עט:
מרובה פרק
שביעי בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שהטמין בחורשין. פי' הטמין עצמו וס"ד שהלך בחשאי וטבח
שכירות דמטלטלי. שהשכיר לו כליו: בני שטרא נינהו.
בתמיה
קכז א מיי' פ"א מהל'
א) [לעיל נז.], ב) [עיין
הבהמה במקום שהוא ומש"ה פריך והא לא משך:
הא לא מקנו מטלטלין אלא במשיכה כדאמרינן בקדושין
מכירה הלכה יח
פרש"י ביומא ג: ד"ה
(דף כו.)
כיון דראוהו גזלן הוא. כלומר שעושה במקום גלוי ולא דמי
כביכול], ג) רש"ל מ"ז,
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
ונהי נמי דמקנו בכספא לענין קבולי מי שפרע מיהו בשטר לא מיקנו
ד) [תענית כה. תמורה
סימן קצה סעיף ט וסימן
לגונב בבית או בחצר: ורבי
יוחנן הא דמטמרי כו'.
מידי דדברים בעלמא נינהו
כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף מט.) דברים
טו:], ה) [עי' תוספות
שז סעיף ב וסימן שטו
לקמן פב: ד"ה לא], ו) [ב"ב
למ"ד בהכונס (לעיל דף נז. ושם)
אין בהם משום מחוסרי אמנה:
סעיף א:
קכח ב ג מיי' פ"ב
כג. ועי' רש"י חולין קטז.
שהטמין בחורשין. שנטמן ביער
דלר' יוחנן לסטים מזויין כיון דמטמר
שכירות דמטלטלין
מטלטלי בני שטרא
מהלכות גניבה
ותענית י. ד"ה רישבא
לגנוב בהמות הרועות שם: וכיון
מאינשי גנב הוא אצטריך להאי
נינהו אמר רב חסדא שכירות דקרקע:
הלכה יז:
משמע דגרס הכא רישבים],
א
קכט ד מיי' שם פ"א
ז) [ב"ב ס: ע"ז לו. הוריות
דראוהו גזלן הוא. ולא דומה לגנב
טעמא דלמ"ד דגזלן הוא לר' יוחנן
אמר ר' אלעזר ראוהו שהטמין בחורשין
ב
ג:], ח) [תוספת' פ"ח],
הלכה ג ועיין
בהשגות ובמ"מ ופ"א לא צריך להאי טעמא כלל:
בפני שנים דהתם אע"ג דחזו ליה
ט) בס"א: שמפסיד,
וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה
מפני
מה החמירה תורה כו'.
שאר אינשי לא מיסתפי מינייהו
י) [לקמן פב:], כ) [דברים
מהלכות גזילה ואבידה
אמאי הא לא משך א"ר חסדא שהכישה
❖
ג
יט],
הלכה ג ועיין במ"מ ובל"מ
דמימר אמר לא מינייהו שקילנא מידי
בטוען טענת גנב וטענת
סמג לאוין קנה טוש"ע
במקל אמרי וכיון דראוהו גזלן הוא א) כיון דקא
אבל חורשין מרעה לכל היא ולא ידע
גזלן לא שייך האי טעמא כלל:
ח"מ סימן שנט סעיף ז:
אין
מטמרי מנייהו גנב הוא ואלא גזלן היכי דמי
קל ה ו מיי' פ"ה מהל' מגדלין בהמה דקה. אפי' בבית
דמאן ניהו הך בהמה וכיון דלא
מוסף רש"י
נזקי ממון הלכה ב
אמר ר' אבהו כגון בניהו בן יהוידע שנאמר
מיסתפי מכולי עלמא גזלן הוא:
קאמר דלרעות אפי' בהמה
ד
שכירות דקרקע. השכיר
סמג עשין סו טוש"ע ח"מ
החמירה תורה. לשלם כפל ארבעה
גסה אסור כדאמרינן בזה בורר
1 ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו
סימן תט סעיף א:
לו ביתו, משנתן לו כסף
קלא ז ח מיי' פ"ז
וחמשה: השוה כבוד עבד. לא ירא
(סנהדרין דף כה:) רועה שאמרו אחד
או שכתבו לו בעלים ביתי
בחניתו ר' יוחנן אמר כגון בעלי שכם שנאמר
מושכר לך ומסר לו השטר
מהלכות בית
רועה בהמה גסה ואחד רועה בהמה
מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה
וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי
או שהחזיק בו השוכר,
הבחירה הלכה יד:
2
דקה וא"ת והא דמסיק התם דרבא
אבל גנב לא השוה עבד לקונו אלא
קלב ט מיי' פ"ה מהל'
אין אחד מהם יכול לחזור
ההרים ויגזלו [את] כל אשר יעבר עליהם
מגדלין איתמר דמגדלי בהמה דקה
כיבד העבד יותר מקונו שהוא ירא
(ב"מ צט:). כביכול. כאילו
נזקי ממון הלכה ט
בדרך ור' אבהו מאי טעמא לא אמר מהאי
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
אפשר לומר כן, וכן כל
בארץ ישראל פסולין בחוצה לארץ
מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר:
סימן תט סעיף ב:
כביכול שבש"ס (יומא ג:).
