עח:
מרובה פרק שביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאיעבר מקלוט כרבי שמעון. קלוט פרסותיו קלוטות ונולד מן הטהור ורבי שמעון קרי ליה טמא דתניא בכורות (דף ו:) רבי שמעון אומר
קיב א מיי' פט"ז מהל'
א) מנחות קה. קז. תמורה
גמל [ויקרא יא] גמלח) שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ואפילו עברתו מן הטהור משור גמור קאסר ליה ר"ש ופליג
כ., ב) עי' בשלטי הגבורים
מעשה הקרבנות
פ"ק דב"ב דף ו., ג) [או
הלכה ג:
עליה רבי יהושע [בכורות ז.] היכא דעברתו מן הטהור משור שאינו קלוט ומתירו בסימן אחד של טהרה או מעלה גרה או מפריס פרסה ודורש את
קיג ב מיי' שם הלכה ז:
מכרו כצ"ל], ד) [תוספתא
זה לא תאכלו את הגמל [שם] זה אי
אתה אוכל בסימן אחד אבל יש אחר שאתה אוכל בסימן אחד ואי זה זה טמא הנולד מן הטהור
קיד ג מיי' פ"ב מהל'
פ"ז], ה) [שבת צג: ע"ש
צע"ק, ב"מ ח.], ו) [חולין
ועיבורו מן הטהור יכול אף עיבורו
גניבה הלכה יא טור
נח. וש"נ], ז) [תוספתא
עא: מי פטר נפשיה כו'. אבל הנודר
ח"מ סימן שנ סמג עשין
מן הטמא כלומר יכול כשם שאני
דאיעבר מקלוט כר' שמעון בעי רבא הרי
פ"ז], ח) [דברים יד],
מכשיר בו כך אני מכשיר בבנו אם
קטו ד מיי' שם הל' ח:
עצמו פשיטא דמצי פטר נפשיה אי
ט) [שמות כב], י) [שמות
עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מי
קטז ה ו ז מיי' שם הלכה
כא], כ) בפרש"י חולין פה
נתעברה פרה הימנו ת"ל שה כשבים
לא בעי למיעבד מצוה מן המובחר:
פטר גנב נפשיה בכבש לרבנן בעולת העוף
יא:
ע"ב פירש חונקו (חו"י),
ושה עזים ח) עד שיהא נולד משני
גנב
קיז ח מיי' שם הל' ט:
ל) ס"א או חלל וצ"ל
לר' אלעזר בן עזריה דתנן א)א הרי עלי עולה
כבשים שיהו אביו ואמו כבשים וההיא
❖
קיח ט מיי' שם הי"ד:
כלפנינו. רש"ל,
יביא כבש ר"א בן עזריה אומר יביא תור או בן יונה מאי מי אמרינן
קיט י כ מיי' שם הי"ב:
פסולא דבנו דנפקא ליה לר' יהושע
❖
קכ ל מיי' שם הל' י:
שם עולה קביל עילויה או דלמא מצי א"ל אנא מצוה מן המובחר בעינא
מכבשים משמע ליה לרבא משה: מי
תורה אור השלם
למיעבד בתר דאיבעיא הדר פשט גנב פטר עצמו בכבש לרבנן בעולת
פטר גנב נפשיה. גבי בעלים: בכבש.
ב
1. כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
העוף לר' אלעזר בן עזריה רב אחא בריה דרב איקא מתני לה בהדיא אמר
דאמר ליה עולה קא מחייבת ועולה
רבינו חננאל
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
משלימנא לך (ב) ולא אפסדתך תו מידי
רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו פטר עצמו בכבש
ב)
הא דבעי רבא הרי עלי
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
לרבנן ובעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה: מתני' מכרו חוץ מאחד ממאה
דהא יוצא בה אתה ידי נדרך: גנב
עולה והפריש שור וגנבו
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
ג
❖
גנב, מי מצי גנב למיפטר
שמות כא לז
פטר עצמו. דאתשלומין דבעלים
הַשֶּׂה:
שבו או שהיתה לו בו שותפות השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר
נפשיה, בכבש לרבנן או
ד
מחייב והרי הוציאו ידי נדרו ואפסידא
משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה: גמ' מאי חוץ
בעולת העוף אליבא דר'
דהקדש מיפטר דמבית האיש כתיבט)
אלעזר בן עזריה, שיביא
הגהות הב"ח
מאחד ממאה שבו אמר רב חוץ מדבר הניתר עמו בשחיטה ולוי אמר חוץ
כבש וישחטנו בפנים
ה
ולא הקדש ואליבא דר' שמעון נקט
(א) גמ' דומיא דוטבחו
לשום בעליו או עוף, והדר
מגיזותיה וכן תניא במתניתא חוץ מגיזותיה מיתיבי מכרה חוץ מידה חוץ מרגלה
לה דאמר קדשים שחייב באחריותן
ור' שמעון וכו' דלא למיגז
פשטה דמצי פטר נפשיה
חוץ מקרנה חוץ מגיזותיה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה רבי אומר
קיימא: (ב) רש"י ד"ה
חייב. פלוגתייהו דרבנן ור"א וטעמייהו
בהכי דתנן בסוף פרק
בכבש וכו' משלימנא לך
בפרק בתרא דמנחות [קז:]: מתני'
מנחות [קז.] האומר הרי
דבר המעכב בשחיטה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ושאינו
ו
י) ❖
גבי הקדש ולא אפסדתך:
עלי עולה יביא כבש ר'
או שהיתה לו בו שותפות. קודם
מעכב בשחיטה משלם תשלומי ארבעה וחמשה ר"ש בן אלעזר אומר חוץ
אלעזר בן עזריה אומ'
שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו
יביא תור או בן יונה.
מקרנה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה חוץ מגיזותיה משלם תשלומי
מתני'. מכרו חוץ מאחד
גליון הש"ס
באיסורא: הנוחר. כ) קורעו מנחיריו
ממאה בו וכול'. הא
ארבעה וחמשה בשלמא ללוי כתנא קמא אלא לרב כמאן אמרי רב דאמר
עד לבו: והמעקר. עוקר סימנין:
רש"י ד"ה שותף שטבח
דתנינן חוץ ממאה בו לאו
כי האי תנא דתניא ר"ש בן אלעזר אומר מכרה חוץ מידה וחוץ מרגלה אינו
כו' ואע"ג דאמרן לעיל.
דוקא אלא אפילו פחות
פטור. ואפי' לרבנן דהא לאו שחיטה
עי' רש"י לקמן דף קו ע"ב
מזה, וחלקו בזה רבותינו.
משלם תשלומי ארבעה וחמשה ז חוץ מקרנה חוץ מגיזותיה משלם תשלומי
היא כלל: גמ' מאי חוץ מאחד
❖
ד"ה בשותף שטבח וצ"ע:
רב אמ' חוץ זה בענן
ארבעה וחמשה במאי קמיפלגי תנא קמא סבר וטבחו כולו בעינן ומכרו
ממאה. כלומר ממאי קאמרינן דאי
ג)
1
שישייר דבר הנותר עמו
בשחיטה כגון אבר או
שייריה הוי שיורא: הניתר עמו.
כולו בעינן ורבי סבר וטבחו מידי דהוי בטביחה לאפוקי מידי דלא הויא
בשר וכיוצא מן הבשר ומן
מוסף רש"י
כגון מבשרו אבל שיורת עורה וקרניה
בטביחה ומכרו דומיא דטביחה ור' שמעון בן אלעזר סבר קרנא דלא למגזא
האיברין. אבל כגון גיזה
(א)
וגיזותיה לא הוי שיור: ולוי אמר.
הרי עלי עולה יביא
וקרן וצפורן אין שיורו
קיימא הוי שיור ואינו משלם תשלום ארבעה וחמשה גיזותיה דלמיגז קיימי לא
כבש. פחות שבעולות,
שיור. תנא קמא דמיתיבי
אפילו גיזותיה הוי שיור: המעכב
הוי שיור ומשלם תשלום ארבעה וחמשה ואידך תנא דבי ר' שמעון בן
דעולה ליכא לספוקי אלא
סבר דבר הניתר בשחיטה
בשחיטה. דבר שאם ניטל הימנה
בזכרים (מנחות קז.).
כגון היד והרגל, וזולתן
אלעזר סבר ידיו ורגליו דצריכי טביחה הוי שיור ולא משלם תשלומי
נעשית בו נבילה מחיים כגון וושט או
שותפין שגנבו. והאחד
כגון הקרן והגיזה הכל הוי
ארבעה וחמשה קרניה וגיזותיה דלא צריכי טביחה לא הוי שיור קשיא
הוציאה מרשות בעלים
שיור. ר' אומ' דבר המעכב
קנה או הירך ל) וחלל שלה או כבד
לדעתו ולדעת חבירו (ב"מ
בשחיטה, פיר' שאם
דר' שמעון בן אלעזר אדר' שמעון בן אלעזר תרי תנאי ואליבא דר"ש בן
או אחד מבני מעיים דלא מתיר
ח.).
תקחנו תיפסל השחיטה
אלעזר ת"ר הגונב הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא וכן הגונב בהמת
לה שחיטה אבל ידה ורגלה מן
כגון הרגל ... שיור, זולתי
ד) ח
זה לא הוי שיור איפשר
הארכובה ולמטה לא. וטעמא דכולהו
השותפין חייב ושותפים שגנבו פטורים והתניא שותפין שגנבו חייבין אמר
ה)
שיחתכנה וישאר ... הן
מפרש לקמן: אלא לרב דאמר
רב נחמן לא קשיא כאן בשותף שגנב מחבירו כאן בשותף שגנב מעלמא
מאחר שפירשו וכל דבר
כמאן. אי כת"ק אפי' חוץ מגיזותיה
ועניינו והחלוקה בין רבי
איתיביה רבא לרב נחמן יכול שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו יהו
לרב. רב סבר ... שהוא
אי כרבי אפילו ידה נמי לא: מידי
חייבין תלמוד לומר וטבחו כולו בעינן וליכא אלא אמר רב נחמן לא קשיא
בחזקת אבר מן החי שאינו
דהוי בטביחה. הוי שיור במכירה:
ניתר אלא בשחיטה הוא
כאן בשותף שטבח לדעת חבירו כאן בשותף שטבח שלא לדעת חבירו בעי
ט
י
דהוי שיור ... חתך אינה
ור"ש בן אלעזר. לא דריש דומיא
נטרפת הבהמה, וכל שכן
רבי ירמיה מכרה חוץ משלשים יום חוץ ממלאכתה חוץ מעוברה מהו אליבא
דטביחה ומיהו גיזותיה לא הוי שיור
בדבר הנטרפת בו. ור'
דמאן דאמר עובר ירך אמו הוא לא תבעי לך דהא שייר בה כי תבעי לך
דלמיגז קיימי: את הקיטעת. אע"ג
ו)
סבר דבר הנטרפת בו כגון
היד והרגל מן הארכובה
אליבא דמאן דאמר דעובר לאו ירך אמו מאי מימר אמרינן כיון דמחובר בה
דליכא כולה חייב דמאי דגנב הא זבין
ולמעלה או הלב והריאה
כוליה: שותף שגנב מחבירו. פטור
הוי שיור או דלמא כיון דלמפרש מינה קאי לא הוי שיור איכא דאמרי כיון
וכיוצא בהן, דבר הנטרפת
מארבעה וחמשה אפי' מחלק חבירו
בהמה בו, ואם יחתך אותו
דלאו ירך אמו הוא לא הוי שיור או דלמא כיון דצריך לאישתרויי בהדה
הדבר לא תעלה לבהמה
דליכא וטבחו כולו באיסורא: שותף
בשחיטה כמאן
דשייר בגופה דמי תיקו: בעי רב פפא גנבה קטעה
שחיטה הוא דהוי שיור,
כ
שטבח לדעת חבירו. משלמין בין
ואם שייר פטור מלשלם
ומכרה מהו מי
אמרינן מאי דגנב הא לא זבין או דלמא מה דזבין הא
שניהם דאיכא וטבחו כולה בחיובא
דלא מכרו עדיין, אבל
לא שייר תיקו:
תנו רבנן גנב ונתן לאחר וטבח גנב ונתן לאחר ומכר
זולתו לא. תנו רבנן הגונב
ז) ל
דהטובח חייב על חלקו וחבירו
הקיטעת
והחיגרת
גנב
נמי עשאו שליח והא רבינן לעיל
והסומא, וכן הגונב בהמת
(דף עא.) דיש שליח לדבר עבירה הכא דאמרינן תחת [שמות כא] לרבות את השליח: שותף שטבח שלא לדעת חבירו. פטור דליכא
השותפין ושותף שגנב
מעלמא, וטבח או מכר
וטבחו כולו בחיובא דבההוא פלגא דחבריה לא נעשה שליח והוה ליה כטובח ומוכר אחר הגנב דפטור ועל חלקו נמי פטור הואיל
לדעת שותפו חייב, ושותף
וליכא וטבחו כולו בחיובא. $ ואף על גב דאמרן לעיל [עא:] חמשה בקר ואפי' חמשה חצאי בקר הני מילי היכא שגנב בהמת השותפין
שגנב משותפו בדבר שיש
לו חלק בו פטור. הא דבעי
וטבחו ואחר כך הודה לאחד מהם על חלקו דבשעת טביחה הואי כוליה בחיובא והכי אמרינן בהגוזל (לקמן דף קו:) דשותף
ר' ירמיה מכרה חוץ
שטבח שלא לדעת חבירו פטור: חוץ משלשים יום. אעשה בה מלאכתי: חוץ ממלאכתה. אם תרצה לשוחטה שחוט מיד ואם
משלשים יום, כלומר
מי הוי שיור או לא: עובר ירך אמו הוא. פלוגתא בתמורה (ל: לא.): גנב ונתן לאחר
תעשה בה מלאכה המלאכה היא שלי
תחזור לרשותו שלשים
יום, או חוץ ממלאכתה
וטבח. לא נתן במתנה דא"כ אפילו
לא
טבח
מיחייב אנתינה משום מכירה כדקתני סיפא אלא עשאו שליח לטביחה או למכירה:
כלו' שתהיה מלאכתה
והקיף
שלגנב, וכן עוברה אליבא
דמאן שאמר עובר לאו ירך אמו הוא, ועלתה בתיקו. וכן בעיא דרב פפא.