ע:
מרובה פרק שביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאף על גב דעדי ביאה צריכין לעדי קדושין. פירוש כל זמן
חלפתא. שם אביו של רבי יוסי: בשנים אומרים קידש. פלוני
עה א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [ב"ב נו: סנהדרין ל:
את האשה בניסן: ושנים אומרים בעל. איש אחר באייר: דאע"ג
שלא הוחזקה באשת איש:
פו:], ב) ב"ב נו: סנהדרין
עדות הלכה ז סמג
למעוטי שנים אומרים אחד בגבה כו'. ולא דמי לשנה ראשונה
ל:, ג) [וע' בנדה נב:
עשין קט טוש"ע ח"מ סי'
דעדי ביאה. הבאים להמית צריכין לעדות קדושין דאי לא קידשה
ובפרש"י דהתם], ד) רש"ל
ל סעיף יג:
כיון דעדי קדושין לא צריכין לעדי
בפני שנים כו' דהתם ראו
כל מה שהיו יכולין לראות
איכא למימר פנויה היא:
עו ג טוח"מ סימן שנ:
מ"ז, ה) [שבת ד.: צז.
עז ד ה מיי' פ"ג מהל'
גיטין עט.], ו) ב"מ צא.,
ביאה. דבלאו נינהו שוו לה קמאי
באותה שנה ורב אלפס פירש משום
ז) ס"א ואמאי קתני מכר
גניבה הלכה ה טור
דהתם מהני סהדותייהו לענין פירות
אשת איש ליאסר על כל העולם:
חלפתא אמר לו הרי
שאכלה שנה ראשונה
הא לאו מכירה היא, ח) בנ"י
ח"מ שם:
דבר הוא. אף עדות של ביאה קיים
שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם
עח ו מיי' פ"ד מהל'
והיא אילו, ט) [ב"מ מז.],
בפני שנים שניה בפני שנים שלישית בפני
י) [דף עט.], כ) [ד"ה
איסורי מזבח הל' ח
ונהרגת: הכא נמי כו'. עדי גניבה
אם לא ימצא יותר עדים וטעם ראשון
שנים מהו אמר לו הרי זו חזקה אמר לו אף
❖
לא], ל) [ד"ה שעקירה],
סמג לאוין שטז:
נראה לר"י עיקר דתנן בפרק התקבל
חייבו ליה כפילא בלאו עדי טביחה.
מ) [ד"ה מנסך], נ) ד"ה
אני אומר כן אלא שרבי עקיבא חולק בדבר
אבל הני דעדות חזקה שלשתן הכיתות
(גיטין דף סג:) האשה שאמרה התקבל
❖
כגון,
שהיה א) רבי עקיבא אומר $ 1 דבר ולא חצי
צריכות זו לזו: למעוטי אחד אומר
לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים
מוסף רש"י
דבר אמר אביי אפילו תימא רבי עקיבא
אחת בגבה וכו'. וקאתו לשויה גדולה
שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו
דבר. על פי שנים עדים
תורה אור השלם
מי לא מודה רבי עקיבא בשנים אומרים
בפנינו קבל וקרע אלמא לא חשיב
לענין עונשין או לענין שיהו קידושיה
יקום דבר שלם, ישתלם כל
1. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד
הממון על פי עדים השנים,
קדושין: בגבה. שיער ראיתי בקשרי
קידש ושנים אומרים בעל דאע"ג דעדי
כי האי גוונא חצי דבר אע"ג דצריכי
ולא חצי דבר. כל כת
בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל
אצבעותיה: חצי דבר. שיער אחד:
אלו לאלו דאפי' למאן דאמר שליש
ביאה צריכי לעדי קדושין כיון דעדי
וכת אינה מעידה אלא על
חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר
וחצי עדות. עד אחד יש לשער
נאמן כשגט בידו ולא צריכי עדי
שליש החזקה, והיינו שליש
יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים
קדושין לא צריכי לעדי ביאה דבר קרינא
דבר ולא דבר שלם, הואיל
ופשיטא דלאו עדות היא: אכתי
אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים
אמירה לעדי קבלה מ"מ כיון שצריך
❖
ביה ה"נ אע"ג דעדי טביחה צריכי לעדי
ואין שני עדים מעידים
יָקוּם דָּבָר: דברים יט טו
קטנה היא כו'. הלכך לא מצטרפין.
