ט:
ארבעה
אבות פרק
ראשון בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא שליש ביתו. משמע דאין צריך לבזבז כל ממונו לקנות
שליש ביתו. שחייב אדם לבזבז במצות לולב או ציצית או ספר תורה
פ א ב סמג עשין מח
א) לקמן כב: נט: [ע"ש],
שליש מה שיש לו: בהידור מצוה עד שליש במצוה. שאם מוצא ב'
אתרוג אפילו לא ימצא בפחות והויא מצוה עוברת
ב) [דברים ו], ג) [שמות
טוש"ע א"ח סימן תרנו
❖
כא], ד) יעב"ץ גרס אוד,
סעיף א ובהג"ה:
ואפילו שליש ביתו משמע דלא מחייב ואמרינן נמי (כתובות דף נ.)
ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ויקח
פא ג מיי' פ"ד מהלכות
המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ובסוכה
(דף מא:) חשיב ליה רבותא
את ההדור דתניא (שבת דף קלג:) זה אלי ואנוהו [שמות טו] התנאה לפניו
נזקי ממון הלכה ו
דר"ג שקנה אתרוג באלף זוז:
במצות עשה לך ספר תורה נאה
סמג עשין סז סח טוש"ע
הגהות הגר"א
אילו איתרמיא ליה. אפילו מיירי
ח"מ סימן שצו סעיף ו:
לולב נאה טלית נאה ציצית נאה:
אילימא שליש ביתו אלא מעתה אי איתרמי
פב ד מיי' שם פי"ב הל'
[א] תוס' ד"ה עד. פי' כו'
שליש מלגיו. כגון אם הקטן נמכר
בעשורייתא דרבי כדאשכחן
❖
ליה תלתא מצותא ליתיב לכוליה ביתיה אלא
ח ועיין בהשגות
נ"ב ודעת ש"פ כפירש"י:
ובמ"מ סמג שם טוש"ע
בפרק מציאת האשה (כתובות דף
בששה יוסיף שני דינרי דהיינו שליש
אמר ר' זירא בהידור מצוה עד שליש
א
ח"מ סי' תי סעיף ל:
מלגיו שליש שבתוך הדמים ויקח
סח.) מ"מ ידוע שלא היה חייב
פג ה ו מיי' שם פי"ד הל'
במצוה בעי רב אשי ב שליש מלגיו או שליש
לעזי רש"י
את ההדור: או שליש מלבר. הדמים
לבזבז כל כך:
ה סמג עשין סט
עד שליש במצוה. פירוש [א] שאם
מלבר תיקו במערבא אמרי משמיה דרבי
טוש"ע ח"מ סימן תיח
טניילא"ש [טינליי"ש].
יחלוק לשנים ויוסיף חלק שלישי משלו
סעיף ז:
צבת. שולא"ש [שול"ץ].
זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל
מצא אתרוג כאגוז כמו
דהיינו אם קטן נמכר בששה יוסיף
❖
פד ז מיי' שם פ"ד הל' ו
הקב"ה: מתני' כל שחבתי בשמירתו
חבורה.
ששיערו חכמים ואחד גדול ממנו
שלשה דינרין ויקח את הגדול
סמג עשין סח טוש"ע
ח"מ סימן שצו סעיף ו:
בתשעה: עד שליש משלו. דהיינו
הכשרתי את נזקו הכשרתי במקצת נזקו
שליש יקנהו:
פה ח מיי' שם פי"ב
משל הקב"ה. אוכל פירות
רבינו חננאל
אותו שליש שיוסיף בהידור מצוה
חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו נכסים
הלכה ח סמג שם
משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו
בעוה"ז והקרן קיימת לו
טוש"ע ח"מ סימן תי סעיף
אמר ר' ≈זרא ליהדור מצוה
שאין בהן מעילה נכסים שהן של בני
בשור
ל:
עד שליש במצוה. פי' אם
קשור ובור
כדאמרינן היום ב) לעשותם ולא היום
לעוה"ב:
ברית נכסים המיוחדים ובכל מקום חוץ
פו ט מיי' שם פ"י הלכה
נזדמן לו לולב בכסף
מכוסה. פי' כראוי דאי בשלא כראוי
ליטול שכרם (ע"ז דף ג.): מכאן
ב סמג עשין סז:
ולולב אחר מהודר בכסף
מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק
פז י מיי' שם פי"א הל' א
ואילך. מה שיוסיף בהידור יותר על
לאו כלום היא ועוד מדפריך מ"ש
וחצי יש עליך להוסיף
כשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק
סמג שם:
שליש בדמיו ולהתנאות
הכא כלומר ובשניהם היה להם
שליש יפרע לו הקב"ה בחייו:
❖
פח כ מיי' שם הל' ט:
במיטב הארץ: גמ' ת"ר כל שחבתי
במצות בלולב נאה. בעי
מתני' שחבתי בשמירתו.
