מרובה פרק שביעי בבא קמא
עה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום ביעתותא דעדים קא מודה. והא דאמר בפרק שבועת
שלא
בבית דין הוה. לא היו בית דין יושבין ולא מקום ישיבת
קב א ב מיי' פ"ג
א) לעיל סד:, ב) לעיל סג:,
הוה אלא בשוק הודה לו: שכבר הודית. משמע אפילו אתו
ב"ד
העדות (שבועות ד' לג:) דלרבי אלעזר בר' שמעון לא מהלכות גניבה הל'
ג) שבועות מט. [ועי' בתוס'
❖
שם ד"ה ראה ולקמן ע"ב
ט סמג עשין עא:
עדים בתר הכי פטור: תמצא בדיינין פרט למרשיע את עצמו.
משכחת לה דמודה מפי עצמו דפטור אלא היכא דליכא עדים כלל
ד"ה ברייתא], ד) רש"ל,
אמר
ליה רבא (ה) ט)קפחת לסבי דבי רב.
והאי קרא למ"ל מאשר ירשיעון אלהים נפקא פרט למרשיע את
היינו אליבא דשמואל:
ה) צ"ל ולא באו עדים,
ו) רש"ל, ז) ס"א קפחתינהו
עצמו אלא לאו שמע מינה חד למודה
פי' בקונטרס ציערת תלמידים שבבית
מוסף רש"י
לסבי דבי רב ציערת
בקנס ולא ה)בעדים וחד למודה בקנס
המדרש שאמר דבר שאינו דהא רב
שלא בבית דין הוה קאי והתניא אמר לו
אם המצא בעדים.
והכעסת לכל בני הישיבה
ואחרי כן באו עדים: מיבעי ליה
הונא דידע מילתיה דרב גדול ממך
אין בדבריך כלום שכבר הודית מאי לאו
אם תחלה תמצא בעדים,
שאמרת לפניהם דבר שאינו
תמצא בדיינין. תמצא
ותשובתו בצידו ומ"ש בפנים
לגנב עצמו. לחייב כפל לגנב עצמו
אין לו זה החילוק וקשה דבכל דוכתי
תנאי היא האי תנא דאמר שכבר אין לך
אינו מפי' רש"י ועיין רש"א,
הכפל שהוא קנס בדיינין,
הוי קיפוח לשון ניצוח כמו לקפחני
דדרשינן כלל ופרט מהמצא תמצא
ח) [דף עד:], ט) נ"א
פרט למרשיע את
עדים סבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים
כדתנא דבי חזקיה : גנבתי. וחייב
בהלכות הן באין בפ' שני דקדושין (ד'
(ג)
קפחתינהו. רש"א, י) [ד"ה
עצמו. אע"פ שבאו
חייב והאי תנא דאמר שכבר הודית סבר
❖
אלא], כ) [ד"ה אמרי],
עדים אחרי כן אינו
עצמו בקרן: אבל לא טבחתי ולא
נב:) ודנזיר (ד' מט:) וכמו קפחינהו
משלם כפל (לעיל סד:).
מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור לא
מכרתי. רבותא אשמעי' כדאמרינן
לתלתא רבנן סמיכי בטעותא גיטין
ראה עדים שמשמשין
דכ"ע מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור
(ד' כט:) ורשב"ם פי' דל"ג אמר ליה
לקמן [ע"ב] דאע"ג דאטביחה לא הודה
ובאין. רבותא אשמועינן
תורה אור השלם
דאע"ג דמחמת ביעתותא
ובהא קמיפלגי האי תנא דאמר שכבר אין
ונמצא שטבח או מכר דבאו עדים
רבא אלא אמר רבא קפחתי לסבי דבי
1. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא
דעדים אודי וחייב עצמו
פטור דכיון דמכפל איפטר ליה
רב פירוש נצחתי את רב המנונא
לך עדים סבר חוץ לב"ד הוה והך תנא דאמר
בקרן כשאמר גנבתי, אפילו
בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד
בהודאה דגנבתי תו לא מחייב ארבעה
שהוא סבי דבי רב והוכחתי לו מכח
הכי הויא הודאה ונפטר
חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם
שכבר הודית סבר בבית דין הוה: איתמר
מן הכפל וכיון דאין
שמות כב ג
יְשַׁלֵּם:
וחמשה דכיון דמדלית כפל מינייהו הוי
דברי רב הונא שהיה יודע דברי רב
מודה בקנס ואח"כ באו עדים רב אמר פטור
2. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
כאן כפל פטור אף
ליה תשלומי שלשה וארבעה והני לא
יותר ממנו שאין לחלק כמו שחילק
מן הטביחה שכפר בה
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
ושמואל אמר חייב א) אמר רבא בר אהילאי
כתיבי: ויעידו. לאחר שהודה ויתחייב
והביא ראיה מפ"ק דסנהדרין (ד' יז:
ובאו עדים שגנבו וטבח
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
מאי טעמא דרב אם המצא בעדים תמצא
ומכר, דכל היכא דליכא
1
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
קנסא: לשמואל ודאי תנאי היא.
