מרובה פרק
שביעי
בבא קמא
עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
פסידא דלקוחות. י"מ דהא דחיישינן לפסידא דלקוחות
פסידא דלקוחות. שחתמוהו על שטר מכירה בינתים: מאי בינייהו.
פט א מיי' פ"כ מהל'
א) ס"א דאזימו, ב) [קדושין
בין הני תרתי לישנא דרבא: תרי לחד. עמנו הייתם ד) ותרי אחריני
היינו דוקא היכא דאיכא עדי מסירה דידעי שהשטר
נב. ב"מ כב: סנהדרין כז.],
עדות הלכה ג:
צ ב מיי' פ"ח מהלכות
ג) [נדרים פז. נזיר כ: ב"ב
לחד דליכא חידושא: בגזלנותא. שלא הזימוהו אלא העידו שנים על
אמת ואין נראה דא"כ איכא בינייהו טובא היכא דאין עדים אלא
קכט: מכות ו. שבועות לב.
אבל הל' ח וע"ש ופ"ב
החתומים על השטר: דאסהידו ביה תרי בחד ותרי
אלו שהן גזלנין והכא ליכא למימר סמוך אהני דהא מילתא אחריתא
תמורה כה:], ד) צ"ל עמנו
מהלכות שבועות הל' יח
היית. דבש תמרה) ס"א
בחד. משמע לפי שיש שני מזימים
היא: יע"ל קג"ם. סימני שמועות
ועיין בהשגות ובכ"מ ופ"כ
פטור, ו) רש"ל מ"ז, ז) [דף
מהל' עדות הל' ג ועיין
הן וזו אחד מהן עד זומם: פסולין
על כל אחד ואחד לא הוי חידוש
משום פסידא דלקוחות מאי בינייהו דאסהידו
א)
❖
עב ע"ב ד"ה מכאן],
בהשגות ובכ"מ ופ"ו מהל'
הוו. ואין עדותן עדות: אמאי
ותימה מה בכך הרי תרי כמאה הוו
ביה תרי לחד ותרי לחד אי נמי דפסלינהו
נחלות הל' ו ופ"ב מהל'
תמורה הל' ד סמג עשין צו
משלמי. על הטביחה: כי הדרי מיתזמי
ונראה לפרש דאסהידו ביה תרי בחד
בגזלנותא להך לישנא דאמרת משום חידוש
קז ולאוין רמא טוש"ע י"ד
אגניבה. כשחוזרין וניזומין על הגניבה
גליון הש"ס
כגון שאין הניזומין מסייע אחד
סי' רלד סעיף לא לב לג
ליכא להך לישנא דאמרת משום פסידא
איגלאי מילתא כו': ה"ג והלכתא
לחבירו שאין האחד יודע כלום בעדותו
גמ' ביע"ל קג"ם. עיין
וסי' שמ סעיף כד כה
דלקוחות איכא אמר רבי ירמיה מדפתי
❖
מג"א סימן שמ ס"ק טו:
וטוש"ע ח"מ סי' כט סעיף
שהעידו בבת אחת והוזמו. ולא
של חבירו שראה אחד מחלון זה ואחד
❖
א וסי' רפא סעיף ז:
עבד רב פפא עובדא כוותיה דרבא רב
מחלון זה או בהודאה אחר הודאה
גרסינן והוזמו בבת אחת דכיון
אשי אמר הלכתא כוותיה דאביי והלכתא
ואלו שנים מזימים את שניהם שכך
דהעידו בבת אחת ליכא למימר
ב)
מוסף רש"י
כוותיה דאביי $ ביע"ל קג"ם: תנן גנב על
שוים אלו כמו אחרים ולא נקט האי
בשעת עדות טביחה פסולין הוו
רבינו חננאל
משום
פסידא
לישנא אלא משום דמשתמע מיניה
ואפילו אי אמרינן למפרע נפסל
פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו
דלקוחות. שלקחו שדות
והילכתא כותיה דאביי
שאין המוזמין מסייעין זה את זה:
דהא תוך כדי דיבור הוה והזמה
על פיו וחתם מניסן עד
ביע"ל קג"ם. והן, ייאוש
זוממין משלמין את הכל מאי לאו שהעידו
אי נמי דפסלינהו בגזלנותא. והא
תשרי ועדיין לא היה ידוע
שלא מדעת, עד זומם זו
לא איכפת לן אי בבת אחת אי בזה
על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה והוזמו
שהוא פסול (סנהדרין כז.).