שנראה הגט בידו חצי דבר הוא אלא
על כל הג' שנים (רשב"ם
גניבה כיון דעדי גניבה לא צריכי לעדי
ע"כ משום שכל כת רואה כל מה
אבל לגבי חזקה כולן מעידין שהיה
ב"ב נו:). בגבה. בין
טביחה דבר קרינא ביה ורבנן האי דבר
קשרי אצבעותיה (סנהדרין
מוחזק בה: עקוץ תאינה. לקוט
שיכולה [לראות] באותה שעה ואתיא
גליון הש"ס
ל:) תחת אותו מקום
ולא חצי דבר למעוטי מאי ב)א למעוטי ג) אחד
מתניתין [דגיטין] כרבנן:
תאינים מתאינתי בדמי הגניבה בשבת
גמ' דבר ולא חצי דבר.
(נדה נב:). בכריסה. באותו
באומר לו עקוץ תאינה מתאינתי
אומר אחד בגבה ואחד אומר אחד בכריסה
וכן עשה ונתחייב מיתה: והא אי
מקום (רשב"ם ב"ב נו:).
עיין הוריות דף ד ע"א
תוס' ד"ה קרי: רש"י ד"ה
קלוטה. בתוך האויר,
כו'. וא"ת והיכי דמי
תבע ליה. בעל התאינה ללוקט:
האי חצי דבר וחצי עדות הוא אלא למעוטי
ב
כמי שהונחה. לארץ
בדינא לומר החזר לי
$בדינא. לומר החזר לי תאינים שלקטת
אי דקיימא גניבה בחצירו של לוקח
(גיטין עט.). אתנן אסרה
שנים אומרים אחד בגבה ושנים אומרים
תאינים. עיין סנהדרין דף
❖
תורה ואפילו בא על
עב ע"א וצ"ע:
בשעת עקיצה מאי פריך עלה וכיון
או תן לי מה שמכרת לי בדמיהן:
אחד בכריסה הני אמרי קטנה היא והני
אמו. ונתן לה טלה באתנן,
לא אמרינן. לגנב זיל שלים אשתכח
דאי קתבע ליה כו' מכירה נמי לא
אתנן הוא ואסור לקרבן,
אמרי קטנה היא: גנב ומכר בשבת [וכו']:
הוי מכירה נהי דמחייב בנפשו מכל
דלאו מכירה הוא (ואמאי משלם ד'
ז)
דאתנן סתמא כתיב, לא
רבינו חננאל (המשך)
והתניא פטור אמר רמי בר חמא כי תניא
שנא אמו לא שנא פנויה,
וה'): זרוק גניבה לחצרי. בשבת ואני
מקום קנייה ליה חצירו ללוקח ואלא
ואע"ג דאי תבעה ליה
אם הביאו שתי שע[רות]
ההיא דפטור ג באומר לו עקוץ ד)(לך) תאינה
אתן לך מעות וכן עשה קנאה לוקח
דליתא בחצירו של לוקח דל חיוב שבת
בדינא קמן תן לי אתנני, לא
... [לגיטין ולקידושין]
מתאינתי ותיקני לי גניבותיך אמרי וכיון
וזה נתחייב מיתה: כרבי עקיבא
מהכא לאו מכירה היא דהא קי"ל כרב
מחייבינן ליה, דהא קם ליה
ולחליצה
ולמיאונין
בדרבה מיניה, כי יהביה
ולמכור בנכסיהן, אם באו
דאמר. בהזורק (שבת דף צז.): קלוטה
דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרינן ליה
נחמן דאמר ט)פירות לא עבדי חליפין
ניהלה אתנן הוא, אלמא
שני עדים והעידו כי...
