מרובה פרק
שביעי בבא קמא
עח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא גבי קדשים דכתיב שור או כשב נרבייה. תימה מה ריבוי
להוציא כלאים מביניהם. אין כלאים באים משניהם: מדסיפא
קט א מיי' פ"ו מהל'
א) חולין עח: לעיל עז:,
למעט. או דסיפא דקרא ו) כשב או עז ודאי למעט אתא שהרי
צריך נהי דמשור וכשב לא מצי לרבויי כלאים מכשב ועז
ב) [בכורות ה: וש"נ],
בכורות הלכה יד
ג) יומא מט: ע"ש בכורות
סמג עשין ריב:
כלאים באים מהם וממילא משתמע (א) לרבות לא איצטריך ואי לרבות
שאתה יכול להוציא כלאים מבינייהו אתי ואור"י דאע"ג דאתי כלאים
קי ב מיי' שם פ"ב הל' ו
יב., ד) בכורות שם,
מדסמך כשב לעז מכל מקום יש למעטם מדסמך שור לכשב דלחומרא
נדמה כל שכן דלא איצטריך דכיון דמרישא הוא מתרבי כלאים כל
ה) [בכורות ז.], ו) [ויקרא
סמג עשין ריא ולאוין
כב], ז) [ויקרא כז], ח) [דף
שכן נדמה דקיל: אי לקדשים.
מקשינן וכיון דאי לא הוי כתיב שום
רמג טוש"ע י"ד סימן שטו
נז:], ט) [ויקרא שם],
סעיף ה:
או לא בסיפא ולא ברישא הייתי
למימרא דפסול לקרבן דכתיב בהו
והא גבי קדשים נמי נאמר שור או כשב שאין
קיא ג מיי' פי"ב מהל'
י) [ויקרא כב], כ) [שמות
ממעט כלאים יש לי לומר דאתא
שה בנדבות בפרשת נסכים (במדבר
יג], ל) דה"ל כאלו כתיב שה
אתה יכול להוציא כלאים מביניהם ונרבי
בכורים הלכה ח
והכא ליכא לאקשויי תחת
סמג עשין קמא טוש"ע
טו) או לשה בכבשים וגו': הא
או לרבות ומשני מדסיפא למעט
מדסיפא למעט רישא נמי למעט אדרבה
❖
תחת יליף שהרי לפי סברא
י"ד סימן שכא סעיף ב:
בהדיא כתיב בהו. מרבויא דאו כשב
כלומר או דכתיב גבי כשב ועז כיוצא
לא גמר מקדשים. העתק
מדרישא לרבות סיפא נמי לרבות האי מאי
פרט לכלאים דפסול: אי למעשר
בו במקום אחר אית לן למימר
מחלופי גרסאות, מ) ועיין
אי אמרת בשלמא למעט הוא דאיצטריך
❖
בספר פני יהושע,
בהמה. ואע"ג דלא כתיב ביה שה
למעוטי הלכך ה"נ דרשינן למעוטי
תורה אור השלם
תרי מיעוטי דאע"ג דאימעט כלאים איצטריך
וה"ה או דרישא למעוטי דרשינן ליה
אלא צאן ז) קאמר רבא דפסול הא
1. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
למעוטי נדמה אלא אי אמרת לרבות תרי
ולא לרבויי ופריך אדרבה אימא
אמרינן בבכורות ח) לענין מילי טובא
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
הגהות הב"ח
ריבויי למה השתא כלאים אירבי ליה נדמה
איפכא דאו ראשון כתיב במקום
דגמר תחת השבטט) מתחת אמוי) הלכך
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
(א) רש"י ד"ה מדסיפא
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן
להא מלתא יליף נמי ופסול: העברה
שכיוצא בו במקום אחר ראוי לדרשו
מבעיא א) אלא הא דאמר רבא זה בנה אב כל
וכו' ולרבות לא אצטריך
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כב כז
העברה. והעברת כל פטר רחם
לרבות ודרשי ליה נמי הכא לרבות
וכו' דמרישא הוה מתרבי:
2. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ
מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את
(ב) תוס' ד"ה לטמא וכו'
בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז
וה"ה נמי שני ומשני כו' ואם תאמר
לה' (שמות יג) וכל אשר יעבור (ויקרא
הכלאים למאי הלכתא אי לקדשים בהדיא
אמעלה גרה או
לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת
כז): לענין פדיון פטר חמור. דכתיב
ולא ליכתוב אלא ההוא או דבין כשב
אמפריסי וכו' איתא התם
דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ
כתיב בהו 1 שור או כשב פרט לכלאים אי
ועז דמשור וכשב הוה ממעטינן
שהכ) וקא אשמעינן רבא טעמא דמתני'
ת"ר רחל שילדה וכו'
וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה
למעשר תחת תחת יליף מקדשים $ אי לבכור
לר"ש בגמל בן פרה מי
א
לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
כלאים ומאו דכשב ועז הוה ממעטינן
דקתני אין פודין בכלאים מהכא הוא:
❖
בעי ר' שמעון שיהא
במדבר יח יז
העברה העברה יליף ממעשר אי נמי נדמה
ולא בחיה. צבי ואיל: ולא בשה
נדמה וי"ל דאי לא כתיב אלא חד
ראשו ורובו וכו' וקאמר
❖
אמרת לא דכתיב אך בכור שור עד שיהא
שחוטה. דלאו שה קרינא בה:
אבל אחר אתה אוכל:
אפילו הוה כתיב גבי כשב ועז הוה
ב)ב
2
כלאים. משני מיני בהמות: כוי.
דרשינן לרבות כלאים כיון דאי לא
רבינו חננאל
הוא שור ובכורו שור כלאים מבעיא אלא כי
מבהמה וחיה: לטמא שנולד מן
כתיב או כלל הוה ממעטינן כלאים
איתמר דרבא לענין פטר חמור כדתנן אין
ופרקינן גבי קדשים תרי
ג) ג
גליון הש"ס
הטהור. פרה שילדה סוס ואביו סוס
משור וכשב כדפרישית לעיל:
או כתיב ותרויהו למעט,
פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה
השתא כלאים איתרבו כו'.
גמ' אי לבכור העברה.
חד למעוטי כלאים וחד
או רחל שילדה חזיר ואביו חזיר
עיין נדה דף מ ע"א
ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי ולרבי
למעוטי נדמה שאין כשרין
❖
דאסור באכילה דכתיב זאת הבהמה
וא"ת בלא ק"ו דכלאים
תוספות ד"ה גמר לידה:
לקרבן. אלא אי אמרת
אלעזר דמתיר בכלאים דתנן ר"א מתיר
ד)
תרויהו לרבות, חד לרבות
אשר תאכלו שור שה כשבים (דברים
איכא למפרך דמה צריך לרבות
כלאים וחד לרבות הנדמה,
בכלאים מפני שהוא שה למאי הלכתא אמר
יד) וכיון דכתיב שה פרט לכלאים
דממילא מתרבי כל כמה דלא מעטיה
השתא כלאים דאביו כבש
מוסף רש"י
לך ר"א כי איתמר דרבא לטמא שנולד
כה"ג הוא: דר' יהושע בפרק קמא
קרא דהא כי אמר דאתו אויין למעט
ואמו עז או איפכא אמרת
אך בכור שור עד
כשר לקרבן, מי שאביו
דבכורות (דף ז.): וטהורה מטמאה
מן הטהור ועיבורו מן הטמא ודלא כרבי
צריך קרא למעוטי ואע"ג דממעטינן
שיהא הוא שור ובכורו
כבש ואמו כבשה ונדמה
מי מיעברא. דאיצטריך למעוטי והא
כלאים לא הוה ממעטינן נדמה אי לאו
יהושע דאי ר' יהושע משה כשבים ושה
שור. מדמצי למיכתב אך
לעז צריך למימר דכשר,
קיימא לן בפ"ק דבכורות (דף ז.)
דמעטיה קרא וי"ל דבלא שום קרא
שור כשב ועז, דהא ענינא
אלא תרויהו למעט.
