ארבעה אבות
פרק
ראשון בבא
קמא
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ויצאו עליה עסיקין. פירוש עוררים אבל אין לפרש אנסים דא"כ
עסיקין. עוררין לומר שלנו היא: חייתא דקיטרי. שק
קשורה
עז א ב ג מיי' פי"ט מהלכות
א) לעיל ז. [וש"נ], ב) ב"ב קז.,
ד) מלא רוח: ואיכא דאמרי אפילו באחריות נמי. אפי' קבל
אחריות
אפי' באחריות משהחזיק בה אמאי יכול לחזור לימא ליה
ג) [בכורות מח.], ד) [עי'
מכירה הל' ב סמג עשין
מזלך גרם: משהחזיק בה אין יכול לחזור. בפ"ק דב"מ (דף
פירש"י בזה ב"מ יד: כתובות
סב טוש"ע ח"מ סימן רכו
עליו דיש לומר הואיל וסופו לחזור עליו עכשיו נמי יחזור ויטלנה
צג.], ה) מהרנ"ש מ"ז, ו) [ועי'
סעיף ה:
אפ"ה אינו יכול לחזור בו: דאמר ליה.
מוכר: אחוי טרפך. שכתבו
יד:) פרש"י אע"ג שלא נתן
מעות דקרקע נקנית בחזקה וקשה
עח ד ה מיי' פ"י מהל'
תוספות ב"ב צב: ד"ה אי
לך ב"ד שטר טירפא שבדין נטלו
אמאי נקט חזקה יותר מכסף ושטר
נחלות הלכה א סמג
דליכא ותוס' לקמן מו: ד"ה
❖
עשין צו טוש"ע ח"מ סימן
ה"ג],
ממך ואשלם לך: רב הונא אמר.
ועוד מאי קבעי מאימת הוה חזקה
ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול
א
קעה סעיף ד:
מתניתין היא בפרק חזקת הבתים
לא קשיא קראי דלעיל כסף ומיטב
עט ו מיי' פ"ב מהלכות
לחזור בו משהחזיק בה אין יכול לחזור בו
שכנים הלכה יב ופ' יא
דהכי קאמר רחמנא או כסף יתן לו
(ב"ב דף מב.) נעל פרץ וגדר ועוד
תורה אור השלם
מ"ט דאמר ליה חייתא דקטרי סברת וקבלת
מהלכות שמיטה ויובל הלכה כ
או מיטב שדותיו. והא דלא איירי רב
מאי קבעי הכא טפי מבשאר דוכתין
1. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף
סמג עשין פ"ב טוש"ע ח"מ
מאימת הואי חזקה ב מכי דייש אמצרי ודוקא
הונא עד הכא משום דבעי לאסוקי
ועוד דדייש אמצריה משמע דריסה
סימן קעג סעיף ג:
יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה
שלא באחריות אבל באחריות לא ואיכא
❖
עט ז [רב אלפס פ"ג דסוכה
שמות כא לד
למילתא דרבי ישמעאל ור"ע דבעו
בעלמא שהולך סביב המצרים ונראה
לּוֹ:
❖
דף רמז]:
דאמרי ג אפי' באחריות נמי דאמר ליה אחוי
לפרש דמיירי שקנאו בקנין גמור
לעיל [ז:] כשהן שמין אותו ה)(בינונית)
טירפך ואשלם לך רב הונא אמר או כסף
בחליפין או בשטר או בחזקה או רפק
בשלו הן שמין כו' ועד הכא קמיירי
גליון הש"ס
ואזיל: שוה כסף. ואת אמרת כסף:
או מיטב איתיביה רב נחמן לרב הונא
בה פורתא ודעתו של אדם אע"פ
מוסף רש"י
גמ' מספקא לי' אי כיורשים.