כמי שהונחה. הזורק מרשות לרשות
ומיהו לפר"ת ניחא דמפרש דהא
זיל שלים דמחייב בנפשו הוא הא מכירה
אפילו במקום מיתה נמי
מקום תורפה שערה אחת
דפירי לא עבדי חליפין היינו בתורת
כיון שקלטה האויר נתחייב משום
רמו תשלומין עליה אלא
ובאו אחרים ואמרו כי
נמי לאו מכירה היא אלא אמר רב פפא
שאין כח לענשו בשתים,
ראינו בכריסה שערה אחת
קנין סודר שמחזיר לו הסודר ולא
שבת נמצא חיוב שבת וחיוב מכירה באין
באומר לו זרוק גניבותיך לחצרי ותיקני
אבל ידי שמים לא יצא
... אחת, קטנה היא. וכל
ד
יהיב לו אלא לקנין בעלמא אבל
כאחד שאויר חצר קנה ללוקח דכיון
עד שישלם, דאי לא רמו
שכן אם עד אחד אומ'
לי גניבותיך כמאן כר"ע דאמר ה) קלוטה כמי
דסופו לנוח כמונח דמי: אסרה תורה.
במכוין להקנות זה תחת זה שוה
תשלומין עליה כי יהביה
אחת בגבה ואחד אומ'
שהונחה דמיא דאי כרבנן כיון דמטיא
ניהלה מי הוה אתנן, מתנה
אחת בכריסה שזה ודאי
בשוה בתורת דמים קני ואומר ר"י
להביא לבית המקדש לכל נדר:
בעלמא הוא דיהיב לה, אי
חצי דבר וח[צי] עדות
לחצר ביתו קנה לענין שבת לא מחייב
ואפילו בא על אמו. ונתן לה טלה
דהכא לא דייק אלא אלשון מכר
נמי אי תפיס לא מפקינן
היא. וכבר פסקה בדיני
עד דמטיא לארעא באומר לא תיקני לי
מיניה, כך שמעתי מפי
דאפי' קאי בחצר הלוקח כיון דלא
באתננה אסור ואף על גב דאי לא
ממונות זוטא כר' יהושע
ה
מורי הזקן והביא לי מורי
בן קרחה, וכן שבבן
אמר זיל שלים אין זו מכירה אלא
הוה יהיב לה ניהלה ח)והואיל תבעה
גניבותיך עד שתנוח רבא אמר לעולם
❖
ראיה על זה (ב"מ צא.).
ושבבת שכשרין ולא
מתנה ואף על גב דבתשלומי ארבעה
ליה בדינא לא אמרינן ליה קיים לה
כרמי בר חמא אתנן אסרה תורה ואפילו
שנו מ[שאר] שני חזקה.
ו) ו
ואלו עניינים השנויים
וחמשה מתחייב על המתנה כמו על
תנאה דהא מתחייב בנפשיה הוא:
בא על אמו ואי תבעה ליה קמן בדינא מי
במשנתינו זו הן הן עשרים
רבינו חננאל
המכר כדאמרינן לקמןי) מ"מ גנב ומכר
אפי'
אמרינן ליה קום הב לה אתנן אלא אע"ג דכי
ידועין, יש בהן שדינן
בשבת קתני ואין זו מכירה וכך לן
שוה ויש בהן שדינם
אלא שר' עקיבה חלוק
קא תבעה ליה בדינא לא אמרינן ליה זיל הב לה כיון דכי יהיב לה הוי אתנן
מוחלפין. גנב ומכר בשבת
בדבר, שהיה אומ' דבר
עקוץ תאינה מתאינתי כמו עקוץ
חייב ד' וה'. פיר', כיון
ולא חצי דבר. פיר',
הכא נמי אע"ג דלענין תשלומין אי תבע בדינא קמן לא אמרינן ליה זיל שלים
תאינה מתאינתיך:
אמר ר' עקיבה עדות
שאינו מתחייב בנפשו
כמאן כרבי עקיבא דאמר קלוטה
אפילו
גמורה כחזקה אינה אלא
על המכירה, חייב לשלם.