ושם י)) דאמר התם אמרי בי רב רב
כפל ליכא חיוב טביחה,
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
בדיינין פרט למרשיע את עצמו למה לי
דהא לא מצי למימר דתנא קמא קאי
הונא ופריך והאמר רב הונא אמרי
כדאמרינן תשלומי ארבעה
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
מאשר ירשיעון נפקא אלא ש"מ מודה
כוותיה דהשתא ומה הכא דשמע
בי רב ומשני אלא אימא רב המנונא
וחמשה אמר רחמנא ולא
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
2
❖
תשלומי שלשה וארבעה,
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
שממשמשין ובאין ומחמת ביעתותייהו
ולהכי קרי ליה סבי דבי רב וקשה
בקנס ואח"כ באו עדים פטור ושמואל אמר
וכיון דכפל ליכא בצר ליה
אודי פטר ליה ואף ע"ג דהדרו
חדא שמוחק כאן בספרים אמר ליה
❖
לך ההוא מבעי ליה לגנב עצמו כדתנא
חד (שבועות מט.).
ב)
אתו כל שכן מודה מעצמו ואח"כ
ועוד דאין דרך לומר איתמר נמי
הגהות הב"ח
דבי חזקיה איתיביה רב לשמואל ראה
ג)
באו: לרב מי לימא. מי איצטריכא
אחרי שסתר את דבריו ועוד דכוותיה
(א) גמ' אמר ליה רבא
עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי
רבינו חננאל
ליה לאוקמי מילתיה כתנאי או
דרב המנונא דייק מתני' וברייתא
קפחתינהו לסבי דבי רב:
אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם
(ב) שם אבל אמר לא
חוץ למושב בית הדין הוה
דלמא מצי לשנויי לר' אלעזר בר ר'
כדאמר בסמוך ולרב הונא מפקא
גנבתי ובאו: (ג) רש"י
וכעין שיחה הוה. ודברי
אלא קרן אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון
שמעון אליביה ולמימר דשני ליה לר'
מתני' מדברי רב ונראה לפרש אמר
ד"ה מבעי ליה וכו' דבי
שתי הבריתות פשוטין
שחזרו עדים לאחוריהם והא מדתני סיפא
ליה רבא (ו) קפחת לסבי דבי רב כלומר
אלעזר בין ראה עדים שממשמשין
חזקיה. נ"ב לעיל סוף דף
הן. איתמר, מודה בקנס
ס"ג: (ד) ד"ה (אמר רבא
ואחר כך באו עדים רב
רבי אלעזר בר' שמעון אומר יבואו עדים
אמר ליה רבא לרב המנונא נצחת
ובאין למודה מעצמו בלא פחד עדים:
גרסי' ולא גרסינן אמר
אמ' פטור ושמואל אמ'
מסתברא מילתיה דרב. דפטר אפילו
את רב הונא שהוא סבי דבי רב שהוא
ויעידו מכלל דתנא קמא סבר לא אמר
ליה). תא"מ ונ"ב זהו מפי'
חייב. מאי טעמ' דרב
אם באו עדים: באומר גנבתי.
