא ט) ומה שיכול לתרץ אליביה מתרץ אי נמי עולא מוקי פלוגתייהו
מחולל על המעות שיש לי
שנטל הוא חלק אחיו
בתוך הבית לא התירו לו
במרודד ואתי כרבנן ולית ליה דאמרו דבר אחד:
וכאילו מכר חלקו לאחיו
קרייה רחמנא מעשרו ומוסיף חומש. תימה לר"י דבלא חומש יכול לדקדק דאוקמיה רחמנא ברשותיה מכיון שיכול לפדותו ואין
חכמים לשתותו ולסמוך על
ואחיו מכר חלקו לו לפיכך
הברירה, אבל בתרומה
מחזירין ביובל כדין כל
שום אדם יכול לעכב עליו אבל אחר אין יכול לפדות בע"כ וי"ל דהא מה שהוא יכול לפדותו ולא אחר היינו לפי
ושאר מעשרות סמכינן
מקנה. ופרקינן, לעולם
אברירה ולאחר השבת
מתני' כל הנלקט הוא,
שהוא בידו אבל כשהוא ביד אחרים כמו כרם רבעי דלעיל אז לא יוכל לפדותו אבל השתא דאשכחן שיהיה חשוב כ"כ שלו שמוסיף חומש
כשיפרישם אמרינן הוברר
דהא ודאי לית ליה ברירה,
ואחר אפילו כשפודה מדעתו אין מוסיף חומש ש"מ דלגמרי אוקמיה רחמנא ברשותיה ואפילו הוא ברשות אחרים:
הדבר שזו היא התרומה
ואינו פודה אלא דבר
קדש קדש יליף ממעשר.
תימה דל"ל למידרש בפרק כיצד מברכין (ברכות ד' לה. ושם ד"ה אחליה) מדכתיב קדש הלולים אחליה
וזה לא שתה אלא חולין
שנתברר שנלקט, ואף על
(חולין יד.). ושותה מיד.
פי שאינו בידו. וזה שאמר
והדר אכליה פירוש כרם רבעי טעון חילול תיפוק ליה מקדש קדש דמעשר וי"ל דאי לאו דאשכחן ביה פדיון הוה ילפינן
ולאחר זמן יפריש התרומה
ר' יוחנן אין אדם מקדיש
קדש קדש משביעית שאין לו פדיון כלל ואין להקשות כלל למה לי קדש תיפוק ליה מהלולים דגזירה שוה דקדש אצטריך
והמעשר ואמרינן הוברר
דבר שאינו ברשותו,
למימר
דיש לו חומש כדאמר בפ"ב דקדושין (ד' נד: ושם ד"ה גמר) ורבינו חיים תירץ דאי לאו הלולים מגזירה שוה לא הוה ידעינן
הדבר שזהו תרומה (ערובין
סתמא אחרינא אשכח
לז.) דמאחר שקרא שם יצא
וסמיך עלה, דתנן אין
שצריך חילול (א) י) בשביעית שאין מעשר שני נוהג בשביעית והביא ראיה מירושלמי דמעשר שני פ"ה דקאמר מה דאת
לו מידי טבל וכשהוא מוציא
הגונב אחר הגנב משלם
אמרת אין מעשר שני נוהג בשביעית דכוותיה אין נטע רבעי בשביעית וכו' ודייק התם שגם שלישית וששית שאין בהם
יין לשתייתו הוא הנברר
כפל ולא הטובח ומוכר
מעשר שני לא יהיה בהן נטע רבעי אמר רבי יוסי שלישית וששית יש בהם מעשרות ושביעית אין בה מעשר כל עיקר: אבל לקט
לחולין, ולכשיהיו לו כלים
מאחר הגנב משלם ד' וה',
ויוציא מן הנוד לתרומה
ואמאי בשלמא לגנב לא
דממון דידיה הוא. לא הוה צריך למימר אלא דגבי לקט ליכא קרא אלא לרווחא דמילתיה נקטיה דאפי' איכא קרא לא דמי אהדדי:
הוא הנברר לתרומה ויש
משלם וכול'. ואמאי סמך
כסתם ר' יוחנן אהאי סתמא
ברירה (גיטין כה:) וישתה
ממנו לאלתר אלא שיזהר שיותיר בכלי שיעור התרומה והמעשרות (מעילה כב.) וכשיהיו לו כלים יפריש בם התרומה ומעשר משום דמסייע ליה קרא. והאי דאמ' אביי ורבא ורבינא אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועים ור' דוסא אמרו דבר אחד וכול'.
(יומא נו.). ר' יהודה כו' אוסרין. עד שיפריש ממש, דקסברי אין ברירה ואכל כוס וכוס יש לומר שהוא תרומה ומעשר
(מעילה כב.). האחים שחלקו לקוחות הן. ולא אמרינן הוברר לכל אחד חלק ירושתו וירושה אינה חוזרת ביובל אלא שמא חלק הבא לזה לא היה שלו והרי החליפו חלקיהם והוו להו לקוחות, ומחזירין זה לזה ביובל (ביצה לז:) וחוזר ביובל לתחילתו משום
מצות יובל והדר שקליה כדמעיקרא (גיטין כה.) וחוזרין וחולקין (בכורות נב:).