כשיעידו שני עדים שאכל
והתניא פטור מלשלם,
כמי שהונחה דמיא. ואם תאמר לרבי עקיבא נמי כיון דמטא לאויר חצירו חייב לענין שבת דרשות היחיד עולה עד לרקיע
פלוני זה קרקע זה שלש
ואוקמה ראמי למתניתא
ולענין קנין לא קני באויר עד דמטי לתוך המחיצות כדמוכח בגיטין בהזורק (דף עט. ושם) גבי הוא מלמעלה והיא מלמטה כיון שיצא
שנים רצופות, ובשופי,
דקתאני פטור באומ' אדם
מרשות הגג מגורשת ומוקי לה כגון שמחיצות התחתונות עודפות על העליונות וי"ל דהכא איירי שזרק לחצר דרך פתח או דרך חלון ולא מעל
ושיהיה המחזיק ממי שיש
לגנב עקוץ תאנה מתאנתי
לו דין להחזיק, והוא
בשבת ותקנה לי גניבתך,
מחיצת החצר וא"ת ומ"ש דבגיטין נקט רבי והכא נקט רבי עקיבא וי"ל דהכא נקט רבי עקיבא משום דאיירי בסתם חצר שאין מקורה דרבי לא
שבא בטענה, ושאר חוקי
דאיסור שבת ומכירה באין
אמר קלוטה כמי שהונחה דמיא אלא ברה"י מקורה כדאמרינן בריש שבת (דף ה. ושם כ)) דאמר ביתא כמאן דמליא דמיא אבל רבי עקיבא אית
החזקה. אבל אם יעידו
כאחד. וכיון דמתחייב
ליה אפילו ברשות הרבים שאין מקורה ובגיטין נקט רבי משום דאוקמא כשמחיצות התחתונות עודפות דלרבי עקיבא לא מצי למינקט דלדידיה
שני עדים שאכלה שנה
בנפשו הוא פטור מן
ראשונה של שבוע ושני
התשלומין. ואקשינן עלה,
אפי' בלא מחיצות כלל כמו ברה"ר אית ליה כמי שהונחה דמיא בריש שבת וס"ד דלרבי אפילו במחיצות בלא קרוי אמרינן כמאן דמליא דמיא
עדים אחרים שאכלה שנה
וכיון דאלו תבע ליה
לענין
שבת לא מחייב עד דניחה בחצר. וא"ת וכיון שהקנין בא בין עקירה
אי נמי למאי דבעי לאוקמי כרבי איירי בחצר מקורה:
שנייה של שבוע ושנים
בעל תאנה לגנב לקמן
להנחה אית לן למימר קם ליה בדרבה מיניה כדאמרינן בריש אלו נערות (כתובות דף לא. ושם ) דאמר רבי אבין זרק חץ מתחילת ד' לסוף
אחרים מעידים שאכלה
ואמ' לו תן לי הגנבה
ל)
שנה שלישית של שבוע,
שמכרת לי בתאנה שעקץ
ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור עקירה צורך הנחה הוא ולפי מה שמפרש רבינו תם דאי אפשר לניסוך בלא הגבהה ורבי ירמיה דאמר
אומ' היה ר' עקיבה בזו
בשבת, לא מחייבינן ליה
בהניזקין (גיטין דף נב: ושם מ)) גבי מנסך משעת הגבהה קני מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך לית ליה הגבהה צורך ניסוך הוא הדין דלית
אינה חזקה כי שני עדים
לשלם, דבשעה שעקץ
הראשונים חצי עדות היא
התאנה מתחייב בנפשו
ליה עקירה צורך הנחה אתי שפיר דפריך הכא אליבא דרבי ירמיה ונראה לר"י דהוי מצי לשנויי דעקירה צורך הנחה הוא אלא לדברי
וכן של שנה שנייה וכן
הוא ולפיכך פטור הוא
המקשן שלא היה סובר טעם זה משיב ליה דמשכחת ליה שפיר באומר לא תקנה גניבותיך עד שתנוח:
של שנה שלישית, וחכמ'
מן התשלומין. נמצאת
אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו.