בדלית ליה. לא כסף ולא שדות:
שקנאו בקנין גמור אם יצאו עוררין
1 ישיב א) לרבות שוה כסף אפילו סובין הכא
ויצאו עליה עסיקין.
עי' ב"ב סב ע"ב תוספות
❖
מהו דתימא אמרינן ליה. למזיק:
יכול לחזור בו [א] כל זמן שלא הלך
ד"ה אתמר:
עוררין, כמו (בראשית כו)
במאי עסקינן בדלית ליה אי דלית ליה
התעשקו עמו (ב"מ יד.). עד
זיל טרח וזבין. סובין בכסף ואייתי
אמצרי השדה לארכה ולרחבה לראות
פשיטא מהו דתימא אמרינן ליה זיל טרח
שלא החזיק בה יכול
ליה כסף קמ"ל: לענין מיטב.
ענייני השדה והיינו דדייש אמצרי
לחזור בו. אם לא נתן מעות
זבין ואייתי ליה כסף קמ"ל אמר רב אסי
הגהות הגר"א
דאפי' יש לו עידית מסלק בכסף אי
ובלא נתן מעות איירי דאי בנתן
. אינו
[ב]
(כתובות צג. וב"מ יד:)
כספים הרי הן כקרקע למאי הלכתא אילימא
[א] תוס' ד"ה משהחזיק כו'
יכול לחזור בו. ואפילו לא
בעי: היינו דרב הונא. והוה ליה
מעות איירי אפי' באחריות נמי
כ"ז שלא הלך כו'. נ"ב ורי"ף
נתן מעות שהקרקע נקנית
לענין מיטב היינו דרב הונא אלא לשני
למימר וכן אמר רב אסי: ונטל
אמאי יכול לחזור בו משהחזיק בה
מפרש שעירבו עם שדותיו
בחזקה והמעות על זה מלוה
אחים שחלקו ונטל אחד קרקע ואחד כספים
ע"ש: [ב] שם בא"ד ובלא נתן
קרקע. בשביל חובות אביהם: דאזיל
וכי לעולם יכול לחזור בו וא"ת
(ב"מ יד:) שהקרקע נקנה
[ג]
מעות איירי. נ"ב ורמב"ם
בחזקה כי א"ל חזק וקני ויש
האי. אח: ושקיל פלגא בכספים.
ולימא ליה שקול ארעא בזוזך וי"ל
ובא בעל חוב ונטל קרקע דאזיל האי ושקיל
ד
מפרש אפילו בנתן מעות:
שמחזיקין מיד ונותנין מעות
עם אחיו והיינו דקאמר הרי הן
כגון שהוזלו אי נמי כיון שיצאו עליה
[ג] בא"ד וא"ת ולימא. נ"ב
פלגא בכספים בהדיה פשיטא האי ברא
לאחר זמן ומשהחזיק בה
לפי מ"ש בתוס' דלמטה ד"ה
נתחייב המעות (כתובות צג.).
כקרקע דבעל כספים נמי יפרע
עוררין אין שוה כמו שהיתה שוה
והאי לאו ברא איכא דאמרי אדרבה לאידך
חייתא. שק קטן, דקיטרי.
רב הונא כו' לא קשה מידי
חצי חובו של אביו: האי ברא והאי
בשעה שקנאה:
ועי' תוספות דב"מ יד א ד"ה
מלא קשרים (שם וב"מ שם)
.
גיסא דא"ל להכי שקלי כספים דאי מגנבי לא
רב
הונא אמר או כסף או מיטב.
❖
לא ברא. בתמיה. כלומר בעל כספים
סברת וקבלת. בדמי חתיכות
עד:
משתלמנא מינך ולהכי שקלת ארעא דאי פ"ה שבא לתרץ קראי דלעיל
כסף, כלומר נתרצית לאבד
לא הוי ברא לפרוע חוב אביו אבל
מעותיך מספק (כתובות צג.).
מטרפא לא משתלמא לך מידי מינאי אלא
בעל קרקע הוי ברא: איכא דאמרי.
