מרובה
פרק שביעי בבא קמא
עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גנב והקדיש משלם ד' וה'. כדמפרש מה לי מכרו להדיוט מה
והקיף.
מכר באמנה ואשראי ולא קיבל דמים: גנב ופרע
קכא א מיי' פ"ז מהל'
א) [לעיל נא. וש"נ],
בהקיפו.
שהקיפו חבירו פרקמטיא באשראי ופרע לו בהמה זו:
לי מכרו לשמים ואיירי בקדשי בדק הבית דלא שייך למימר
ב) טבחו או מכרו. דק"ס,
מעילה הלכה ב:
קכב ב מיי' פ"ב מהל'
ג) [לעיל עא. וש"נ],
מתני' (ב) וטבחו ומכרו חוץ מרשותו. כשהוציא מרשותו נעשה
מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כמו בקדשי מזבח
ד) [לעיל עו.], ה) כתובות
גניבה הלכה י טור
עליו גנב ט)(לרב יהודה) וקנאו: או שגנב חוץ מרשותו. קנאו במשיכה
שקרבן קרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעליו עליו ואין
לא:, ו) [ב"מ צט.], ז) [עי'
ח"מ סימן שנ:
קכג ג מיי' שם הל' יח:
להקשות אמאי לא פריך לעיל (דף
מיד ונעשה גנב עליו אבל גנב וטבח
תוספות קדושין כז. ד"ה
קכד ד ה ו ז מיי' שם
ומקומו], ח) [עי' ב"מ
ומכר ברשותו פטור דלא נעשה עליו
עו.) וליפלוג וליתני בדידיה בד"א
גנב והקדיש גנב והקיף
גנב והחליף גנב ונתן
צט:], ט) ס"א ל"ג, י) ס"א
הלכה טז ועיין
גנב: היה. גנב מושכו ויוצא פטור
בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית
מכפל, כ) [ד"ה וברשות],
במתנה גנב ופרע (א) חובו גנב ופרע בהקיפו
במ"מ:
❖
קכה ח מיי' פ"ב מהל'
ל) [ד"ה אי], מ) ב"מ צט.,
מכלום: הגביהו. אפי' ברשות בעלים
משלם תשלומי ארבעה וחמשה כדפריך
י)
גנב ושלח סבלונות בבית חמיו משלם
שכירות הלכה ח
שהרי הגבהה קונה בכל מקום במסכת
לעיל ולפלוג וליתני בדידיה בד"א
סמג עשין פט טוש"ע ח"מ
תשלומי ארבעה וחמשה מאי קמ"ל אשמעינן
קדושין (דף כה:): נתנו. בעליו
בקדשים קלים דלעיל פריך שפיר
סימן שז סעיף ב:
הגהות הב"ח
רישא גנב ונתן לאחר וטבח דיש שליח
קכו ט מיי' פ"א מהל'
לבכורות בנו לכהן בה' סלעים של
דהוי הכל קדשי מזבח אבל בקדשי
(א) גמ' ופרע בחובו:
מכירה הלכה יח
לדבר עבירה אע"ג דבכל התורה כולה
פדיון הבן. ל"א נתנו גנב לבכורות
בדק הבית לא בעי לפלוגי דסתם
(ב) רש"י ד"ה וטבח ומכר
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
אין שליח לדבר עבירה הכא יש שליח
בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לשומר
קדושה דשור ושה דמחיים הוי למזבח
א) א
ב
חוץ מרשותו דכשהוציאו
סימן קצה סעיף ט וסימן
חוץ מרשותו: (ג) תוס'
שז סעיף ב וסימן שטו
חנם ולשואל: היה מושכו. הכהן
לדבר עבירה מאי טעמא וטבחו ומכרו מה
אע"ג דהתם מפליג וקאמר (ג) טבח
ב)
ג)
❖
ד"ה גנב וכו' מפליג
סעיף א:
או בעל חוב או השומר ומת ברשות
ואח"כ הקדיש משלם ארבעה וחמשה
מכירה דלא אפשר דלאו על ידי אחר אף
❖
וקאמר גנב וטבח ואח"כ:
בעלים: פטור. הגנב מכלום.
ואותו הקדש הוי קדשי בדק הבית
טביחה ע"י אחר מחייב ואשמעינן סיפא
התם לא הוי מחיים ולמ"ד יאוש לא
ולשון אחרינא עיקר. האי חייב אגנב
מוסף רש"י
גנב והקדיש ד) מה לי מכרו להדיוט מה לי
גליון הש"ס
קני א"ש שכשמקדיש לאחר יאוש לאו
קאי דמחייב גנב בקנין שלוחיו דאי
מכרו לשמים: מתני' גגנב ברשות הבעלים
אין שליח לדבר
תוס' ד"ה תיקנו וכו' כמו
דידיה קמקדיש ולמ"ד יאוש קני
בנותנו בעליו מאי חייב נהי דשואל
עבירה. אין שליח חשוב
וטבח ומכר חוץ מרשותם או שגנב חוץ
לדבר עבירה שיתחייב
נתנה לבלן בפ' הזהב.
וחיובו הוה דוקא לפני יאוש אבל אחר
מצי למימר חייב באונסין אלא שאר
לענ"ד נראה דזה צ"ל בסוף
שולחו, אלא הרי הוא
מרשותם וטבח ומכר ברשותם או שגנב
יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר
שומרים מי חייבי במתה כדרכה ועוד
הדיבור הזה והביאו ראיה
כעושה מאליו (קדושין
וטבח ומכר חוץ מרשותם משלם תשלומי
מב:). מה מכירה דלא
אפ"ה מחייב אהקדש אע"ג דלא חייל
לגבי כהן ובעל חוב מאי חייב ופטור
דלקולא לא אזלינן בתר קנין
אפשר דלאו על ידי
דרבנן והיינו מדאמרינן שם
הקדש מקמי יאוש כי היכי דמחייב
איכא הפסיד ולא הפסיד מבעי ליה:
ארבעה וחמשה אבל גנב וטבח ומכר
ד
אחר. אינה מתקיימת
גבי בלן דלר"י דמעות
גמ' תיקנו משיכה בשומרים. שלא
במכר ומתנה קודם יאוש אע"ג דלא
ברשותם פטור היה מושכו ויוצא ומת
קונות ד"ת נתן לספר מעל
אלא על ידי אחר, הגנב
ה) ה
אף דמדרבנן לא קני ה"נ
מוכר והלוקח לוקח (שם
אהנו מעשיו שלא חל המכר והמתנה
יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך:
ברשות הבעלים פטור הגביהו או הוציאו
הכא אם מה"ת ל"ק אף
מג.) אי אפשר אלא על
מאי לאו. היה מושכו שומר
כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט
ומת
דמדרבנן קני מ"מ לא יהא
ידי אחר, שהלוקח לוקחו
מרשות בעלים ומת חייב ו נתנו לבכורות
מותר לבקע בו: חייב
❖
לא
בדבר שבידו להקדיש:
גנב במשיכת שומר:
ממנו (כתובות לג:). היה
אבל גנב וטבח ומכר ברשותו
בנו או לבעל חוב לשומר חנם לשואל לנושא
מושכו ויוצא. בגונב
גנב.
והכי קאמר נתן בעל
בהמה ברשות בעלים קאי,
שכר ולשוכר והיה מושכו ומת ברשות
פטור. בשלא הגביהו עסקינן
הבית לבכורות בנו כו' ובא
גנב
ומת. השור, ברשות
רבינו חננאל
הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות
לגונבו
משם היה מושכו ויוצא
כו':
דבהגביהו הוי קני וחייב כדלקמן:
הבעלים פטור. הגנב
או שהוציאו מרשות בעלים כו'.
הבעלים ומת חייב: גמ' בעי אמימר תיקנו
מלשלם כלום, דלא קני
תנו רבנן גנב ונתן לאחר
שכירות
להתחייב באונסין (כתובות
וטבח או נתן לאחר ומכר,
בריש אלו נערות (כתובות דף
משיכה בשומרים או לא אמר רב יימר ת"ש נתנו לבכורות בנו או לבעל
לא:). שהקרקע נקנית
חייב. שמע מינה דיש
לא: ושם כ)) פליגי רב אחא ורבינא חד
בכסף בשטר ובחזקה.
שליח פיר' שחייב המשלח
חובו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר היה מושכו ויוצא ומת
דנעל ופרץ וגדר כל
לעשות דבר עבירה כאילו
אמר שהוציאו לסמטא אבל לרה"ר לא
ברשות הבעלים פטור מאי לאו שומר וש"מ תיקנו משיכה בשומרין אמר
שהוא, ובמסכת קדושין
הוא עשה העבירה מה
ז
קני ודייק מסיפא הוציאו דומיא
(כו.) ילפינן להו (ב"מ צט:).
שאינו בכל התורה כולה
ליה לא גנב הא תנא ליה רישא תנא גנב שגנב מבית הבעלים ותנא
דהגביהו דאתי לרשותיה ואידך אמר
כך שכירות. קס"ד שכר
בהדיא. קימא לן אין
גנב שגנב מבית שומר אמר ליה רב אשי לא תדחייה מה לי גנב שגנב
בהמה וכלים (שם).
שליח לדבר עבירה. גנב
אפילו הוציאו לרה"ר קנה ודייק
והקדיש חייב, שמע מינה
מבית שומר מה לי גנב שגנב מבית בעלים אלא לאו שומר וש"מ
מרישא דמת ברשות בעלים פטור
מה לי מכרו להדיוט מה
תיקנו משיכה בשומרין ש"מ איתמר נמי אמר ר' אלעזר כדרך שתיקנו
הא חוץ לרשות חייב אפי' הוציאוהו
לי מכרו לשמים. גנב
ו)
והקיף, פיר' מכר בהקפה
לרה"ר ונראה דההוא פליג אאביי ורבא
משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין תניא נמי הכי כדרך שתיקנו
ח
כגון אשראי, גנב והחליפו
דאמרי בהמוכר את הספינה (ב"ב דף
משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין וכשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר
באחר עם חבירו ונתנו
במתנה, גנב ופרעו בחובו
פד:) משיכה קונה בסמטא אבל לא
ובחזקה כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה שכירות דמאי אילימא
ז) ט
ח)
גנב ופרעו בהקיפו פי' מה
ברה"ר ואין נראה לחלק כלל בין קניית
שכירות
שהיה חנוני מקיפו, גנב
גנב שאין אלא להתחייב באונסין
ושלחו סיבלונות לבית
חמיו אלו כולן כמכירה
ולשאר קניות מדדרשינן לעיל (דף סה.) גבי גנב אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין משמע דלא מחייב אלא במקום שראוי
חשובין וחייב לשלם ד'
לקנות כי היכי דדרשינן גיטין (דף עז.) ונתן בידה ונראה דהלכה כאביי ורבא מדמייתי מילתייהו בהמוכר [את] הספינה (שם) משמע
וה'. מתני'. היה מושכו
שהם עיקר ולא שייך כאן כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כרבינא לקולא:
ויוצא ומת ברשות
נתנו לבכורות בנו או לב"ח. אותו לשון שפירש בקונטרס דאבעלים קאי רחוק מאד חדא שצריך לפרש לאותו לשון שמת בפשיעה
הבעלים פטור, הגביהו או
שהוציאו מרשות הבעלים
ולא כי אורחיה ועוד דלשון חיוב ופטור לא שייך אבכורות בנו וב"ח וצריך לדחות דמשום אחרינא נקט חיוב ופטור ועוד
חייב. בעי אמימר תיקנו
דבתוספתא (פ"ז) קתני הגביהו או נתנו לבכורות בנו משמע דאגנב קאי דאי אבעלים מה צריך הגבהה והא דידיה הוא ועוד דראיה
משיכה בשומרין או לא.
ופשט ליה ממתניתין דתנן
דמייתי ממתני' בגמרא אבעיא דתקנו משיכה בשומרים אי אפשר ליישבה להאי לישנא לפי מה שמפרש בגמ' ול"א שפירש בקונטרס
נתנו לבכורת בנו או לבעל
נתנו הגנב לבכורות בנו הוא עיקר דמתחייב הגנב במשיכת הני וא"ת ואמאי מחייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה וי"ל דהנהו לא
חובו לשומר חנם או
ידעי דאתי לידיה באיסורא אלא סבורין שהיה שלו ובין ללישנא דמפרש בפ"ק דבבא מציעא (דף י: ושם ) טעמא דאין שליח לדבר עבירה
לשואל ולנושא שכר
ל)
ולשוכר, היה מושכו ויוצא
משום דשליח בר חיובא הוא ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובין ללישנא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אין שייך לכאן
ומת ברשות בעלים פטור.