תימה דמנ"ל הא וי"מ משום דאמר בהבא על יבמתו (יבמות דף נט: ושם) דאתנן כלב ומחיר זונה
אומ' הרי זו חזקה. ואין
שהמכירה אינה מכירה,
וכיון שאין שם מכירה
הלכה בזה כר' עקיבה,
מותרין מדכתיב גם שניהם ולא ארבעה ומדמיעט אתנן כלב שהוא במיתה ש"מ באשה כה"ג הוי אתנן ואין נראה פירוש זה דאטו מי
אלא הרי זו חזקה. אמר
אמאי תניא פטור, ודאי
כתיב ולא ארבעה שניהם כתיב ונאמר שניהם ולא שלשה ולא אתא למעוטי אלא מחיר זונה ונראה לפרש משום דעיקר אתנן בעריות הוא דכתיב
אביי אפילו תימא מתניתין
לאו בר תשלומין הוא.
כדמוכח בפ' כל האסורים (תמורה דף כט: ושם) דזונה דגבי אתנן בחייבי כריתות משתעי וא"ת דלמא כי אסר הכתוב אתנן כגון שאמר לה אדם
כר' עקיבה, דלא אמר ר'
ופירק רב פפא באומ' אדם
עקיבה אלא לעניין חזקה
לגנב זרוק גניבתך לחצר
אחר הא לך טלה זה ושכבי עם בנך דבההוא לא מחייב מיתה ושייך אתנן כה"ג כדתנן בפרק כל האסורים (שם דף כט. ושם: נ)) האומר
ותיקנה חצרי גניבתך בעת
וכיוצא בה, דלא מיתוקמא
הא לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי ר"מ אומר אינו אתנן וחכמים אומרים הרי זה אתנן ואפילו ר"מ לא קאמר אלא משום
שתנוח על הקרקע, דכיון
שדה זו כחזקת מחזיקיה
דשפחה בעבד שריא כדמפרש התם דיש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ותירץ ר"י דפשטי' דקרא דלא תביא אתנן
דזרקה ונחה על החצר
בעדות כת אחת כלל. אלא
זונה משמע בסתם אתנן שהבועל הוא הנותן אתנן: [ועי' תוס' בכורות נו: ד"ה זונה]: אילו תבעה ליה כו'. אע"ג דמוקמיה
זכתה לו חצרו וקנהו
כגון עידי קידושין ועידי
ואינו צריך לתבעו לפנינו
ביאה, דבעידי קידושין
בע"ז (דף סג. ושם) דקאי אתנן בחצרה מטעם זה לא היה נאסר ולא חשיב אתנן אלא מתנה בעלמא ועיקר טעמא דאתנן כדמסיק הכא
להוציא מתחת ידו שכבר
לבדם בלא עידי ביאה
זכתה לו חצירו, והנה
נעשית אשת איש גמורה
איסור שבת וגניבה באין כאחד. ואף על פי שהגנב מתחייב בנפשו על השבת, כגון זה אמרה הבריתא פטור מלשלם.
ואף על גב דעידי ביאה צריכין לעידי קידושין, דבר קרינא ביה. כיוצא בו עידי גניבה ועידי טביחה דבעידי גניבה לבדם
רבא אמ' לעולם כדאוקמה רמי בר חמא, והאי דקשיא לך אילו תבע ליה קמאן בדינא כול', ודאי אף על גב דכי תבע
נתקיימה על הגנב דין הגנבה, אף על פי שעידי טביחה צריכין לעידי גניבה שאם אין גניבה אינו חייב בטביחה, עכשיו
ליה קמאן בדינא בדמי התאנה שעקץ לא מחייבינן ליה לשלם, אי שלים ליה הגנב מעצמו מכירה מעליא היא. כגון הבא
שהעידו עמהם עידי טביחה דבר קרינא ביה. ובהני, אפילו ר' עקיבה מודה ונמצאת מתניתין אפילו לר' עקיבה. דאמ' עידי
קידושין מעידין שקידשה ראובן ושנים אחרים מעידין שבא עליה אחר זולתי ראובן דברי הכל דנין אותה כאשת איש. רבנן
על אמו ונתן לה אתנן, וכי אמו בת מיהב לה אתנן היא, אלא כיון דבתורת אתנן קא יהיב לה הויא אתנן. הכי נמי, כיון
דניחא ליה לאקנויי ליה בהכין ולמיזבן הוו זביניה זביני.
דמכשרי הללו שלוש כתות בחזקה, האי דבר דכת' רחמנא למה לי, ואתינן למימר כגון הני דאמור רבנן בחזקת בודקין