וצ"ל שלא הספיק לסיים דבריו עד
מכי דייש אמצרי. לאו
לשני אחים שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו
רבינו חננאל דלאידך גיסא פרכינן דבעל כספים
שהקשה לו ואית דגרסי אמר רב
בהילוך מיירי אלא בהגבהת
המיצר ודש הקרקע לתקן
פי' חייתא דקטירי, נוד קשור
של אחד מהן והא אמרה רב אסי חדא זימנא
לא ליחייב דאמר ליה לבעל קרקע
הונא וקאי אמתניתין דתניא במיטב
את המיצר ולחזקו דהיינו נעל
מלא ולא [ידוע] אי מים אי
להכי שקלי כו': לשני אחין שחלקו.
הארץ ואמר רב הונא דלאו דוקא
דאיתמר ב) האחים שחלקו ובא בעל חוב ונטל
וגדר (רשב"ם ב"ב ק.). אפילו
יין או שמן יש בו, וקניתה
קרקע: ובא ב"ח ונטל חלק האחד.
מיטב אלא או כסף או מיטב ובספר
באחריות נמי. מכרה לו
אותו במה שיש בו ונמצא
חלקו של אחד מהן רב אמר ה בטלה מחלוקת
אינו יכול לחזור בו מחמת
מים, כך זה. ורב הונא אמר
דמשלם לו האחר חצי חלקו או קרקע
רב אלפס פירש דרב הונא בריה
ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל
א)
עסיקין, ולא אמרינן סוף סוף
כל מילי מיטב הוא לא
ג)
או מסלק ליה בזוזי והיינו הרי הן
דרב יהושע ורב פפא דלעיל [ז:]
עליה הדר ואטרוחי דיינא
דוקא אלא או כסף או מיטב.
רביע בקרקע ורביע במעות רב אמר בטלה
כקרקע דמצי מסלק ליה בזוזי
פליגי אדרב הונא דהכא דאינהו
למה לן (כתובות צג.) אע"ג
ואותיב עליה רב נחמן ישיב
מחלוקת קסבר האחים שחלקו כיורשים הוו
דסוף סוף עליה הדר אין
לרבות שוה כסף. ופריק ליה
כבקרקע: בטלה מחלוקת. אותה
סברי כל מילי מיטב הוא ואפי' סובין
יכול לחזור בו, שהמוכר מעכב
הכא במאי עסקי' בדלית
ושמואל אמר ויתר קסבר האחים שחלקו
חלוקה בטילה וחוזרים וחולקים בשוה
ורב הונא סבר דלא הוי מיטב אלא
עליו ולא מצי אמר הוא
ליה. ואמ' ליה רב נחמן
לקוחות וכלוקח שלא באחריות דמי ורב אסי
הואיל וסופך לשלם לי מעותי
החלק הנשאר: ויתר. אבד: רביע
או כסף או קרקע ופסק כרב פפא
בדלית ליה פשיטא, דאמרי
ו
השתא דבידי אעכבם (ב"מ
אינשי ממרי רשותך [פארי]
בקרקע. יחזיר לו רביע חלקו או
וכרב הונא בריה דרב יהושע שהם
אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות $ מספקא
. אחוי טירפך ואשלם
איפרע. ואמ' ליה רב הונא
יד:)
קרקע או מעות: ורביע במעות.