ההלכה, לחי העומד
אחר זה ובלבד שיזומו על הטביחה
דאמרי' בפרק זה בורר (סנהדרין
מאי בינייהו. בין הני תרי
מאיליו, קידושין שאין
על הגניבה וחזרו והוזמו על הטביחה ואי
תחילה: היו שנים מעידים אותו שגנב
דף כו:) דההיא מתנה דהוו חתים
טעמא דרבא (שם). תרי
מסורין לביאה, גידול בר
סלקא דעתך למפרע הוא נפסל הני כיון
לחד ותרי לחד. תרי
רעילאי, משומד אוכל
והן. עצמם מעידים אותו שטבח:
עליה תרי גזלנין סבר רב פפא בר
כיתות שהעידו בכת זו,
נבילה. אקשינן על אביי,
דאיתזמו להו אגניבה איגלאי מילתא למפרע
בטלה כולה. ומשלמי כפל והוא פטור
שמואל לאכשוריה משום דהא לא
שנים אמרו לכל אחד עמנו
תנן גנב על פי שנים וטבח
דכי אסהדו אטביחה פסולין הוו אמאי
דכיון דלא גנב לא טבח ואפילו חזרו
אכריזנא עלייהו ומסיק דגזלן דאורייתא
הייתם במקום פלוני, חידוש
ומכר על פיהן ונמצאו
ליכא, פסידא דלקוחות
זוממין משלמין את הכל,
והוזמו על הטביחה ה) פטורין: הוזמו
לא בעי הכרזה ולא חיישינן לפסידא
משלמין אטביחה אמרי הכא במאי עסקינן
איכא (שם). דפסלינהו.
כגון שבאו באחד בניסןאלו
על הטביחה. ולא על הגניבה: במה
דמקבל מתנה אע"ג דפסידא דלקוחות
להני תרי, בגזלנותא.
כגון שהוזמו על הטביחה תחילה אמרי
העדים והעידו בבית דין כי
שהעידו שגזלנין הם על
דברים אמורים. דהוא משלם כפל
לאו דוקא דה"ה דיש לחוש לפסידא
ראובן מהיום כך וכך גנב
סוף סוף כי הדרי מיתזמי אגניבה איגלאי
גזילה שגזלו בניסן, חידוש
שורו של פלוני וחזרו ובאו
ולא בטל עדות גניבה בשתי עדיות:
דמקבל מתנה מ"מ פסלינן לההיא
ליכא, דהא מילתא אחרינא
מילתא דכי אסהדו אטביחה פסולין הוו
הן הן והעידו אחרי כן ראינו
בכת אחת בזה אחר זה. שהעידו
מתנה דמיירי שכבר העידו עליהן
קמסהדי, אבל פסידא
שטבחו או מכרו נמצאו
אמאי משלמי אטביחה והלכתא שהעידו
דלקוחות איכא (שם).
זוממין משלמין כפל ד' וה'.