אמר לך כיון דמטמרי איטמורי לא גזלני
לסתיר עצה. כמו להסתיר יועץ
כשרים מגדלי בהמה גסה אפי' בא"י
קלג י מיי' שם טוש"ע
שור שהלך ברגליו. ולא
נינהו ור' יוחנן הא דקא מטמרי דלא ניחזינהו
במסתרים לגנוב להרע: שה שהרכיבו.
כשרים מאי קמשמע לן דהא דבחו"ל
שם סעיף ג:
נתבזה בו הגנב לנשאו על
קלד כ מיי' פ"ו מהל'
כתפו (שמות כא לז). שה
כשרים מתני' היא דאפי' בסוריא
הגנב על כתיפו וזלזל את עצמו בו
אינשי וניערקו מנייהו שאלו תלמידיו את
שהרכיבו על כתיפו.
גזילה ואבידה הל' ח
שרי כ"ש בחו"ל ויש לומר דודאי לא
לפיכך היקל הקב"ה עליו בתשלומין:
רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה
סמג עשין עג טור ח"מ
הואיל ונתבזה בו (שם).
מתני' אין מגדלין בהמה דקה
אין פורסים נישובים
סימן שע:
אצטריך אלא איידי דאמר דבא"י
בגנב יותר (א) מגזלן אמר להן זה השוה כבוד
קלה ל מיי' פ"ב מהל'
ליונים. שלא ילכדו בהם
בארץ ישראל. משום ישוב א"י
פסולין קמסיים דבחו"ל כשרים
❖
ממרים הלכה ה
יוני הישוב (ב"ב כג.)
.
עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד
ומגדלי בהמה גסה דאפי' בא"י
שמבעיר את השדות וכל שדות א"י
ט)
סמג עשין קיא:
לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה
קלו מ מיי' פ"ה מהל'
ב)
סתמן דישראל: אבל מגדלין בסוריא.
כשרים אצטריך לאשמועינן דאי
נזקי ממון הלכה ז
כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו
רבינו חננאל
ממתניתין הוה אמינא דאפי' גסה
ארם צובה דדוד כיבשה וקסבר דלא
סמג עשין סו טור ח"מ
אינה שומעת שנאמר הוי המעמיקים מה'
❖
אסור והא דנקט דקה לאשמועינן
שמיה כיבוש והויא כחוצה לארץ ובחוצה
סימן תט:
3
ואוקימנה שכירות קרקע
בקנייתו. אמר ר' אלעזר
לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו'
דאפי' דקה שרי בסוריא ונראה דהא
לארץ מותר לגדל דלא חיישינן לישוב
ראוהו שהטמין בחורשין,
דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ה:) דרועה
ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה:
וכתיב 4 ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי
ביערין, כיון שהכישה
תורה אור השלם
אין מגדלין תרנגולין בירושלים. אפי'
בהמות של אחרים כשר דאין אדם
במקל, משכה טבח ומכר
יעקב וכתיב 5 כי [אמרו] עזב ה' את הארץ
1. וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ
משלם ד' וה', דכיון דקא
ישראל: מפני הקדשים. שישראל
חוטא ולא לו היינו דוקא גסה שמותר
ואין ה' רואה (תניא) אמר ר' מאיר משלו
מטמר גנב הוא ומשלם ד'
ג)
מִצְרִי אִישׁ מַרְאֶה וּבְיַד
לגדל אבל דקה בא"י או בבבל לרב
אוכלים שם בשר שלמים ותודה
וה', ולא גזלן הוא שאינו
הַמִּצְרִי חֲנִית וַיֵּרֶד אֵלָיו
משל משום רבן גמליאל למה הדבר דומה
אין נראה לחלק בין מגדל שלו לשל
ומעשר בהמה ודרך תרנגולים לנקר
משלם אלא קרן. והיכי
בַּשָּׁבֶט וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית
לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה אחד
דאמי גזלן, כגון בניהו בן
מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ
אחרים דהא אפי' קשורה בכרעי
באשפה שמא יביאו א] עצם כעדשה
יהוידע שנ' ויגזל את
בַּחֲנִיתוֹ: שמואל ב כג כא
זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך
מן השרץ ויטמאו את הקדשים: ולא
המטה אסור ולא כדברי המפרש
2. וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי
החנית מיד המצ' ויהרג'
ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני
יגדלו כהנים תרנגולין. בכל א"י: מפני
לקמן דסבר רב הונא שמותר למסור
בחנ', או נמי כבעלי שכם.
שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי
שאלו תלמידיו את רבן
הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל
הטהרות. שהכהנים אוכלין תרומה
לאשתו כמו שמותר לרועה ולכך
המלך איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה
יוחנן בן זכאי מפני מה
אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם
הן צריכין להזהר בטהרתן: חזירין.
היתה מנטרת להו חובה דהא כיון
שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך
החמירה התורה בגנב,
בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ:
טעמא מפרש בגמרא : את הכלב.
שופטים ט כה
שמשלם ד' וה', יותר מן
דבבל כא"י לבהמה דקה אין לו לחלק
י)
אמר רבי מאיר בא וראה כמה גדול כח של
3. הוֹי הַמַּעֲמִיקִים
הגזלן שאינו משלם אלא
בין על ידי עצמו בין ע"י אחרים
מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה
מלאכה שור שביטלו ממלאכתו חמשה שה
קרן בלבד. אמ' להן, גזלן
מֵיְיָ לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה
מיראתו: נישובים. פחים שלא ילכדו
והנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא
השוה כבוד עבד לכבוד
בְמַחְשָׁךְ
מַעֲשֵׂיהֶם
שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה אמר רבן
קונו ולא נתבייש לא
בהן יוני בני הישוב: שלשים ריס.
בחזקת הבתים (ב"ב דף לו.) וקאמר
וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי
מקונו ולא מן הברואים.
יוֹדְעֵנוּ: ישעיהו כט טו
יוחנן בן זכאי בא וראה כמה גדול כבוד
ארבע מילין: גמ' בחורשין.
שאני עיזי דמסירי לרועה אף על גב
4. וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ
והגנב נתבייש מבני אדם
הבריות שור שהלך ברגליו חמשה שה
דנהרדעא היא בבל שמא לא היו כל
ביערות כדמתרגמינן ביערכ) חורשא:
והס[תיר ולא נתבייש
וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:
שהרכיבו על כתיפו ארבעה: מתני' אין
מקונו]. [מתני'. אין]
תהלים צד ז
בהמה גסה. צריכה בישוב למשאוי
כך נזהרים על דברי רב שאמר
ד) ה
5. וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית
מגדלין בהמה דקה בארץ
ולחרישה: שלא ישהה האחרונה שבהן
בבל כא"י לבהמה דקה שגם רב
מגדלין בהמה דקה בא"י ו אבל מגדלין
ישרא' כול'. תנו רבנן אין
יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל
שלשים יום. לקח בהמות קודם לרגל
הונא לא החמיר וכן משמע דאפי' ע"י
מגדלין [בהמה דקה בארץ
בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא
בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל אין
ז
ישראל...] שאין גוזרין
הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר
אחרים אסור מדלא מסר ההוא חסיד
שלשים יום וסמוך לרגל לא יאמר
מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים
גזרה על הצבור אלא א"כ
מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ
בהמה לרועה וכן בעלי בתים שבגליל
הריני שוחט את המוקדמות ומאחר
רוב צבור יכולין לעמוד
עָזַב יְיָ אֶת הָאָרֶץ וְאֵין יְיָ
ח ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות
❖
מסתמא לא היו מרעין בעצמן את
את האחרונות אף לאחר הרגל
בה. בהמה דקה איפשר
יחזקאל ט ט
רֹאֶה:
צאנן ורועה שעשה תשובה מי אין מגדלין חזירין בכל מקום לא יגדל
להביא מחוצה לארץ,
ה) ט
י
עד מלאות שלשים יום למקחן:
ולשחוט כל זמן שצריך.
אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור
והטבח אבל בהמה גסה לחרישה
לא עסקינן שמוצא אחרים שירעו
הגהות הב"ח
בשלשלת אין פורסין נישובים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב ל'
לו ואפי' הכי קאמר ימכור על יד:
ולמשוי ולמלאכה אי
ו) כ
❖
(א) גמ' יותר מבגזלן:
גמ'
אפשר בכל יום להביא
והטבח
ריס: ת"ר אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בחורשין שבארץ
מחוצה לארץ.
ישראל בסוריא אפילו בישוב
ואין צריך לומר בחוצה לארץ תניא אידך אין מגדלין בהמה דקה
בארץ
הגהות מהר"ב
ישראל אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה
רנשבורג
דקה אבל מגדלין בהמה גסה לפי ז) ל שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור
יכולין
א] רש"י ד"ה מפני
לעמוד בה בהמה דקה אפשר להביא מחוצה לארץ בהמה גסה אי אפשר להביא מחוצה לארץ
הקדשים וכו' עצם כעדשה.
מלת עצם נמחק:
ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה מ אבל ח) משהה הוא קודם לרגל שלשים יום וקודם משתה בנו
ל' יום ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום דסד"א דאי נפק ליה רגל ומכי זבנה עד השתא אכתי לא
מלו ליה תלתין
יומין לא נימא
תלתין משרא שרי
ליה
לשהויי אלא כיון דנפק
ליה רגל לא מבעי ליה לשהויי
והטבח