עזים נפקא ליה ה) עד שיהא אביו כבש ואמו
בבכור קמישתעי דכתיב
ואתינן לאוקמי הא דאמר
לעולם אין מתעברת לא טמאה מן
הוה מרבינן נדמה שדומה במקצת
כבשה וטהורה מטמאה מי מיעברא אין דקיי"ל
לעיל מיניה כל פטר רחם
רבא כל מקום שנ' שה
הטהורה ולא טהורה מן הטמאה:
סימנין וממעטינן נדמה שאין דומה
וגו' ונקט בכולהו בכור,
להוציא את הכלאים
דאיעבר
כלל דהוה ילפינן בתחת תחת ממעשר
ש"מ עד שיהא הבכור
דאיעבר
לעניין פדיון פטר חמור,
כאמו ולא דומה לאחר
דכת' ופטר חמור תפדה
ומעשר בהעברה העברה דבכור והשתא כי אמר דאתי או למעט ממעט נדמה אפילו אותו שנדמה במקצת סימנים וכי אמרי אתא לרבויי
. אין פודין.
בשה למעט הכלאים
(בכורות ה:)
בעי לרבויי נדמה אפילו אותו שאין דומה כלל ולהכי דייק השתא כלאים איתרבי נדמה אפילו אין דומה כלל מבעיא:
פטר חמור (יומא מט:).
כדתנן אין פודין בכלאים.
אי למעשר. פירוש דהוי כאילו כתיב ביה שה מג"ש דהעברה העברה מבכור דכתיב ביה שה (ויקרא כו) אם שור אם שה ובקונטרס
לא בעגל ולא בחיה.
ור' אלעזר דמתיר בכלאים
צבי ואיל (בכורות יב.) דשה
מוקים להא דרבא בכבש
. ולא פי' דבמעשר כתיב צאן דהוי כמו שה ואין נראה ועוד בפרק בתרא דבכורות (דף נז.) פריך אי גמר מעשר תחת תחת מקדשים אפי'
כתיב (יומא מט:)
שנולד מן הכבשה שאחד
הנך נמי פי' יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום לא יכנסו לדיר להתעשר ואי לא גמר מקדשים בשלמא טריפה כל אשר יעבור פרט
בשחוטה. בשה שחוטה
מן שניהם או הכבש או
(שם ושם). ולא בטריפה.
הכבשה רגליו קולטות
לטריפה אלא כלאים מנ"ל ומאי קושיא לימא ליה דמבנין אב דרבא נפקא ליה כלאים כיון דבמעשר כתיב [צאן] כדפירש
ל)
שנחתכו רגליה מן
כשל חמור כלומר אינו
בקונטרס הכא ולפי מה שפירשתי דאשה דבכור סמיך א"ש דלא מצי למימר התם דיליף מעשר מבכור דמיעט ביה כלאים דאם כן יוצא
הארכובה ולמעלה
מפריס פרסה וכאילו זה
(בכורות
דופן נמי נמעט במעשר דנילף מבכור:
יב.). ולא בכלאים. תיש
טהור וזה טמא הנולד
עד שיהא הוא שור ובכורו שור. אומר ר"י דבפרק קמא דבכורות (דף ה:) מוקי לה דוקא בשאין דומה כלל אבל דומה במקצת סימנין
הבא על הרחל (שם) ואע"ג
מביניהן פסול הוא לקרבן.
דמשני צדדיו הוא שה
כלאים, פיר' עז שבא על
יליף התם מאך דקדיש בבכור וצריך למעט נדמה בקדשים ובכור דאי לא כתיב אלא בקדשים הוה ילפינן בכור מקדשים והוה ממעטינן
(יומא מט:). ולא בכוי.
כשבה היוצא מהן כלאים
בבכורות אפילו יש בו מקצת סימן ואי הוה כתיב ריבוי לחודיה בבכורות לרבות נדמה שיש בו מקצת סימן הוה מרבינן ליה נמי בקדשים
דתיש וצביה (שם) ספק חיה
הוי. נדמה, פיר' אביו כבש
ספק בהמה (בכורות יב.).