ליפטור מדהדר מוקי לה בשור מותר
רב אשי שליש מלבר
בשמירתו הכשרתי את נזקו כיצד שור
שנתחייבתי לשומרו: הכשרתי את
ובור מגולה:
שיהא הוא והשליש
ג
שור עביד לנתוקי. פרש"י אפי'
שלשה כגון שהוספתה על
נזקו. כלומר אם הזיק הכשרתי
מוסף רש"י
ובור שמסרן לחרש שוטה וקטן והזיקו חייב
ד
הכסף חצי נמצאו דמי
בלא חרש דרכו לנתוקי
וזימנתי אותו היזק שלא שמרתיו יפה
אלא שמסר לו גחלת
לשלם מה שאין כן באש במאי עסקינן
לולב ג' חצאי כסף שהוא
ה
וליבה. החרש, דלא דמי
מאליו וכן בור דרכו לנתורי מאליו
כך מצאתי. לישנא אחרינא הכשרתי
כסף וחצי. או שליש
אילימא בשור קשור ובור מכוסה דכוותה
לשור, דשור מזומן להזיק,
מלגיו שהוא כסף ושליש
וקשה דע"כ בקשרו ובכסהו כראוי
את נזקו עלי להכשיר ולתקן את
אבל הא דגחלת חרש עביד
גבי אש גחלת מאי שנא הכא ומאי שנא הכא
כסף, ועלתה בתיקו.
מיירי כדפרישת ולקמן (דף נב.) תנן
נזקו כלומר אני חייב לשלם. מפי
ליה להיזק (לקמן כב:).
ועבדינן לחומרא מלבר
אלא בשור מותר ובור מגולה דכוותה גבי אש
דהא ברי הזיקא. מזומן
א). במערבה אמרי עד
מורי: הכשרתי במקצת נזקו חבתי
כסהו כראוי פטור ונראה לפרש
היזיקו והוי כשורו (שם).
שלƒיש משלו, כלום מוזהר
שלהבת מה שאין כן באש דפטור א) והא
בתשלומי כו'. האי הכשרתי לא
דדרכו לנתוקי ע"י חרש קאמר דגרע
אפילו מסר לו שלהבת
הוא להתנאות במצוה עד
אמר ריש לקיש משמיה דחזקיה לא שנו
משום דמסר לחרש אבל גחלת לא
דמיא להכשרתי קמא דהא ודאי זימנתי
נמי פטור. ור' יוחנן
ו
שלישה. מכאן ואלך, אם
לטעמיה דאמר אשו משום
מוסיף יתר על שליש מידה
אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל שלהבת
גרע כ"כ דאין דרכו ללבות גחלת
הוא כלומר אם זימנתי את מקצת נזקו
חציו, והכא חציו דחרש הן
יתירה עושה. כגון
כמו שדרכו לנתוקי שור ולנתורי בור
אע"פ שלא זימנתיו כולו חבתי לשלם
חייב מ"ט דהא ברי הזיקא לעולם ז בשור
(שם).
המפרנס עני ומוסיף לו
דכמה דשביק לה חרש מעמיא
את נזקו כהכשר כל נזקו כאילו זימנתיו
יתר שנמצא חיננו, ואין
קשור ח ובור מכוסה ודכוותה גבי אש גחלת
הקב"ה מקפח שכרו אלא
עמיא ואזיל:
כולו ובגמרא [י.] מפרש היכי דמי:
ודקא אמרת מאי שנא הכא ומ"ש הכא שור
משלם לו גמולו
ולרבי
יוחנן דאמר אפי' מסר לו
נכסים שאין בהם מעילה. כלומר
משלהקב"ה שנ' מלוה
דרכיה לנתוקי בור דרכיה לנתורי גחלת כמה
שלהבת פטור כו'. תימה
אם הזקתי נכסים שאין בהן מעילה
יי"י ב) חונן דל, ופשוט
דשביק לה מעמיא עמיא ואזלא ולר' יוחנן
הוא. ד"א מכאן ואילך
מאי קשה ליה הא שלהבת לרבי יוחנן
אני חייב לשלם אבל אם הזקתי נכסי
משלהקב"ה, שאם בא
דאמר אפילו מסר לו שלהבת נמי פטור
כמו גחלת לר"ל ובשור קשור ובור
הקדש איני חייב דנפקא לן כולהו
להדר המצוה ביתר
דכוותה הכא בשור מותר ובור מגולה מ"ש
נזקין משור רעהו : של בני ברית.
מכוסה יכול להעמידו ומשום דחרש
משליש בדמיה מיגיעו,
ג)
שחייו ג) קודמין להיידור
עביד לנתוקי ולנתורי כמו שאמר לר"ל
לאפוקי נכרי דאינו חייב בנזקיו:
הכא ומ"ש הכא התם צבתא דחרש קא גרים
מצוה כל זה. אבל אם זימן
ונכסים המיוחדים. שיש להם בעלים
וי"ל דמשמע ליה דטעמא דרבי יוחנן
הכא לא צבתא דחרש קא גרים ת"ר חומר
לו הקב"ה ממון שלא
מיגיעו ובקש להדר
דפטר משום שהקטן שומרו ואין
לאפוקי דהפקר שאם הזקתי נכסים
בשור מבבור חומר בבור מבשור חומר בשור
המצוה ביותר משליש
הקטן עושה היזק אלא אדרבה עושה
דהפקר פטור ובגמרא [יג:] מפרש לה:
מבבור ט שהשור משלם את הכופר י וחייב
הרשות בידו. והמהדר
ובכל מקום. חב המזיק כמו שהזיקו
שמירה והשתא ניחא דלא תיקשי
המצוה משובח כדתנינן
בשלשים של עבד נגמר דינו אסור בהנאה
כ
בנר חנוכה והמהדרין נר
לרבי יוחנן דמוקי לה בשור מותר
נכסיו את נכסי בני הברית ואת
לכל אחד ואחד והמהדרין
ודרכו לילך ולהזיק מה שאין כן בבור
נכסיו המיוחדין: חוץ מרשות המיוחדת
ובור מגולה אמאי נקט שמסרו לחש"ו
מן המהדדרין וכו'. פי' כל
חומר בבור מבשור שהבור תחילת עשייתו
למזיק. שאם נכנס שורו של ניזק
והא בלא מסרו נמי חייב דנקט מסרו
שחבתי בשמירתו הכשרתי
וכו'. ת"ר כל שחבתי
לנזק ומועד מתחילתו
מה שאין כן בשור
לרבותא אע"פ שעשה שמירה קצת
ברשות המזיק והזיקו שור של מזיק
בשמירתו הכשרתי נזקו.
ובהאי סברא פליג אריש לקיש:
פטור דאמר ליה תורך ברשותי מאי
חומר
כיצד, שור ובור שמסרן
חומר בשור. האי שור היינו
בעי: ורשות הניזק והמזיק. מפרש
לחרש שוטה וקטן והזיקו
קרן כדמוכח בכולה שמעתין: ודרכו לילך ולהזיק.
חייב מה שאין כן באש.
בגמרא [שם]: כשהזיק חב המזיק. הא דרשינן ליה בריש פירקין [ד.]
לר' יוחנן אפי' אם מסר
הא דלא חשיב שהוא בעלי חיים מה שאין כן בבור משום דהוי
לאתויי קרן. וכשהזיק חב המזיק דרישא לא דרשינן ליה דלאו יתירה
לחרש שוטה וקטן
היא: גמ' מה שאין כן באש. כדמפרש לקמן: גחלת. שאינה
בכלל ודרכו לילך ולהזיק וכוונתו להזיק לא שייך למתני גבי בור
שלהבת והזיקו פטור
המוסר. מאי טעמ', צבתא
בוערת אלא אם כן ליבה אותה: שלהבת. שמסר ד)אור מלובה לחרש
שאין בעלי חיים:
דידהו גרים. פי' נתורי.
מה
שאין כן בבור. שאין משלם כופר וכן אש דקתני בסמוך
דפטור בתמיה: והאמר ריש לקיש. בהכונס צאן לדיר (לקמן נט:): לא
ישר העפר והקירוי ויפתח
שנו. דהשולח הבעירה ביד חרש שוטה וקטן דפטור מדיני אדם:
פי הבור. ת"ר חומר בשור
משא"כ באש וא"ת ונילף משור ונחייבו בכופר ואף על גב
שהשור משלם הכופר ול'
אלא כשמסר לו הגחלת וליבה. אותה החרש: ברי הזיקא. מבורר
דאיכא למימר שכן ב"ח דהא מסקינן לקמן בפרק כיצד (דף כו.)
שלעבד, נגמר דינו אסור
הזיקו לכל שהיא מזומנת להזיק: ברי. מזומן: שור דרכיה לנתוקי.
דאיכא כופר ברגל שמע מינה דילפינן רגל מקרן ולא פרכינן מה
בהנאה, ודרכו לילך
ולהזיק, מה שאין כן
לקרן שכן כוונתו להזיק וחייב ברה"ר ויש לומר דאש ובור פטורין
והוה ליה לאסוקי אדעתיה שאפילו אין החרש מתירו סופו להתיר
בבור. חומר בבור. שהבור
דדרשינן עליו ולא על בור עליו ולא על האש כדדרשינן לקמן
את עצמו הלכך שמירה רעועה היא ואפילו התירו חרש חייב
תחילת עשייתו לנזק,
בעל השור: לנתורי. לנפול הלכך שמירה רעה היא אפילו
בסוף כיצד (שם) עליו ולא על האדם וא"ת שור ולא אדם דכתיב
ומועד מתחילתו, מה
שאין כן בשור.
גילהו חרש בעל הבור חייב לשלם שלא שמרו כראוי: מעמיא
בבור למ"ל ת"ל מעליו ויש לומר דאיצטריך שור ולא אדם לפטור
עמיא ואזלא. ומאי דליבה חרש לא רמיא עליה דבעל גחלת
עבד שנפל בתוכו או עובד כוכבים הקנוי לישראל:
א) עי' ברא"ש ושו"ע או"ח
לאסוקי אדעתיה: ולרבי יוחנן דאמר. בהכונס אפילו מסר
חומר
סי' תרנו' שפסקו לקולא.
[שם]
ב) כן דרכו של רבינו לכתוב
לו שלהבת פטור דהשתא מוקי להא דקתני מה שאין כן באש בשלהבת ודכוותיה דמחייב גבי שור ובור בשור מותר ובור
שם ה'. ג) עי' בנמו"י שפירש
מגולה מאי שנא כו': התם. גבי בעירה: צבתא דחרש קגרים. אחיזתו של חרש גרמה ההבער שהוא נטלה והוליכה לגדיש
כן.
הכא לא צבתא דחרש קגרים שהשור הלך והזיק וכן הבור ולא על ידי חרש הזיק: צבתא. אחיזתו וכחו מלשון צבתא שקורין
טניילא"ש: ל"א גרס' צוותא. יחודו של חרש שנתייחד עם השלהבת ונטלה. ולשון צוותא שולא"ש כדאמרינן ליהוי צוותא לחברו (ב"ב
דף כא.): כופר. במועד שהמית בן חורין: אסור בהנאה. אם המית אדם כדכתיב [שמות כא] ובעל השור נקי כאדם שאומר לחבירו פלוני
יצא נקי מנכסיו ואין לו בהן הנאה [לקמן מא.]: מה שאין כן בבור. שאין בעל הבור חייב בתשלומי מיתת אדם כדאמרינן שור ולא אדם [לקמן כח:]:
מה