היום על הגניבה ואמרו באחד בשבת
בב"ד קודם שחתמו בשטר מתנה
ביע"ל קג"ם. יאוש שלא
ואקשינן אהא דאמרינן כגון
בבת אחת והוזמו לימא כתנאי היו שנים
גנב ולמחר על הטביחה ואמרו בשני
או לא נראית ההיא שטר מתנה עד
מדעת באלו מציאות (ב"מ
שהוזמו בטביחה תחלה,
מעידין אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח
בשבת טבח: וא"ר יוסי. דכי אמרי
אחר שנודע פסולן בב"ד ואע"ג
כא:) עד זומם הכא, לחי
כגון שהביא הנטען בגניבה
העומד מאליו בפ"ק
עדים בט"ו בניסן והזימום
והוזמו על הגניבה עדות שבטלה מקצתה
להו סהדי עמנו הייתם ביום שני
דזמנה קודם יש לחוש שמא הקדימו
דעירובין (טו.) קידושין
ואמרו להם אותו היום
הוזמו אף על הגניבה שביום ראשון
כדפרישית לעילז) ומיהו ההוא עובדא
בטלה כולה הוזמו על הטביחה הוא משלם
שלא נמסרו לביאה בהאיש
שהיעדתן בטביחה עמנו
מהיכא תיתי האי: ומאי נינהו כו'
דפרק זה בורר (שם דף כז.) דחד
מקדש (קידושין נא.) גילוי
הייתם (והזימום ואמרו להן
תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה
דעת בגיטין בהשולח גט
אתו היום שהיעדתם
אבל בעדות אחת בבת אחת. שהעידו
אמר קמאי דידי גנב כו' לדיני נפשות
א"ר יוסי בד"א בשתי עדיות אבל בעדות
(גיטין לד.) מומר אוכל
בטביחה עמנו הייתם)
על שתיהן זו בתוך כדי דיבור של זו
פשיטא שיש לפוסלו למפרע והוי
נבלות להכעיס לקמן
ואחרי כן הוזמו בגניבה,
אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה
ואמרו באחד בשבת גנב ובשני בשבת
מצי למימר איכא בינייהו לענין דיני
(סנהדרין כז.) סימני הלכות
הלא לטעמ' דאביי דסבר
מאי בשתי עדיות ומאי בעדות אחת אילימא
הן שנחלקו בהם אביי ורבא
למפרע נפסלין עידי
טבח והוזמו על שני בשבת ואע"ג
נפשות או לאסור אשה לבעלה ולענין
ובכל מקום הלכה כרבא
הגניבה מאחד בניסן
בשתי עדיות בשתי עדיות ממש בשתי
דאאחד בשבת לא איתזום מיהו איגלאי
גיטין וקדושין ועדות החדש דלטעמא
חוץ מאלו (קדושין נב.).
שהעידו בבית דין הלא
כתות בעדות אחת בכת אחת בזה אחר
מלתא דכי אסהוד פסולין הוו דסבר
דחידוש אין לפוסלן למפרע ולטעמא
מהיום והלאה נפסלו בכל
עדות, שנמצאת בעת
ר' יוסי למפרע הוא נפסל ובטלה
דפסידא דלקוחות פוסלין למפרע לכל
זה וא"ר יוסי בעדות אחת בכת אחת בזה
שהעידו על הטביחה כבר
כל עדות אותה שעה שכולה עדות
אלו אלא דדחיק לאשכוחי דאיכא
אחר זה כי מסהדי אגניבה והדר מסהדי
פסול היה ולא היה מתחייב
הגנב על פיהן כלום,
בינייהו לענין ממון:
אחת היא: כדי דיבור. לקמן [ע"ב] מפרש:
אטביחה כי מתזמי אטביחה עדות שבטלה
א
והוזמו
והתורה אמרה ועשיתם לו
על הגניבה וחזרו והוזמו
מכאן ולהבא. מיום שהוזמו ולא מיום
מקצתה בטלה כולה ואיתזמו להו אגניבה
כאשר זמם לעשות לאחיו,
על הטביחה.
שהעידו: אגניבה דלא מיתזמי לא
וא"ת אפי'
ואלו אין להם מעשה.
מהיכא תיתי הך אלא לאו בשתי עדיות
ופרקינ' והילכ' שהעידו
איתזום. ואע"ג דבהדדי אסהידו ליה
למאן דאמר מכאן ולהבא הוא נפסל
בבת אחת, כגון שהעידו
בעדות אחת כעין שתי עדיות ומאי נינהו
הא לא אתחיל פסולייהו מההיא
תקשה דמכל מקום אם אין גניבה
בבית דין באחד בניסן כי
כת אחת בזה אחר זה אבל בעדות אחת
שעתא דנימא אע"ג דאאחד בשבת
אין טביחה ומכירה וכשחזרו והוזמו
באדר ביום פלוני גנב וטבח
ומכר, והוזמו משלמין את
בבת אחת לא וסברוה דכולי עלמא תוך
לא איתזום מיהו שעת עדותן שעת
על הטביחה אמאי משלמין וי"ל משום
ג) ב
הכל. וזה הפירוק ראיה
פסלות היתה: איתזמו להו [נמי]
דקסבר הכחשה תחילת הזמה היא:
כדי דיבור כדיבור דמי מאי לאו בהא קמיפלגי
לפירוש למפרע הוא נפסל
שהעידו בבת אחת והוזמו.
אגניבה. האי איתזמו לאו הזמה
כי אינה משעה שמעידין על
דרבנן סברי מכאן ולהבא הוא נפסל וכיון
הגניבה אלא משעה
דכיון שהעידו בבת
דוקא ו)(נקט) לשלם ממון אלא איפסלו
דמההיא שעתא
קא מיתזמי אטביחה דקא
שנתקיימה עדותן בבית
להו אגניבה משום פסול עדות:
אחת ליכא למימר בשעת עדות
דין. לימא כתנאי היו שנים
מיתזמי איתזום אגניבה דלא מיתזמי לא
טביחה פסולין היו אע"ג דלמפרע
מעידין אותו שגנב והן
לאו
איתזום ר' יוסי
סבר למפרע הוא נפסל
מעידין אותו שטבח הוזמו
הוא נפסל דכיון שהעידו בבת אחת
על הגניבה עדות שבטלה
וכיון דמיד כי אסהידו הוא דמיפסלי כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו
כשרים היו כשהעידו על הטביחה כיון
מקצתהבטלהכולה,הוזמו
נמי אגניבה דהא תוך כדי דיבור כדיבור דמי אמרי אי תוך כדי
על הטביחה כול'. ותרצינ'
שהיו יכולין לחזור בהן על העדות
דב' ר' יוסי הוא דאמ' במה
של גניבה דתוך כדי דיבור הוה ועל
דיבור כדיבור דמי דכולי עלמא למפרע הוא
נפסל
אלא
הכא בתוך
דברים אמורים בשתי
מה שפירש בקונטרס דלא גרסינן
כדי דיבור כדיבור דמי קא מיפלגי רבנן סברי תוך כדי דיבור
עידיות, בעדות אחת כעין
שתי עדיות, מאי נינהו כת
והוזמו בבת אחת דבהזמה לא איכפת
לאו
אחת והעידו על הגניבה
לן אי בבת אחת אי בזה אחר זה
ואחרי כן חזרו והעידו על
היה ובלבד שהוזמו על הטביחה תחילה וקשה לר"י דמה מרויח בקונט'
בהזמת
טביחה תחילה דאי משום שאם הוזמו על הגניבה תחילה
הטביחה. אבל כת אחת
העידה בגניבה ובטביחה
הוו מוכחשים על הטביחה ואנן אליביה דאביי משנינן דס"ל לקמן דהכחשה לאו תחילת הזמה היא א"כ גם כשהוזמו על הטביחה תחילה
בבת אחת זו היא עדות
הוו מוכחשים על הגניבה מאחר שהעידו בבת אחת ותוך כדי דיבור כדיבור דמי כדאמר בסמוך לרבי יוסי דכי העידו בבת אחת והוזמו
אחת. ועליה חלקו, רבנן
על הטביחה בטלה כל העדות משום דתוך כדי דיבור כדיבור דמי ואם באנו ליישב תירוץ זה לסברת אביי דלקמן דסבר הכחשה לאו
סברי מיכן ולהבא הן
נפסלין, ואף על גב דאמרינן
תחילת הזמה היא צריך לגרוס והוזמו בבת אחת אבל אין לחוש שאין הגמרא חושש עתה ליישב דברי אביי אלא במה שאמר למפרע
תוך כדי דיבור כדיבור
הוא נפסל והולך ומתרץ לפי שיטת המקשה הסובר דהכחשה תחילת הזמה היא כדפרישית לעיל וכן לקמן כי משני מתני' לאביי אהא
דאמי לא מיפסלי מזמן
דאמר הכחשה לאו תחילת הזמה היא ומוקי לה כשהוזמו תחילה על הטביחה אין חושש לתרץ למאי דאמר אביי למפרע הוא נפסל
שהעידו אלא מעת ההזמה
כרבא, ובטביחה שהוזמו
כי לפי זה היה צריך להעמידה כגון שהעידו בבת אחת אלא דדרך הגמרא הוא שאין חושש לתרץ אלא הקושיא שמקשה לו:
משלמין ובגנבה שלא
הרי הוזמו עדותן כשרה. ור'
יוסי סבר למפרע הוא נפסל משעה שהעידו בבית דין, ותוך כדי דיבור דאמי ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ודחינן להדין תירוצא ואמרינן לא, כולי עלמא למפרע הוא נפסל ובתוך כדי דיבור פליגי, רבנן סברי תוך כדי דיבור