עג:
מרובה
פרק שביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הרי זו תמורת עולה דברי ר"מ. בפ"ב דזבחים (ד' ל. ושם)
לאו כדיבור דמי. והוו ליה שני עדיות ומשום חדא לא אתכחש
צא א ב מיי' פ"ב מהל'
א) זבחים ל. תמורה כה:
אמרי' הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו
אמר אביי בהא
אידך דמשעת דיבור אחרון נפסלו ולא משעת דיבור ראשון:
נדרים סט:, ב) [ע"ש
תמורה הל' ד סמג
בתמורה כה: דמילתא דרב
לאוין שמה:
כדיבור דמי.
ודאי מודה ר"מ וטעמא דאביי כדמפרש בפ' כיצד מערימין (תמורה
וכחד עדות דמי והרי פסולין היו באותה שעה:
צב ג מיי' פ"ב מהלכות
פפא איתמר אמשנה
ה"ג הרי זו תמורת עולה
תמורת שלמים. ולא גרסינן ותמורת
ד' כו. ושם) דטעמא דר"מ משום דהוי
כמו תחול זו ואח"כ תחול
הקודמת שם], ג) [כתובות
שבועות הלכה יז
יט:], ד) תוספת' דמכות
שלמים: הרי זו תמורת עולה דברי
זו מדהוה ליה למימר תמורת עולה
ופ"כ מהל' עדות הל' ג:
צג ד מיי' פי"ח מהל'
פ"א, ה) [לקמן עד.],
ר"מ. דאית ליה לר"מ תפוס לשון
ושלמים ואמר תמורת עולה תמורת
לאו כדיבור דמי ורבי יוסי סבר
תוך כדי
ו) בס"א: להפסידו דאמ',
עדות הלכה ד סמג
ראשון: דבריו קיימין. ותרעה עד
שלמים אבל רבא פליג עליה וקאמר
ז) [ד"ה והנותן], ח) וע'
דיבור כדיבור
דמי וסבר ר' יוסי תוך כדי
עשין קי טוח"מ סי' לח:
צד ה ו מיי' פרק כא
בר"ן בנדרים שם ד"ה
דעדיין היא מחלוקת דקסבר רבא
שתסתאב ותימכר ויביא בדמי חציה
דיבור כדיבור דמי והתנן הרי זו תמורת
❖
א)
מהל' עדות הל' ד:
והלכתא ובתוס' ב"ב קכט:
עולה ובדמי חציה שלמים: שהוכחשו ד"ה והלכתא,
דטעמא של ר"מ משום דדעתו של
❖
עולה תמורת
שלמים הרי זו תמורת עולה
ולבסוף הוזמו נהרגין. וכשנגמר
אדם אם יכולין שניהם לחול יחולו
דברי ר"מ ר' יוסי אומר א אם לכך נתכוון
ואם לאו תפוס לשון ראשון דדעתיה
הדין על פיהם קודם שהוכחשו
רבינו חננאל
ונמלך
מתחילה הואיל ואי אפשר לקרות שני
הגהות הב"ח
תוך כדי דיבור
אקמא:
אמרה רבא שאם לא נגמר הדין
לאו כדיבור דאמי ועדות
שמות כאחד דבריו קיימין ואם אמר תמורת
כו'. למאי דסבר נמי השתא דרבי יוסי
עדיין אפילו הוזמו מתחילה אין
(א) תוס' ד"ה אמר
גניבה חלוקה היא מעדות
וכו' לפי המסקנא קאמר
טביחה וכל אחת בפני
עולה ונמלך ואמר תמורת שלמים הרי זו
סבר תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי
נהרגין שאין העדים זוממין נהרגין
אביי דרישא בשלש כיתות
עצמה עומדת כשהוזמו
נראה דכשמתכוין לכך ואמר היום
עד שיגמר הדין והכי מיתוקמא
תמורת עולה והוינן בה נמלך פשיטא
וכו' לא סגי דבלאו ג'
על הטביחה עדות הגנבה
תמורת שלמים ולמחר תמורת עולה
בסיפא דשמעתיןה) כגון דאתו בי תרי
וכו' תחלת הזמה היא
קיימת. ור' יוסי סבר
ב) ואמר רב פפא ב נמלך בתוך כדי דיבור
❖
מדמשלמי וכי:
תוך כדי דיבור כדיבור
דאין דבריו קיימים והוו כמו דברים
ואמרי הכי ופסקנוה לדינא אפומייהו:
קאמרינן אמרי תרי תוך כדי דיבור הוי חד
דאמי ועדות אחת היא.
שהוכחשו. שנים אומרים הרג ושנים
שבלב ודוקא תוך כדי דיבור הוא
ואקשינן, וסבר ר' יוסי
ג כדי שאילת תלמיד לרב וחד כדי שאילת
אומרים לא הרג: ולבסוף הוזמו.
דמהני דלענין לפרש דבריו מהני
תוך כדי דיבור כדיבור
מוסף רש"י
תוך כדי דיבור: תרי תוך כדי
הרב לתלמיד כי לית ליה לרבי יוסי כדי
דאמי, והתנן הרי זו
שבאת כת שלישית ואמרה עמנו
הרי זו תמורת
תמורת עולה תמורת
שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי
דיבור הוו. השתא תוך כדי דיבור
הייתם נהרגין: שסימא את עין
עולה תמורת שלמים.
שלמים וכול', עד אבל אם
דנפיש כדי שאילת הרב לתלמיד שלום עליך
עבדו. ויצא לחירות ואח"כ הפיל
דתמורה איירי תוך כדי דיבור גדול
שהעמיד בהמת חולין
אמ' תמורת עולה ונמלך
אצל שתים, אחת עולה
ואמ' תמורת שלמים הרי
וכיון דתוך כדי דיבור קטן אית ליה
את שינו וחייב ליתן לו דמי שינו:
אית ליה: אמר רבא עדים שהוכחשו ולבסוף
ד
ואחת שלמים ואמר הרי
זו תמורת עולה. ואמ'
שהרי הרב אומר כן. כלומר דניחא
ותוך כדי דיבור גדול לית ליה נראה
הוזמו נהרגין דהכחשה תחילת הזמה היא
זו תמורת עולה תמורת
רב פפא נמלך תוך כדי
ג)
שלמים, הרי זו תמורת
דתוך כדי דיבור גדול אין מועיל
ליה לרב בסהדותא דהני ולקמן
דיבור, אף על פי כן
אלא שלא נגמרה אמר רבא מנא אמינא
עולה. תפוס לשון ראשון
לאו כדיבור דאמי דהא
מפרש מאי ניחותא: ש"מ הכחשה
כלום אפי' לפרש דבריו דלא הוי
ואין קדושה חלה על
לה ד) דתניא מעידני באיש פלוני שסימא את
אמ' הרי זו תמורת עולה.
תחילת הזמה היא. דאי לאו תחילת
אלא כאומר היום תמורת עולה ולמחר
קדושה (זבחים ל.). דברי
ופרקינן, תוך תוך כדי
עין עבדו והפיל את שינו שהרי הרב אומר
ר' מאיר. דר' מאיר אית
דיבור הוו, אחת מידה
תמורת שלמים דהוו דברים שבלב
הזמה היא מאחר שבטלה עדותן
ליה תפוס לשון ראשון
ארוכה ואחת קצרה. והא
כן ונמצאו זוממין משלמין דמי עין לעבד
מי אית בהו דין הזמה: אמר ליה
וה"פ דברייתא אם לכך נתכוין תחילה
(תמורה כה:). הואיל ואי
דתמורה כדי שאילת שלום
היכי דמי אילימא כדקתני דליכא כת אחרינא
אביי לא. אי דהוכחשו על ידי כת
כלומר שאומר תוך כדי דיבור קטן
אפשר לקרות שני
תלמיד לרב הוה שלום
שמות כאחד. והוצרך
עליך רבי דנפיש, ולפיכך
משלמין דמי עין לעבד בתר דמפקי ליה
שדומה לנתכוין תחילה לכך דבריו
ראשונה שוב אין כת שלישית מזימתן
להקדים זה אחר זה (זבחים
אמר ר' יוסי לאו כדיבור
קיימים ואפי' לא נתכוין נמי כיון
והכא כשאין שם כת ראשונה אלא
לחירות דמי עינו קבעי שלומי ועוד ה דמי
ל.). דבריו קיימין.
דאמי אבל בכדי שאילת
דכדיבור דמי אבל בנמלך כלומר
הם ודקשיא לך דמי עבד לרב בעי
וחציה תמורת עולה וחציה
הרבי לתלמיד שלום עליך,
כוליה עבד לרב בעי לשלומי ועוד שהרי
תמורת שלמים, ותרעה
אית ליה דהא מדה קצרה
שאומר תוך כדי דיבור גדול שדומה
לשלומי הכא כגון שכת שניה אפכינהו
הרב אומר כן הרב מי ניחא ליה אלא לאו
עד שתסתאב ותמכר ויביא
היא. וגרסינן בפרק יש
כמו נמלך הרי זו תמורת עולה אפי'
ואזמינהו שאמרו להם אותו היום
בדמי חציה תמורת עולה
נוחלין והילכתא כל תוך
כגון דאתו בי תרי ואמרי הפיל את שינו
נתכוין תחילה לשניהם:
שאתם אומרים עמנו הייתם במקום
ובדמי חציה תמורת שלמים,
כדי דיבור כדיבור דאמי
כדי שאילת תלמיד לרב. והא
סימא את עינו דבעי מיתיב ליה הרב דמי
ובהכי עסקינן שהיו לפניו
בר מעבודה זרה וקידושין.
פלוני אבל ביום אחר הוה ואיפכא
עולה ושלמים כשהמיר את
פיר' אם אמ' אדם בהמה
עינו ואתו בי תרי מציעאי ואמרי עינו והדר
דאמר בפרק תפלת השחר
הוה דממה נפשך עבד נפיק לחירות
זו בהן (תמורה כה: וכעי"ז
זו לעבודה זרה אף על
❖
שינו דלא בעי למיתב ליה אלא דמי שינו
זבחים שם).
(ברכות ד' כז: ושם ) הנותן שלום
והן משלמין לו דמי עין שרצו להפסידו
פי שחזר בו תוך כדי
ז)
דיבור ואמ' לאו כבר
והמחזיר שלום לרבו גורם לשכינה
וניחא ליה לרבו) דניפוק בעינו ויתן לו
דקא מכחשי ליה קמאי למציעאי והיינו שהרי
נאסרה הבהמה ההיא,
שתסתלק מישראל היינו כשנותן שלום
דמי שינו. ואי קשיא הואיל וראשונים
הרב אומר כן דניחא ליה במאי דקאמרי וקתני
וכן הנותן קידושין לאשה
רבינו חננאל (המשך)
ואחר שקבלה הקידושין
לרבו כמו לחבירו כמו שאמר ליה
הם מאי הוי מפסדי ליה הא לחירות
ונמצאו זוממין מציעאי משלמין דמי עין
מכחישין לשנים ואומרין
בתוך [כדי] דיבור חזר בו
שלום עליך ולא אמר רבי והא דאמר
הוי מפקי ליה ואכתי דמי עבד
לעבד שמע מינה הכחשה תחילת הזמה היא
להן שנו הפיל תחלה
קידושיו קידושין. וכן דין
בפ' ר"ע (שבת ד' פט.) כלום יש עבד
לרב בעי לשלומי לקמיה [עד.] פריך
ואחרי כן הוציא עינו
מברך את השם, וכן דין
אמר אביי לא דאפכינהו ואזמינהו ממאי
ו
ודמי עינו חייב ליתן לו.
הנותן גט לאשתו אף על
שנותן שלום לרבו עבד שאני שאימת
ליה ומוקמינן לה בשעמד בדין:
והלך העבד והביא עדים
פי שחזר בתוך כדי דיבור
מדסיפא
רבו עליו ובשום ענין אין ליתן לו שלום:
מדסיפא
אסורה היא לכהן. אמ'
והזימו לעדים השניים
כי לית ליה לרבי יוסי כדי שאילת תלמיד לרב.
תימה דרב אחא מדיפתי דאמר בפ"ק דמכות (דף ו.) ובפרק שבועת העדות (שבועות
רבה עדים שהוכחשו, כגון
שהכחישום הראשונים,
ושנינו דמי משלמין דמי
שבאו עדים ואמרו אותו
דף לב. ושם) תוך כדי דיבור כדי שאילת תלמיד לרב כמאן דלרבנן לית להו כלל כדי דיבור אפי' כדי דיבור קטן ור' יוסי נמי
עין לעבד, שמע מינה
היום שאמרתם פלוני הרג
כתלמיד לרב מודי דלאו כדיבור דמי וי"ל דסבר לה כברייתא דמי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר דף כא. ושם) וכן הלכתא
דהכחשה תחלת הזמה
את פלוני במקום פלוני
דתוך כדי דיבור כדיבור דמי והכי פסקינן הלכתא בנדרים בפרק בתרא (דף פז.) דתוך כדי דבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז
היא ולפיכך משלמין.
ההורג או הנהרג היה עמנו
ודחה אביי להדין תירוצא
באותו היום במקום יתר
ומקדש ומגרש ואפי' בכדי שאילת תלמיד לרב כריש לקיש וכרב אחא דמכות (דף ו.) ודשבועת העדות (שבועות דף לב.) ושיעור כדי
ממהלך יום מן המקום
ואמ' לא העידו מקודם
שאילת שלום תלמיד לרב מפרש ר"ת דהיינו טעמא דכשאדם מעיד עדות או עוסק במקח וממכר וחבירו נותן לו שלום או רבו
שאתם מעידין שהרגו
שלאלו אחרים כלל ואין
ע"כ יש לו להשיב ולהפסיק כדאמר ברכות (ד' ו:) הנותן שלום לחבירו ואין מחזיר נקרא גזלן שנאמר גזילת העני בבתיכם ולכך תיקנו
באותו מקום וכיוצא בו,
שם הכחשה כלל, ובריתא
ולבסוף הוזמו נהרגין
כגון דאתו תרי שהדי בתר
חכמים שלא יהיה זה חשוב הפסק וכן מוכח בנזיר (ד' כ:) דקאמר תוב לא שבקת רווחא לתלמיד ומיהו בפ' בתרא דנדרים (ד' פז.) אין
שהכחשה תחלת הזמה
דאשהידו קמאי שסימא
מתיישב טעם זה לענין קריעה דכסבור שמת וקרע ואח"כ מת אם מת תוך כדי דיבור יצא ידי קריעה ואם לאו לא יצא ידי קריעה
היא אלא שלא נגמרה.
עין עבדו וכול'. ואמרו
והתם מאי שייך שיעור זה ושמא לענין קריעה הקילו: אמר ליה אביי לא דאפכינהו ואזמינהו ממאי מדסיפא כו'. נראה לר"י דכל
אמ' רבה מנא אמינא
להני שהדי אותו היום
ח)
לה דתניא מעידנו באיש
שהעדתם שסימא עין
סוגיא זו כפי מאי דס"ד השתא דדיוקא דרבא הוי מרישא אבל לפי האמת מסקנא דדיוקא דרבא מסיפא ולא אמר אביי זה מעולם אלא
פלוני שסימא עין עבדו
עבדו עמנו הייתם במקום
בני הישיבה היו מתרצים כן אליביה דאביי לפי מה שהיו סוברים דדיוקא דרבא מרישא אבל לפי המסקנא (א) דאמר אביי דרישא בשלש
ואחר כך הפיל שנו שהרי
פלו' ומקודם לכן הפיל
הרב אומ' כן ונמצאו
שנו ויצא בו לחירות ואחר
כתות כדאוקמא רבא בלא מיפך והזמה ובסיפא בשתים במיפך ובהזמה ולאו דוקא נקט אביי אפכינהו תחילה דאם כן איתכחשו להו
זוממין משלמין דמי עין
כן סימה עינו ואין זו
אלא מעיקרא אזמינהו והדר אפכינהו א"נ מעיקרא אפכינהו ואזמינהו תוך כדי דיבור ונראה לר"י דאביי מוקי לה בג' כתות כדמוכח
לעבד. ולא מפשטה כלל,
הכחשה אלא הזמה היא
לקמן דקאמר ואביי אמר לך בשלמא רישא לא סגי בלא ג' כתות דקתני שהרי הרב אומר כן ואיירי דמציעאי נמי אפכינהו ואזמינהו
דפשוט' דאית בהו תלתה
כולה. ממאי דייק הכי
קושיי, ופשוטות הן.
לקמאי דהשתא לא איתכחשי מציעאי כלל וליכא למידק מינה דהכחשה תחילת הזמה היא דמשלמי וכי קתני נמצאו זוממין מציעאי משלמין
ותריצנה הכי, כגון דאתו
דמי עין לעבד ה"ה דמי עין לקמאי שהרי היו מחייבין אותם דמי עין לרב משום כאשר זמם אלא לפי שלא הוזכרו ראשונים בברייתא לא
תרי קמי הני ואשהידו
חש למיתני ומיהו אין אנו צריכין כלל להיפוך בתראי למציעאי דכיון דהוזמו ממילא קיימא עדות קמאי ובקונט' פי' דאביי מוקי רישא
דרבו הפיל שנו ויצא בו
לחירות ואחר כך הוציא
בב' כתות כמו סיפא ויש ליישב הא דקתני שהרי הרב אומר כן דמעיקרא ודאי דלא ידעינן דאפכינהו והוה קשה לן מאי שהרב
עינו דבעי למיתן ליה
אומר כן אבל השתא דאפכינהו שמח הרב בעדותן של אלו שאין מחייבים אותו כ"א דמי שן לפי שיודע שיבאו עדים שיחייבו אותו דמי עין
דמי עינו לההוא עבדא,
ולפי זה איכא לאוקמי כל סוגיא זו לפי האמת דרבא לא הביא הרישא אלא לדקדק הימנה דסיפא איירי בשלש כתות כמו רישא ואביי מהדר
ואתו הני ואמרו הוציא
את עינו מקודם ויצא
ליה דוק לאידך גיסא מדסיפא סגי בב' כתות ובמיפך והזמה רישא נמי סגי בב' כיתות ואין לך ראיה מסיפא מכח רישא דאיכא לאוקמי כולה
בה לחירות ואחר כך
בב' כתות והא דקאמר לקמן בשלמא רישא לא סגי בלא שלש כתות ה"ק אי נמי לא תתיישב לך שהרי הרב אומר כן אי לא מוקמת
הפיל שנו והרב אומ'
לה
בשלש כתות מכל מקום סיפא איירי בב' כתות
ואם תאמר אי
בב' כתות מוקמת לה לרישא
אמאי משלמי
דמי עין
לעבד תקשה ליה
כן. והעדים הראשונים
כדפרכינן