בתראי ור"ת אין סובר כן דמפרש
לך. כשיעמידוך ויזכו בדין
ליה אי כיורשין דמו אי כלקוחות דמו הלכך
מהו דתימ' אמרי' ליה זיל
ויכתוב לך הדיין שטר טורף
טרח זבין אייתי ל≈ה, קמ"ל
או רביעית במעות כמו דתנן ביבמות
שיש ג' דינין בנזקין או כסף או מיטב
נוטל רביע בקרקע ורביע במעות אלא מאי
עלי שבדין טרפוה ממך
דלא. מיהא שמעינן דלא
(דף נ:) חלץ ועשה בה מאמר ונתן
ואי לית ליה אפי' סובין וב"ח אי אית
בשבילי בא ואשלם לך, וכל
הרי הן כקרקע לענין מיטב אי הכי היינו דרב
מסלקינן לבעל חוב בארעא
גט ובעל: כיורשים דמו. ועל שניהם
ליה זוזי לא מצי לסלקו אלא בזוזי
כמה דלא עמדת בדין איני
בשומא אלא היכא דקים לן
הונא אימא וכן אמר רב אסי א"ר זירא אמר
ירא מהם (שם) אחוי טירפך,
דלית ליה ללוה מעות
לפרוע הלכך מחצית חלקו יחזיר לו:
כדמוכח בהכותב (כתובות דף פו.) גבי
שטר טירפא מב"ד שכתבו
למיפרעיה. אבל אי אית ליה
רב הונא ז במצוה עד שליש מאי שליש
אי כלקוחות דמו. ואין לו עליו כלום
ההוא תולה מעותיו בנכרי הוה
לך שיצאה השדה מידך בדין
מעות, מחייבינן ליה
אילימא
הלכך רביע מאותו חלק המגיעו
ואי לית ליה זוזי לא יאמר ליה זיל
ותחזור עלי לטרוף, וכל זמן
למיפרעיה או לזבוני הוא
שלא יצתה מידך לא אשלם,
ולאייתויי ליה מעותיו. יש מי
יפרע דה"ל ספק ממון וכל ממון המוטל בספק חולקים ואין נוטל עמו
טרח וזבין ואייתי זוזי כדאמר התם ולוקח שנמצא מקחו מקח טעות
שהרבה עוררין שאין זוכין
שאומ' הני מילי בניזקין,
אלא רביע והלה יכול לסלקו או בקרקע או במעות: ל"א ורביע במעות.
כמו כן דינו כדאמרינן לקמן בפרק הפרה (דף מו: ושם) ופועל אי
בדין (כתובות צג.). ישיב.
דכתי' בהו מיטב. והאי
ממש לבד רביע בקרקע והיינו הרי הן כקרקע. מספקא ליה אי כיורשין
לית ליה לבעל הבית זוזי אמר ליה זיל טרח וזבין ואייתי זוזי כדמוכח
כסף ישיב לבעליו, דהוה ליה
דגרסינן בפ' הכותב לאשתו
למיכתב בעל הבור ישלם כסף
אמ' ליה רב [פפא] לרב חמא
דמו וחייב להחזיר לו מחצית חלקו קרקע ולא יכול לסלקו במעות
בהבית והעלייה (ב"מ דף קיח.) דאין יכול לומר לו טול מה שעשית
לבעליו, ישיב דכתב רחמנא
ודאי אמריתו משמיה דרבא
פשיטא
האי ברא והאי לאו ברא. וא"ת ואמאי
או כלקוחות דמו ומיהו כלוקח באחריות דמי וחייב להחזיר לו מחצית
בשכרך ו):
למה לי, הואיל וכבר כתיב
מאן דמסיק זוזי בחבריה
ישלם, לרבות כל השבות
מה שאיבד אבל במעות יכול לסלקו הלכך יחזיר רביע בקרקע
פשיטא ליה והא שמואל אמר בסמוך בא ב"ח ונטל חלקו של אחד
ואמ' ליה שקול מן ארעתא,
(לעיל ז.). ורב אסי אמר.
אמרי' ליה זיל זבין ואייתי
כיורשים ורביע במעות כמוכר באחריות. ולשון ראשון שמעתי:
מהם ויתר וי"ל כשחלקו קרקע דוקא אית ליה דויתר דשניהם
לא בטלה מחלוקת ליטול
ליה. ואמ' ליה, לא. התם נמי
עומדים בספק זה כמו זה ועל דעת כן חלקו דמי שיפסיד יפסיד
שליש
מחצה מחלק אחיו כרב, וגם
בדקים לן ביה דלית ליה זוזי,
לא ויתר כשמואל לגמרי, אלא
אבל הכא דבעל הקרקע בספק ולא בעל הכספים דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח פשיטא דעל דעת כן
חלקו שאם יפסיד
וכבר פירשנוהו בתחלת פרק
נוטל רביע קרקע משדה אחיו,
המוכר פירות פי' יפה
בעל הקרקע שיחזור על בעל כספים:
דהיינו חצי חציו, או רביע
ומבואר. אמר רב אסי כספים
וטרף
חלקו של אחד מהם. ואם תאמר והא כל אחד חייב לפרוע חוב אביהן ואין יכול ליטול חלק האחד כדקתני בפרק יש
יתן לו אחיו מעות דמצי א"ל
הרי הן כקרקע למאי הילכת'
אנא הוי מסליקנא ליה לבעל
לעניין מיטב, היינו דרב
נוחלין (ב"ב דף קכד.) יצא עליהם שטר חוב בכור נותן פי שנים ויש לומר דמיירי הכא שעשאו אפותיקי:
חוב בזוזי שהרי לא נתחייב לו
ורב
הונא. אימא וכן אמ' רב אסי.
אמר בטלה מחלוקת. משמע דלא מצי לסלוקי בזוזי מדקאמר בטלה מחלוקת ותימה מ"ש מדרב אסי דאית ליה שיכול לסלקו
אבי כי אם זוזי ולדידך נמי
איתמר ב) ג' אחין שחלקו
בזוזי באותו רביע שנטל מכח ירושה ויש לומר דרב אסי סבירא ליה דאפילו הוו יורשים מצי לסלוקי בזוזי משום דאמר ליה
זוזי משלימנא, וטעמא מפרש
ובא בעל חוב ונטל חלקו
לקמיה דמספקא ליה אי כרב
שלאחד מהן, רב אמ' בטלה
אנא לבעל חוב נמי מסלקנא בזוזי ורב אין חושש לאותה סברא ואע"ג דמיירי בשעשאו אפותיקי לא מיירי כעין אפותיקי דהמקבל (ב"מ
אי כשמואל וממון המוטל
מחלוקת וחוזרין וחולקין ב'
דף קי:) דמשמע התם דלא מצי מסלק ליה בזוזי ואם תאמר מכל מקום יתן מעות ויפדה הקרקע מבעל חוב דקיימא לן פרק המפקיד
בספק חולקין (רשב"ם ב"ב
החלקין הנשארים לג'
(שם דף לה:) דשומא הדרא לעולם ויש לומר דנפקא מינה היכא דזבנה או אורתא דאמר התם דלא הדרא:
קז.). כיורשים הוו. תורת
חלקים, ושמואל אמ' ויתר.
כיורשים הוו. דאי כלקוחות באחריות הוו אמאי בטלה מחלוקת ישלם לו מעות: רב אסי מספקא ליה כו'. בלשון ראשון פ"ה
יורשין יש עליהם לפרוע בין
רב אסי אמ' נוטל האח
כולן חובת אביהן, דמשום
שנוטל חלקו רביע בקרקע
שנוטל חלקו בקרקע או במעות משום דמספקא ליה אי כיורשין הוו אי כלקוחות שלא באחריות הוו וקשה מנ"ל לגמרא
חלוקה לא איסתלוק מקרקעי
ורביע במעות. רב אסי
שמספקא ליה לרב אסי כלל ביורשים דלמא פשיטא ליה דלאו כיורשים נינהו אלא מספקא ליה אי הוו כלקוחות באחריות או כלקוחות
דידהו מבעל חוב דאבוהון,
מספקא ליה אי כרב ונוטל
שלא באחריות לכך נראה כלשון אחרון: הלכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. דלא שייך ביה המוציא מחבירו עליו הראיה:
דסבירא ליה לרב יש ברירה,
חלק כאחד מן השנים אי
הוברר הדבר שזכה כל אחד
כשמואל ואינו נוטל כלום.