ואמו כבשה ונדמה לעז,
דילפינן מהדדי בג"ש וכן אי לא הוה כתיב בקדשים כלל אלא בבכור מיעוט וריבוי הוה ילפינן קדשים מבכור אבל השתא דכתיב בקדשים
מפני שהוא שה. דבין
כגון אלו הבאין מבלאד
וכתיב נמי מיעוט וריבוי בבכור ליכא למילף קדשים מבכור דאם כן לישתוק קרא ממיעוט דקדשים:
רחל ובין עז קרויין שה (שם).
אל סודאן. ומתמהינן וכי
לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ודלא כר' יהושע. פי' בקונטרס דר' יהושע פליג אדר"ש ושרי גמל הבא מן הפרה
משה כשבים. שה הבא
טהורה מטמאה מי מעברה
משני כבשים (שם ז.).
אין דאיעברה מקלוט ור'
שעיברתו משור בסימן אחד של טהרה מעלה גרה או מפריס פרסה ודריש את זה לא תאכלו את הגמל גמל אי אתה
שמע'. קלוט דר' שמע'
אוכל בסימן אחד אבל אחר אתה אוכל בסימן אחד ואיזה זה זה טמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור יכול אפי' עיבורו מן
מפורש בבכורות פרק
הטמא כלומר כשם שאני מכשיר בו כך אני מכשיר בבנו אם נתעברה הימנו פרה ת"ל שה כשבים כו' ועיבורו מן הטמא לאו דוקא
ראשון, וכדרבא ולאפוקי
מדר' יהושע דר' יהושע
דלדידיה הוי טהור אלא דומה לטמא וכולה סוגיא דבכורות (דף ו: ושם) לא משתמע כפירושו אלא משמע דמודה ר' יהושע לר"ש דגמל גמור
האי משה כשבים ושה
הנולד מפרה ומשור שהוא אסור ואם יש בו סימן אחד שדומה מקצת לפרה מותר ולא קאי כלל אסימנים דקרא (ב) ממעלה גרה או ממפריסי
עזים נפקא ליה ולא
פרסה והכי איתא התם (שם) רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייבת ר"ש אומר עד
מיבעיא ליה הא דרבא.
שיהא ראשו ורובו דומה לאמו ועלה דההיא מבעיא ליה לר"ש בגמרא בן פרה מי בעי שיהא ראשו ורובו דומה לאמו להתירו באכילה או
אפי' במקצת ובעי למפשט מדר' יהושע דסבר כר"ש מדקרי לה טמא וקאמר אבל אתה אוכל בסימן אחד כו' אלמא לא בעי ראשו ורובו
להתירו באכילה ודחי ודלמא סבר לה כר"ש בחדא ופליג עליה בחדא ועוד משמע התם מ)דטעמא דר' יהושע משום דקסבר זה וזה גורם אסור
ולפי זה אפי' טהור שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא אסור והך דשמעתין דמוקי רבא לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא
מיירי נמי שדומה קצת לאמו כההיא דרבי יהושע שאם היה דומה לגמרי לגמל אפילו עיבורו מן הטהור היה אסור דהא ס"ל כר"ש
כדאוקמא דאיעבר מקלוט וכר"ש וה"ה דה"מ למנקט טהור שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דאסור כיון דשה להוציא כלאים
ואסור משום זה וזה גורם אלא משום דנקט במילתיה דר' יהושע טמא שנולד נקט נמי הכי במילתיה דרבא ובמילתיה דר' יהושע
נקט משום דרישא קתני אבל אתה אוכל בסימן אחד טמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור להכי נקט בסיפא נמי יכול שאתה
אוכל טמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא וה"ה אפילו טהור שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דאסור משום זה וזה גורם והא
דקאמר
הכא ודלא כר' יהושע כ"ש דהוי דלא כר"א
בר פלוגתיה דשרי ליה לגמרי וה"ג
ר' אלעזר ולא ר'
אליעזר: