עז:
מרובה פרק שביעי בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אומר היה ר"ש פרה נפדית כו'. נרא' שר"ל דאפילו מדרבנן מותר
ואמר ריש לקיש. איזו שעת הכושר היתה לה דאומר היה ר"ש פרה
קו
א) [או מכרו כצ"ל], ב) [עי'
א מיי' פ"ב מהלכות
לפדותה דבספ"ק דשבועות (דף יא:) דייק אמתניתא
נפדית אפילו נשחטה על (א) המערכה כמשפט אם מצא אחרת יפה
גניבה הלכה ט טור
תוס' כתובות לג: ד"ה גנב],
ג) חולין עח:, ד) נדה מא.
ח"מ סי' שנ:
ממנה וזהו שעת הכושר שלה ואע"פ דלא נפדית אפילו הכי משוי
(תוספתא פ"א) דמסכת פרה דקתני שחטה על גב מערכתה אין לה
קז
ב מיי' פ"ג מהלכות
בכורות יב. יז. נז. חולין לח:,
לה אוכלא הואיל וראויה לפדות: אפילו בתמימין. וכ"ש בבעלי מומין
פדייה עולמית דלא אתי כר"ש דלר"ש
נפדית היא כדאשכחן הכא
ה) [ד"ה שחיטה], ו) עיין
איסורי מזבח הלכה ד
רש"א ובספר כ"י, ז) [ד"ה
בחוץ דשינויא דחיקא הוא: לא הויא
ותימה דע"כ מה שאין נפדית לרבנן
והלכה יא:
❖
קח ג מיי' שם הלכה ה:
זה], ח) [ד"ה שאני],
מכירה. דאין קדשים תמימים יוצאים
אין זה מן התורה דהא בת העמדה
ואמר ריש לקיש אומר
היה רבי שמעון פרה
ט) [ד"ה וכי], י) [ד"ה
והערכה היא כל זמן שמפרכסת לפי
לחולין הלכך בבעלי מומין עסקינן
❖
נפדית ע"ג מערכתה אלמא כל העומד לפדות
דאי],
דאיתנהו בתרוייהו: ואזדו לטעמייהו.
פי' אחד דלעיל (ד' עו. ה)) ואם כן
תורה אור השלם
כפדוי דמי בשלמא רבי יוחנן לא אמר כרבי
מנ"ל ו)לר"ל דר"ש פליג ארבנן דלמא
דאיפליגו בה אי בעינן תרוייהו אי
1. כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
שמעון בן לקיש דקא בעי לאוקמה למתניתין
הגהות הב"ח
לא: לדברי ר"ש. שפוטר על
מודה ר"ש דמדרבנן לאו בת פדייה
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
אפילו בתמימין אלא ריש לקיש מאי טעמא
(א) רש"י ד"ה ואמר ריש
טביחתה: גנב כלאים. מכבשה ותיש בא.
היא אלא מדאורייתא ולהכי מטמא
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
לקיש וכו' נשחטה על גבי
לא אמר כרבי יוחנן אמר לך 1 וטבחו א) ומכרו
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
טומאת אוכלים הואיל והיתה לה שעת
ואע"ג דכתיב גבי טביחה שה [שמות כא]
❖
מערכתה:
שמות כא לז
הַשֶּׂה:
כל היכא דאיתיה במכירה איתיה בטביחה
הכושר וזה דוחק לומר דאף על גב
ואמר רבא לקמן כל מקום שנאמר
2. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
וכל היכא דליתיה במכירה ליתיה בטביחה
דמדאורייתא בת פדייה היא כיון
שה אין כלאים במשמע הכא מחייב
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
ב)
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
רבינו חננאל
דאיתרבי בהדיא כדלקמן: מאי לאו
דמדרבנן לאו בת פדייה לא חשיב
והני קדשים הואיל דכי מזבין קדשים לא
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן
❖
ר"ש היא. מדנקט בטריפה מכירה
אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים וי"ל
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כב כז
ואמ' ריש לקיש אומ' היה
הויא מכירה ליתנהו בטביחה ואזדו לטעמייהו
ר' שמע' פרה נפדית על
ולא נקט טביחה: דתנא טריפה
דמאן דאסר אסר אפילו מדאורייתא
דאתמר המוכר טריפה לדברי ר' שמעון רבי
גב מערכתה, שמע מינה
בחדא. דלא מצי לערובי כלאים
כיון ששחט לשמה בהכשר קרבן ומאן
כל העומד לפדות כפדוי
יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר פטור רבי
מוסף רש"י
דשרי שרי אפילו מדרבנן עד שיעשו
וטריפה ולמיתני טביחה ומכירה
דאמי, אלמא פדייה לא
יוחנן אמר חייב אע"ג דליתיה בטביחה איתיה
ואמר ריש לקיש. מאי
מעכבא. בשלמא ר' יוחנן
הזיותיה כדפרישית לעיל ואם היינו
בתרוייהו בהדדי ואצטריך למיתני
שעת הכושר הוה לה
לא אמר כריש לקיש
במכירה וריש לקיש אמר פטור כיון דליתיה
אומרים דלרבנן פרה קדשי מזבח היא
טריפה בחדא במכירה ולא בטביחה:
(מנחות קא:). פרה נפדית
דמוקים לה למתניתין
בטביחה ליתיה במכירה איתיביה רבי יוחנן
תנא נמי כלאים בחדא. ואף על גב
הוי א"ש אך אין נראה שיסבור שום
אם מצא נאה הימנה,
אפילו בתמימין, אלא ריש
אפילו על גב מערכתה.
לקיש מאי טעמ' וכול'.
תנא דפרה קדשי מזבח היא מדקא
דאיתיה בתרוייהו ונקט ביה טביחה
לר"ש בן לקיש גנב כלאים וטבחה טריפה
א
אפילו שחטה כהלכתה על
ואזדו לטעמיהו, דאתמר
דפתח ביה קרא ברישא: או. שור
מתמה גמרא בריש אין מעמידין (ע"ז
ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה מאי
מערכת של עצים שהיא
המוכר טרפה לדברי ר'
נשחטת עליה, כדאמרינן
שמע', ר' יוחנן אמ' חייב
ד' כג: ושם) שמע מינה דפרה קדשי
או שה דאמר בפ' דלעיל (דף סז:)
לאו ר"ש היא אלמא אע"ג דליתיה בטביחה
במסכת פרה (פ"ג מ"ט)
אף על גב דליתה בשחיטה
מזבח היא ובכמה מקומות קאמר
שור דסיפא ושה דרישא מייתר הלכך
וקסבר ר"ש כל העומד
איתיה במכירה אמר ליה לא רבנן אי רבנן
דטריפה היא ואם שחטה
או נמי מייתר: פרט לכלאים.
דחטאת קרייה רחמנא משמע דקדשי
לפדות כפדוי דמי וקרינא
פטור דשחיטה שאינה
טריפה במכירה איתא בזביחה ליתא ואלא
ביה שאתה יכול להאכילו
ראויה היא, במכירה חייב.
דפסול לקרבן: נדמה. דאינו דומה
בדק הבית היא אע"ג דתנן בשקלים
וריש לקיש, כיון דליתה
מאי ר"ש כלאים בטביחה איתא במכירה
(חולין פב. וכעי"ז שבועות
(ד' ו) שהיא מתרומת הלשכה היינו
לאביו ולא לאמו שבא מאיל ורחל
יא:) אלמא אע"ג דלא
בשחיטה ליתה במכירה.
ליתא אלא תנא טביחה והוא הדין למכירה
ודומה לעז: גבי גניבה דכתיב שור
לפי שצריכין לה כהנים העובדים
פרקה הא חשיב ליה
ואותיב ליה ר' יוחנן לריש
שעת הכושר הואיל ומצי
לקיש גנב כלאים וטרפה,
או שה. דאי לא הוה כתיב או לרבות
אימא לרבנן נמי תנא מכירה והוא הדין
קרבנות חשיב צורך קרבן ולב ב"ד
למיפרקה (מנחות קא:).
וטבחה [ומכרה משלם] ד'
מתנה עליהן דאפילו מלמדי הלכות
לא משתמע כלאים מינייהו שהרי
לטביחה ורבי יוחנן אמר לך האי מאי אי
להוציא את הכלאים.