לא ידע לחלק כאשר חלקת ובסנהדרין
רשב"ם ואח"כ מה"ד
כת' אם המצא בעדים
ליה שמואל לאו איכא ר' אלעזר בר' שמעון
קפחתינהו לסבי דבי רב
תמצא בדיינין ישלם
דחייב עצמו לשלם קרן מיהא בהודאה
מפרש ר"ת אימא רב המנונא פירוש
דקאי כוותי אנא דאמרי כר' אלעזר בר'
ציערת והכעסת והריעות
פרט למרשיע את עצמו
הלכך הודאה גמורה היא ופטור
לא תימא אמר רב הונא אמרי בי רב
לכל בני הישיבה של בית
ומודה שגנבהו פטור, האי
שמעון לשמואל ודאי
תנאי היא לרב מי
מכפל ומארבעה וחמשה: שהרי פטר
אלא אמר רב המנונא אמרי בי רב
המדרש באמרך לפניהם
מאשר ירשיעון אלהים
לימא תנאי היא אמר לך רב אנא דאמרי
דבר שאינו ותשובתו בצדו
נפקא, אלא שמע מינה...
עצמו מכלום. בהודאה דטביחה לא
וכן משמע דלפי האמת נמי הוי אמרי
זהו פי' רש"י ולפי זה שפיר
איתיביה רב לשמואל,
אפי' לרבי אלעזר בר'
שמעון עד כאן לא
היה מחייב עצמו בכלום שהיה יודע
בי רב רב הונא דבהערל (יבמות ד'
גרסי' אמר ליה ואח"כ
ראה עדים שממשמשין
קאמר ר' אלעזר בר' שמעון התם אלא
מה"ד (רב המנונא קרי
שהמודה בקנס פטור הלכך לאו
פג: ושם ) קאמר בי רב מני רב הונא
ובאין ואמ' גנבתי אבל לא
כ)
וכו' דבריו) תא"מ ונ"ב גם
... משלם אלא קרן, שמע
הודאה היא ומשלם אם באו עדים
ורב הונא אין הלכה קאמר ובקונט'
משום דקא מודי מחמת ביעתותא דעדים
זה מפרשב"ם: (ה) תוס'
מינה מודה בקנס ואחר
ולא אמרינן מודה בקנס ובאו עדים
דחק שם לפרש דהא דאמר בסנהדרין
ד"ה אמר ליה רבא
אבל הכא דמודה מעצמו אפי' ר' אלעזר
כך באו עדים פטור. ופריק
קפחתינהו לסבי וכו'
שמואל ... כר' אלעזר בר'
פטור אלא היכא דאיכא קרן וקנס
אימא רב המנונא דוקא היכא דמוכח
בר' שמעון מודה אמר רב המנונא מסתברא
שאמרת דבר: (ו) בא"ד
שמע' דאמ' יבואו עדים
דאיחייב ליה ממונא בהודאתו ומתכוין
דהיינו היכא דאיכא אמר רב הונא
ונראה לפרש אמר ליה רבא
מילתיה דרב א באומר גנבתי ובאו עדים
ויעידו. ואוקמה לשמעתיה
להחזיר ממון: (ד) אמר רבא גרסינן
אמרי בי רב התם הוי רב המנונא
קפחתינהו לסבי:
כתנאי ואמ' ... לא אמ'
שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל
אלא בשהודה אחר שראה
ולא גרסינן אמר ליה. קפחתינהו לסבי
וקשה דא"כ כי קאמר בסנהדרין שלחו
העדים דאיכא למימר
אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר
דבי רב. רב המנונא קרי סבי דבי רב
מתם רבי יוסי בר חנינא מחכו עליה
דמשום הך בעתתא אודי.
ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח
כדאמר בפ"ק דסנהדרין (דף יז:):
במערבא ר' אלעזר ופריך הא שלחו
אבל במודה [בבית] דין,
כגון שתבעוהו בעליו
ו) [קפחתי]. ז) יש בידי תשובה לקפח
ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום אמר
מתם לרבי יוסי בר חנינא מוצא כו'
ב
והודה, דברי הכל אף
דבריו: דהא רבן גמליאל. בהודאה
ומשני אלא איפוך ה"ל לשנויי היכא
(א) רבא ד) [קפחתי] לסבי דבי רב דהא רבן
על גב דלאחר כך באו
שסימא את עין עבדו פטר עצמו
דמוכח שאני ועוד דלא יתכן כלל
עדים פטור. ובא רב
גמליאל פוטר עצמו מכלום הוה וקאמר
[המנונא] תלמיד רב לפרש
מכלום היה דאין כאן אלא קנס וכי
שיאמר רב הונא משום רב המנונא
ליה רב חסדא לרב הונא ולא קא משני
ואמ' מסתברא מילתיה
מודה מפטר מאיליו והא חזינן לעיל
שהיה
תלמיד תלמידו כדמשמע
ח)
דרב באומ' גנבתי, פיר'
ליה איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא אמר
דאותביה רב חסדא לרב הונא מינה
הדר (עירובין ד' סג.) ואין
בריש
אם מודה בגנבה ומחייב
ר' יוחנן גנבתי ובאו עדים שגנב פטור
עצמו בקרן הוא שאם כפר
מדוקיא דכבר אין לך עדים הא אתו
להאריך
כאן בזה:
בטביחה ומכירה ואחר כך
שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא (ב) גנב
ברייתא באו עדים דפטור. אבל
עדים מחייב: ולא שני ליה. רב
ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי
הונא למימר דשאני רבן גמליאל דפוטר
אם כפר בכל ובאו עדים
בגניבה ונתחייב וחזר
עצמו מכלום הוה וכי האי גוונא צריכא
ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר
עצמו
מכלום
אמר רב אשי
והודה בטביחה ומכירה,
ליה לאוקמי בחוץ לבית דין הא בבית
מתניתין וברייתא נמי דיקא מתניתין דתנן גנב על פי שנים וטבח
אם באו עדים חייב,
דהא ודאי הודאתו אינה
דין מיפטר ליה בההיא הודאה אליבא
ומכר ע"פ עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל ואינו משלם
חשובה הודאה, איערומי
דרב: שהרי חייב עצמו בקרן.
מיערים וכל הודאה שאינו
תשלומי ארבעה וחמשה למה לי דתני גנב על פי שנים ליתני גנב
בהודאה ראשונה הלכך נפטר מן
מחייב עצמו כלום אינה
וטבח [ומכר] על פי עד אחד או על פי עצמו אינו משלם אלא הקרן
הודאה. ואמ' ליה רבא
הכפל וכיון דליכא כפל תו לא מחייב
והא רב חסדא אותיב
אלא
בארבעה וחמשה: שהרי פטר עצמו
לרב הונא תלמידיה דרב
מכלום. כלומר אין זה הודאה שהרי אינו בא להשיב כלום בהודאתו דיודע הוא דמודה בקנס פטור הלכך לפטור עצמו נתכוין: למה לי
מעשה דרבן גמליאל דלא
מחייב עצמו בהודאתו
דקתני. הכי הואיל ואתא לאשמועינן דמודה בקנס פטור לשמעינן בין בכפל ובין בד' וחמשה וניתני גנב וטבח ומכר ע"פ עד אחד או
כלום, ולא שני ליה הדין
ע"פ עצמו אינו משלם אלא קרן אלא לאו ש"מ להכי לא נקט הודאה גבי קרן וכפל דבעי למיתני ע"פ עצמו דומיא דעד אחד ולמימר
שינויא, אלא אמ' הודאה
דאי
הדר אתו עדים חייב ואי הוה תני הודאה גבי גניבה תו לא מיתני ליה ע"פ עצמו דומיא דעד אחד דא"נ אתו עדים פטור
זו חוץ לבית דין היתה.
ולא השיב רב המנונא
אבל
השתא דלא
אודי בקרן דשני עדים שהעידו על הגניבה חייבוהו מחייב אף בארבעה וחמשה לכי אתו סהדי כר' יוחנן:
תשובה. ואמ' ר' יוחנן
ה"ג עוד כי הא דרב המנונא
אמ' גנבתי ובאו עדים ואמ' שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן, אבל אם אמ' לא גנבתי וכול'. אמ' רב אשי מתניתין ובריתא דייקן כרב המנונא וכר' יוחנן ודברים פשוטין הן.