עא:
מרובה פרק שביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון ששחט בה פורתא אסרה. ואפילו למ"ד אין לשחיטה אלא
להכי פטרי רבנן. דשחיטה שאינה ראויה
היא
וכדברי ר' שמעון:
פה א מיי' פ"ג מהל'
א) [כתובות לד. וש"נ],
כיון דשחיט בה פורתא איתסרא. משום
בסוף נאסרת בפורתא קמא שהאיסור תלוי במעשה ולא
זבחי
מתים דקא סלקא
ב) ונגנב מבית שומר כצ"ל,
גניבה הל' י טוח"מ
❖
ג) לעיל מה. לקמן צח:
סי' שנ:
דעתך ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומתחילתה נאסרה משום
בשחיטה כדקאמרינן בהשוחט (חולין דף מ.) אע"ג שאמר המשתחוה
[כתובות לד.], ד) [פסחים
לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה ואההוא פורתא
זבחי מתים ולענין תשלומין ד' וה' וטבחו [שמות כא] כולו בעינן כדאמרינן
כט: וש"נ], ה) לקמן עד:,
ו) [עי' תוס' כתובות לח:
לא מחייב בתשלומי ד' וה' ואפילו
לקמן כי גמר לה לאו דמריה קטבח
[עב.]
תורה אור השלם
ד"ה יש בגר], ז) [עי' תוס'
למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף
שכבר איבדה ממנו קודם שחיטה
להכי פטרי רבנן אלא למ"ד דרבנן אמאי
1. כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
ב"מ צו. ד"ה ונשאל],
כדאמרינן לקמן דבעינן וטבחו כוליה
ונאסרה עליו והוה ליה כמו שהשליכה
ח) [לעיל מה.], ט) בס"א:
פטרי רבנן אשארא אע"ז ושור הנסקל
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
באיסורא: איסורי הנאה ולא
❖
דאי מיתבד, י) [ד"ה דנין],
לאור קודם שחיטה דמשלם קרן
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
ורבי מאיר אמאי מחייב שוחט לע"ז כיון
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
דמריה קשחיט. וא"ת ולמה לי טעמא
וכפל ותו לא: בגמר זביחה הוא
❖
דשחט בה פורתא אסרה אידך איסורי
שמות כא לז
הַשֶּׂה:
עובדה. לע"ז הוא עובד בגמר
דלא דמריה קשחיט תיפוק ליה דאין
הגהות הב"ח
הנאה הוא ולא דמריה קא טבח (ולא דידיה
זביחה ולא בתחילה: שמסרו בעליו
זה טביחה דמחתך בעפר בעלמא הוא
(א) רש"י ד"ה חייב לשלם
קא טבח) אמר רבא א) באומר בגמר זביחה
מוסף רש"י
לשומר. קודם שהזיק והזיק בבית
כדאמרינן בהשוחט (שם) גבי השוחט
❖
כפל ד' וה' דאע"ג:
הוא עובדה שור הנסקל איסורי הנאה
חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב שלשה
שומר כו': דר' יעקב בשילהי שור
אמאי פטרי רבנן.
דפליגי אדרבי מאיר
שנגח ד' וה'ח): מוחזר. ואומר לו הרי
נינהו לאו דמריה קא טבח (ולאו דידיה
חטאות ופריך אשחוטי חוץ לא ליחייב
ופטרי מקנס ארבעה
גליון הש"ס
מחתך בעפר הוא דאסרה בשחיטה
שלך לפניך. נמצאת שאע"פ שאינו
קא טבח) אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון
וחמשה, הואיל ובטובח
פורתא לע"ז ויש לומר דהתם נמי
שוה כלום גורם לממון הוא דכל זמן
גמ' ואפילו חמשה חצאי
על ידי אחר אוקימתא,
שמסרו לשומר והזיק בבית שומר והועד
הא שחיטה ראויה היא
בקר. עיין לעיל דף מ ע"א
לא פריך אלא משום דבעי ראויה
שהוא קיים שומר פוטר את עצמו
❖
בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר ור"מ
תוספות ד"ה כופר שלם:
מדאורייתא (כתובות לד.).
