מרובה פרק
שביעי בבא קמא
עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפי' הכי. כי יהיב לה חייל עליה דטלה איסור אתנן הכא נמי
משום דקא יהיב לה הוי אתנן פי' כיון שצריך לתת לה לצאת ידי
עט א מיי' פ"ג מהל'
א) כתובות לג: ב"מ
כו': מלקות איכא. משום לאו: ר' מאיר היא. במסכת מכות (דף
שמים אפי' לא היה עומד בחצירה חשיב אתנן ולא מתנה ה"נ
צא. וש"נ, ב) [צ"ל או
גניבה הלכה א ופ"א
מכרו וכ"א בכתובות],
מהלכות נערה הלכה יא
הויא מכירה וכן משמע
בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף צא.
ד.) מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין
ג) [כתובות לג: קדושין
ופי"ח מהלכות סנהדרין
ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין:
ושם) דחייב ליתן לצאת ידי
שמים דאמר התם החוסם את הפרה
מג. לקמן עט.], ד) כתובות
הלכה ב ופ"ו מהלכות
שם, ה) [ערובין פג. וש"נ],
גנב וטבח בשבת. ואע"ג דאיכא
ודש בה לוקה ומשלם ד' קבים לפרה
תרומות הל' ו ופ"ד מהל'
ו) [חולין פ. פא. פה:
חובל הלכה ט טוח"מ סי'
חיוב מיתה: גנב שור הנסקל. אע"ג
וג' קבים לחמור ופריך והא קיימא
אפילו הכי כיון דקא
מקני ליה בהכי הויא
כתובות לד. קדושין נז.
שנ:
דאיסורי הנאה הוא חייב וכדתני
לן דאין לוקה ומשלם ומשני רבא
פ ב מיי' פ"ג מהלכות
לקמן עו.], ז) כתובות לד.
מכירה: גנב וטבח ביום הכפורים וכו':
חולין יד., ח) שבת לח.
גניבה הלכה ג סמג
לקמן טעמא: וכי. שליח חוטא ושולח
אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו
כ)
אמרי אמאי נהי דקטלא ליכא מלקות מיהא
ביצה יז: תרומות פ"ב מ"ג
עשין עא טוח"מ סי' שנ
וא"ת דבפרק בן סורר ומורה (סנהדרין
מתחייב בתשלומי ד' וה' והא קיימא
כתובות לד. גיטין נג: ע"ש
טוש"ע ח"מ סי' שנא:
איכא א וקי"ל דאינו לוקה ומשלם אמרי הא
לן דאין שליח לדבר עבירה במסכת
דף עב. ושם ) אמרינן רבא איגניבו
פא ג ד מיי' שם הל' ו
ס)
חולין טו. [תוספתא דשבת
מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם אי
א)
פ"ג], ט) [קדש היא היא
טוח"מ סי' שנ:
ליה [דיכרי] במחתרת אהדרינהו
קדושין (דף מב:): אין מכירה אלא בשנים
פב ה מיי' פי"ב מהל'
קדש ואין מעשיה כצ"ל],
ר"מ אפילו טבח בשבת וכי תימא לוקה
מוכר ולוקח: התם. כי עביד איהו
ניהליה ולא קבלינהו הואיל ונפק
י) [כתובות לד. חולין קטו.],
שחיטה הל' ו ועיין
ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה
ל)דפטרה ליה לאו משום דלא מיחייב
מפומיה דרב דבדמים קנינהו ואם
כ) [ע"ב], ל) צ"ל דפטרינן
בלח"מ ופי"ד הל' י ופ"ב
יעב"ץ, מ) [לעיל ע.],
מהל' גניבה הל' ח סמג
ולא והתניא גנב וטבח בשבת גנב וטבח
אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:
היו חייבין לצאת ידי שמים אמאי לא
נ) [חולין טו.], ס) [ד"ה
עשין סד עא טוש"ע י"ד
ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה כו'.