אילימא בחלק הראוי לו ונמצא דלא
וכיון דמספקא ליה, קיימ' לן
לקחו זה מזה כלום, והוא הדין לענין חזרה ביובל, דאיכא למ"ד האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל, דלרב אין
ממון המוטל בספק חולקין, הילכך נוטל חצי חלקו המגיעו. וזה החצי עוד מספקא ליה אי יורש הוי כרב וקרקע נוטל אי לוקח
מחזירין, וכיון דיורשין הוו הלכך מחצית חלקו יחזיר לו (שם). האחים שחלקו לקוחות. דאין ברירה ונמצא שכל אחד נוטל
הוי כשמואל ומעות יש לו. הילכך זה החצי שנוטל מקבל (מקבל) רביע כל חלקו מעות ורביע קרקע נמצא שני רביעים חצי.
חלק אחיו וכאילו החליפו זה בחלקו של זה דמי, והיינו לקוחות, וכיון דלקוחות נינהו הא ודאי כלוקח שלא באחריות דמו, כאילו
ורב אסי תרתי מספקא ליה, אי לוקח באחריות ואית ליה מעותיו אי לוקח שלא באחריות ולית ליה ולא מידי. טרינן כולי האי
אמרו זה לזה איני מקבל אחריות חלקך עלי דמי, דמסתמא לא מקבלי, דאע"ג דגבי מוכר קרקע לחברו קיי"ל אחריות טעות
לפרושי טעמ' דרב אסי, אבל בהדיא פסקינן באחרית פ' האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך, והילכת' בטלה מחלוקת.
סופר הוא, אם לא פירש בשטר המכירה, הני מילי היכי דזבין קרקע מחבריה, דלא שדי איניש זוזי בכדי, אבל לגבי ירושת אחין
דכל אחד נוטל חלקו, בההיא הנאה דאיהו לא מקבל אחריות על של חבירו גמר ומקנה ליה לחבירו חלקו לגמרי שלא יקבל חבירו
א) עי' תוס' ד"ה רב הונא. ב) כן הגי' ברי"ף.
אחריותו עליו ולא משתעבד לו שדהו, כי היכי דדידיה לא משעבדא לחבירו (שם). מספקא ליה אי כיורשין דמו. וחייב
להחזיר מחצית חלקו, כרב, דעל שניהם לפרוע חובת אביהן, אי כלקוחות דמו. ואינו חייב כלום, הלכך יפרע רביע לאחיו מן השדה הנשאר לו, דממון המוטל בספק חולקין, או רביע מעות יחזיר לו, דא"ל אנא הוו לי זוזי והוה מסליקנא ליה בזוזי, ובשביל
עניותך לא אפסיד נחלתי. לשון אחר פירש רבינו זקני בב"ק (ראה רש"י כאן) כו' ותפוס לשון ראשון, כך פירש רבינו וכן הוא שאין ממש בהאי לשון אחרון, דכל היכי דפליגי בגמרא תלתא תנאי או תלתא אמוראי כי האי גוונא שהאחד ספק לו הלכה כדברי
מי מן השנים, הרי הוא רגיל לתפוס כדברי שניהם, במקצת סבירא ליה כי האי ובמקצת ס"ל כאידך, אבל הכא כיון דמחייב ליה רב אסי להחזיר כל חלקו כרב בין קרקע ומעות, א"כ במאי קאי כשמואל, הא רב ושמואל לא פליגי בהכי אם יסלקנו בקרקע או
במעות, אלא אם יחזיר לו חלקו אם לאו (רשב"ם ב"ב קז.)