ב)
בו ואם יאבד ישלם דמיו: קדשים
לפתח אהל מועד וכיון דנאסרה
כיון דשחט בה פורתא
סבר לה כרבי יעקב וס"ל כר' שמעון סבר
שחייב באחריותן. גנב שגנב קדשים
בשחיטה פורתא תו לא חזי לפתח
אסרה. דאמר מר (חולין
לה כרבי יעקב דאמר אף משנגמר דינו
מ.) היתה בהמת חבירו
ג)
אהל מועד ואם תאמר ומה בכך
מבית בעלים אם קיבלם בעליו עליו
רבינו חננאל (המשך)
רבוצה לפני עבודת כוכבים,
החזירו שומר לבעלים מוחזר וסבר לה כרבי
דלאו דמרה קטבח הא כל טובח
באחריות כגון דאמר הרי עלי עולה
כיון ששחט בה סימן
לבעליו מוחזר. וסבר לה
שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון
אחד אסרה (שם). ולא
והפריש זו: חייב. לשלם כפל . דאע"ג
נמי לאו דמריה קטבח דמכי שחט
(לה) עוד כר' שמע' דאמ'
(א)
ד)
דמריה קא טבח. דהא
דבר הגורם לממון כממון
בה פורתא קנייה בשינוי מעשה ויש
דלאו דידיה הוה אלא דהקדש כיון
דמי דתנן ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן
ה)
איתסרא עליה וחיובא
דאמי, הילכך כיון דאלו
לומר דלא חשיב שינוי מעשה לקנות
דגורם לממון הוא דאי מית בידוט) בעי
חייב אלמא דבר הגורם לממון כממון דמי
דתשלומי ארבעה וחמשה
הוה האי שור הנסקל קיים
טביחה כתיב בהו ועד
לשלומי כדידיה דמיא: מי מצית מוקמת
בכך ואם תאמר ומ"ט דרבי מאיר
ואהדריה שומר לבעליו
אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה
גמר שחיטה לא מחייב
לא הוה מתחייב לשלם,
למתניתין. דגנב וטבח ביום הכפורים
דמחייב הכא והא בפרק כיסוי הדם
ומקמי דמטי גמר שחיטה
דרב זביד מנהרדעא מי מצית מוקמת
ועכשיו שגנבו הגנב וטבחו
(חולין דף פה. ושם ) מפרש טעמא
כרבי מאיר לחודיה דאמר לוקה
י)
איתסרא בהנאה על בעליה
גרם לו להיות חייב לשלם
מתניתין כר"מ ולא כר"ש והא קתני סיפא
ומההיא שעתה אפסדה
שור לבעליו. אף על
ומשלם והא מדקתני כו': לרפואה
דר' מאיר דלא בעי שחיטה ראויה
מיניה, דאי איתא לא
פי שאיסורי הנאה הוא,
רבי שמעון פוטר בשני אלו מכלל דבכולה
ולכלבים. ואיצטריך לאשמועינן אע"ג
משום דגמר שחיטה משחוטי חוץ דדנין
הדרא בעינא ולאו דמריה
גניבתו היא שגרמה לו
מתניתין מודה א"ל לא מכלל דמודה
שחיטה משחיטה ואין דנין שחיטה
דלרבי שמעון שחיטה שאינה ראויה
היא (שם). באומר בגמר
לשלם ממון, כיון שגרם
זביחה הוא עובדה.
לו לשלם ממון כממון
בטבח ומכר לרפואה ולכלבים: גנב משל
מטביחה מטבוח טבח והכן אבל הכא
לא שמה שחיטה הך שחיטה ראויה
לעבודת כוכבים, אינו עובד
דאמי. ולפיכך חייב בו ר'
דכתיב וטבחו אדרבה אית לן למילף
קא חשיב לה אבל ביום הכפורים
אביו וטבח ומכר וכו': בעא מיניה רבא
לעבודת כוכבים עד גמר
מאיר. תוב אקשינן בהאי
טפי טביחה מטביחה ממאי דנילף
פליג משום דאין לוקה ומשלם:
זביחה (שם). החזירו
טעמ' דאוקימנה מתניתין
מרב נחמן גנב שור של שני שותפין וטבחו
שומר לבעלים מוחזר.