דהתם אין יודע שהשליח יעבור אבל כאן יודע הוא שיקח מאחר שהוא סבור שהוא שלו ולעיל (עא.) גבי גנב וטבח בשבת דמוקי לה
שמע מינה תיקנו משיכה
בטובח על ידי אחר ופריך וכי היכן מצינו שזה חוטא וזה מתחייב הוי מצי למימר דסבור שהוא שלו אבל משני שפיר והאמת אבל
בשומרין, שמע מינה.
איתמר נמי אמר ר' אלעזר
ק"ק היכי יליף מה מכירה ע"י אחר אף טביחה כו' דלמא דוקא כשסבור שהוא שלו כיון דליכא יתור: [ועיין תוס' קדושין מב: ד"ה אמאי]:
כדרך שתיקנו משיכה
תיקנו משיכה בשומרין או לא.
הא לא מבעי ליה אי משעת משיכה [או משעת מלאכה] מתחייבים כל חד וחד כדיניה שומר
בלקוחות כך תיקנו
משיכה בשומרין. תניא
חנם בפשיעה ושומר שכר בגניבה ואבידה ושואל באונסין דפשיטא דמשעת משיכה מתחייבים דאם לא כן מאימתי דבהשואל
נמי הכי כדרך שתיקנו
(ב"מ דף צח: ושם) תנן אם אמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב ובגמרא אמר פרה במשיכה ובשמעתין דשואל קורדום (שם צט.) אמר
משיכה בלקוחות כך
אי לאונסים מ"ש פרה דמשעת שאלה אלא אור"י דמבעי ליה בשואל ושוכר אי מצי משאיל ומשכיר למיהדר ביה אפי' משך עד שיתחיל
תיקנו משיכה בשומרין.
וכשם שהקרקע נקנית
במלאכה או לא דאיכא למ"ד גבי שואל קורדום מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו ומצי משאיל הדר ביה וכן בפרה עד
בכסף ובשטר ובחזקה, כך
שיעשה בה מלאכה ופשיט ליה ממתניתין דנתנו לבכורות בנו דקתני הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב מאי לאו שומר
שכירות נקנית וכול'.
ומדמחייב גנב אמשיכת שומר ש"מ דמשיכה גמורה הוא שאין יכול לחזור בו שאם היה יכול לחזור בו לא היה מתחייב במשיכתו
ומשני לא גנב שהיה גנב מושכה מבית שומרים ותנא גנב שגנבו מבית שומרים ומיירי שלא נתן לבכורות בנו ולבעל חובו לגמרי
דא"כ הוו בעלים ולא שומר אלא אפותיקי בעלמא עשה להם שאם לא יפרע עד יום פלוני שיהא קנוי להם ורב הונא דאמר בפרק
השואל דלא ביקע בו מצי משאיל הדר ביה הוה דחי הכי ולא חייש לפירכא דבסמוך מה לי גנב מרשות שומר מה לי גנב מרשות
בעלים ובהאיש מקדש (קדושין דף מז: ושם) איכא תנא כרב הונא דאפי' במלוה יכול לחזור כל זמן שלא הוציאו כ"ש שאילה וג'
מחלוקות בדבר דלרב הונא לא תקנו משיכה בשומר ולר"א תקנו כדקאמר התם מ) ופליגא דר"א ולר' אלעזר נמי מדאורייתא יכול לחזור
אלא שחכמים תקנו דלא מצי הדר ביה משעת משיכה ועוד קאמר התם ופליגא אדרבי אמי דאמר ר' אמי המשאיל קורדום של
הקדש
לחבירו מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה משמע דסבר
דקנה מדאורייתא דאי מדרבנן ומעל משום דמדרבנן אין יכול
לחזור
$ כמו נתנה
לבלן בפרק הזהב (ב"מ
מח. ושם) א"כ
הוי
חומרא דאתי לידי קולא
דחבירו מותר לבקע בו לכתחילה:
דף
שהטמין