קבלינהו וי"ל שהם לא היו מחזירים
לע"ז גנב שור הנסקל וטבחו משלם ארבעה
ולא], ע) [ד"ה דאין],
סי' טז סעיף ט וסי' כח
אלא משום שהיו סבורים שחייבין
כדתנן בפרקיןמ) רבי שמעון פוטר בשני
פ) [ד"ה ור"מ], צ) [ד"ה
סעיף יז וטוח"מ סי' שנ:
וחמשה דברי ר"מ וחכמים ב פוטרין אמרי בר
פג ו מיי' פ"א מהל'
המבשל], ק) [ד"ה היא],
אלו: בשלמא ע"ז ושור הנסקל.
להחזיר מן הדין:
❖
מינה דההיא דהא אתמר עלה א"ר יעקב
ר) שייך לע"ב,
שחיטה הלכה כט
והא קי"ל דאין לוקה ומשלם.
איסורי הנאה נינהו דאמר במסכת
סמג עשין סג טוש"ע י"ד
א"ר יוחנן ואמרי לה א"ר ירמיה אמר רבי
ע"ז (דף נד.) אע"פ שאמרו המשתחוה
הכי נמי פריך אמתניתין
סי' יא סעיף ב:
פד ז ח מיי' פ"ו מהל'
שמעון בן לקיש רבי אבין ורבי אלעא וכל
לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה
דאלו נערות (כתובות דף לב. ושם ע))
תורה אור השלם
שבת הלכה כג סמג
חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי ג בטובח
מעשה אסרה: בשוגג יאכל. אפי'
ותימה דהא בקנס משמע דמודו כולי
1. כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
❖
ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא
הוא עצמו ואפילו בו ביום: במזיד
עלמא דלוקה ומשלם דילפינן ממוציא
שיח סעיף א:
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
לא יאכל. בו ביום. והוא הדין לאחרים
שם רע כדמוכח בפ"ק דמכות (דף ד.
שאני הכא דאמר קרא וטבחו ומכרו מה
ב)
ג)
1
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
ואיידי דתנא רישא בדידיה תנא נמי
ושם) דהוי גמרינן בכל דוכתין ממוציא
מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר דבי
שמות כא לז
הַשֶּׂה:
מוסף רש"י
2. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת
סיפא בדידיה והכי איבעי לן לפרושי
שם רע אי לאו דאיכא למפרך מה
ר' ישמעאל תנא או לרבות את השליח
ד
גנב וטבח בשבת. איכא
כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם
בהכל שוחטין נ): רבי יהודה אומר
למוציא שם רע שכן קנס וכדי רשעתו
חיוב מיתה וכן לעבודת
דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח
מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי
בשוגג יאכל. הוא בעצמו למוצאי
נוקי בשאר ממון דלאו קנס ודוחק
כוכבים (כתובות לג:).
כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה
מתקיף לה מר זוטרא מי איכא מידי דאילו
ד)
בטובח על ידי אחר.
שבת ובו ביום לא הוא ולא אחרים
לומר דרבנן פליגי אדרבי מאיר
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
הגנב צוה לשלוחו לשחוט
עביד איהו לא מיחייב ועביד שליח ומיחייב
מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
ואיידי דבעי למיתנא סיפא בדידיה
וסברי עדים זוממים קנסא הוא וכדי
❖
(שם). וכי זה חוטא וזה
שמות לא יד
א"ל רב אשי התם לאו משום דלא מיחייב
תנא נמי ברישא בדידיה: במזיד לא
רשעתו בעדים זוממים כתיב למימרא
מתחייב. וכי שליח חוטא
ושולח מתחייב קנס
יאכל. הוא עולמית אבל אחרים
הוא אלא דקם ליה בדרבה מיניה ואי בטובח
דאפי' בקנס משום רשעה אחת אתה
דארבעה וחמשה, והא
הגהות הב"ח
אוכלים: בדר' יוחנן הסנדלר גרסינן
מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי
על ידי אחר מ"ט דרבנן דפטרי אמרי מאן
קי"ל בקדושין (מב.) אין
ה)
יאכל: יכול אפי' בשוגג. יאסר באכילה:
רשעיות וי"ל דודאי אי לאו דאיכא
(א) תוס' ד"ה בשלמא וכו'
שליח לדבר עבירה (שם).