לר' מאיר ולוקה ומשלם
והודה לאחד מהן. על חלקו ומודה
טביחה משחיטה וי"ל דהכא איכא
והודה לאחד מהן מהו חמשה בקר אמר
ופטור שומר (לקמן צח:)
אית ליה ומת ומשלם
1
בקנס פטור: מהו. לחייבו לשלם
למימר דנין שחיטה דעבירה משחיטה
ואע"ג דשקלי ליה בי
לית ליה, והדתניא גנב
רחמנא ולא חמשה חצאי בקר או דלמא
דעבירה שאסור לו לגנוב ולשחוט
לחבירו את
חלקו כשיבאו עדים:
דינא הוי שומר פטור,
וטבח בשבת חייב בטובח
חמשה בקר אמר רחמנא $ ואפילו חמשה
דהא כשהחזירו שור מעליא
על ידי שליח. וחכמ'
משחוטי חוץ ואין דנין טביחה מטבוח
דלא
הוא (לעיל מה.) דאמר
פוטרין, אוקימנה ר' שמע'
חצאי בקר א"ל חמשה בקר אמר רחמנא
טבח והכן שהיא שחיטת היתר והא
ליה תורא אשלמת לי
דאית ליה שחיטה [שאינה]
ולא חמשה חצאי בקר איתיביה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת
תורא אשלימית לך (כתובות
דלא משני הכי בפרק כיסוי הדם
ראויה לאכילה לאו שמה
לד.). דבר הגורם לממון
שחיטה דסבר לה ר' שמע'
(שם) משום דבשוחט אותו ואת בנו
אביו משלם תשלומי ארבעה וחמשה והא הכא כיון דמת אביו כמו שקדם
כממון דמי. והאי נמי
כר' יוחנן הסנדלר. ומי
פעמים ששוחט את הטריפה קודם
והודה לאחד מהן דמי וקתני משלם תשלומי ארבעה וחמשה א"ל הכא
אע"ג דלא שוי מידי גורם
מציה מוקמת להא למתני'
לממון הוא דכי ליתא בעי
ר' מאיר ולא ר' שמע', והא
שהוא (שוחט השנית) שחיטת היתר
במאי עסקינן כגון שעמד אביו בדין אבל לא עמד בדין מאי אינו משלם
ו)
לשלומי ליה תורא מעליא
מדקתאני סיפא ר' שמע'
ועי"ל דדנין דבר הנאמר בסיני מדבר
. קדשים שחייב
תשלומי ארבעה וחמשה אי הכי אדתני סיפא גנב משל אביו ומת
בשני אלו, מכלל דבכולה
(שם)
הנאמר בסיני אבל וטבוח טבח לא
באחריותן חייב. משלם
מתניתין מודה. ופרקי'
ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ניפלוג בדידיה במה
ארבעה וחמשה משום
מכלל דמודה בטבח ומכר
נאמר בסיני והא דלא משני התם הכי
דגורם לממון הוא ואע"ג
לרפואה ולכלבים אבל
דברים אמורים כשעמד בדין אבל לא עמד בדין אינו משלם תשלומי ארבעה
משום דאית ליה שינויי אחריני ומיהו
דהקדש לאו ממון בעלים
בשארא דמתני' פליגי. גנב
וחמשה א"ל הכי נמי איידי דנסיב רישא גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת
קשה בריש פ"ב דיבמות (דף יז:)
הוא ובהקדש לא שייך קנס
משל אביו וטבח ומכר
❖
דרעהו כתיב (שם).
כול'. בעא מיניה רבא
אביו נסיב סיפא נמי גנב משל אביו ומת אביו ואח"כ טבח ומכר לצפרא א"ל
אמר דנין אחים מאחים ואין דנין
מרב נחמן גנב שור של
אחים מאחיך אע"ג דשנים עשר עבדיך
חמשה בקר אמר רחמנא ז)אואפי' חמשה חצאי בקר והאי דלא אמרי לך באורתא
שני שותפין וטבחו והודה
אחים אנחנו לא נאמר בסיני וי"ל
לאחד מהן מהו, חמשה
רבינו חננאל
דלא בקר אמר רחמנא ולא
כיון דילפינן כבר בחד דוכתא דשמה
ואקשינן, למאן דאמ'
חמשה חצאי בקר, או
שחיטה כגון באותו ואת בנו משום דהוי שחיטה משחיטה קסבר רבי מאיר יש לנו לומר בכל מקום ולהכי בתשלומי ארבעה וחמשה
מדרבנן דרבנן דפליגי על
דילמא אפילו חמשה חצאי
נמי שמה שחיטה וליכא למימר דאדרבה נילף בתשלומי ארבעה וחמשה טביחה מטביחה דשחיטה שאין ראויה לא שמה שחיטה ונימא
ר' מאיר בבריתא אמאי
בקר. אמ' ליה רב נחמן
פטרי גנב שטבח בשבת
חמשה בקר אמ' רחמנא
הוא הדין באותו ואת בנו דהא כיון דאיכא למימר הכי והכי סברא דדנין דבר הנאמר בסיני מדבר הנאמר בסיני:
מלשלם ד' וה', והא
ולא חמשה חצאי בקר.