וה', ולא מיתוקמא אלא
קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת
אין מתעברין זה מזה שאין עיבורן
דילפינן כולהו משה כשבים
כר' שמעון, דלרבנן אפילו
אמרת בשלמא ר"ש איידי דתנא טריפה
ושה עזים, מדלא כתיב
שחיטה שאינה ראויה
הלשכה ואפילו בלא ב"ד מתנה על
שוה דבהמה גסה יולדת לתשעה
בחדא תנא כלאים בחדא אלא אי אמרת
שה כשבים ועזים ש"מ
שמה שחיטה. ואו הוה
הלשכה יכול להיות שבאה ממנה מן
ודקה לחמשה הלכך או לרבויי אתא
דלא מיקרי עד שיהו אביו
הדא מתניתא לרבנן הכי
רבנן נערבינהו וניתנינהו גנב כלאים וטריפה
התורה הואיל וצורך קרבנות היא והא
ולא להוציא דהא בלאו הכי לא
ואמו כבשים או שניהם
הוה תני לה גנב כלאים
טבחן ומכרן משלם תשלומי ארבעה וחמשה
עזים, אבל אחד כשב ואחד
וטרפה וטבחם או מכרם
דאמר דקדשי בדק הבית היא לא
אתי כלאים במשמעות דקרא:
עז לא הוי שה (חולין
משלם ד' וה', מתניתא
קשיא כלאים שה כתיב ג) ואמר רבא זה בנה
להוציא [ל... ] אלא ודאי לר'
שתהא קנויה מקדשי בדק הבית אלא
עח:). פרט לכלאים. מן
אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא
העז ומן הכבש (נדה
דינה כקדשי בדק הבית דקדושה
שמע' והוא דלית ליה
מא.) בן רחל ותיש שפסול
בטרפה אלא מכירה דלא
קדושת דמים ולא קדושת הגוף
את הכלאים שאני הכא דאמר קרא או לרבות את הכלאים וכל או לרבות
לקרבן, ומריבויא דאו דריש
מיתהני ליה טביחה
כל
כקדשי מזבח: היכא דאיתיה
ליה (חולין לח:). פרט
הוא והתניא שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה אמר רבא
[...אמ.. ל... ]. תאני חדא
ד) ב
ג
2
לנדמה. עז שילדה מתייש
במכירה איתיה בטביחה כו'. ומוכר
בכלאים והוא טביחה וכל
הכא מענייניה דקרא והכא מענייניה דקרא הכא גבי גניבה דכתיב שור
כמותה ובנה דומה לרחל
שכן במכירה שהוא חייב.
בשבת דחייב אע"ג דאם טבח פטור
אביו ואמו מן העז
ועלתה בקושיא לריש
או שה שאי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם או לרבות כלאים גבי
(שם)
ההיא בהמה איתא בטביחה בחול:
והוא כבש (נדה מא.) שאמו
לקיש. ומתמינן, וכי הגונב
זה בנה אב כל מקום שנאמר שה
קדשים דכתיב כשב ועז שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם או למעט הוא
רחל
והוא דומה לעז
כלאים חייב, והכת' כי
(בכורות נז.).
יגנוב איש שור או שה
והא
אינו אלא להוציא את הכלאים.
ואמר רבא כל מקום שנ'
בפרק אותו ואת בנו (חולין ד' עח: ושם ז)) פי' בקונטרס דעביד בנין אב מדכתיב שור שה כשבים ושה עזים וקשה לר"י דלקמן אמר דלרבי
שה אינו אלא להוציא את
הכלאים, ודחינן או שה
אליעזר אתאי דרבא לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כשבים ומשה עזים נפקא כלומר ולא
לרבות את הכלאים. והא
צריך לבנין אב דרבא ואדרבה מההוא קרא הוי בנין אב דרבא ונראה לר"י דבנין אב דרבא הוי משה דפסח דכתיב (שמות יב) שה תמים זכר
או אינו אלא למעט, דתניא
בן שנה יהיה לכם תדע דהא מסקינן כי איתמר דרבא לענין פטר חמור איתמר דתנן אין פודין כו' ובספ"ק דבכורות (ד' יב. ושם) מפיק
שור או כשב או עז עד
ומיום השמיני והלאה פרט
ליה משה שה דפסח וא"ת ומ"ש דהכא קרי ליה בנין אב ובבכורות קרי ליה ג"ש דקאמר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה ועוד מ"ש דנקט רבא
לכל שאינו קרוב לקרבן.
כלאים טפי מעגל וחיה טריפה ושחוטה דכל הני נפקא לן דאין פודין פטר חמור משה דפסח דקאמר התם מה להלן פרט לכל השמות הללו
ואיכא לקדשין מראה
ועוד אמאי לא פריך טריפה שה כתיב כי היכא דפריך כלאים שה כתיב ועוד דלרבי אליעזר דשרי לפדות בכלאים פטר חמור אמאי לא
הענין דאו למעט, היאך
כת' כשב ועז שיתכן
שרי בשחוטה וטריפה כיון דמוקי לה בנין אב לטמא שנולד כו' כדאמרינן לקמן בשמעתין ועוד כי בעי לקמן לרבי אליעזר בנין אב דרבא
שתתעבר זו מזו שהשנים
למאי הלכתא לימא למעוטי אחריני אתא דאין פודין וכ"ת דטריפה ושחוטה ממשמעותיה דשה נפקא כמו עגל וחיה דהא אמר בפרק הוציאו
בהמה דקה הן ויתכן
לו (יומא ד' מט: ושם ) דפר אפילו שחוט קרוי פר וכן שה דפסח אי לאו דכתיב מהיות משה מחיותיה דשה ונראה לר"י דבנין אב דרבא וג"ש
לצאת כלאים, לפיכך בא
ח)
או למעט הכלאים. אבל
דבכורות לאו חדא מילתא היא דודאי תרוייהו נפקי משה דפסח ובנין אב דרבא אתי מיתורא דכשבים ומן העזים תקחו דמשמע עד שיהא
גניבה דלא כתב בה עז
אביו כבש ואמו כבשה ולגופיה לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דתניא בסמוך שור או כשב או עז פרט לכלאים אלא ללמוד בעלמא אתי
אלא שור ושה דלא
איפשר להתעבר דקה
דכל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים ואי לאו בנין אב מגזירה שוה דשה שה לא הוה ממעטינן כלאים משום דה"א תפדה תפדה
מגסה ולא גסה מדקה שאי
ריבה כי היכי דלא ממעטינן התם שאינו זכר תמים ובן שנה מג"ש משום תפדה תפדה ריבה וסברא הוא למעט כולה מגזירה שוה דשה
איפשר לצאת כלאים
טפי מכלאים [דאיהו נמי מקרי שה] ומש"ה רבי אליעזר דמוקי בנין אב דרבא לטמא שנולד כו' שרי בכלאים ולקמן דקאמר אי לקדשים
מביניהן.
בהדיא כתיב בהו משמע דאי לא הוה כתיב בהדיא הוה אתי ליה שפיר אע"ג דעיקר בנין אב לא הוה מייתר בפסח אלא משום דבפסח גופיה
לא איצטריך דמקדשים נפקא כן דרך הגמרא שעושה כאילו קים ליה ממקום אחר וה"ק אי לקדשים ותאמר דמקרא אחרינא נפקא לן
בפסח למעוטי כלאים כו' וכענין זה יש בריש קדושין (דף ג: ושםט)) ובפרק נערה (כתובות דף מו:) גבי קידושי הבת לאביה דקאמר וכ"ת נילף
מבושת ופגם אע"ג דבושת ופגם גופיה לא קים לן דאבוה הוא אלא מקדושין בס"פ אלו נערות (שם דף מ: ושם י)):
גבי גניבה דכתיב שור או שה שאין אתה יכול להוציא כלאים מביניהם. ואם תאמר בלאו הכי נמי המ"ל גבי גניבה דכתיב שה
למעט כלאים כדרבא אתי או
לרבויי וי"ל דמילתא דרבא
לא איתמר אלא היכא דכתיב
שה לחוד אבל הכא כתיב נמי שור:
והא