חכמים ר"ש דאמר ו)ה שחיטה שאינה ראויה
❖
וי"ל דמיירי כשנתן:
מה מכירה ע"י אחר.
במזיד אמרתי לך. קודש הוא היכא
למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס
לא שמה שחיטה אמרי בשלמא ע"ז ושור
אי אפשר אלא ע"י אחר,
ולא בשוגג: מעשה
דשייך דין מיתה
הוה ילפינן בכל דוכתא דלוקה ומשלם
שהלוקח לוקחו ממנו (שם)
הנסקל שחיטה שאינה ראויה היא אלא
שבת דאורייתא. אסורין באכילה:
והוה דרשינן כדי רשעתו לדרשה
אינה מתקיימת אלא ע"י
רבינו חננאל
שבת שחיטה ראויה היא דתנן השוחט
אחר, הגנב מוכר והלוקח
ז) ו
אחרת כדדרשינן באלו נערות אבל
להכי
לוקח, אף טביחה ע"י
גנב וטבח ביום הכיפורים
בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב
השתא דאיכא למפרך ומוקמי כדי
אחר. אפילו טבחה שליח
משלם ד' וה'. ואקשינן
בנפשו שחיטתו כשירה אמרי סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר דתנן המבשל
נתחייב הגנב בתשלומי
רשעתו דאין לוקה ומשלם מהשתא
עלה אמאי, והוא עושה
ח)
דו"ה (קדושין מג.). תחת
מלאכה ביום הכיפורים
ילפינן בכל דוכתין מהתם דאין עדים
בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בשוגג
ז
לרבות את השליח.
חייב כרת ותנן כל חייבי
זוממים לוקין ומשלמין אפילו בקנס
יאכל במוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר
תחת השור, מצי למכתב
כריתות שלקו נפטרו מידי
ישלם בשור (כתובות לג:).
כריתן, וקימא לן אין לוקה
דבכל ענין אמרה תורה דאין עדים
בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא
דאילו עבד איהו לא
ומת אין לוקה ומשלם.
זוממים לוקין ומשלמין אפי' בשעה
מיחייב. דהא מיקטל
לו ולא לאחרים מ"ט דר' יוחנן הסנדלר כדדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה
ואמרינן לר' מאיר אפילו
שהעידו שקר טבחו ומכרו דהוי קנס
(שם). לאו משום דלא
מת ומשלם אית ליה. גנב
ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה
מיחייב הוא. דחיובא
2
וטבח בשבת אמאי פטור
ומעדים זוממין ילפינן טפי ממוציא
רמיא עליה אלא משום
והתניא גנב וטבח בשבת,
שבת אסורין באכילה אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה
ש"ר דעיקר מלקות כתיב בהן ומלאו
דקם ליה בדרבה מיניה
גנב וטבח לעבודה זרה,
ת"ל לכם שלכם יהא יכול אפילו בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד
דחסימה דסמיך ליה ילפינן לכל
(שם). שחיטה שאינה
גנב וטבח שור הנסקל
2
המלקיות: בטובח ע"י אחר.
ראויה. לאכילה, לא
משלם ד' וה' דברי ר'
אמרתי לך ולא בשוגג פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת
שמה שחיטה. וכל חיוב
מאיר וחכמ' פוטרין.
ואם תאמר ולרבה דאמר בפרק אלו
דאורייתא וחד אמר מעשה שבת דרבנן מ"ד דאורייתא כדאמרן ומ"ד דרבנן
ואיסור הבא על ידי שחיטה
ופרקינן, מתניתין בטובח
נערות (כתובות דף לד: ושם ) דלרבי
אינו חל עליה (קדושין נח.).
פ)
בעצמו דכיון דמתחייב
אמר קרא קדש הוא הוא קדש ואין מעשיו קדש בשלמא למ"ד דאוריית' אמטו
ט)
י) ח
בשלמא ע"ז. דזבחי
בנפשו הוא פטור מן
מאיר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס
להכי
מתים אסורים, וכן שור
התשלומין, התם בטובח
דאף ע"ג דמקטל משלם היכי הוה
הנסקל דינו אסור בהנאה
על ידי אחר דאינו מתחייב
כדאמרינן (לעיל מא.)