וסבר
לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי. תימה דל"ל למימר דסבר כרבי שמעון לימא דר' מאיר לטעמיה דדאין
מדאוריתא לא מיחייב
לאורתא אמ' ליה הכי,
דינא דגרמי דכל שכן דמחייב בדבר הגורם לממון דהא אמר בהגוזל קמא (לקמן דף צח:) אימור דאמר ר' שמעון דכממון
אמאי פטור מן התשלומין.
לצפרא אמ' ליה הכי
ופרקינן, כי קא פטרי
חמשה בקר אמ' רחמנא
דמי דבר שעיקרו ממון דבר שאין עיקרו ממון כגון שורף שטרותיו של חבירו מי שמעת ליה אם כן רבי מאיר דמחייב בשורף שטרותיו
רבנן אשוחט לעבודה
ואפי' חמשה חצאי בקר,
כדאמרינן התם (לקמן דף צח: ושם) דמאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא כ"ש דמחייב בדבר הגורם לממון וי"ל דאיכא
זרה והשוחט שור הנסקל.
דתנן גנב משל אביו וטבח
ואקשינן, לר' מאיר בשוחט
ומכר ואחר כך מת אביו
נמי סברא למימר איפכא דע"כ לא מחייב רבי מאיר אלא בדינא דגרמי כגון בשורף שטרות של חבירו וכיוצא בו שראוי השטר לכל
לעבודה זרה אמאי חייב,
משלם תשלומי ד' וה'
העולם למכור ולגבות בו וכן במסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו ראויה התבואה לכל העולם אבל דבר הגורם לממון כמו שור
איסורי הנאה הוא ולאו
דהא הכא כיון שמת אביו
הנסקל וקדשים שחייב באחריותן אינו ראוי אלא לזה שיפטר בו עצמו לא יחייב רבי מאיר להכי קאמר דסבר לה כרבי שמעון וי"מ
דמריה קא טבח. ופירק
יש לו גם הוא חלק
רבה באומר בגמר זביחה
באותה הגנבה שגנב מאביו
דלהכי קאמר דסבר לה כרבי שמעון משום דרבי שמעון קאמר בהדיא דחייב ארבעה וחמשה בדבר הגורם לממון אבל ממאי דמחייב
הוא עובדה, שכיון ששחט
ונעשית גניבת השותפין
רבי מאיר בדינא דגרמי אין להוכיח שיחייב ארבעה וחמשה בדבר הגורם לממון וריב"א מפרש דבדינא דגרמי לא מחייב רבי מאיר
בה רוב שנים נתחייב
[וברשותן היתה], הנה
(לעיל דף סב.) [ע' תוס' לעיל נד. ד"ה חמור]: מכלל דבכולה מתניתין מודה.
אלא מדרבנן כדמוכח בסוף הכונס
קצת קשה דמה
בטביחה ואינו חייב
כאלו הודה בו לעצמו
דיוק הוא זה: טבח והודה לאחד מהם מהו. אליבא דמ"ד (לקמן דף עה.) מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור מיבעי ליה
לעבודה זרה עד שיגמר
ופטור מתשלומי ד' וה'.
שחיטתו, יתכן שלא יגמור
ואף על פי כן, [שנינו]
דע"כ כשיש עדים בדבר מיירי דאי באין
עדים בהודאה לא יתחייב בשום ענין:
שחיטתו ותהיה הבהמה
שמשלם ד' וה'. מאי
מותרת. ואקשינן עליה תוב
טעמא [משום] שטבחו
בחיי אביו, וטבחו כולו באיסורא קרינא ביה. אבל סיפא דקתאני גנב משל אביו ומת ואחר כך טבח אינו משלם ד' וה' וכיון
משור הנסקל, ופירק רבה כגון שמסרו לשומר והזיק והועד ונגמר דינו בביתו של שומר (ונגנב מבית השומר והגנבו
שאחרי מיתת אביו יש לו גם הוא חלק בו כשטבחו נמצא נחלק כי שחיטתו שלו אינה טביחה באיסור כי שלו שחט ולפיכך פטור.
שגנבו מבית השומר) [וגנבו גנב מבית שומר], וסבר לה ר' מאיר כר' יעקב דאמ' אף משנגמר דינו אם החזירו השומר