משני מתני' דאי כר"מ אפי' טובח בשבת נמי וי"ל דהוה מוקים מתני' בדלא אתרו ביה וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקיות שוגגין חייבין
בנפשו כי שלוחו טבח.
בתשלומין והכי משני רבה התם מתניתין דאלו נערות: או לרבות את השליח. ומאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות את השליח:
ממשמע שנאמר סקול
ואקשינן, או הכי מאי
יסקל איני יודע שהוא
טעמ' דרבנן דפטרי
בשלמא
ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאין ראויה היא. הך סוגיא אתיא כמ"ד בהשוחט (חולין דף מ.) אדם אוסר דבר שאין שלו
נבילה ונבילה כו' (כתובות
מלשלם. ופרקינן, מאן
לד.). השוחט כו' וביום
בעשה בה מעשה דפלוגתא דתנאי היא וא"ת והא אמר התם דאפילו למ"ד אדם אוסר הני מילי עובד כוכבים אבל
חכמ' ר' שמע' היא דאמ'
הכפורים. מתחייב כרת
שחיטה שאינה ראויה לא
ישראל לצעורי קמכוין ואכתי שחיטה ראויה היא וי"ל (א) כשנתן רשות לשליח לשחוט כרצונו ואפי' לע"ז דאין שייך לומר לצעורי בעלים
(חולין יד.). המבשל
שמה שחיטה. אלא
המבשל
מה
בשבת. מפורש בפרק הניזקין (גיטין דף נג: ושם צ)):
קדש אסור אף
קמכוין שהשליח סבור שהוא של גנב:
בשבת בשוגג יאכל.
שחיטה בשבת שחיטה
אפילו בו ביום (כתובות
מעשה שבת אסורים. וא"ת ולא ליכתוב לא קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא
ראויה היא דתנן השוחט
לד.) הוא עצמו ואף בשבת
בשבת וביום הכפורים אף
בבל תאכל וי"ל דאי מהתם ה"א אפי' שוגג להכי איצטריך למיכתב הכא ולסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי לך ולא בשוגג:
(גיטין נג: וחולין טו.) ואין
על פי שמתחייב בנפשו
היא קדש ואין מעשיה קדש.
ולא סגי דלא ליכתוב לא היא ולא קדש דמכל שתעבתי לך הוה אסרינן באכילה והכי איתא בהדיא
צורך להמתין עד הערב
שחיטתו כשרה. ופרקינן,
אלא
בכדי שיעשו, דהא דאמרינן
ר' שמע' סבר לה כר' יוחנן
למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן. הוה מצי למימר דלא דרשי או ותחת לרבות
בפרק כל הבשר (חולין דף קטו. ושם ק)): ר)
לערב בכדי שיעשו לית ליה
הסנדלר דאמ' המבשל
את השליח אלא דלא ניחא ליה למימר דפליגי בשליח ואם תאמר והא משמע לקמן דאפי' בדרבנן פטרינן שחיטה שאין ראויה דהא
לר"מ אלא היכא דעבד
בשבת בשוגג יאכל
בעי למימר אליבא דמתני' דקסבר ר' יוחנן דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וקתני רבי שמעון פוטר בשני אלו וי"ל דעל כרחך
ישראל איסורא ובמזיד
למוצאי שבת לאחרים ולא
דאיכא חיוב, דלא נמטייה
לו, במזיד לא יאכל
לא בעי למימר דלאו דאורייתא אלא לת"ק דבפרק כיסוי הדם (חולין דף פה: ושם) דייקינן בהדיא דסבר רבי שמעון חולין שנשחטו
הנאה מאיסורא, אבל
עולמית לא לו ולא
בעזרה דאורייתא מדתנן בפרק בתרא דתמורה (דף לג:) רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה וכי דייק התם ממתניתין
בשוגג לא (חולין טו.).
לאחרים. ר' שמע' סבר לה
דתמורה הוא הדין דהוה מצי למידק ממתניתין דקתני רבי שמעון פוטר בשני אלו:
במזיד. דאיכא איסורא,
בשחיטה בשבת כר' יוחנן
לא יאכל. בו ביום עד
הסנדלר בבישול בשבת.
שתחשך ובכדי שיעשו, והוא
ואמרינן מאי טעמ' דר'
הדין לאחרים נמי דאסור למיכליה בו ביום, דטעמא משום דלא נמטייה הנאה מאיסורא הוא וכי שהי לאורתא בכדי שיעשו לא
יוחנן הסנדלר כדדריש ר' חייא ושמרתם את השבת כי קדש ... באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה, או מה קדש אסור ...
מטי לו הנאה מיניה, ואיידי דתנא רישא בדידיה דאשמעינן רבותא להתירא, תני נמי סיפא בדידיה (שם) לא יאכל הוא לעולם,
באכילה ומותרין בהנאה. פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמ' מעשה [שבת מדאוריתא] כדדריש ר' חייא, וחד אמ' מעשה שבת
אבל אחרים ישראלים אוכלים (כתובות לד.) לא יאכל הוא משום קנס אבל אחרים אוכלים (חולין קטו.). ר' יהודה אומר בשוגג
אסורין מדרבנן דאמ' קרא קדש היא, היא קדש ואין מעשיה קדש. וקימא לן כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי
יאכל. הוא עצמו, למוצאי שבת. לאחר שהמתין בכדי שיעשו, אבל בשבת לא, דקניס שוגג אטו מזיד (גיטין נג. וכעי"ז כתובות
המיקל, הולכך מוקמינן להו למעשה שבת אסורין מדרבנן. וגרסינן בתחלת שחיטת חולין כי הוה רב מורה לתלמידיו הוה
לד.) והוא הדין לאחריני דאע"ג דבשוגג חיוב סקילה ליכא עבירה מיהא איכא ובעינן בכדי שיעשו, דלא נמטייה הנאה מעבירה,
מורה להו כר' מאיר וכי הוה דריש בפירקא הוה דריש כר' יהודה משום עמי הארץ וכול'. ובתלמוד ארץ ישראל בשבת פרק
ואיידי דבעי למיתני סיפא לא יאכל עולמית בדידיה, אבל לאחרינא שרי, דאיהו דעבד איסורא קנסוהו רבנן אבל אחרינא לא, תני
כירה גרסי רב כי הוה מורה בחברותא הוה מורה להו כר' מאיר בציבורא הוה מורה כר' יוחנן הסנדלר. ולמדנו זה מזה, דרב
נמי רישא בדידיה (חולין טו.). במזיד לא יאכל. הוא עולמית אלא אחרים (כתובות לד.). ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג
כר' מאיר הוה גמיר הילכתא, והוה דהוה דריש בציבורא בפירקא הוה מחמיר כר' יהודה וכר' יוחנן הסנדלר משום עמי הארץ.
יאכל למוצאי שבת לאחרים. לישראל (שם) בכדי שיעשו, כר' יהודה דמשוי ליה עבירה אף בשוגג, ועדיפא מדר' יהודה
דאילו ר' יהודה שרי ליה לאורתא אפילו לדידיה, דלא קניס שוגג אטו מזיד, ור' יוחנן קניס שוגג אטו מזיד, הלכך איהו דעבד איסורא קנסו רבנן, אחריני דלא עבדי איסורא לא קנסו, אלא בכדי שיעשו ימתינו דלא ניתהני מעבירה (חולין טו.). במזיד לא
יאכל עולמית. לאו משום קנסא הוא דהא אחרינא לא עבוד איסורא, אלא מקראי יליף לה ר' יוחנן (שם). לא לו ולא לאחרים. ישראל, אבל מוכרו ונותנו לעובד כוכבים (כתובות לד.). מ"ט דר' יוחנן הסנדלר. דאמר מעשה שבת אסורין באכילה (שם).
יכול אפילו בשוגג. תאסר באכילה אם שגג בבישול שלא ידע שהוא שבת, ת"ל מחלליה מות יומת. היכא דאיכא חיוב מיתה אסירי באכילה כי קודש, במזיד אמרתי. שהוא אסור כקודש, דהא גבי חיוב מיתה כתיב, ולא בשוגג (שם). מעשה שבת
דאורייתא. במזיד אסורין מן התורה באכילה לר' יוחנן הסנדלר (שם).